גליוני הש"ס/בבא קמא/כח/א: הבדלים בין גרסאות בדף
מהדורה קמא (שיחה | תרומות) (גרסה ראשונית) |
מהדורה קמא (שיחה | תרומות) (עוגנים ועיצוב) |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</noinclude> | <noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</noinclude> | ||
{{מרכז|'''דף כ"ח ע"א'''}} | |||
'''{{עוגן1|מסרהב}} בו לצאת.''' נ"ב כל' זה לקמן ל"ב ב' וע"ע סנהדרין פ"ה א' ושם נאמר במסרבין בו לצאת: | |||
'''{{עוגן1|בעבד}} שמסר לו רבו ש"כ.''' נ"ב ע' שו"ת תה"ד סי' רי"ח וע' שו"ת שבות יעקב ח"ג סי' ק"מ: | |||
'''{{עוגן1|פרט}} לשליח ב"ד.''' נ"ב ע' שו"ת שבות יעקב סי' ק"פ: | |||
שם רש"י ד"ה איסורא כ' ורשאי להלקותו ולהפרישו דהאי דינא לאו לנפשי' הוא | '''{{עוגן1|מיצר}} כו'.''' נ"ב ע' שו"ת מהר"ם בר ברוך סי' ק"ו ושו"ת חוט המשולש טור א' סי' נ' אות ד' ועוד שם סוף סי' נ"ז וע' שו"ת מהר"י ברונא סי' רע"ג עש"ה וע' מה שדימה לכאן בליקוטי דינים שבסוף ס' מהרי"ל דקפ"ח ע"ב ע"ש שכ' דמנהג באושטריי"ך דמוכרי יין שהתחילו הבריות להביא מן היין לשתות שוב לא מצי המוכר לחזור ולהחזיק אותו היין לעצמו וכ' שם דסברא הוא לדמותו למיצר שהחזיקו בו רבים דאסור לקלקל ע"ש: | ||
'''{{עוגן1|רש"י}} ד"ה {{עוגן1|איסורא}}''' כ' '''ורשאי להלקותו ולהפרישו דהאי דינא לאו לנפשי' הוא.''' נ"ב צ"ע להבין דא"כ גבי האי גרגותא נמי נימא דהאי דינא לאו לנפשי' הוא רק להפריש חבירו מאיסור גזל דמה לי איסור גזל או איסור אחר וא"ל דיכול למחול על ממונו ולא יעבור חבירו איסור דז"א דהרי אין חייב למחול וכיון דאינו מוחל שוב הרי הדין לאפרושי מאיסור גזל וכזה צ"ע ג"כ לדיעות הסוברים דבעדות דבר שבערוה לא בעי' קבלת עדות לפני בע"ד דכיון דהוי לאפרושי מאיסורא. כ"ע בעלי הדין נינהו דהכל חייבין להפריש אדם העובר מאיסור וע' שו"ת רדב"ז ח"א סי' ע' וק' דא"כ בעדות ממון נמי הרי העדות להפריש מאיסור גזל וצ"ע וכזה צע"ק גם בשבועות ל' ב' ה"מ בממונא אבל באיסורא כו' אולם שם נ' הטעם דכבוד תורה עדיף מממון חבירו ונמצא הוא מפסיד יותר ולכן א"צ להעיד להציל ממון חבירו ויש לו לחבירו למחול ולא יעיד הוא ומשא"כ בהך דקבלת עדות לפני בע"ד צ"ע וע"ע ריטב"א קידושין כ"ז ב' ד"ה אמר עולא מניין לגלגול כו' והנה קישיתנו הנ"ל דגבי גרגותא נמי כו' כיון דאינו חייב למחול על הממון תו הרי הדין לאו לנפשי' רק להציל חבירו מלאו דגזל הארכתי בה כבר בחידושי הרבה מאוד וכעת רואה אני דסברא הנ"ל דהאי לאו לנפשי' הוא כו' אינה פרוטה רק במחלוקת שנוי' ע' תוס' ב"מ פ"ב ב' ד"ה במלוה צריך למשכון דהביאו פיר"ח דצריך למשכון היינו שאינו רוצה להלוות לו בלא משכון כדי שיהי' בטוח שיפרע וחשוב משום זה שמירתו המשכון להנאת עצמו שיופרע לו מעותיו ולא חשיב מצוה ואינו פוטרו מפרוטה דר' יוסף והתוס' שם הקשו ע"ז ע"ש שכתבו ועוד דאע"ג דאין רוצה להלוות אלא על המשכון מצוה קעביד שבלא משכון אין לו להלוות. כיון שירא להפסיד ואפשר במשכון עכ"ל ועכ"פ סברת הר"ח הוא דאף דאין מצווה להלוות בלא משכון כיון שירא מלהפסיד והרי אין מצווה להפסיד רק לעשות טובה להלוות וא"כ מי שאינו בטוח ומתיירא בו שמא לא יפרע הרי אין מחויב להלוות בלא משכון ועכ"ז קחתו המשכון ושמירתו אותו לא חשוב מצוה רק להנאת עצמו כיון דגוף המצוה הי' יכול לקיים בלי המשכון שהרי הי' יכול להלוות בלא משכון ואף שאין מחויב בכך מ"מ לעצם המצוה הרי הי' יכול לעשות כך רק שמתיירא מפני הפסד ממונו לכן חשוב המשכון רק להנאתו משום ממונו ולא משום מצות המקום וא"כ כך גם כאן כיון שלעניין שלא יעבור חבירו על מצות המקום ואיסור גזל הרי הי' יכול למחול אלא שאין מוחל מפני הפסד ממונו נמצא ממילא הדין לנפשי' לא לשמים ואף דאינו חייב למחול ה"נ התם הרי אין חייב ליכנס בספק הפסד להלוות בלא משכון ועכ"ז כיון דלעצם המצוה יכול לקיימה בהלוואת בלא משכון ה"ל המשכון רק להנאת עצמו לא למצות שמים א"כ ה"נ אף דאין חייב למחול מ"מ כיון דלעצם הלאו יכול למחול ממילא מה שאינו מוחל ועושה דין ה"ל הדין לנפשי ולא לשמים דו"ק היטיב מאוד כי הוא דומה בדומה ממש: | |||
<noinclude>{{דיקטה}} | <noinclude>{{דיקטה}} | ||
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude> | {{ניווט כללי תחתון}}</noinclude> | ||
גרסה אחרונה מ־23:51, 31 באוגוסט 2024
גליוני הש"ס 
בבא קמא כח א
מסרהב בו לצאת. נ"ב כל' זה לקמן ל"ב ב' וע"ע סנהדרין פ"ה א' ושם נאמר במסרבין בו לצאת:
בעבד שמסר לו רבו ש"כ. נ"ב ע' שו"ת תה"ד סי' רי"ח וע' שו"ת שבות יעקב ח"ג סי' ק"מ:
פרט לשליח ב"ד. נ"ב ע' שו"ת שבות יעקב סי' ק"פ:
מיצר כו'. נ"ב ע' שו"ת מהר"ם בר ברוך סי' ק"ו ושו"ת חוט המשולש טור א' סי' נ' אות ד' ועוד שם סוף סי' נ"ז וע' שו"ת מהר"י ברונא סי' רע"ג עש"ה וע' מה שדימה לכאן בליקוטי דינים שבסוף ס' מהרי"ל דקפ"ח ע"ב ע"ש שכ' דמנהג באושטריי"ך דמוכרי יין שהתחילו הבריות להביא מן היין לשתות שוב לא מצי המוכר לחזור ולהחזיק אותו היין לעצמו וכ' שם דסברא הוא לדמותו למיצר שהחזיקו בו רבים דאסור לקלקל ע"ש:
רש"י ד"ה איסורא כ' ורשאי להלקותו ולהפרישו דהאי דינא לאו לנפשי' הוא. נ"ב צ"ע להבין דא"כ גבי האי גרגותא נמי נימא דהאי דינא לאו לנפשי' הוא רק להפריש חבירו מאיסור גזל דמה לי איסור גזל או איסור אחר וא"ל דיכול למחול על ממונו ולא יעבור חבירו איסור דז"א דהרי אין חייב למחול וכיון דאינו מוחל שוב הרי הדין לאפרושי מאיסור גזל וכזה צ"ע ג"כ לדיעות הסוברים דבעדות דבר שבערוה לא בעי' קבלת עדות לפני בע"ד דכיון דהוי לאפרושי מאיסורא. כ"ע בעלי הדין נינהו דהכל חייבין להפריש אדם העובר מאיסור וע' שו"ת רדב"ז ח"א סי' ע' וק' דא"כ בעדות ממון נמי הרי העדות להפריש מאיסור גזל וצ"ע וכזה צע"ק גם בשבועות ל' ב' ה"מ בממונא אבל באיסורא כו' אולם שם נ' הטעם דכבוד תורה עדיף מממון חבירו ונמצא הוא מפסיד יותר ולכן א"צ להעיד להציל ממון חבירו ויש לו לחבירו למחול ולא יעיד הוא ומשא"כ בהך דקבלת עדות לפני בע"ד צ"ע וע"ע ריטב"א קידושין כ"ז ב' ד"ה אמר עולא מניין לגלגול כו' והנה קישיתנו הנ"ל דגבי גרגותא נמי כו' כיון דאינו חייב למחול על הממון תו הרי הדין לאו לנפשי' רק להציל חבירו מלאו דגזל הארכתי בה כבר בחידושי הרבה מאוד וכעת רואה אני דסברא הנ"ל דהאי לאו לנפשי' הוא כו' אינה פרוטה רק במחלוקת שנוי' ע' תוס' ב"מ פ"ב ב' ד"ה במלוה צריך למשכון דהביאו פיר"ח דצריך למשכון היינו שאינו רוצה להלוות לו בלא משכון כדי שיהי' בטוח שיפרע וחשוב משום זה שמירתו המשכון להנאת עצמו שיופרע לו מעותיו ולא חשיב מצוה ואינו פוטרו מפרוטה דר' יוסף והתוס' שם הקשו ע"ז ע"ש שכתבו ועוד דאע"ג דאין רוצה להלוות אלא על המשכון מצוה קעביד שבלא משכון אין לו להלוות. כיון שירא להפסיד ואפשר במשכון עכ"ל ועכ"פ סברת הר"ח הוא דאף דאין מצווה להלוות בלא משכון כיון שירא מלהפסיד והרי אין מצווה להפסיד רק לעשות טובה להלוות וא"כ מי שאינו בטוח ומתיירא בו שמא לא יפרע הרי אין מחויב להלוות בלא משכון ועכ"ז קחתו המשכון ושמירתו אותו לא חשוב מצוה רק להנאת עצמו כיון דגוף המצוה הי' יכול לקיים בלי המשכון שהרי הי' יכול להלוות בלא משכון ואף שאין מחויב בכך מ"מ לעצם המצוה הרי הי' יכול לעשות כך רק שמתיירא מפני הפסד ממונו לכן חשוב המשכון רק להנאתו משום ממונו ולא משום מצות המקום וא"כ כך גם כאן כיון שלעניין שלא יעבור חבירו על מצות המקום ואיסור גזל הרי הי' יכול למחול אלא שאין מוחל מפני הפסד ממונו נמצא ממילא הדין לנפשי' לא לשמים ואף דאינו חייב למחול ה"נ התם הרי אין חייב ליכנס בספק הפסד להלוות בלא משכון ועכ"ז כיון דלעצם המצוה יכול לקיימה בהלוואת בלא משכון ה"ל המשכון רק להנאת עצמו לא למצות שמים א"כ ה"נ אף דאין חייב למחול מ"מ כיון דלעצם הלאו יכול למחול ממילא מה שאינו מוחל ועושה דין ה"ל הדין לנפשי ולא לשמים דו"ק היטיב מאוד כי הוא דומה בדומה ממש:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |