חכמת אדם/כח

חכמת אדם ‏ כח

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דין חלב וניקור מחלב ודם וגיד הנשה (סי' ס"ד ס"ה)

א כתיב וכל חלב שור וכשב ועז לא תאכלו כי כל אוכל חלב ונכרתה וכל שאר בהמות טהורות נכללין תחת סוג ג' מינים הללו ואף האוכל חלב נבלה וטרפה חייב משום חלב וגם משום נבלה או טריפה דאיסור חל על איסור באיסור כולל שכולל גם הבשר ולכן חל ג"כ על החלב (פרי חדש) אבל שאר מינים כגון חיות מותר ושל בהמות טמאות אין בהם איסור חלב אלא איסור טמאה (סי' ס"ד וע"ש בש"ך וכו"פ הנפקא מיני' לדידן) וכוי חלבו אסור מספק דשמא הוא בהמה (סי' ס"ד):

ב השוחט את הבהמה ומצא בה עובר בן ח' או בן ט' בין חי בין מת חלבו וגידו מותר דכתיב כל בבהמה תאכלו וקבלו חז"ל דקרא אתא לאשמעינן דבהמה שנמצא בבהמה הכל מותר והא דבבן ט' מותר דוקא כשלא הפריס ע"ג קרקע אבל הפריס ע"ג קרקע אסור משום מראית עין כן סתם הב"י בש"ע שם וכתב די"א שאם שלמו לו חדשיו ומצאו חי אעפ"י שלא הפריס ע"ג קרקע חלבו אסור וחייבין עליו כרת וצריך להוציא ממנו כל החוטים והקרומין האסורים בשאר הבהמות וכן ראוי להורות ולהחמיר באיסור חלב וכ"ש בגיד הנשה דרוב הפוסקים מחמירים דדוקא בחלב פליגי דכתיב חלב שור וכשב וכל זמן שלא נולד לא נקרא שור אבל בגיד לא כתיב שור וכשב ועם יצירתו נאסר ולכן כ"ש שיש להחמיר (ש"ך ופרי חדש שם) וחלב נפל שהפילה הבהמה אע"ג דאין בו כרת דלא נקרא שור מ"מ איסורא איכא משום חלב מלבד איסור נבלה דכיון דלא נשחט האם ה"ז נבנה:

ג איזהו חלב כל שהוא תותב קרום ונקלף ושלא יהא בשר חופה אותו דכתיב את כל החלב המכסה את הקרב מה חלב המכסה את הקרב הוא תותב ר"ל פרוס כשמלה על הקרום שמפסיק בין החלב ובין הקרבים. ונקלף פי' שאינו אדוק באופן כשנקלף קרום התחתון נקלף עמו. (ע"ש בט"ז פ"ח) ומרבינן מקרא חלב שעל גבי הדקין בראשן אבל חלב הקיבה שעל היתר אינו תותב אלא חתי' חתי' והוא אדוק ואינו נקלף וכן שעל הדקין מראשו והלאה לאו תותב הוא: ובחלק האחורים צריך לנקר מטעם חלב את האליה והחוטים וחלב הכסלים עם הקרום וחלב שתחת מתנים וא"א לפרש זאת בספר היטב אלא צריך ראיה מן הבקי בניקור והמדקדקים אין אוכלים מחלק אחוריים עד שיראה למנקר אחר ויבדוק אם מנוקר כראוי אבל בחצי הפנים של בהמה אין בה מחלבין אלו רק קצת מן הקרום שעל חלב הכסלים הנשאר בראש הדפנות הנשאר שם בראשה וצריך להסיר אותו קרום ויש נוהגין להפריד גם כן הבשר הנדבק שם זה על גב זה ולגרור החלב שביניהם ויש מתירין משום דמחשב חיפוי בשר וכן המנהג באשכנז ואם נמצאו בבהמות צלעות יתירות כגון י"ג או י"ד בכל צד וכולן דומות זו לזו כלן מותרים רק אותן הסמוך לאחוריים ונוהגים בכל בהמה להניח צלע א' מכאן ומכאן לחלק אחוריים נ"ל דאם לא הניח אינו אוסר דאינו אלא מנהג (ע"ש בש"ך ס"ק י') ובלבד שיזהר מאד שלא ישאר חלב:

ד חלב שעל הכרס ובית הכוסות אסור וענוש כרת וזהו מכלל חלב שעל הקרב חלב הדבוק לכרס שתחת הפריסה אסור (פירוש קרום פרוס על הכרס וקורין אותו טריפה (ליילוך) בל"א או (נעץ) ותחת אותו הקרום יש חלב דבוק בכרס עצמה) ואסרו רבינו אפרים וכן המנהג בכל מקום שהיא מפרש תותב שפירושו שמלה והוא המכסה שקורין פריסה של חלב הפרוס על הכרס ותחתיו קרום ותחתיו חלב דבוק בכרס ונקלף הימנו וזהו ונקלף והיינו תותב קרום ונקלף ולכך אסור חלב הדבוק אבל רבינו יואל פירש תותב שמלה הנ"ל ולו יש קרום שנקלף הימנו מאותו פריס' אבל החלב הדבוק לכרס מזה לא דברו חז"ל כלל והיא רק שומן בעלמא הדבוק בבשר הכרס וכדבריו נוהגין מקצת בני ריינוס ולד"ה צריך להסיר הקרום שתחת המכסה ולא נחלקו אלא בחלב שתחת אותו קרום ובכ"מ שנוהגין בו איסור דינו כשאר חלב להבטל בס' אבל אין אומרים בו חנ"נ להצריך ס' נגד כל החתיכה כיון דיש מתירין לגמרי ואם באו ממקום שנהגו בו איסור למקום שנהגו בו היתר אין נמנעים מכלים של אלו ומבשוליהן אך הכרס אין אוכלין אותו אבל התבשיל אוכלי דמסתמא המעט חלב שעל הכרס הוא בטל נגד הכרס והמרק והלפתן שעמו:

ה קרום שעל דד הטחול והוא הצד הגס חייבין עליו (ר"ל על החלב שעליו כו"פ) ואמנם מלשון הגמ' ופוסקים משמע שחייבין גם על הקרום ולא ככו"פ ושל שאר הטחול והחוטין שבתוכו י"א שאסורין מדרבנן וכן כל שאר החוטין האסורין משום חלב אינן אלא הרחקה מדרבנן דחלב אסרה תורה ולא חוטין וי"א דאסורין מה"ת (רמב"ם פ"ג מהל' מ"א) ואם נצלה הטחול בלא נקור מבואר כלל ל"ד סי' כ"ה: ניטל ראש הגיד שבתוך הטחול ומושך אותו ונמשכים עמו ג' חוטין שבתוכו וצריך ליזהר שלא יפסוק שום חוט מהם ואם נפסק צריך לשרש אחריו: ואם ספק אם נפסק אחד מהם עיין בבינת אדם סי' יט יט ודין ניקור הכוליא עיין בש"ע סי' ס"ד סעיף י"ב:

ו יותרת הכבד יש מצריכין לנקר הקרום העליון של צד הכבד משום חלב הקרב שמונח עליו ויש מחמירין עוד לנקר השומן שתחת הקרום ההוא אבל צד פנים של צד הריאה אין צריך נקור כלל אבל המנהג לנקר ולהסיר שני קרומין דילמא אתי למטעי ובדיעבד אין צריך ס' רק נגד צד הכבד:

ז הקיבה עשוי כמין קשת בעיגול. החלב שעל הקשת אסור מן התורה שהוא תותב קרום ונקלף. ושעל היתר אסור ממנהג שנהגו בו איסור. ויש אומרים שמדינא אסו' דאע"ג דאינו רק קרום ונקלף ואינו תותב מ"מ חשבו שאם יבא להתי' שעל היתר יבואו להתיר גם שעל הקשת:

ח חלב שעל הדקין אסור מה"ת (יעויין במל"מ פ' י"ג מהל' שגגות די"א דנתרבה אף לכרת וי"א דאין בו כרת רק לאו והיינו ריש מעי באמתא בעי גרירה י"א שהוא כשמתחילין לצאת מן הקיבה ומשם ואילך שומן הוא ומותר וי"א שראש המעי שצריך לגרור חלבו שעליו הוא המעי שיוצא בו הרעי שהוא סוף המעיים וירא שמים יצא ידי שניהם לגרור אורך אמה מכאן ואורך אמה מכאן וי"א שאינו צריך אורך אמה ממש. לכן נהגו להקל למדוד בזרוע ואין מצריכין אמה בצמצום וא"צ להסיר רק הקרום עם הדבוק בו שעל אורך אמות אלו אבל לא השומן הדבוק בטבחיא שתחתיו וכן נוהגין. ולפי"ז כ' הכו"פ והעיד שאם מחט תחוב בכרכשתא והשומן שתחת הקרום הזה סותם שהכשירו בק"ק פראג דהוי חלב טהור אבל אם הקרום העליון סותם טריפה אפילו להסוברים דהוא חלב טהור כיון שנעשה ככובע כדלעיל כלל ך' סי' ו' כ ודלא כמש"כ בפ"ח בק"א סי' מ"ז דסותם וכבר תמה עליו במל"מ פי"ג מהל' שגגות אבל אם ניקבו הדקין באמה היוצא מן הקיבה והחלב סותם כשר כיון די"א דזהו חלב טהור וא"כ אינהו מיכל אכלי (שער אפרים) כו' ומסירין מן הטבחייא ג"כ חוט ארוך שמונח עליו עם השומן שאצלו ונהגו במדינות אלו להסיר הקרום שעל כל הדקין בהדרא דכנתא דעגל משום שנשארים הדקין עם הדרא דכנתא ואוכלין הכל ביחד על כן מסירין כל הקרום שלא יניחו ג"כ שעל ראש הדקין ונהגו ליקח הקרו' משני צדדין מה שאין כן בכבש שאין דרכן להניחן ביחד וניכר ראש הדקין כן נראה טעם המנהג אבל יש להחמיר וליקח הקרום משני צדדיו גם בכבש (רמ"א שם):

ט אין מולחין חלבים עם הבשר ולא מדיחין אותם עמו. וכלי שמדיחין בו חלבים אין מדיחין בו בשר. וסכין שחותכין בו חלבים אין חותכין בו בשר אפי' אם מיוחד כלי אחד ונזהר להדיח תמיד בשר תחלה ואח"כ חלב וכן בסכין נזהר לחתוך מתחלה בשר ואח"כ חלבים לא סגי בהכי אלא ב' כלים וב' סכינים. נהגו מנקרי הבשר לנקר בסכין אחד מפני שנותנים בגד על ירכים וכל שעה שנוגע הסכין בחלב מקנחו בו ועיקר ההיתר שאין חותכין חלב שאסור מה"ת אלא גורר אותו בסכין ואין בו דוחקא דסכנא ואפי' משתכח דאית ביה דוחקא דסכינא בדיעבד מותר בהדחה והרי כל ישראל נהגו להדיח הבשר ונכון ללמד אדם לבני ביתו שישפשפו הבשר יפה במים:

י אין פורשין הכסלים ע"ג הבשר בעוד שלא נצטנן חלב שעליהם מפני שהוא נימוח ונבלע בבשר וכן יש לנקר הבשר תוך ג' ימים מן החלב שלא יתקשה החלב שבו ומ"מ אם לא ניקרו תוך ג' ימים אין לאסור בדיעבד אלא מנקרו אח"כ ושרי אפילו לקדירה (ש"ך סי' ס"ט ס"ק נ'):

יא כל אלה הדברים אם נעשו לא נאסר הבשר ואין מכין העושה אלא מלמדין אותו שלא יעשה ואם עשה מותר רק שישפשף הבשר היטיב:

יב אין מולחין הבשר קודם שיסירו החוטין והקרומים האסורין וגיד הנשה ואם מלחן מסירן אח"כ ומבשל הבשר ויש מי שאוסר עד שיסיר ממנו כדי קליפה וי"א דבעינן ס' כמו בשאר חלב הנמלח עם בשר דקי"ל בס' כמו שיתבאר כלל ל"ב וכלל מ"ב ויש להקל ולהתירו ע"י קליפה אם יש בו הפסד קצת מאחר דיש מתירין אפי' בלא קליפה וגם אין שייך לגזור מפני חלב שמן דמפעפע דכל הקרומין אינם רק חלב כחוש נראה דיש לסמוך אמאן דמתיר בקליפה ודוקא במליחה אבל אם נתבשל עמו צריך ס' ואמרינן חנ"נ (ט"ז ס"ק ט"ו) ועיין כלל ל"ד לענין טחול. ודוקא בחוטין והקרומים אבל בחלבי' שעל הקיבה ושעל הטחול אם מלחו ולא הסיר החלב לכ"ע דינם כחלב גמור. ונ"ל דבכרכשתא שהסירו החלב שעל הקרום ולא הקרום ומלחו דיש לסמוך להתיר שיסירו אותו אח' המליחה דלא מצינו מקום מפור' דהקרום יהיה אסור ע' בגמ' וטוש"ע וכ"ש שהרמב"ם חשב כל הקרומים ולא חשב קרום זה ועוד שהרי י"א דאין זה ריש מעים: והדרא דכנתא שנמלח עם המעי אם המעי דבוק בהדרא דכנתא זו קרוב לודאי שיש בו ס' מן החלב (פ"ח בשם תשו' מהרי"ו בסי' ק"ה ס"ק ל"ב) כא:

יג טבח שדרכו לנקר בשר ונמצא אחריו חוט או קרום מלמדין אותו ומזהירין אותו שלא יזלזל באיסורין אבל אם נמצא אחריו חלב אם הוא כשעורה מעבירין אותו ואם נמצא אחריו כזית ואפי' בהרבה מקומות מכין אותו מכות מרדו' ומעבירין אותו וחזרתו לכשרותו ותשובתו הכל לפי ראות עיני הדיין אם עבר בשוגג או במזיד ומנהג כשר שהטבח המוכר בשר ומנקרו קודם שימכרנו פן יכשלו בו הקונים. ודין באיזה מקום שמעבירין אותו בש"ע סי' קי"ט ולעיל כלל ב':

יד גיד הנשה נוהג בבהמה וחי' אפי' אם אין כף שלהם עגול ונוהג בירך של ימין ובירך של שמאל ונוהג בכוי ואינו נוהג בעוף מפני שאין כף שלו עגול אבל אם נמצא בו כף עגול נוהג בו וא"צ לבדוק אחריו אם הוא עגול ואין חילוק בין חיה לבהמ' או עוף אם יש לו כף עגול רק מה שאסור משום חלב א"צ לנקר בחי'. ובשליל נכון להחמיר כדעת האומרי' דאעפ"י דחלבו מותר גידו אסור כדלעיל סי' ב'. ואין ללמוד סדר ניקור רק במראית עין וגופו של גיד אינו אלא כעץ שאין בו טעם כלל ואעפ"כ אסרתו תורה ומ"מ אינו אוסר בתערובתו מחמת פליטתו אבל הקנוקנות והשומן אסורים מדרבנן ויש בזה טעם ולפיכך אוסרים תערובתן בנ"ט. וג"ה מותר בהנאה וי"א דאסו' בהנאה ואעפ"כ מותר לשלוח ירך לנכרי אעפ"י שהגיד בתוכו שאין הנכרי מחזיק לו לטובה בשביל הגיד:

טו יש חוטין שאסורין משום דם שבהם כגון חוטין שביד. ושבכתף. ושבלחי התחתון שבצד הלשון מכאן ומכאן. ובלשון ובצואר. וחוטי הלב. וחוטי הדקין שהם בתוך שומן הדקין כמו בית עכביש מסובכין זה בזה. ונוהגין להסיר ג"כ ג' חוטי אורך אצל החזה מבפנים וכן נוטלים חוטין אחורי אזנים לפי שהם מלאים דם ובאמת אינו אלא חומרא דאינו דם רק שומנא בעלמא. וקרום שעל המוח שבקדקוד. וקרום שעל הביצי זכר. לכל אלו אין מליחה מועלת בהם אם לא שיחתכם תחלה ויניח החתוך לתחת ואח"כ ימלחם ומותר לבשל. ולצלי א"צ לא חתיכה ולא מליחה דנורא משאיב שאיב ובלבד שלא יהיו מובלעים בבשר דאז אין האש שואב אא"כ יחתכם. ואם לא נטלן ובישל בלא חתיכה צריך ס' נגד כל החוטין (סימן ס"ה) אע"ג דמדינא א"צ ס' אלא נגד הדם הכנוס בגידין מ"מ כיון דלא ידעינן כמה בלע ולכן צריך נגד כל החוטין. ומ"מ אפילו למנהגינו דאמרינן איסור דבוק וחנ"נ ל"א דצריך ס' נגד החתיכה שדבוק בו החוטין דכיון דהחוט מפסיק בין הדם אינו ממהר לבלוע ולכן ל"א דבוק (סימן כ"ב בש"ך שם) ובצלי סגי בקליפה וה"ה במליחה. ומ"מ אם בשלו ולא קלפוהו מותר דאינו אלא חומרא דכב"כפ במליחה וצלי':

טז הרוצה לצאת ידי חתיכת חוטין אלו לא יסמוך על חתיכת הבשר רק יחתוך הבשר והעצם לשנים וחוטי הצואר לא מהני בהו אם חתכם רק יחתוך המפרקת לשנים (סימן ס"ה):

יז גף העוף כיד הבהמה והילכך צריך לחתוך עצם האגפים ולמלחם וכן עצם הלחיים בעוף כן סתם הב"י. אבל אנו נוהגין כרמ"א דא"צ ליטול בעוף חוטין אלו לפי שהדם יוצא משם ע"י מליחה שהם דקין ולא עבים כשל בהמה וכן המנהג שאין נוטלין מן העוף רק חוטי צואר ובאותן יש ליזהר ליטלן משם או יחתכם עם המפרקת לשנים מיהו בדיעבד אם הוסר רק הראש מן העוף סגי ונוהגין לחתוך בירכי העופות בפרק הארכובה התחתונה משום שלפעמים נמצאים חוטין אדומים ברגלי העופות ואם לא עשה כן מותר בדיעבד אפילו נתבשלו כך אעפ"י שנמצאו חוטין אדומין שאינו אלא שומן בעלמא. ונהגו לנקר הביצים אף כשהן פחותים משלשים יום וכן להסיר משם גיד הגדול ולחתוך בהם הרבה חתיכות. ונהגו ליקח מן הכתף הבשר שקורין דרי"ז ואין בו איסור רק הוא משום מיאוס עוד נהגו בלינביל שקורין לידווץ לצלותו ולא לבשלו ואין בו איסור אם מבשלו ואפילו לכתחילה מותר וכן נוהגין להסיר העינוניתא דוורדא ולהשליכה ולא לאכלה ואין איסור בדבר. וכן נהגו לחתוך בין הפרסות של רגלי הבהמה ולהסיר משם בשר לבן ודק משום מיאוס ואם לא עשה כן אין לחוש (שם):

יח מי שניקר והלך לו ואין אנו יודעים אם הוא בקי בניקור ואין כאן מי שהוא בקי בניקור להראות לו מותר. ודוקא שיודעים שהשלים ניקורו דאם לא כן אסור דשמא לא השלים הניקור ואם אפשר להראות לבקי אין לסמוך על הניקור אם לא ידעינן איתו בקי בניקור ומוחזק בכשרות ואע"ג דרוב המצויין אצל ניקור מומחין הן מ"מ טוב להחמיר (ועיין לעיל סימן א' גבי רוב מצוין אצל שחיטה). הטבחים נאמנים על גיד הנשה ומיהו אין לוקחין בשר מכל טבח ששוחט לעצמו ומוכר לאחרים אלא אם כן הי' מוחזק בכשרות (שם):

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.