ברכת רצ"ה/ק: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
(גרסה ראשונית)
 
(שיפורים)
שורה 1: שורה 1:
<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</noinclude>
<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</noinclude>
סימן ק
{{מרכז|'''סימן ק'''}}


בש"ע יו"ד סי' ק"ב כתב המחבר בשם י"א דלא אמרו דבר שיש לו מתירין רק כשההיתר עתיד לבא עכ"פ כו' לפיכך ביצה של ספק טריפ' שנתערב' אינו בדין דשיל"מ לפי שאין ההיתר עתיד לבוא בודאי. ותמה הש"ך ז"ל דלמה כתב בשם יש מי שאומר דאין חולק ע"ז וכדמוכח בש"ס רפ"ק דביצה דפריך אמ"ד דביצה שנולדה ביו"ט אסורה משום גזירה דפירות הנושרין או משקין שזבו מהא דתניא וספיק' אסורה ומשני אתי' לספק טריפה ופריך מסיפא דנתערב' באלף כולם אסורות בשלמא ספק יו"ט ספק חול הוי דשיל"מ אא"א ספק טריפה דבר שאיל"מ היא ותיבטל ומבואר דספק טריפ' לא חשוב יש לו מתירין כיון שאין ההתיר עתיד לבוא בודאי:
'''בש"ע''' יו"ד סי' ק"ב כתב המחבר בשם י"א דלא אמרו דבר שיש לו מתירין רק כשההיתר עתיד לבא עכ"פ כו' לפיכך ביצה של ספק טריפ' שנתערב' אינו בדין דשיל"מ לפי שאין ההיתר עתיד לבוא בודאי. ותמה הש"ך ז"ל דלמה כתב בשם יש מי שאומר דאין חולק ע"ז וכדמוכח בש"ס רפ"ק דביצה דפריך אמ"ד דביצה שנולדה ביו"ט אסורה משום גזירה דפירות הנושרין או משקין שזבו מהא {{עוגן|קלז־ב}}דתניא וספיק' אסורה ומשני אתי' לספק טריפה ופריך מסיפא דנתערב' באלף כולם אסורות בשלמא ספק יו"ט ספק חול הוי דשיל"מ אא"א ספק טריפה דבר שאיל"מ היא ותיבטל ומבואר דספק טריפ' לא חשוב יש לו מתירין כיון שאין ההתיר עתיד לבוא בודאי:


והנה לכאור' עלה על לבי דמהש"ס הנ"ל אין ראי' דהנה בענין הא דדבר שיל"מ לא בטיל יש שני טעמים דרוב הקדמונים ז"ל כתבו הטעם דעד שתאכלנו באיסור תאכלנו בהיתר. אולם הר"ן ז"ל חדת לן דהיתר בהיתר במב"מ לא בטיל מה"ת אף לרבנן כיון ששוים בעצם וגם במין ודשיל"מ אסרו חכז"ל דלא בטיל כיון ששוה גם קצת בעצם שיהי' היתר לאחר זמן ודמי קצת להיתר בהיתר. והנה לדעתי יראה דהא דאנן רוצין לדון דגם היכי שאין המתיר יבא בודאי יהי' חשוב דשיל"מ דלא בטיל הוא רק מטעם דעד שתאכלנו כו' דיש לומר כיון שאפשר שיהי' היתר אין לסמוך על הביטול דעד שתאכלנו כו'. אולם לטעם השני דדשיל"מ דמי קצת להיתר בהיתר פשיטא דהיכא שאל"מ בודאי בטל דכיון שעתה הוא איסור וגם לאח"ז לא יהי' ההיתר בודאי אין לו כלל שם היתר ולא חשוב כלל שוה בעצם והנה בש"ס דביצה שם מסיק ר"א לעולם ספק יו"ט ספק חול ורק דבדשיל"מ ספיקא דרבנן לחומרא וצ"ל ע"כ דלפי הס"ד ס"ל דאף בדשיל"מ ספיקא דרבנן לקולא ע"כ דלא ס"ל הך דעד שתאכלנו כו' דלפ"ז פשיטא דהי' לנו להחמיר בספק דרבנן דה"ה וכ"ש הוא מהא דלא מהני ביטול בדשיל"מ דהתם י"ל דלא חשוב איסור כלל דנתבטל ומ"מ אתה אומר דמוטב שיאכלנו בהיתר גמור ומכ"ש א"כ דאין לסמוך להקל בספק דרבנן דלצד אחד יש איסור וכמובן וע"כ דלא ס"ל להס"ד הך דעד שתאכלנו כו' כלל והא דקאמר דבספק יו"ט ספק חול א"ש דלא בטיל הוא רק משום הטעם השני דדמי היתר בהיתר וא"כ שפיר מקשה בספק טריפ' דיתבטל דלפי טעם זה לא חשיב דשיל"מ כשאין לו היתר בודאי וכנ"ל ודוק:
'''והנה''' לכאור' עלה על לבי דמהש"ס הנ"ל אין ראי' דהנה בענין הא דדבר שיל"מ לא בטיל יש שני טעמים דרוב הקדמונים ז"ל כתבו הטעם דעד שתאכלנו באיסור תאכלנו בהיתר. אולם הר"ן ז"ל חדת לן דהיתר בהיתר במב"מ לא בטיל מה"ת אף לרבנן כיון ששוים בעצם וגם במין ודשיל"מ אסרו חכז"ל דלא בטיל כיון ששוה גם קצת בעצם שיהי' היתר לאחר זמן ודמי קצת להיתר בהיתר. והנה לדעתי יראה דהא דאנן רוצין לדון דגם היכי שאין המתיר יבא בודאי יהי' חשוב דשיל"מ דלא בטיל הוא רק מטעם דעד שתאכלנו כו' דיש לומר כיון שאפשר שיהי' היתר אין לסמוך על הביטול דעד שתאכלנו כו'. אולם לטעם השני דדשיל"מ דמי קצת להיתר בהיתר פשיטא דהיכא שאל"מ בודאי בטל דכיון שעתה הוא איסור וגם לאח"ז לא יהי' ההיתר בודאי אין לו כלל שם היתר ולא חשוב כלל שוה בעצם והנה בש"ס דביצה שם מסיק ר"א לעולם ספק יו"ט ספק חול ורק דבדשיל"מ ספיקא דרבנן לחומרא וצ"ל ע"כ דלפי הס"ד ס"ל דאף בדשיל"מ ספיקא דרבנן לקולא ע"כ דלא ס"ל הך דעד שתאכלנו כו' דלפ"ז פשיטא דהי' לנו להחמיר בספק דרבנן דה"ה וכ"ש הוא מהא דלא מהני ביטול בדשיל"מ דהתם י"ל דלא חשוב איסור כלל דנתבטל ומ"מ אתה אומר דמוטב שיאכלנו בהיתר גמור ומכ"ש א"כ דאין לסמוך להקל בספק דרבנן דלצד אחד יש איסור וכמובן וע"כ דלא ס"ל להס"ד הך דעד שתאכלנו כו' כלל והא דקאמר דבספק יו"ט ספק חול א"ש דלא בטיל הוא רק משום הטעם השני דדמי היתר בהיתר וא"כ שפיר מקשה בספק טריפ' דיתבטל דלפי טעם זה לא חשיב דשיל"מ כשאין לו היתר בודאי וכנ"ל ודוק:


