דבר אברהם/ג/ל: הבדלים בין גרסאות בדף
מהדורה קמא (שיחה | תרומות) (גרסה ראשונית) |
מהדורה קמא (שיחה | תרומות) (שיפורים והוספות) |
||
| שורה 2: | שורה 2: | ||
{{מרכז|'''סימן ל'''{{ש}}{{גופן|4||'''ע"ד עירוב באכסניות'''}}{{ש}}לחכם אחד}} | {{מרכז|'''סימן ל'''{{ש}}{{גופן|4||'''ע"ד עירוב באכסניות'''}}{{ש}}לחכם אחד}} | ||
'''ע"ד''' הדרים בשבת באכסניא שיש בה הרבה חדרים שאוכלים שם ג"כ אם מותרין לטלטל מחדריהם למסדרון (קארידאר) בלא עירוב ותפס כת"ר בפשיטות דמותרין משום דבכל חדר נמצא הרבה כלים של בעה"ב שאינם ניטלין בשבת מחמת כבדן והיינו מתניתי' בפ"ח דעירובין | '''ע"ד''' הדרים בשבת באכסניא שיש בה הרבה חדרים שאוכלים שם ג"כ אם מותרין לטלטל מחדריהם למסדרון (קארידאר) בלא עירוב ותפס כת"ר בפשיטות דמותרין משום דבכל חדר נמצא הרבה כלים של בעה"ב שאינם ניטלין בשבת מחמת כבדן והיינו מתניתי' בפ"ח דעירובין {{ממ|[[בבלי/עירובין/פה/ב|דף פ"ה:]]}} וכרבי יהודה דבכה"ג אין הדיורין אוסרין לפי שנעשו כולם כאורחים אצלו ולפיכך גם הם מותרין להוציא מבתיהם לחצר כמש"פ בשו"ע או"ח (סי' ש"ע ס"ב). ולדידי לא ברירא לי כלל, דעד כאן לא אמרינן במשאיל או משכיר בתים לאחרים דאם יש לו בהם כלים שאינם ניטלין בשבת הוי כיש לו לבעה"ב שם תפיסת יד ואינם אוסרין אלא כשהכלים הם לגמרי של בעה"ב וע"י שכליו שם הי' לו תפיסת יד שם משא"כ באכסניא אף דיש לבעה"ב שם כלים הרי כהחדר כן גם הכלים גופייהו שאולים או שכורים הם להאורחים שוכרי החדרים ושואל כל הנאה שלו ושכירות ליומא הוי ממכר וא"כ לזמן השכירות נראה שאינם ככלים של בעה"ב ואינם גורמים תפיסת יד לבעליהם ויהיו אסור לטלטל במסדרון בלא עירוב. | ||
'''ויש''' לי לדון בזה עפ"י מש"כ בספרי ח"א סי' כ"ה אות ה' לדקדק בגיטין (דף ל"ז.) אר"י אפי' השאילו מקום לתנור ולכירים כותבין עליו פרוזבול איני והתני הלל אין כותבין פרוזבול אלא על עציץ נקוב בלבד נקוב אין שאינו נקוב לא אמאי והא איכא מקומו לא צריכא דמנח אסיכי, וכ' הרמב"ן בחי' דמנח אסיכי פי' ולא השאילו מקום סיכי כו' והרא"ש (סי' ט"ו) כתב ל"צ דמנח אסיכי והסיכי הם של בעל הקרקע, וכתב ע"ז בקרבן נתנאל דנמצא שאין הקרקע מושאל לו אלא סיכי וסיכי דנעיצי בקרקע לאו כקרקע דמי, ולענ"ד עדיין צ"ע דכיון דמשאיל לי' את הסיכי והסיכי משתמשים בקרקע לצורך עמידתם ובלאו הקרקע אין בעל העציץ יכול להשתמש בסיכי לצורך זה א"כ כשמשתמש בסיכי הרי הוא משתמש באותה שעה גם בקרקע עצמה ושוב הוי כהשאילו מקום בקרקע. ונ"ל לומר דאע"ג דבעל העציץ באמצעות הסיכים השאולים לי' משתמש גם בקרקע מ"מ כיון שהסיכי הם של בעל הקרקע ולא השאילם לו אלא לצורך החזקת העציץ ולא למילי אחרינא נמצא שגם בעל הקרקע משתמש באותה שעה במקום סיכי שבקרקע שהרי מחזיק הוא שם את הסיכים שלו, וא"כ דמי כמאן דהוו שותפין בתשמיש קרקע זו ואמרינן בירושלמי | '''ויש''' לי לדון בזה עפ"י מש"כ בספרי ח"א [[דבר אברהם/א/כה#ה|סי' כ"ה אות ה']] לדקדק בגיטין (דף ל"ז.) אר"י אפי' השאילו מקום לתנור ולכירים כותבין עליו פרוזבול איני והתני הלל אין כותבין פרוזבול אלא על עציץ נקוב בלבד נקוב אין שאינו נקוב לא אמאי והא איכא מקומו לא צריכא דמנח אסיכי, וכ' הרמב"ן בחי' דמנח אסיכי פי' ולא השאילו מקום סיכי כו' והרא"ש (סי' ט"ו) כתב ל"צ דמנח אסיכי והסיכי הם של בעל הקרקע, וכתב ע"ז בקרבן נתנאל דנמצא שאין הקרקע מושאל לו אלא סיכי וסיכי דנעיצי בקרקע לאו כקרקע דמי, ולענ"ד עדיין צ"ע דכיון דמשאיל לי' את הסיכי והסיכי משתמשים בקרקע לצורך עמידתם ובלאו הקרקע אין בעל העציץ יכול להשתמש בסיכי לצורך זה א"כ כשמשתמש בסיכי הרי הוא משתמש באותה שעה גם בקרקע עצמה ושוב הוי כהשאילו מקום בקרקע. ונ"ל לומר דאע"ג דבעל העציץ באמצעות הסיכים השאולים לי' משתמש גם בקרקע מ"מ כיון שהסיכי הם של בעל הקרקע ולא השאילם לו אלא לצורך החזקת העציץ ולא למילי אחרינא נמצא שגם בעל הקרקע משתמש באותה שעה במקום סיכי שבקרקע שהרי מחזיק הוא שם את הסיכים שלו, וא"כ דמי כמאן דהוו שותפין בתשמיש קרקע זו ואמרינן בירושלמי {{ממ|[[ירושלמי/שביעית/י/ג|שביעית פ"י ה"ג]]}} רבי בא בשם רב מי שאין לו אלא קלח אחד בתוך שדהו כותבין לו פרוזבול והתני השותפין והאריסין והאפוטרופין אין להם פרוזבול אמרי תמן כל קלח וקלח של שותפות הוא ברם הכא הוא שלו, וא"כ ק"ו הוא ומה כשיש לו חלק בקרקע גופא אין כותבין עליו פרוזבול אא"כ חלקו מיוחד ומבורר זה שאין לו אלא תשמיש קרקע בשאלה אינו דין שלא יועיל בשותפות ואשה"ט. ולפ"ז בנ"ד אף שהחדרים והרהיטים והכלים שבהם כולם שכורים להשתמשות האורחים ואין לבעל האכסניא שום רשות להשתמש בחדרים ובכליו שבהם מ"מ כיון שאם רצה האורח להוציא מן החדר את רהיטי בעל האכסניא ולפנותם לא הי' רשאי דע"ז שייר לו בעל האכסניא זכות שיחזיקם שם נמצא דאעפ"י שאין לו לפי שעה זכות ההשתמשות בכליו אפי"ה בזה גופא שיש לו גם עתה זכות להחזיקם שם הרי הוא שותף יחד עם האורח בתשמיש המקום שתחתיהם ויש לו עי"ז תפיסת יד בחדר. אבל ז"א דאה"נ אלו היינו צריכים רק שיהא לבעל האכסניא איזו זכות השתמשות בחדר הוי סגי בזכות זה שיש לו רשות להחזיק שם כליו אפילו בלא רשות ההשתמשות בכליו גופייהו, אבל אין הדבר כן. דהב"י (סי' ש"ע) כתב ת"ל ונראה מדברי המרדכי שאפילו יש לו פנה מיוחדת שיש לו בה כליו חשיבא תפיסה והביאו מהרי"ק בשורש מ"ח ואע"ג דלגבי עכו"ם המשכיר ביתו לעכו"ם לא מהני שכירות מהמשכיר אלא כשיש לו תפיסה בכל הבית אבל אם אין לו תפיסה אלא בפנה מיוחדת לא שאני התם שאעפ"י שאין לו שום כלי בבית יכולין לשכור ממנו מאחר שיש לו רשות להניח שם כליו הלכך בעינן שיהיה לו רשות בכל הבית ואפילו הניח שם כלים כל שאין לו רשות בכל הבית אין שוכרין ממנו דלא פלוג רבנן אבל הכא דבעינן שיהי' לו שם כלים ממש אפי' ביש לו פנה מיוחדת סגי עכ"ל. | ||
'''והענין''' הוא דבזכות ההשתמשות בלבד בפנה אחת לא סגי משום דכיון דבשאר חלקי הבית (ובנ"ד בחצר) אין לו רשות ההשתמשות ממילא אותו השאר מיוחד רק להשוכר בלבד ודינו כאילו הי' הבית והחדר לענין שייכותו להשוכר קטן קצת מכפי שהוא באמת ולכן אוסר, ורק כשיש לו לבעה"ב שם כלים בפועל לולא רק רשות להחזיקם שם) בהא מקיל ר' יהודא דהוו עי"ז כמעורבין לרשות אחת, ולכן לענין לשכור מן הא"י דבעינן שלא יהא להא"י דירה בפ"ע כלל בעינן שיהא זכות להא"י המשכיר בכל הבית שעי"ז כשמתרוקן רשותו לישראל השוכר ממנו הוי הישראל כבעלים על כל הבית ואין הא"י השוכר אוסר עליו, ומה מוסבר יפה להסוברים דבתפיסת יד דר' יהודה תלוי באם בעה"ב אינו יכול ליטול כליו משם בשבת אבל אם יכול ליטול כליו אעפ"י שלא נטל לא חשיב כיש לו תפיסת יד (עיי' בב"י שם) והוא תמוה לכאורה דמה בכך שיכול ליטלם משם והרי בידו להחזיקם שם וזוהי התפיסת יד ובמה גרע מה שבידו להוציא משם והרי תמיד רשות לבעה"ב למוכרו ולמוסרו לאחרים ואין זה מגרע את בעלותו ולהאמור מוסבר יפה, דאלו הי' רשות לבעה"ב להעמיד כליו בכל הבית (או החדר) בכל מקום וכמה שירצה אה"נ דהוה סגי בהכי אעפ"י שלא הי' מעמיד שם כליו כלל, אבל הרי לאו בהכי עסקינן אלא במחזיק כליו רק בחלק מהבית והשאר מיוחד רק לשוכר והי' ראוי שיאסור בשביל זה חלק זה אלא דמשום שמחזיק שם כליו בפועל מקיל ר"י וחשיב לי' כולו כרשות מעורבת, ולכן הוא רק בשאינו יכול ליטלם משם בשבת שעי"ז מיחשבי כקבועים משא"כ כשיכול ליטלם משם לא חשיבי כקביעי ובכה"ג לא מקילינן למיחשב כרשות מעורבת. וראיתי בישוע"י שהביא משם ס' עולת שבת שאם שייר לעצמו זכות להכניס שם כלים באופן שאין השוכרים יכולין למחות בידו ולהוציא כליו לחוץ אף שהם דברים הניטלים בשבת חשוב יש לו תפיסת יד בבית. ולפימש"כ אין הדין כן אלא ביש לו רשות על כל הבית ולא ביש לו רשות רק על פנה אחת. (ואין הספר תח"י לעיין בו). | '''והענין''' הוא דבזכות ההשתמשות בלבד בפנה אחת לא סגי משום דכיון דבשאר חלקי הבית (ובנ"ד בחצר) אין לו רשות ההשתמשות ממילא אותו השאר מיוחד רק להשוכר בלבד ודינו כאילו הי' הבית והחדר לענין שייכותו להשוכר קטן קצת מכפי שהוא באמת ולכן אוסר, ורק כשיש לו לבעה"ב שם כלים בפועל לולא רק רשות להחזיקם שם) בהא מקיל ר' יהודא דהוו עי"ז כמעורבין לרשות אחת, ולכן לענין לשכור מן הא"י דבעינן שלא יהא להא"י דירה בפ"ע כלל בעינן שיהא זכות להא"י המשכיר בכל הבית שעי"ז כשמתרוקן רשותו לישראל השוכר ממנו הוי הישראל כבעלים על כל הבית ואין הא"י השוכר אוסר עליו, ומה מוסבר יפה להסוברים דבתפיסת יד דר' יהודה תלוי באם בעה"ב אינו יכול ליטול כליו משם בשבת אבל אם יכול ליטול כליו אעפ"י שלא נטל לא חשיב כיש לו תפיסת יד (עיי' בב"י שם) והוא תמוה לכאורה דמה בכך שיכול ליטלם משם והרי בידו להחזיקם שם וזוהי התפיסת יד ובמה גרע מה שבידו להוציא משם והרי תמיד רשות לבעה"ב למוכרו ולמוסרו לאחרים ואין זה מגרע את בעלותו ולהאמור מוסבר יפה, דאלו הי' רשות לבעה"ב להעמיד כליו בכל הבית (או החדר) בכל מקום וכמה שירצה אה"נ דהוה סגי בהכי אעפ"י שלא הי' מעמיד שם כליו כלל, אבל הרי לאו בהכי עסקינן אלא במחזיק כליו רק בחלק מהבית והשאר מיוחד רק לשוכר והי' ראוי שיאסור בשביל זה חלק זה אלא דמשום שמחזיק שם כליו בפועל מקיל ר"י וחשיב לי' כולו כרשות מעורבת, ולכן הוא רק בשאינו יכול ליטלם משם בשבת שעי"ז מיחשבי כקבועים משא"כ כשיכול ליטלם משם לא חשיבי כקביעי ובכה"ג לא מקילינן למיחשב כרשות מעורבת. וראיתי בישוע"י שהביא משם ס' עולת שבת שאם שייר לעצמו זכות להכניס שם כלים באופן שאין השוכרים יכולין למחות בידו ולהוציא כליו לחוץ אף שהם דברים הניטלים בשבת חשוב יש לו תפיסת יד בבית. ולפימש"כ אין הדין כן אלא ביש לו רשות על כל הבית ולא ביש לו רשות רק על פנה אחת. (ואין הספר תח"י לעיין בו). | ||
גרסה אחרונה מ־14:07, 28 ביוני 2024
|
< הקודם · הבא > |
ע"ד עירוב באכסניות
לחכם אחד
ע"ד הדרים בשבת באכסניא שיש בה הרבה חדרים שאוכלים שם ג"כ אם מותרין לטלטל מחדריהם למסדרון (קארידאר) בלא עירוב ותפס כת"ר בפשיטות דמותרין משום דבכל חדר נמצא הרבה כלים של בעה"ב שאינם ניטלין בשבת מחמת כבדן והיינו מתניתי' בפ"ח דעירובין (דף פ"ה:) וכרבי יהודה דבכה"ג אין הדיורין אוסרין לפי שנעשו כולם כאורחים אצלו ולפיכך גם הם מותרין להוציא מבתיהם לחצר כמש"פ בשו"ע או"ח (סי' ש"ע ס"ב). ולדידי לא ברירא לי כלל, דעד כאן לא אמרינן במשאיל או משכיר בתים לאחרים דאם יש לו בהם כלים שאינם ניטלין בשבת הוי כיש לו לבעה"ב שם תפיסת יד ואינם אוסרין אלא כשהכלים הם לגמרי של בעה"ב וע"י שכליו שם הי' לו תפיסת יד שם משא"כ באכסניא אף דיש לבעה"ב שם כלים הרי כהחדר כן גם הכלים גופייהו שאולים או שכורים הם להאורחים שוכרי החדרים ושואל כל הנאה שלו ושכירות ליומא הוי ממכר וא"כ לזמן השכירות נראה שאינם ככלים של בעה"ב ואינם גורמים תפיסת יד לבעליהם ויהיו אסור לטלטל במסדרון בלא עירוב.
ויש לי לדון בזה עפ"י מש"כ בספרי ח"א סי' כ"ה אות ה' לדקדק בגיטין (דף ל"ז.) אר"י אפי' השאילו מקום לתנור ולכירים כותבין עליו פרוזבול איני והתני הלל אין כותבין פרוזבול אלא על עציץ נקוב בלבד נקוב אין שאינו נקוב לא אמאי והא איכא מקומו לא צריכא דמנח אסיכי, וכ' הרמב"ן בחי' דמנח אסיכי פי' ולא השאילו מקום סיכי כו' והרא"ש (סי' ט"ו) כתב ל"צ דמנח אסיכי והסיכי הם של בעל הקרקע, וכתב ע"ז בקרבן נתנאל דנמצא שאין הקרקע מושאל לו אלא סיכי וסיכי דנעיצי בקרקע לאו כקרקע דמי, ולענ"ד עדיין צ"ע דכיון דמשאיל לי' את הסיכי והסיכי משתמשים בקרקע לצורך עמידתם ובלאו הקרקע אין בעל העציץ יכול להשתמש בסיכי לצורך זה א"כ כשמשתמש בסיכי הרי הוא משתמש באותה שעה גם בקרקע עצמה ושוב הוי כהשאילו מקום בקרקע. ונ"ל לומר דאע"ג דבעל העציץ באמצעות הסיכים השאולים לי' משתמש גם בקרקע מ"מ כיון שהסיכי הם של בעל הקרקע ולא השאילם לו אלא לצורך החזקת העציץ ולא למילי אחרינא נמצא שגם בעל הקרקע משתמש באותה שעה במקום סיכי שבקרקע שהרי מחזיק הוא שם את הסיכים שלו, וא"כ דמי כמאן דהוו שותפין בתשמיש קרקע זו ואמרינן בירושלמי (שביעית פ"י ה"ג) רבי בא בשם רב מי שאין לו אלא קלח אחד בתוך שדהו כותבין לו פרוזבול והתני השותפין והאריסין והאפוטרופין אין להם פרוזבול אמרי תמן כל קלח וקלח של שותפות הוא ברם הכא הוא שלו, וא"כ ק"ו הוא ומה כשיש לו חלק בקרקע גופא אין כותבין עליו פרוזבול אא"כ חלקו מיוחד ומבורר זה שאין לו אלא תשמיש קרקע בשאלה אינו דין שלא יועיל בשותפות ואשה"ט. ולפ"ז בנ"ד אף שהחדרים והרהיטים והכלים שבהם כולם שכורים להשתמשות האורחים ואין לבעל האכסניא שום רשות להשתמש בחדרים ובכליו שבהם מ"מ כיון שאם רצה האורח להוציא מן החדר את רהיטי בעל האכסניא ולפנותם לא הי' רשאי דע"ז שייר לו בעל האכסניא זכות שיחזיקם שם נמצא דאעפ"י שאין לו לפי שעה זכות ההשתמשות בכליו אפי"ה בזה גופא שיש לו גם עתה זכות להחזיקם שם הרי הוא שותף יחד עם האורח בתשמיש המקום שתחתיהם ויש לו עי"ז תפיסת יד בחדר. אבל ז"א דאה"נ אלו היינו צריכים רק שיהא לבעל האכסניא איזו זכות השתמשות בחדר הוי סגי בזכות זה שיש לו רשות להחזיק שם כליו אפילו בלא רשות ההשתמשות בכליו גופייהו, אבל אין הדבר כן. דהב"י (סי' ש"ע) כתב ת"ל ונראה מדברי המרדכי שאפילו יש לו פנה מיוחדת שיש לו בה כליו חשיבא תפיסה והביאו מהרי"ק בשורש מ"ח ואע"ג דלגבי עכו"ם המשכיר ביתו לעכו"ם לא מהני שכירות מהמשכיר אלא כשיש לו תפיסה בכל הבית אבל אם אין לו תפיסה אלא בפנה מיוחדת לא שאני התם שאעפ"י שאין לו שום כלי בבית יכולין לשכור ממנו מאחר שיש לו רשות להניח שם כליו הלכך בעינן שיהיה לו רשות בכל הבית ואפילו הניח שם כלים כל שאין לו רשות בכל הבית אין שוכרין ממנו דלא פלוג רבנן אבל הכא דבעינן שיהי' לו שם כלים ממש אפי' ביש לו פנה מיוחדת סגי עכ"ל.
והענין הוא דבזכות ההשתמשות בלבד בפנה אחת לא סגי משום דכיון דבשאר חלקי הבית (ובנ"ד בחצר) אין לו רשות ההשתמשות ממילא אותו השאר מיוחד רק להשוכר בלבד ודינו כאילו הי' הבית והחדר לענין שייכותו להשוכר קטן קצת מכפי שהוא באמת ולכן אוסר, ורק כשיש לו לבעה"ב שם כלים בפועל לולא רק רשות להחזיקם שם) בהא מקיל ר' יהודא דהוו עי"ז כמעורבין לרשות אחת, ולכן לענין לשכור מן הא"י דבעינן שלא יהא להא"י דירה בפ"ע כלל בעינן שיהא זכות להא"י המשכיר בכל הבית שעי"ז כשמתרוקן רשותו לישראל השוכר ממנו הוי הישראל כבעלים על כל הבית ואין הא"י השוכר אוסר עליו, ומה מוסבר יפה להסוברים דבתפיסת יד דר' יהודה תלוי באם בעה"ב אינו יכול ליטול כליו משם בשבת אבל אם יכול ליטול כליו אעפ"י שלא נטל לא חשיב כיש לו תפיסת יד (עיי' בב"י שם) והוא תמוה לכאורה דמה בכך שיכול ליטלם משם והרי בידו להחזיקם שם וזוהי התפיסת יד ובמה גרע מה שבידו להוציא משם והרי תמיד רשות לבעה"ב למוכרו ולמוסרו לאחרים ואין זה מגרע את בעלותו ולהאמור מוסבר יפה, דאלו הי' רשות לבעה"ב להעמיד כליו בכל הבית (או החדר) בכל מקום וכמה שירצה אה"נ דהוה סגי בהכי אעפ"י שלא הי' מעמיד שם כליו כלל, אבל הרי לאו בהכי עסקינן אלא במחזיק כליו רק בחלק מהבית והשאר מיוחד רק לשוכר והי' ראוי שיאסור בשביל זה חלק זה אלא דמשום שמחזיק שם כליו בפועל מקיל ר"י וחשיב לי' כולו כרשות מעורבת, ולכן הוא רק בשאינו יכול ליטלם משם בשבת שעי"ז מיחשבי כקבועים משא"כ כשיכול ליטלם משם לא חשיבי כקביעי ובכה"ג לא מקילינן למיחשב כרשות מעורבת. וראיתי בישוע"י שהביא משם ס' עולת שבת שאם שייר לעצמו זכות להכניס שם כלים באופן שאין השוכרים יכולין למחות בידו ולהוציא כליו לחוץ אף שהם דברים הניטלים בשבת חשוב יש לו תפיסת יד בבית. ולפימש"כ אין הדין כן אלא ביש לו רשות על כל הבית ולא ביש לו רשות רק על פנה אחת. (ואין הספר תח"י לעיין בו).
ולפי"ז בנ"ד אלו הוה איירינן לענין המקום שבחדר תחת הכלים שפיר הוה אמרינן כמ"ש שהמקום ההוא משותף לתשמיש שניהם ומצד מקום זה לא הוו אסרי אהדדי אבל מכיון דאיירינן רק מענין החזקת כליו של בעה"ב בפועל הדעת נותנת יותר דכיון שהכלים ג"כ מושכרים לשוכר אין אלו כליו של בעה"ב וצ"ע עוד בזה.
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |