בנין ציון/ב/קמח

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

בנין ציון ב קמח

סימן קמח
[אם גם קודם מתן תורה היו האבות מצווין על פריה ורביה]

ב"ה אלטאנא יום ו' כ"ב אלול תרי"ד לפ"ק.

להרב מו"ה פנחס שיפפער נ"י בק"ק לעמבערג יע"א:

תמה מר נ"י עמש"כ המהרש"א בתענית דיוסף עדיין לא הי' מצוה על פריה ורביה קודם מ"ת שהרי עד מ"ת ודאי פרו ורבו גם לב"נ נאמר כדמשמע בסנהדרין (דף נ"ט) לפי פי' רש"י שם הנה כבר הזכיר מעכ"ת נ"י בעצמו שכבר הקשה כעין קושיא זו המשנה למלך ה' מלכים (פ"י) על דברי המהרש"א בחגיגה וכתב עליו שלא בהשגחה כתב כן אכן עם כל זה מצא המ"ל שם חבר לדברי המהרש"א שגם הר"ש יפה ביפה תואר על בראשית כתב כן דרבי לוי שלא חשב שם פרי' ורבי' בכלל מצות בני נח ס"ל דפרו ורבו לישראל נאמר ולא לב"נ וכתב המשנה למלך ג"כ עליו ישתקע הדבר ולא יאמר דפשיטא דלכ"ע מצות פו"ר נצטוו בני נח עד סיני עכ"ד:

ולענ"ד יש ללמד זכות על הגדולים האלה שלא לשוויים כטועים שמצאו להם סמך מדברי הגמרא ביבמות (דף ס"ה) דיליף שם רב יוסף דאין אשה מצוה על פו"ר מדנאמר ליעקב פרה ורבה ולא פרו ורבו וכתבו התוספ' אע"ג דלאדם הראשון קאמר פרו ורבו האי ברכה בעלמא ולא למצוה עכ"ל וכבר הקשה המהרש"א בסנהדרין (דף נ"ט) על זה דהתינח במה שנאמר לאדם אבל הרי לנח נאמר ג"כ פרו ורבו ושם הי' למצוה וסיים ויש ליישב ע"ש ואולי כוונתו דרב יוסף ס"ל דמה שנאמר למצוה לא לבני נח נאמר אלא לישראל ממ"ת ואילך ורק ליעקב בלבד נאמרה מצוה זו וכיון דבי' כתיב פרה ורבה ילפינן מזה גם לישראל אחר מ"ת וא"כ י"ל דאליבא שיטה זו כתב המהרש"א דגם מ"ד בתענית דיליף מיוסף דאסור לשמש בשני רעבון ס"ל כן ואליבי' מ"ד זה מפרש ג"כ הר"ש יפה דברי לוי במדרש כן נלענ"ד להמליץ בעד הגדולים האלה אכן באמת ע"פ מה שכתבתי בספרי ערוך לנר (שם) אין ראי' לזה מדברי הגמרא שם שמנח אין ראי' ממה דנאמר פרו ורבו דאשה ג"כ מצוה דשם נאמר לנח ובניו שהיו רבים ולכן לא הקשו התוספ' רק מאדם דשם כשנאמר פרו ורבו לא היו בעולם רק אדם וחוה וע"כ גם לחוה נאמר וע"ז תרצו שפיר דלברכה נאמר ולא למצוה:

עוד הקשה מר נ"י על מה דאמרינן בתמורה (ד' כ"ט) דכולהו מכח אתנן קאתי מהא דאית ליה אביי בב"מ (ד' ס"ה) אידך אוזלי הוא דקא מוזיל גביה דלפ"ז גם גבי אתנן לימא מה שנתן לה יותר מאחד מתנה הוא ולא אתנן לענ"ד יש חילוק רב בין הא דרבית להא דאתנן דהך דרבית הוא בשני ענינים דרבית הוא תשלומין ומה שמכר לו חמשה גריוי בזוזא הוא מכר ולכן בזה ס"ל אביי דרבית לא נתן יותר ממה שהתנה רק המכר הוא דאוזיל גביה אבל הך דאתנן בין האחד שהתנה עמה ובין מה שהוסיף הכל מענין אחד שנותן לה ולכן כ"ע מודי דחדא אתנן הוא והרי למה זה דומה למי שקצץ זוז א' לרבית וכשהחזיר למלוה מעותיו שילם לו שתים דבזה ודאי גם אביי מודה דצריך להחזיר לו שתים ולא אמרינן דרק האחד שקצץ היה רבית והזוז האחד היה מתנה. דאל"כ למה נקט אביי בענין מכר דחטי ולא נקט רבותא טפי דאפילו הוסיף דמים ממה שקצץ א"צ להחזיר אלא ע"כ בזה גם אביי מודה דחדא רבית הוא כמו דאמרינן לענין אתנן:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף