בינת אדם/בית הנשים/ט: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
(יצירה אוטומטית מתוך טקסט בנחלת הכלל (ספריא) + טיפול בידי מתנדבי האוצר)
 
(נבדק טכנית)
 
(גרסת ביניים אחת של אותו משתמש אינה מוצגת)
שורה 1: שורה 1:
{{הועלה אוטומטית}}
{{ניווט כללי עליון}}
 
==טו==
[טו] '''שאלה''' כתם שנמצא על בית יד נשים שנוהגין שמקצתו מקמטין אותן ותופרין הקמטים ומקצת ממנו הוא מקומט ואינו תפור ונמצא כתם על הקמטים אם זה כטיפין טיפין או נאמר שמצטרף:
 
'''תשובה''' הנה הרמב"ם בפ' י"ג מהל' ט"צ הל' כתב סדין המקומט מפשיטין את קמטיו ורואין את נגעו וכן הוא בתוספתא פ"א ובהל' ו' כתב חמת ותורמל נראין כדרכו וכ"ה בנגעי' פ' י"א וכתב הר"ש והרא"ש שם שהם כלים של עור שנכפל העור במקום הקשר ואין הנגע שבכפליו נראה אא"כ מתפשט העור ולכן קתני שנראין כדרכן ואינו פושט אלא מה שיכול לראות כמו שהוא וכן משמע מפי' רמב"ם שם ע"ש ונ"ל דשאני חמת מסדין דחמת כיון שהוא קשה ואינו עתיד להתפרק ולהתפשט ולכן רואין כדרכן משא"כ בסדין שהוא רך והקמטים עומדים להתפשט ולכן מפשיטין:


'''והנה''' התם הטע' דבעינן לכל מראה עיני הכהן עכ"פ מדכתבו כולם דנראין כדרכן ר"ל דאעפ"י שיש בין הכפלים גריס אינו טמא ולמה לא כתבו דפרושו דנראין כדרכן ר"ל דאש יש למעלה על הקמטים כגריס אע"פ שהנגע אינו נכנס בתוך הקמטים טמא שמצטרפין מה שעל הקמטים אלא נראה דבאמת אין מצטרף כיון שיש אויר בין כא"וא ולכן כ' דנ"מ דאע"פ שיש בתוך הקמטים כגריס טהור משו' דבעינן לכל עיני הכהן ואמנם בכתמים ודאו אם יש כגריס בין הכל מה שבתוך הקמטים עם העליון או אפילו בקמטים לבד טמא אך אם אינו מצטרף אלא רק ע"ג הקמטים אם אינו תפור נ"ל פשוט דאין מצטרף כי כל קמט עומד לעצמו ואפילו אם תפורים צל"ע דעכ"פ יש אויר ביניהם ואפשר יש לדמותו לשתי העומד בנגעי' פי"א משנה ט' דמצטרף:


{{ניווט כללי עליון}}
==טז==
[טז] '''שאלה''' אשה שנסעה לטייל בתוך גי"ר של ז"נ והרגישה שיצא ממנה דבר לח וכשבאתה לביתה מצאה באותו מקום בכתונת כתם גדול לבן ובתוכו כתם קטן אדום מה דינו:
 
'''תשובה''' בס"ט סימן ק"ץ דף ל"ב ע"ב בשם תשובת מעיל צדקה שחקר לפי דמה דקיימא לן דבגי"ר אף על גב דלא תלינן בכתמים שהם יותר מכגריס ואפילו הכי בפחות מכגריס תלינן אם ה"ה בבדקה בעד שאינו בדוק ומצאה בפחות מכגריס אם תלינן בגי"ר וכתב דמסתברא תלינן כמו בכתם והס"ס משיג עליו דאינו דומה לכתם שהכל מדרבנן ואמרינן כיון דחזקת דם שבא בהרגשה וזו כיון דלא ארגישה לכן טהור משא"כ בבדיקת עד די"ל דשמא הרגישה וסברה הרגשת עד הוא וא"כ בג"י דאין לה חזקת טהרה לדעת זו עד שתתחזק בג' ימים ואם כן הוי ספק דאורייתא ולכן מחלק דדוקא בעגול טהור דאי איתא שהיא מגופה חזקת קנוח שהוא משיך מה שאין כן במשוך טמא עיין שם והגם שאין אני כדאי להכריע וכל שכן שגוף התשובת מעיל צדקה אינו בידי וכפי שכתב בלשון השאלה שהביא כ' גם כן בעגול ומכל מקום נראה לי להקל אפילו במשוך די"לד לשיטת רשב"א דסבורא ליה דאפילו ביותר מכגריס טהור כיון שהעד אינו בדוק כמש"ש הב"י בסימן ק"ץ וכן רמב"ן וקשה הא לכ"ע לא תלינן אפילו כתם ביותר מכגריס אלא א"כ עברה בשוק של טבחים ואם כן קשיא למה מטהר הרשב"א בעד שיש בו חשש הרגשה ביותר מכגריס אע"ג דלא ידעינן בו שום ריעותא דהא בזה פליגא בעד בינוני כדאיתא בהדיא בב"י ובט"ז ס"ק דבעד מלוכלך לכ"ע טהור וע"כ צ"ל החילוק דדוקא בכתם דאינו מטמא אלא א"כ היה החלוק בדוק כדאיתא בסעיף ל"ט וא"כ כיון שיש להחלוק חזקה ברורה לא מפקינן מחזקתה אבל כל זמן שלא איתרע חזקת החלוק אע"ג שהאשה בימי טהרה ויש לה חזקת טהרה אף על פי כן חזקת החלוק היא יותר חזקה דחזקתה אתרע שהרי נמצא כתם משא"כ בעד שאינו בדוק אף על גב דלא ידעינן שום לכלוך מ"מ אין לעד זו שום חזקה ולכן מוקמינן האשה על חזקתה:
 
'''והנה''' כל האחרונים תפסו דלס' התרומה דלא תלינן בגי"ר הייינו משום שאין לה חזקת טהרה עד שתדע בודאי שפסק דם המקור וכבר בררתי בסימן י' דלכ"ע כיון שפסקה בטהרה היא בחזקת טהרה ואיך יחלוק ס' התרומה על הש"ס וכעין זה כתב בס"ט סימן קצ"ו ס"ק ל"ד בשם תשובת פמ"א וכו"פ עוד הקשה הפמ"א הא דאיתא בנדה דף ס' דאין הטהורה תולה בשומרת יום בשני שלה דכי הדדי נינהו ופירש"י דאף היא בחזקת טהרה ולס' התרומה איך הם שוין ולכן נראה לי דבודאי מודה ס' התרומה כיון שפסקה בטהרה יש לה חזקת טהרה ככל הטהורות ולכך הם שוין אלא רק דלענין כתם הנמצא על חלוק בדוק כיון דיש לחלוק חזקה ברורה ס"ל דחזקה זו יותר חזקה מחזקת האשה אע"פ שעברה בשוק של טבחים עד שתתחזק בג' ימים אבל בטהורה וש"י אף ע"ג דחזקה זו של טהורה היא יותר חזקה מ"מ גם זו היא בחזקת טהרה ומאי חזית דמקלקלת לזו דס"ל לרבי דזו לא מקרי מקולקלת כלל משא"כ בעד שאינו בדוק דלא היה לעד שום חזקה מודה ס' התרומה דמוקמינן לאשה על חזקת טהרה לאחר שפסקה בטהרה ותלינן שהיה מקודם על העד כיון שלא היה לו חזקה כלל וכמו שכתבט בדעת רשב"א ואדרבה מדתלינן בכתם פתות מכגריס אע"ג שהיה החלוק בדוק כ"ש בעד בפחות מכגריס כיון שלא היה לו חזקה כלל וכן מוכח חדברי רמ"א שלח הגיה בעד שאינו בדוק דלדידן לא תלינן וכמו שדייק מזה ג"כ הש"ך ס"ק א' ו' בעד אפילו לדידן תולין וכיון דמחמת טהרת האשה תלינן וא"כ אין חילוק בין עגול למשוך דאם לא כן היה לרמ"א להגיה דבמשוך לא תלינן בשלשה ימים ראשונים:
 
'''ואמנם''' כל זה כשלא הרגישה רק שבדקה בלא שום הרגש אבל אם בדקה מכח הרגשה או אפילו לא בדקה אלא שיודעת שהרגישה שיצא ממנה דבר לח אפילו בטהורה לגמרי אפילו בכחרדל טמא שהרי הרגישה ואתרע חזקתה מכל מקום נ"ל בבדקה בכתונת שלה שהוא מוחזק שמלוכלך בטיפי דמים מפרעושים ולכאורה הוא כעד שחזקתו מלוכלך נ"ל דגם בזה לא מטהרינן אלא דוקא אם היה בלא הרגשה אבל בהרגשה טמאה מחמת ההרגש לבד ואמנם בנשים שרגילה שיוצא ממנה תמיד ליחה לבינה ואם כן מחמת ההרגש לא אתרע חזקתה כלל דלעולם תלינן בשכיח כדאמרינן שגרונא שכיח וא"כ י"ל דנגד הדם הרי חזקת כתונת שהיא מלוכלך ואם כן גם בזה יש לטהר אם לא בדקה חלוקה קודם בדיקה בעגול דחזקת עגול שאינו מן הקינוח ובמשוך צ"ע ובנידון דידן כיון שיצא מעצמו אם כן אין חילוק בין עגול למשוך ולכן אם אינה רגילה בליחה לבינה שיוצא ממנו פשוט דטמאה אפילו עגול ואפילו אם נמצא עכשיו ליחה לבנה י"ל דההרגש היה מן הדם כמו שכתבתי בסימן י"ג אבל אם רגילה בליחה לבנה וא"כ י"ל לא אתרע חזקתה כלל צ"ע:


'''נחקור''' אם בודאי ראתה מגופה וברור לה שבא בלא שום הרגשה ולא ע"י בדיקת עד או תשמיש אם טמאה מדאורייתא או דרבנן וכבר נסתפק בזה מהר"ש מלובלין עיין בס"ט שהאריך בראיות דשיטת רש"י ותוס' דהוו דאורייתא דטעמא דבעי' הרגשה הוא כדי להוכיח דהוי מגופה אבל כשהוא ודאי מגופה אף בלא הרגשה טמא מדאורייתא ע"ש בסי' ק"ץ והמעיין יראה שכל ראיותיו יש לדחות ונקדים דהא ק' לשמואל דאמר בדקה קרקע עולם ומצאה דם טהורה שנאמר בבשרה עד שתרגיש ולמה שבק דרשה דר"ע בנדה נ"ח ע"ב באשה שבאתה לפני ר"ע וא"ל כתם מצאתי וטיהר ר"ע שנאמר דם ולא כתם ונ"ל דמלת כתם משמע שאנו מסופקים אם הוא דם או צבע כמש"כ רש"י נ"ט ע"א ד"ה נמצא עלי' וכמש"כ נכתם עונך שהוא לשון לכלוך ואשה שחמרה לר"ע כתם מצאתי דמשמע דא"י אי דם או לכלוך צבע וע"ז השיב ר"ע דם אמר רחמנא ר"ל דם ודאי ולא ס' כדאמרי' בקדושין ממזר ודאי ולא ס' וא"כ לא צריך למיתלי כלל ההיתר בהרגש' אבל שמואל מיירי ומדייק בלישנא ומצאה דם ודאי ולכן הוצרך ללמוד מבשרה דזה לא נשמע מדר"ע ובזה מתורץ קו' התי"ט שם שהק' דלהוי ככל ס' דאורייתא ומצאתי קו' זו אח"כ בס"ט וגם התי' וא"ל דהא בס' צבע צריך העברת סמנים ור"ע טיהר לגמרי ז"א דדוקא במקום דאין לתלות ולשיטת קצת פוסקים דוקא לטהרות:
==יז==
[יז] '''שאלה''' אשה שלאחר שכלה השתן שלה מרגשת כאב גדול ואז היא בודקת ומוצאת על העד דם ולא בתוך מ"ר:


'''ואמנם''' יותר נ"ל לתרץ כי כתם הוא מה שאנו מסופקים אם מגופא או מעלמא וכיון די"ל מגופה א"כ י"ל ארגשה ולא אדעתה כמשרש"י בכתמים ואלא נשמע לטהר מבשרה עד שתרגיש דשמא באמת הרגישה ומכ"ש חזקת דם שבא בהרגשה ולכן הוצרך ר"ע לומר דם ולא כתם ר"ל דוקא אם הוא בודאי מגופה דאפשר דארגשה אבל בכתם דימעלמא טהורה אבל שמואל מיירי ביודעת בודאי שהיא מגופה רק שיודעת בודאי שבא בלא הרגשה ולכן הוצרך ללמוד מבבשרה ולפ"ז מתורץ נמי מה שהק' הס"ט דמ"פ הש"ס לשמואל דלמא ס"ל לשמואל דבודאי מגופא לא בעינן הרגשה ושמואל מיירי בענין דלא הוי ודאי מגופה אף דבדקה קרקע שמא לא בדקה יפה ז"א דא"כ הוי לי' לאתויי דרשה דר"ע דם ולא כתם אע"כ דמיירי דבדקה שפיר ובודאי הוא מגופה ומה שכ' עוד הס"ט ברש"י ד"ה ר' אשי נדה נוכ' רש"י דשמואל לא מיירי בהרגשה כלל ודבריו תמוהים הם שהרי בהדי' אמר שמואל עד שתרגיש ועבנה הס"ט יסודו לדבריו ונדלק"מ וכונת רש"י פשוט דמפרש דר' אשי לא ניחא לי' לתרץ כדמתרץ השדהא דאמר שמואל טהורה היינו מדאורייתא אבל מודה דטמאה מדרבנן דלישנא דשמואל דאמר טהורה ודאי משמע אפי' מדרבנן ולכן ס"ל לר' אשי דאה"נ דטהורה אפי' מדרבנן קאמר אמנ' עק' קו' הש"ס מברייתא דעל בשרה ומהרוא' כתם אע"כ דשמואל לא אתי כלל לאשמעי' דין זה דבעינן הרגשה מדאורייתא שזה היה ידוע לכלם והיא דרשה מקובלת לכל ול"צ שמואל לאשמעינן דין זה אלא ה"ק שמואל בדקה קרקע כו' טהורה שנאמר בבשרה עד שתרגיש ר"נ שהרי מדאורייתא אינה טמאה אלא עד שתרגיש רק חכמים גזרו על כתמים והכא כיון שהיא קרקע דבר שאינו מקבל טומאה טהורה אפי' מדרבנן דס"ל כר' נחמיה וזהו שכ' רש"י לא משום הרגשה ולא איירי בהרגש' ר"ל שאין כונת שמואל לאשמעינן דין דהרגש' דזה היה ידוע לכולם רק שנותן טעם למה טהורה אפי' מדרבנן והיינו כיון דמדאוריית' בעינן הרגש' לא גזרו על דבר שאינו מקבל טומאה ומה שכתב רשכל הנך תיובתא אין כונתו על כל הקו' שהקשה השדבודאי צריך לתרץ הכל כדתריץ הש"ס אלא אלו ב' קו' אחרונות מברייתא דעל בשרה ומהרואה כתם דמסיק להו הש"ס בתיובתא לשמואל וע"ז כתב רש"י דל"ק הנך תיובתא ולא כ' כלל הנך קו' אלא דבאמת גם לרב אשי בודאי ס"ל לשמואל טעמא דהרגשה:
'''תשובה''' דעת הצ"צ דבעינן תרתי שתמצא דם גם במ"ר ואם אינה מוצאה תוך מ"ר אזי צריכה שתרגיש הכאב בעת הטלת מ"ר וגם בדיקת מהרי"ו בסי' קצ"א ובס"ט חולק עליו דכיון שמרגשת כאב קודם שתראה אע"ג שאינה מוצאת בתוך מ"ר וגם לא מרגשת הכאב רק אחר שתשתין מ"מ מוכח שהוא מחמת מכה ובאמת כך משמע פשטא דלישנא דרמשכ' תחלה שרגילה לראות במ"ר ומרגשת כאב בשעה שמחלת כו' ואחכתב ואפי' אם מצאה דם אחר מ"ר וכוונתו ולא במ"ר דאלהל"ל גם אחר הטלת מ"ר כיון דזה עיקר ההיתר אעדר"ל שמוצאה רק אחר מולא במוכ"מ בלבוש שכ' ואם מצאה הדם אחר הטלת כו' ואתדעיקר ההית' הוא מחמת שמרגשת בשעת הטלת מ"ר דא"כ הלדמאחר דמרגשת כאב בשעת מ"ר אם זה הוא העיקר ומדכתב סתם דמאחר דמרגשת כאב משמע אפי' אינה מרגשת רק לאחר הטלת מ"ר ובאמת בלבוש מוכח שמפרש דברי רמ"א מה שכתב דמרגשת כאב ר"ל שהרגישה בשעת הטלת מ"ר אך פשטא דלישנא דרמלא משמע הכי ועוד דא"כ למה כתב רמ"א באינה מרגשת כאב ה"ל לאשמעינן רבותא ולכתוב זאת ברישא דאפי' מרגשת כאב אחר הטלת מ"ר כיון שאינה מוצאה במ"ר טמאה ומזה נ"ל כדעת הס"ט כיון שעכ"פ מרגשת כאב ולכן עכ"פ כשתעשה בדיקות מהרי"ו ג"פ מהני וגדולה מזה כתב אמ"ו בנ"ס סי' מ"ז מנ' דבדיקות מהרי"ו מהני אפי' בלא כאב וגם הש"ך כתב דכן דעת מהרי"ל ולכן אין ספק שיש לסמוך עוהנה לכאורה וי"ל עוד לטהר מכח ס"ס ס' שמא ממקום מ"ר ואתמן המקור שמא בלא הרגשה והרגשה זו אינה הרגשת המקור ואע"ג דאפ"ה טמאה עכ"פ מדרבנן בכה"ג הוי ס"ס אפי' לטהר מדרבנן כמש"כ הש"ך בכללי ס"ס ואדתיכף כשאמרינן שמא מן המקור חזקת דם שבא בהרגשה אינו ס' כלל ז"א שהרי כתב בתשו' מהריסי' כ"ה שכתב תחלה כיון ודאי בא ממקום מלמה לנו לתלות לחומרא ולומר שבא גם מן המקור ומביא ראיה דתלינן בקולא במידי דשכיחי כגון מעוברת בשאינה מעוברת וזקנה בילדה וכתב ודוחק לומר דהתם מיירי דלא הרגישה מידי וא"כ א"א מדרבנן דלמא ה"נ דהרגישה לא הוי הרגשת דם המקור דודאי דבר זה מצערה אותה בענין אחר ממה שמנערה אותה דם המקור ולא מקרי האי הרגשת בשרה דהרגשת מ"ר הוא לא הרגשת דם נדות עכ"ל והיינו דאע"ג דחזקת דם שבא בהרגשה היינו כשבא בלא כאב אבל עם כאב שפיר י"ל דהכאב הוא הוכחה דהרגשה היא מן הכאב ולא מן המקור ובזה מיושב דלפי דברי מהרי"ו קשה דא"כ איך ס"ד בגמ' לטמא בעומדת והא הוי ס"ס וצדכיון דהוי בלא כאב אי איתא מן המקור חזקתו שהיה בהרגשה וצ"ע:


'''יצא''' לנו דבכתמים אף על גב דאפשר לומר ארגשה ולאו אדעתא אפילו הכי אינו אלא מדרבנן כדמשמע מסתימת הפוסקים אבל מדאורייתא טהורה מדרדם ולא כתם ואם יודעת בודאי שדם זה מגופה ויודעת בודאי שבא בלא הרגשה ולא על ידי בדיקה או תשמיש בענין שלא היה טעות גם זה אינו אלא מדרבנן ודוקא שלא היה שום הרגש אפי' באיברים ומכ"ש זיבת דבר לח דכנקרא הרגשה ובזה אפי' כטפת חרדל טמאה דדוקא בכתם שנוכל להסתפק שמא מעלמא צריך כגריס משא"כ כשודאי מגופה אפי' פחות מחרדל טמאה אפשר שזה הוא דאמר ר"ז בנות ישראל החמירו ר"ל אע"ג שבא בודאי שלא בהרגשה שיודעת כן בבירור לא מחמת מיעוטו רק שיודעת כן בודאי ומדאורייתא כיון שלא הרגישה טהורה אעפ"כ החמירו:
==יח==
[יח] '''שאלה''' אשה ששהה בעלה בדרך חצי שנה ולא בדקה אבכועכשיו בא אם צריכה ז"נ:


'''תשובה''' בנדה דף ט"ו אי' הבאין מן הדרך נשיהן להן בחזקת טהרה ובגמ' ל"ל למתני הבאין מן הדרך סד"א הנ"מ היכא דאיתא במתא דרמי' אנפשה ובדקה אבל היכא דליתא במתא דלא רמי' אנפשה לא קמ"ל ע"כ והנה ל"ל דה"ק קמ"ל דל"א הכי אלא אעפ"כ רמי' אנפשה וא"כ אם אמרה בהדיא דלא היה רמיא עלה אינן בחזקת טהורה דא"כ הכי הל"ל דאיתא במתא רמיא אנפשה אבל היכא דליתא במתא לא רמיא אנפשה קמ"ל אבל מדקאמר דרמיא כו' דליכא במתא ולא רמיא לא קמ"ל מוכח דזה הוא האמת דהיכא דליכא במתא ודאי לא רמיא אנפשה ומ"מ אשמעינן מתני' דאפ"ה כן בחזקת טהרה ושם בגמר' איכא אוקימתות הרבה במאי מיירי מתני' ופסק הש"ע בסי' קפ"ד סעי' י"א דדוקא באשה שיש לה ווסת ועדיין לא הגיע שעת ווסת או באין לה ווסת ולא הגיע יום ל' אז היא בחזקת טהרה או אפי' בעבר זמן הווסת אלא ששהתה אח"כ שיעיר שהספור והטבול דהוי ס"ס שמא לא ראתה את"ל ראתה שמא טבלה אבל כשאמרה שלא טבלה אע"ג דאמרה ג"כ שלא ראתה מ"מ כיון שכבר הגיע שעת ווסתה ומדינא אסורה אז עד שתבדוק כדאי' שם סעיף ט' לדעת הי"א ע"ש בש"ך ואפי' לדעת א' שם דאפי' בלא בדקה טהורה היינו בלא הרגישה ג"כ ור"ל שיודעת שלא הרגישה ואז אפילו עברה ולא בדקה טהורה אבל ודאי צריכה לידע שלא הרגישה וא"כ בודאי בזו דלא רמיא אנפשה אמרינן שמא הרגישה ולכן ודאי אסורה עד שתשב ז"נ ותטבול וכ"ז בסתם נשים אבל מעוברות ומניקות שלא ראו בימי עוברה ומניקתה אפי' פ"א וזו בחזקת טהרה כל ימי עוברה ומניקתה מותרת בלא בדיקה אפי' בזמן ווסתה כדאי' שם סעי' ז' וא"כ אעפ"י דלא רמיא עלה כלל אפי' שהה בעלה שנה ויותר אין צריך טבילה כלל אך אם ראתה פ"א אזי עכ"פ צריכה לחוש לזמן ווסתה כדאי' בסי' קפ"ט סעי' ל"ג {{ממ|דלא כמש"כ הש"ך בשם רש"ל בסי' קפ"ד ס"ק י"ט ע"ש בס"ס}} א"כ אם לא בדקה בזמן ווסתה ה"ה בכל הנשים וצריכה ז"נ. ואם היא בתולת דמים שלא ראתה מעולם אע"ג דבסי' קפ"ד וסי' קפ"ט מבואר דוקא קטנה שלא הגיעה לי"ב שנים או שלא הביאה שערות מ"מ כבר כתב הס"ט ריש סימן קפ"ו דהיא בחזקת טהרה וא"ל בדיקה כלל: אך כ"ז כשהניחה בחזקת טהרה אבל אשה שהתחילה למנות ז"נ ובתוך כך סברה שבעלה יסע למק"א ולכן הסיחה דעתה מלמנות כבר כתבתי בח"א כלל קע"ז סימן י"ב דצריכה למנות מחדש ז"נ ע"ש כנלע"ד:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}

גרסה אחרונה מ־18:30, 21 ביוני 2020

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

בינת אדם TriangleArrow-Left.png בית הנשים TriangleArrow-Left.png ט

טו[עריכה]

[טו] שאלה כתם שנמצא על בית יד נשים שנוהגין שמקצתו מקמטין אותן ותופרין הקמטים ומקצת ממנו הוא מקומט ואינו תפור ונמצא כתם על הקמטים אם זה כטיפין טיפין או נאמר שמצטרף:

תשובה הנה הרמב"ם בפ' י"ג מהל' ט"צ הל' כתב סדין המקומט מפשיטין את קמטיו ורואין את נגעו וכן הוא בתוספתא פ"א ובהל' ו' כתב חמת ותורמל נראין כדרכו וכ"ה בנגעי' פ' י"א וכתב הר"ש והרא"ש שם שהם כלים של עור שנכפל העור במקום הקשר ואין הנגע שבכפליו נראה אא"כ מתפשט העור ולכן קתני שנראין כדרכן ואינו פושט אלא מה שיכול לראות כמו שהוא וכן משמע מפי' רמב"ם שם ע"ש ונ"ל דשאני חמת מסדין דחמת כיון שהוא קשה ואינו עתיד להתפרק ולהתפשט ולכן רואין כדרכן משא"כ בסדין שהוא רך והקמטים עומדים להתפשט ולכן מפשיטין:

והנה התם הטע' דבעינן לכל מראה עיני הכהן עכ"פ מדכתבו כולם דנראין כדרכן ר"ל דאעפ"י שיש בין הכפלים גריס אינו טמא ולמה לא כתבו דפרושו דנראין כדרכן ר"ל דאש יש למעלה על הקמטים כגריס אע"פ שהנגע אינו נכנס בתוך הקמטים טמא שמצטרפין מה שעל הקמטים אלא נראה דבאמת אין מצטרף כיון שיש אויר בין כא"וא ולכן כ' דנ"מ דאע"פ שיש בתוך הקמטים כגריס טהור משו' דבעינן לכל עיני הכהן ואמנם בכתמים ודאו אם יש כגריס בין הכל מה שבתוך הקמטים עם העליון או אפילו בקמטים לבד טמא אך אם אינו מצטרף אלא רק ע"ג הקמטים אם אינו תפור נ"ל פשוט דאין מצטרף כי כל קמט עומד לעצמו ואפילו אם תפורים צל"ע דעכ"פ יש אויר ביניהם ואפשר יש לדמותו לשתי העומד בנגעי' פי"א משנה ט' דמצטרף:

טז[עריכה]

[טז] שאלה אשה שנסעה לטייל בתוך גי"ר של ז"נ והרגישה שיצא ממנה דבר לח וכשבאתה לביתה מצאה באותו מקום בכתונת כתם גדול לבן ובתוכו כתם קטן אדום מה דינו:

תשובה בס"ט סימן ק"ץ דף ל"ב ע"ב בשם תשובת מעיל צדקה שחקר לפי דמה דקיימא לן דבגי"ר אף על גב דלא תלינן בכתמים שהם יותר מכגריס ואפילו הכי בפחות מכגריס תלינן אם ה"ה בבדקה בעד שאינו בדוק ומצאה בפחות מכגריס אם תלינן בגי"ר וכתב דמסתברא תלינן כמו בכתם והס"ס משיג עליו דאינו דומה לכתם שהכל מדרבנן ואמרינן כיון דחזקת דם שבא בהרגשה וזו כיון דלא ארגישה לכן טהור משא"כ בבדיקת עד די"ל דשמא הרגישה וסברה הרגשת עד הוא וא"כ בג"י דאין לה חזקת טהרה לדעת זו עד שתתחזק בג' ימים ואם כן הוי ספק דאורייתא ולכן מחלק דדוקא בעגול טהור דאי איתא שהיא מגופה חזקת קנוח שהוא משיך מה שאין כן במשוך טמא עיין שם והגם שאין אני כדאי להכריע וכל שכן שגוף התשובת מעיל צדקה אינו בידי וכפי שכתב בלשון השאלה שהביא כ' גם כן בעגול ומכל מקום נראה לי להקל אפילו במשוך די"לד לשיטת רשב"א דסבורא ליה דאפילו ביותר מכגריס טהור כיון שהעד אינו בדוק כמש"ש הב"י בסימן ק"ץ וכן רמב"ן וקשה הא לכ"ע לא תלינן אפילו כתם ביותר מכגריס אלא א"כ עברה בשוק של טבחים ואם כן קשיא למה מטהר הרשב"א בעד שיש בו חשש הרגשה ביותר מכגריס אע"ג דלא ידעינן בו שום ריעותא דהא בזה פליגא בעד בינוני כדאיתא בהדיא בב"י ובט"ז ס"ק דבעד מלוכלך לכ"ע טהור וע"כ צ"ל החילוק דדוקא בכתם דאינו מטמא אלא א"כ היה החלוק בדוק כדאיתא בסעיף ל"ט וא"כ כיון שיש להחלוק חזקה ברורה לא מפקינן מחזקתה אבל כל זמן שלא איתרע חזקת החלוק אע"ג שהאשה בימי טהרה ויש לה חזקת טהרה אף על פי כן חזקת החלוק היא יותר חזקה דחזקתה אתרע שהרי נמצא כתם משא"כ בעד שאינו בדוק אף על גב דלא ידעינן שום לכלוך מ"מ אין לעד זו שום חזקה ולכן מוקמינן האשה על חזקתה:

והנה כל האחרונים תפסו דלס' התרומה דלא תלינן בגי"ר הייינו משום שאין לה חזקת טהרה עד שתדע בודאי שפסק דם המקור וכבר בררתי בסימן י' דלכ"ע כיון שפסקה בטהרה היא בחזקת טהרה ואיך יחלוק ס' התרומה על הש"ס וכעין זה כתב בס"ט סימן קצ"ו ס"ק ל"ד בשם תשובת פמ"א וכו"פ עוד הקשה הפמ"א הא דאיתא בנדה דף ס' דאין הטהורה תולה בשומרת יום בשני שלה דכי הדדי נינהו ופירש"י דאף היא בחזקת טהרה ולס' התרומה איך הם שוין ולכן נראה לי דבודאי מודה ס' התרומה כיון שפסקה בטהרה יש לה חזקת טהרה ככל הטהורות ולכך הם שוין אלא רק דלענין כתם הנמצא על חלוק בדוק כיון דיש לחלוק חזקה ברורה ס"ל דחזקה זו יותר חזקה מחזקת האשה אע"פ שעברה בשוק של טבחים עד שתתחזק בג' ימים אבל בטהורה וש"י אף ע"ג דחזקה זו של טהורה היא יותר חזקה מ"מ גם זו היא בחזקת טהרה ומאי חזית דמקלקלת לזו דס"ל לרבי דזו לא מקרי מקולקלת כלל משא"כ בעד שאינו בדוק דלא היה לעד שום חזקה מודה ס' התרומה דמוקמינן לאשה על חזקת טהרה לאחר שפסקה בטהרה ותלינן שהיה מקודם על העד כיון שלא היה לו חזקה כלל וכמו שכתבט בדעת רשב"א ואדרבה מדתלינן בכתם פתות מכגריס אע"ג שהיה החלוק בדוק כ"ש בעד בפחות מכגריס כיון שלא היה לו חזקה כלל וכן מוכח חדברי רמ"א שלח הגיה בעד שאינו בדוק דלדידן לא תלינן וכמו שדייק מזה ג"כ הש"ך ס"ק א' ו' בעד אפילו לדידן תולין וכיון דמחמת טהרת האשה תלינן וא"כ אין חילוק בין עגול למשוך דאם לא כן היה לרמ"א להגיה דבמשוך לא תלינן בשלשה ימים ראשונים:

