שו"ת הריב"ש/ב: הבדלים בין גרסאות בדף
מהדורה קמא (שיחה | תרומות) (יצירה אוטומטית מתוך טקסט בנחלת הכלל (ספריא) + טיפול בידי מתנדבי האוצר) |
מהדורה קמא (שיחה | תרומות) (תיקון) |
||
| שורה 4: | שורה 4: | ||
{{ניווט כללי עליון}} | {{ניווט כללי עליון}} | ||
'''הניין אל הנכון אשתרוג כהן י"א''' ''' שאלת''' כי בהיותך בבלנסיא"ה היו שולחים לך מארץ הערב פקדונות והיו עושין לך מהכל מתנה למען תוכל להשבע כי הכל שלך ואתה ירא אם אותה מתנה היא מתנה גמורה שתוכל להשבע כי הפקדון הוא שלך ואין לזרים אתך ולא יהיה עליך חטא ושאלת להורותך דרך ישר ונכון [אם] תוכל לעשות זאת:''' תשובה''' אם השבועה היא בפני דייני ישראל אם יתבעוהו בע"ח או מפני המס אין ספק שמתנה כזו אינה מועלת שהרי אינה אלא כדי להערים ולהשבע עליה והם לא כוונו למתנה גמורה וגם אתה לא גמרת בלבך להיותה שלך ודמיא למתנת בית חורון שאמר בנדרים {{ממ|פ' השותפין מח.}} כל מתנה שאינה שאם הקדישה תהא מקוד' אינה מתנה וכן אמרו {{ממ|בפ' מי שמת קנ:}} דשטר מברחת לא קנה וכן בפ' האשה שנפלו {{ממ|עט.}}. ואע"ג דבעינן דוקא בכל נכסיה אבל במקצת קנה היינו היכא דלא גליא דעתה ואתיא לה משום אומדנא דלא שבקה נפשה ויהבא לאחריני אבל היכא דגליא דעתה בשעת מתנה דלדעת כן היא עושה אפי' במקצת לא קנה כמו שהוכיחו כן המפרשים ז"ל בראיות גמורות ועוד שב"ד כשמשביעין אומרים הוי יודע שלא על דעתך אנו משביעין אותך אלא על דעתנו וכו' ואף אם מפני הברחת המכס עושין מתנה זו ג"כ אסור הוא לישבע שלא מן הדין לעשות בזה הערמה דכי תנן {{ממ|בפ' ג' דנדרים כז:}} נודרין להרגין לחרמין ולמוכסין שהיא של תרומה אע"פ שאינה של תרומה ושהיא של בית המלך אע"פ שאינה של בית המלך מוקמינן לה בגמ' במוכס שאין לו קצבה ר"ל ששואל דבר שלא מה"ד או במוכס העומד מאליו והני הוו כמו אנסים אבל המכס שהוא מחוק המלך אסור לעבור עליו ואין זה נקרא אונס דדינא דמלכותא דינא אבל כשהדבר מחמת אנסין שהאנס מעליל שלא כדין כדי להעניש ממון כמו שעושה עתה בממון האנוסין שברחו לעשות תשובה או ממון היהודים היוצאים לארצות הפרשים או למלכות אחרת שאין זה מה"ד אלא שנותן עליהם חקים לא טובים להתגולל עליהם לקחת ממונם בזה מותר להערים או בנדר או בשבועה ואף אם בפיו אומר סתם יכוין בלבו לדבר אחר כדמפרש התם באומר יאסרו כל פירות עלי אם אינם של בית המלך ואומר בלבו היום אע"ג דדברים שבלב אינן דברים לגבי אונסין שאני דאי אפשר דלא עקר ליה לנדריה. אבל במתנה ע"מ להחזיר היא מתנה גמורה לכו"ע כדאמרינן {{ממ|בפ"ק דקדושין ו:}} עלה בכולהו קני לבר מאשה גזרה שמא יאמרו אשה נקנית בחליפין ואפילו בתרומה אמרינן שיצא ידי נתינה וכן באתרוג יצא אע"ג דבעי לכם ואע"פ שאינו יכול להקדישה לא קפדינן בהכי כיון שאינה בהערמה כמו מתנת בית חורון שהיא בהערמה כדאיתא בירושלמי אבל מתנה ע"מ להחזיר מתנה גמורה היא לשעתה והמקבל אוכל פירות אלא שצריך לקיים תנאו להחזירה ומכח התנאי הוא שאינו יכול להקדישה לא שהמתנה בעצמה תהיה בהערמה כמ"ש זה הר"ם ז"ל {{ממ|בה' נדרים}}. וא"ת היאך יחזיר המתנה והלא יש לו למכור הסחורה ההיא ולשלוח דמיה למפקיד או סחורה אחרת שיקנה לו בדמיה י"ל אפשר להם להתנות שיחזירה לו או לפלוני בעבורו הדר בעיר הנפקד ואחר השבועה יחזירנה לאותו פלוני לקיים תנאו ואח"כ ימכרנה ויעשה רצונו וכן צריך שיזכה לו במקומו המפקיד בקנין ע"י אחר מה ששולח לו כי מה ששולח אליו ע"י ספן ישמעאלי ואומר לו הולך זאת הסחורה לפלוני אין זו זכיה דבמתנה הולך לאו כזכה ואף אם אמר לו בפירוש זכה בעבורו אינו כלום דכיון דליתיה בתורת שליחות ליתיה בתורת זכיה כמ"ש הר"ם במז"ל {{ממ|פ' ד' מה' זכיה ומתנה}} וגם המשיכה שעושה הנפקד מן הסחורה אינו מועיל בזה שהרי כבר זכה המוכס בחוקו מכיון שהגיעה הסחורה לנמל טרם שימשוך הנפקד הסחורה ולכן צריך שהמפקיד יזכה במקומו לנפקד בקנין ע"י אחר בן ברית: | '''הניין אל הנכון אשתרוג כהן י"א''' | ||
'''שאלת''' כי בהיותך בבלנסיא"ה היו שולחים לך מארץ הערב פקדונות והיו עושין לך מהכל מתנה למען תוכל להשבע כי הכל שלך ואתה ירא אם אותה מתנה היא מתנה גמורה שתוכל להשבע כי הפקדון הוא שלך ואין לזרים אתך ולא יהיה עליך חטא ושאלת להורותך דרך ישר ונכון [אם] תוכל לעשות זאת: | |||
'''תשובה''' אם השבועה היא בפני דייני ישראל אם יתבעוהו בע"ח או מפני המס אין ספק שמתנה כזו אינה מועלת שהרי אינה אלא כדי להערים ולהשבע עליה והם לא כוונו למתנה גמורה וגם אתה לא גמרת בלבך להיותה שלך ודמיא למתנת בית חורון שאמר בנדרים {{ממ|פ' השותפין מח.}} כל מתנה שאינה שאם הקדישה תהא מקוד' אינה מתנה וכן אמרו {{ממ|בפ' מי שמת קנ:}} דשטר מברחת לא קנה וכן בפ' האשה שנפלו {{ממ|עט.}}. ואע"ג דבעינן דוקא בכל נכסיה אבל במקצת קנה היינו היכא דלא גליא דעתה ואתיא לה משום אומדנא דלא שבקה נפשה ויהבא לאחריני אבל היכא דגליא דעתה בשעת מתנה דלדעת כן היא עושה אפי' במקצת לא קנה כמו שהוכיחו כן המפרשים ז"ל בראיות גמורות ועוד שב"ד כשמשביעין אומרים הוי יודע שלא על דעתך אנו משביעין אותך אלא על דעתנו וכו' ואף אם מפני הברחת המכס עושין מתנה זו ג"כ אסור הוא לישבע שלא מן הדין לעשות בזה הערמה דכי תנן {{ממ|בפ' ג' דנדרים כז:}} נודרין להרגין לחרמין ולמוכסין שהיא של תרומה אע"פ שאינה של תרומה ושהיא של בית המלך אע"פ שאינה של בית המלך מוקמינן לה בגמ' במוכס שאין לו קצבה ר"ל ששואל דבר שלא מה"ד או במוכס העומד מאליו והני הוו כמו אנסים אבל המכס שהוא מחוק המלך אסור לעבור עליו ואין זה נקרא אונס דדינא דמלכותא דינא אבל כשהדבר מחמת אנסין שהאנס מעליל שלא כדין כדי להעניש ממון כמו שעושה עתה בממון האנוסין שברחו לעשות תשובה או ממון היהודים היוצאים לארצות הפרשים או למלכות אחרת שאין זה מה"ד אלא שנותן עליהם חקים לא טובים להתגולל עליהם לקחת ממונם בזה מותר להערים או בנדר או בשבועה ואף אם בפיו אומר סתם יכוין בלבו לדבר אחר כדמפרש התם באומר יאסרו כל פירות עלי אם אינם של בית המלך ואומר בלבו היום אע"ג דדברים שבלב אינן דברים לגבי אונסין שאני דאי אפשר דלא עקר ליה לנדריה. אבל במתנה ע"מ להחזיר היא מתנה גמורה לכו"ע כדאמרינן {{ממ|בפ"ק דקדושין ו:}} עלה בכולהו קני לבר מאשה גזרה שמא יאמרו אשה נקנית בחליפין ואפילו בתרומה אמרינן שיצא ידי נתינה וכן באתרוג יצא אע"ג דבעי לכם ואע"פ שאינו יכול להקדישה לא קפדינן בהכי כיון שאינה בהערמה כמו מתנת בית חורון שהיא בהערמה כדאיתא בירושלמי אבל מתנה ע"מ להחזיר מתנה גמורה היא לשעתה והמקבל אוכל פירות אלא שצריך לקיים תנאו להחזירה ומכח התנאי הוא שאינו יכול להקדישה לא שהמתנה בעצמה תהיה בהערמה כמ"ש זה הר"ם ז"ל {{ממ|בה' נדרים}}. וא"ת היאך יחזיר המתנה והלא יש לו למכור הסחורה ההיא ולשלוח דמיה למפקיד או סחורה אחרת שיקנה לו בדמיה י"ל אפשר להם להתנות שיחזירה לו או לפלוני בעבורו הדר בעיר הנפקד ואחר השבועה יחזירנה לאותו פלוני לקיים תנאו ואח"כ ימכרנה ויעשה רצונו וכן צריך שיזכה לו במקומו המפקיד בקנין ע"י אחר מה ששולח לו כי מה ששולח אליו ע"י ספן ישמעאלי ואומר לו הולך זאת הסחורה לפלוני אין זו זכיה דבמתנה הולך לאו כזכה ואף אם אמר לו בפירוש זכה בעבורו אינו כלום דכיון דליתיה בתורת שליחות ליתיה בתורת זכיה כמ"ש הר"ם במז"ל {{ממ|פ' ד' מה' זכיה ומתנה}} וגם המשיכה שעושה הנפקד מן הסחורה אינו מועיל בזה שהרי כבר זכה המוכס בחוקו מכיון שהגיעה הסחורה לנמל טרם שימשוך הנפקד הסחורה ולכן צריך שהמפקיד יזכה במקומו לנפקד בקנין ע"י אחר בן ברית: | |||
גרסה מ־09:51, 22 בפברואר 2019
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
שו"ת הריב"ש 
ב
|
< הקודם · הבא > |
הניין אל הנכון אשתרוג כהן י"א
שאלת כי בהיותך בבלנסיא"ה היו שולחים לך מארץ הערב פקדונות והיו עושין לך מהכל מתנה למען תוכל להשבע כי הכל שלך ואתה ירא אם אותה מתנה היא מתנה גמורה שתוכל להשבע כי הפקדון הוא שלך ואין לזרים אתך ולא יהיה עליך חטא ושאלת להורותך דרך ישר ונכון [אם] תוכל לעשות זאת:
תשובה אם השבועה היא בפני דייני ישראל אם יתבעוהו בע"ח או מפני המס אין ספק שמתנה כזו אינה מועלת שהרי אינה אלא כדי להערים ולהשבע עליה והם לא כוונו למתנה גמורה וגם אתה לא גמרת בלבך להיותה שלך ודמיא למתנת בית חורון שאמר בנדרים (פ' השותפין מח.) כל מתנה שאינה שאם הקדישה תהא מקוד' אינה מתנה וכן אמרו (בפ' מי שמת קנ:) דשטר מברחת לא קנה וכן בפ' האשה שנפלו (עט.). ואע"ג דבעינן דוקא בכל נכסיה אבל במקצת קנה היינו היכא דלא גליא דעתה ואתיא לה משום אומדנא דלא שבקה נפשה ויהבא לאחריני אבל היכא דגליא דעתה בשעת מתנה דלדעת כן היא עושה אפי' במקצת לא קנה כמו שהוכיחו כן המפרשים ז"ל בראיות גמורות ועוד שב"ד כשמשביעין אומרים הוי יודע שלא על דעתך אנו משביעין אותך אלא על דעתנו וכו' ואף אם מפני הברחת המכס עושין מתנה זו ג"כ אסור הוא לישבע שלא מן הדין לעשות בזה הערמה דכי תנן (בפ' ג' דנדרים כז:) נודרין להרגין לחרמין ולמוכסין שהיא של תרומה אע"פ שאינה של תרומה ושהיא של בית המלך אע"פ שאינה של בית המלך מוקמינן לה בגמ' במוכס שאין לו קצבה ר"ל ששואל דבר שלא מה"ד או במוכס העומד מאליו והני הוו כמו אנסים אבל המכס שהוא מחוק המלך אסור לעבור עליו ואין זה נקרא אונס דדינא דמלכותא דינא אבל כשהדבר מחמת אנסין שהאנס מעליל שלא כדין כדי להעניש ממון כמו שעושה עתה בממון האנוסין שברחו לעשות תשובה או ממון היהודים היוצאים לארצות הפרשים או למלכות אחרת שאין זה מה"ד אלא שנותן עליהם חקים לא טובים להתגולל עליהם לקחת ממונם בזה מותר להערים או בנדר או בשבועה ואף אם בפיו אומר סתם יכוין בלבו לדבר אחר כדמפרש התם באומר יאסרו כל פירות עלי אם אינם של בית המלך ואומר בלבו היום אע"ג דדברים שבלב אינן דברים לגבי אונסין שאני דאי אפשר דלא עקר ליה לנדריה. אבל במתנה ע"מ להחזיר היא מתנה גמורה לכו"ע כדאמרינן (בפ"ק דקדושין ו:) עלה בכולהו קני לבר מאשה גזרה שמא יאמרו אשה נקנית בחליפין ואפילו בתרומה אמרינן שיצא ידי נתינה וכן באתרוג יצא אע"ג דבעי לכם ואע"פ שאינו יכול להקדישה לא קפדינן בהכי כיון שאינה בהערמה כמו מתנת בית חורון שהיא בהערמה כדאיתא בירושלמי אבל מתנה ע"מ להחזיר מתנה גמורה היא לשעתה והמקבל אוכל פירות אלא שצריך לקיים תנאו להחזירה ומכח התנאי הוא שאינו יכול להקדישה לא שהמתנה בעצמה תהיה בהערמה כמ"ש זה הר"ם ז"ל (בה' נדרים). וא"ת היאך יחזיר המתנה והלא יש לו למכור הסחורה ההיא ולשלוח דמיה למפקיד או סחורה אחרת שיקנה לו בדמיה י"ל אפשר להם להתנות שיחזירה לו או לפלוני בעבורו הדר בעיר הנפקד ואחר השבועה יחזירנה לאותו פלוני לקיים תנאו ואח"כ ימכרנה ויעשה רצונו וכן צריך שיזכה לו במקומו המפקיד בקנין ע"י אחר מה ששולח לו כי מה ששולח אליו ע"י ספן ישמעאלי ואומר לו הולך זאת הסחורה לפלוני אין זו זכיה דבמתנה הולך לאו כזכה ואף אם אמר לו בפירוש זכה בעבורו אינו כלום דכיון דליתיה בתורת שליחות ליתיה בתורת זכיה כמ"ש הר"ם במז"ל (פ' ד' מה' זכיה ומתנה) וגם המשיכה שעושה הנפקד מן הסחורה אינו מועיל בזה שהרי כבר זכה המוכס בחוקו מכיון שהגיעה הסחורה לנמל טרם שימשוך הנפקד הסחורה ולכן צריך שהמפקיד יזכה במקומו לנפקד בקנין ע"י אחר בן ברית:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |