בנין ציון/א/קעז

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

בנין ציון א קעז

ב"ה אלטאנא, יום ו' כ"ה סיון תרי"ג לפ"ק.

להרב וכו' מ"ה מאיר ליב לעבוואהל נ"י בק"ק קראקא יע"א.

כתב אלי מר נ"י וז"ל שמעתי ממעכ"ת נ"י שתירץ על קושית הגאון מ"ה נחום טרעביטש ז"ל היאך חייבה התורה ליתן מתנות לכהן דילמא הבהמה טרפה היא, ואין לומר דהולכין אחר הרוב, דאכתי יקשה לשמואל דסבירא ליה אין הולכין בממון אחר הרוב, ופסקינן כוותי' בח"מ (סי' רל"ב). ותירץ מר נ"י דממון התלוי באיסור דנין כאיסור והולכין בו אחר הרוב, ותירץ בזה גם קושית השער המלך שהקשה איך פודין בכור דילמא טרפה הוא, ואמר לי שאח"כ מצא סברא זו גם בספר הכתובה ספ"ק דכתובות. אמנם מצאתי ראי' מפורשת נגד סברא זו במרדכי בחולין פ' הזרוע וז"ל: ונראה לראבי' דהקונה הלחיים דכלפי הראש מן הכותים, וגם הזרוע והראש של ישראל דפטור כיון דניהוג בזה שאם תמצא טרפה שמניח לכותי, אימת מחייב משעת זביחה והאי שעתא לית ברירה דליהוי דידי', אע"ג דרוב בהמות כשרות הן קיימא לן כשמואל דאמר ר"פ המוכר פירות, כי אזלינן בתר רוב הני מילי לענין איסור אבל לענין המוציא מחבירו לא עכ"ל. הרי בפי' אף דהוי ממון דתלי באיסור מכ"מ אין הולכין בממון אחר הרוב, ותמהני על הגאונים איך לפי שעה נעלם מהם ראי' זו וז"ב עכ"ד.

על זה אשיב:

אף שיפה דיבר מר נ"י שראוי לעמוד על ראי' זו, עכ"ז א"ע נלענ"ד שאין מזה סתירה להכלל שמוכח מכמה דוכתין דממון התלוי באיסור אזלינן לגבי' בתר רוב כמו לענין איסור, אכן זה דוקא אם בשעה שנולד הספק לענין ממון כבר הלכנו אחר רוב לענין איסור, דבזה אין לחלק בין ממון לאיסור, אבל בנדון דהראבי' ששם ע"כ אנו דנין אחר שעת הזביחה שאז צריך להיות מבורר שהבהמה אינה טרפה ושהיא בהמת ישראל אם תתחייב במתנות, דמה שהוברר אח"כ אין ראי' דאין ברירה כנראה מדבריו ממה שכתב אימת מחייב משעת זביחה, וכמש"כ הש"ך בי"ד (ס' ס"א). והרי בשעת זביחה עדיין אין אנו הולכין אחר רוב בהמות לענין איסור דעדיין היא בחזקת איסור דאינו זבוח, דמטעם זה לדעת הרבה פוסקים דפסק גם הרמ"א י"ד (סי' נ') כוותייהו דנולד ריעותא מחיים לא אמרינן נשחטה הותרה לילך בתר רוב בהמות דאינן טרפות, ועוד שהרי לא דוקא אם תמצא הבהמה טרפה היא לכותי אלא גם אם תמצא נבלה בשחיטה ולכן בתחלת שחיטה עדיין אינו מבורר שהבהמה היא של ישראל, ומה שכתב הראבי' דאין הולכין אחר רוב בהמות דכשרות הן משום דאין הולכין בממון אחר הרוב, לרווחא דמלתא כתב כן דבלא"ה לא שייך בזה רוב בהמות כשרות, דעד שתודע שנשחטה כראוי בחזקת איסור עומדת, ומחזקינן לה בתחלת שחיטה עוד כבהמת נכרי, ועוד שבאמת נראה שגם להראבי' לא הי' ברור לומר שאפילו בענין כזה אין הולכין בממון אחר הרוב, שהרי סיים ועוד דטריפות דריאה שכיחי עכ"ל. הרי שלא סמך על סברא לחוד דאפשר דג"כ מספקא לי' אם אפילו לענין כזה שעוד לא דנין רק על ממון אמרינן דאין הולכין בממון אחר הרוב, אבל עכ"פ באותן הנדונים שכתבתי כן שכבר אנו דנין על רוב איסור, נראה ברור שאין לחלק בין ממון לאיסור, שיהי' כחוכא וטלולא שיהי' הישראל נאמן לומר לכהן אייתי ראי' שהבהמה אינה טרפה והוא אוכל אותה על סמך רוב בהמות אינן טרפות, או שיהי' פטור מלפדות הבכור שמא טרפה הוא וההורגו נהרג עליו בחזקת שאינו טרפה, או שהממזר לא יירש את אביו שמא אינו בנו ואם מקללו נהרג עליו, ולכן כתבתי דממון התלוי באיסור שאנו דנין אחר רוב איסור גם הממון נגרר אחריו שנלך בו אחר הרוב כנלענ"ד

הקטן יעקב.

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף