שולחן ערוך/חושן משפט/ג

סימן ג בכמה דיינין דנין ובו ד סעיפים:

א אין בית דין פחות מג' וכל ג' נקראים בית דין ואפילו הדיוטות (דאי אפשר דלית בהו חד דיודע סברות בדינים אבל אי לית בהו חד דידע פסולים לדין) (טור והרא"ש ריש סנהדרין) ומכל מקום יכולין לקבל הטענות ולשלחם לפני מורה (מהר"ם פאדובה סי' מ"ג וע"ג) והם דנים את האדם בעל כרחו אם הנתבע מסרב לירד לדין או שאינו רוצה לדון עם התובע בעירו אבל אם רוצה לדון עמו בעירו אלא שאינו חפץ בג' שבירר התובע אז זה בורר לו אחד וזה בורר לו אחד:

הגה כדלקמן סימן י"ג ונ"ל דוקא בדיינים שאינם קבועים אבל אם דיינים קבועים בעיר לא יוכל לומר לא אדון לפניהם אלא בזה בורר וכן נוהגין בעירנו וע"ל סימן כ"ב סעיף א':

ב פחות מג' אין דיניהם דין אפי' לא טעו אא"כ קבלום בעלי דינים או שהוא מומחה לרבים (ובזמן הזה אין דנין דין מומחה לרבים שידון ביחידי בעל כרחו של אדם) (מהרי"ו סי' קמ"ז) כל שאינם שלשה (ולא קבלום עליהם ואינם מומחים לרבים (טור) אפי' הם סמוכים בא"י הודאה שמודים בפניהם כמי שמודה חוץ לב"ד ויכולים להחליף טענותיהם שטענו בפניהם והכופר בפניהם ואח"כ באו עדים לא הוחזק כפרן אבל הג' אע"פ שאינם סמוכים ההודאה בפניהם כהודאה בב"ד וכן בכופר ואח"כ באו עדים הוחזק כפרן ואינו יכול לחזור ולטעון:

ג אף על פי שיחיד מומחה לרבים מותר לו לדון יחידי מצות חכמים שיושיב עמו אחרים:

ד אף על פי שבית דין של שלשה ב"ד שלם הוא כל זמן שהם רבים הרי זה משובח ומוטב שיחתוך הדין בי"א מבי' וצריך שיהיו כל היושבים בב"ד ת"ח וראויים ואסור לאדם חכם שישב בדין עד שידע עם מי יושב שמא ישב עם אנשים שאינם הגונים ונמצא בכלל קשר בוגדים לא בכלל ב"ד מי שאינו מומחה ולא קבלוהו עליו בעלי דינים אף על פי שנטל רשות מראש הגולה אין דינו דין אפילו לא טעה וכל אחד מבעלי דינים אם רצה חוזר ודן בפני ב"ד:

הגה רשות שנותן המלך בזמן הזה אינו כלום ומיהו אם קבלוהו הקהל על פי כתב המלך יכול לדון (טור) וי"א דאם גמיר וסביר מהני ליה רשות המלך (ריב"ש סי' רע"א) או השר הממונה בעירו דזהו בכלל דינא דמלכותא להושיב דיינים ושופטים מי שירצה ומ"מ מי שעשה זה בלא רשות הקהל מצער הצבור ועתיד ליתן את הדין (תשובת רשב"א סי' תרל"ז):