ואמנם כל זה כשלא הרגישה רק שבדקה בלא שום הרגש אבל אם בדקה מכח הרגשה או אפילו לא בדקה אלא שיודעת שהרגישה שיצא ממנה דבר לח אפילו בטהורה לגמרי אפילו בכחרדל טמא שהרי הרגישה ואתרע חזקתה מכל מקום נ"ל בבדקה בכתונת שלה שהוא מוחזק שמלוכלך בטיפי דמים מפרעושים ולכאורה הוא כעד שחזקתו מלוכלך נ"ל דגם בזה לא מטהרינן אלא דוקא אם היה בלא הרגשה אבל בהרגשה טמאה מחמת ההרגש לבד ואמנם בנשים שרגילה שיוצא ממנה תמיד ליחה לבינה ואם כן מחמת ההרגש לא אתרע חזקתה כלל דלעולם תלינן בשכיח כדאמרינן שגרונא שכיח וא"כ י"ל דנגד הדם הרי חזקת כתונת שהיא מלוכלך ואם כן גם בזה יש לטהר אם לא בדקה חלוקה קודם בדיקה בעגול דחזקת עגול שאינו מן הקינוח ובמשוך צ"ע ובנידון דידן כיון שיצא מעצמו אם כן אין חילוק בין עגול למשוך ולכן אם אינה רגילה בליחה לבינה שיוצא ממנו פשוט דטמאה אפילו עגול ואפילו אם נמצא עכשיו ליחה לבנה י"ל דההרגש היה מן הדם כמו שכתבתי בסימן י"ג אבל אם רגילה בליחה לבנה וא"כ י"ל לא אתרע חזקתה כלל צ"ע:

יז[עריכה]

[יז] שאלה אשה שלאחר שכלה השתן שלה מרגשת כאב גדול ואז היא בודקת ומוצאת על העד דם ולא בתוך מ"ר:

תשובה דעת הצ"צ דבעינן תרתי שתמצא דם גם במ"ר ואם אינה מוצאה תוך מ"ר אזי צריכה שתרגיש הכאב בעת הטלת מ"ר וגם בדיקת מהרי"ו בסי' קצ"א ובס"ט חולק עליו דכיון שמרגשת כאב קודם שתראה אע"ג שאינה מוצאת בתוך מ"ר וגם לא מרגשת הכאב רק אחר שתשתין מ"מ מוכח שהוא מחמת מכה ובאמת כך משמע פשטא דלישנא דרמ"א שכ' תחלה שרגילה לראות במ"ר ומרגשת כאב בשעה שמחלת כו' ואח"כ כתב ואפי' אם מצאה דם אחר מ"ר וכוונתו ולא במ"ר דאל"כ הל"ל גם אחר הטלת מ"ר כיון דזה עיקר ההיתר אע"כ דר"ל שמוצאה רק אחר מ"ר ולא במ"ר וכ"מ בלבוש שכ' ואם מצאה הדם אחר הטלת כו' ואת"ל דעיקר ההית' הוא מחמת שמרגשת בשעת הטלת מ"ר דא"כ הל"ל דמאחר דמרגשת כאב בשעת מ"ר אם זה הוא העיקר ומדכתב סתם דמאחר דמרגשת כאב משמע אפי' אינה מרגשת רק לאחר הטלת מ"ר ובאמת בלבוש מוכח שמפרש דברי רמ"א מה שכתב דמרגשת כאב ר"ל שהרגישה בשעת הטלת מ"ר אך פשטא דלישנא דרמ"א לא משמע הכי ועוד דא"כ למה כתב רמ"א באינה מרגשת כאב ה"ל לאשמעינן רבותא ולכתוב זאת ברישא דאפי' מרגשת כאב אחר הטלת מ"ר כיון שאינה מוצאה במ"ר טמאה ומזה נ"ל כדעת הס"ט כיון שעכ"פ מרגשת כאב ולכן עכ"פ כשתעשה בדיקות מהרי"ו ג"פ מהני וגדולה מזה כתב אמ"ו בנ"ס סי' מ"ז מ"ח נ' דבדיקות מהרי"ו מהני אפי' בלא כאב וגם הש"ך כתב דכן דעת מהרי"ל ולכן אין ספק שיש לסמוך ע"ז והנה לכאורה וי"ל עוד לטהר מכח ס"ס ס' שמא ממקום מ"ר ואת"ל מן המקור שמא בלא הרגשה והרגשה זו אינה הרגשת המקור ואע"ג דאפ"ה טמאה עכ"פ מדרבנן בכה"ג הוי ס"ס אפי' לטהר מדרבנן כמש"כ הש"ך בכללי ס"ס וא"ל דתיכף כשאמרינן שמא מן המקור חזקת דם שבא בהרגשה אינו ס' כלל ז"א שהרי כתב בתשו' מהרי"ז סי' כ"ה שכתב תחלה כיון ודאי בא ממקום מ"ר למה לנו לתלות לחומרא ולומר שבא גם מן המקור ומביא ראיה דתלינן בקולא במידי דשכיחי כגון מעוברת בשאינה מעוברת וזקנה בילדה וכתב ודוחק לומר דהתם מיירי דלא הרגישה מידי וא"כ א"א מדרבנן דלמא ה"נ דהרגישה לא הוי הרגשת דם המקור דודאי דבר זה מצערה אותה בענין אחר ממה שמנערה אותה דם המקור ולא מקרי האי הרגשת בשרה דהרגשת מ"ר הוא לא הרגשת דם נדות עכ"ל והיינו דאע"ג דחזקת דם שבא בהרגשה היינו כשבא בלא כאב אבל עם כאב שפיר י"ל דהכאב הוא הוכחה דהרגשה היא מן הכאב ולא מן המקור ובזה מיושב דלפי דברי מהרי"ו קשה דא"כ איך ס"ד בגמ' לטמא בעומדת והא הוי ס"ס וצ"ל דכיון דהוי בלא כאב אי איתא מן המקור חזקתו שהיה בהרגשה וצ"ע:

יח[עריכה]

[יח] שאלה אשה ששהה בעלה בדרך חצי שנה ולא בדקה א"ע בכ"ז ועכשיו בא אם צריכה ז"נ:

תשובה בנדה דף ט"ו אי' הבאין מן הדרך נשיהן להן בחזקת טהרה ובגמ' ל"ל למתני הבאין מן הדרך סד"א הנ"מ היכא דאיתא במתא דרמי' אנפשה ובדקה אבל היכא דליתא במתא דלא רמי' אנפשה לא קמ"ל ע"כ והנה ל"ל דה"ק קמ"ל דל"א הכי אלא אעפ"כ רמי' אנפשה וא"כ אם אמרה בהדיא דלא היה רמיא עלה אינן בחזקת טהורה דא"כ הכי הל"ל דאיתא במתא רמיא אנפשה אבל היכא דליתא במתא לא רמיא אנפשה קמ"ל אבל מדקאמר דרמיא כו' דליכא במתא ולא רמיא לא קמ"ל מוכח דזה הוא האמת דהיכא דליכא במתא ודאי לא רמיא אנפשה ומ"מ אשמעינן מתני' דאפ"ה כן בחזקת טהרה ושם בגמר' איכא אוקימתות הרבה במאי מיירי מתני' ופסק הש"ע בסי' קפ"ד סעי' י"א דדוקא באשה שיש לה ווסת ועדיין לא הגיע שעת ווסת או באין לה ווסת ולא הגיע יום ל' אז היא בחזקת טהרה או אפי' בעבר זמן הווסת אלא ששהתה אח"כ שיעיר שהספור והטבול דהוי ס"ס שמא לא ראתה את"ל ראתה שמא טבלה אבל כשאמרה שלא טבלה אע"ג דאמרה ג"כ שלא ראתה מ"מ כיון שכבר הגיע שעת ווסתה ומדינא אסורה אז עד שתבדוק כדאי' שם סעיף ט' לדעת הי"א ע"ש בש"ך ואפי' לדעת א' שם דאפי' בלא בדקה טהורה היינו בלא הרגישה ג"כ ור"ל שיודעת שלא הרגישה ואז אפילו עברה ולא בדקה טהורה אבל ודאי צריכה לידע שלא הרגישה וא"כ בודאי בזו דלא רמיא אנפשה אמרינן שמא הרגישה ולכן ודאי אסורה עד שתשב ז"נ ותטבול וכ"ז בסתם נשים אבל מעוברות ומניקות שלא ראו בימי עוברה ומניקתה אפי' פ"א וזו בחזקת טהרה כל ימי עוברה ומניקתה מותרת בלא בדיקה אפי' בזמן ווסתה כדאי' שם סעי' ז' וא"כ אעפ"י דלא רמיא עלה כלל אפי' שהה בעלה שנה ויותר אין צריך טבילה כלל אך אם ראתה פ"א אזי עכ"פ צריכה לחוש לזמן ווסתה כדאי' בסי' קפ"ט סעי' ל"ג (דלא כמש"כ הש"ך בשם רש"ל בסי' קפ"ד ס"ק י"ט ע"ש בס"ס) א"כ אם לא בדקה בזמן ווסתה ה"ה בכל הנשים וצריכה ז"נ. ואם היא בתולת דמים שלא ראתה מעולם אע"ג דבסי' קפ"ד וסי' קפ"ט מבואר דוקא קטנה שלא הגיעה לי"ב שנים או שלא הביאה שערות מ"מ כבר כתב הס"ט ריש סימן קפ"ו דהיא בחזקת טהרה וא"ל בדיקה כלל: אך כ"ז כשהניחה בחזקת טהרה אבל אשה שהתחילה למנות ז"נ ובתוך כך סברה שבעלה יסע למק"א ולכן הסיחה דעתה מלמנות כבר כתבתי בח"א כלל קע"ז סימן י"ב דצריכה למנות מחדש ז"נ ע"ש כנלע"ד:

< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.