אמנם אחר ההתבוננות יש לומר דגם הס"ד לא פליג אסברא דעד שתאכלנו באיסור כו' דסברה פשיטא וברור' הוא ורק דס"ל דהא דספיקא דרבנן לקולא אינו משום דלא הוי רק איסור דרבנן לא חשיב לספק ורק דעל הספק לא גזרו ואסרו חז"ל מתחיל' שלא אסרו רק הודאי ועיין בס' מג"א ז"ל שכ' כן ליישב דעת הרמב"ם ז"ל בספר המצות שלו דעל כל איסור דרבנן עובר על לאו דלא תסיר ותמה עליו הרמב"ן ז"ל דלמה א"כ ספק דרבנן להקל הא הוי ספק תורה דמצד הספק שהיא איסור איכא ל"ת ותירץ הוא ז"ל לדעתו כנ"ל דהספק לא אסרו חז"ל וליכא א"כ לא תסיר. ולפ"ז ספיקא דרבנן הוא היתר גמור ולא שייך לומר עד שתאכלנו כו' דגם עתה היתר גמור הוא דלא נאסר כלל. ולפ"ז ראיות הש"ך במקומה עומדת וכמובן. והנה הצ"צ ז"ל הקשה דלמה הוצרך לדון דביצה של ספק טריפה בטל משום דאין ההיתר עתיד לבא בודאי דבממ"נ מותר דאם לא תחי' או לא תטיל בצים שפיר מהני הביטול ואם יתברר שאינה טריפה הרי היתר הוא וא"צ לבוא כלל להביטול ותירץ בשם משכיל אחד דנ' בביצה ספק טרפה שנולדה ביו"ט דמכשרה לא בטיל דהוי דשיל"מ אחר יו"ט ואשמעינן דבספק טריפה בטיל דאין המתיר עתיד לבוא בודאי עיין בדבריו ז"ל ולפ"ז נסתר ראיית הש"ך ז"ל דגם אי נימא דגם היכא שלא יהי' לאח"ז היתר בודאי חשיב דשיל"מ מ"מ שפיר פריך דתיבטל דממ"נ מותר דאם הוא טריפה שפיר בטל ואי יתברר שהוא כשרה א"צ להביטול וכקושית הצ"צ ז"ל דאין לומר דמיירי שנולדה ודאי ביו"ט ואשמועינן דגם בכה"ג חשוב דשיל"מ אף שלא יהי' לה היתר בודאי דא"כ למה קתני דספיקא
'''אמנם''' אחר ההתבוננות יש לומר דגם הס"ד לא פליג אסברא דעד שתאכלנו באיסור כו' דסברה פשיטא וברור' הוא ורק דס"ל דהא דספיקא דרבנן לקולא אינו משום דלא הוי רק איסור דרבנן לא חשיב לספק ורק דעל הספק לא גזרו ואסרו חז"ל מתחיל' שלא אסרו רק הודאי ועיין בס' מג"א ז"ל שכ' כן ליישב דעת הרמב"ם ז"ל בספר המצות שלו דעל כל איסור דרבנן עובר על לאו דלא תסיר ותמה עליו הרמב"ן ז"ל דלמה א"כ ספק דרבנן להקל הא הוי ספק תורה דמצד הספק שהיא איסור איכא ל"ת ותירץ הוא ז"ל לדעתו כנ"ל דהספק לא אסרו חז"ל וליכא א"כ לא תסיר. ולפ"ז ספיקא דרבנן הוא היתר גמור ולא שייך לומר עד שתאכלנו כו' דגם עתה היתר גמור הוא דלא נאסר כלל. ולפ"ז ראיות הש"ך במקומה עומדת וכמובן. והנה הצ"צ ז"ל הקשה דלמה הוצרך לדון דביצה של ספק טריפה בטל משום דאין ההיתר עתיד לבא בודאי דבממ"נ מותר דאם לא תחי' או לא תטיל בצים שפיר מהני הביטול ואם יתברר שאינה טריפה הרי היתר הוא וא"צ לבוא כלל להביטול ותירץ בשם משכיל אחד דנ' בביצה ספק טרפה שנולדה ביו"ט דמכשרה לא בטיל דהוי דשיל"מ אחר יו"ט ואשמעינן דבספק טריפה בטיל דאין המתיר עתיד לבוא בודאי עיין בדבריו ז"ל ולפ"ז נסתר ראיית הש"ך ז"ל דגם אי נימא דגם היכא שלא יהי' לאח"ז היתר בודאי חשיב דשיל"מ מ"מ שפיר פריך דתיבטל דממ"נ מותר דאם הוא טריפה שפיר בטל ואי יתברר שהוא כשרה א"צ להביטול וכקושית הצ"צ ז"ל דאין לומר דמיירי שנולדה ודאי ביו"ט ואשמועינן דגם בכה"ג חשוב דשיל"מ אף שלא יהי' לה היתר בודאי דא"כ למה קתני דספיקא {{עוגן|קלז:}}{{עוגן|קלז־ג}}אסורה דבלא"ה אסורה ודאי כיון שנולדה ביו"ט ואין לומר דמיירי כשגם לענין יו"ט הוי ספיקא ספק יו"ט ספק חול א"כ למה לא בטל דהספק שמא נולדה ביו"ט הו"ל להנך מ"ד ספיקא דרבנן ולקולא ולענין הספק טריפה דהוי ספק תורה שפיר מהני הביטול מתורת ממ"נ וכנ"ל ודוק:


אסורה דבלא"ה אסורה ודאי כיון שנולדה ביוואין לומר דמיירי כשגם לענין יו"ט הוי ספיקא ספק יו"ט ספק חול א"כ למה לא בטל דהספק שמא נולדה ביוהולהנך מ"ד ספיקא דרבנן ולקולא ולענין הספק טריפה דהוי ספק תורה שפיר מהני הביטול מתורת ממ"נ וכנ"ל ודוק:
'''ולכאורה''' עדיין יש לעורר לפמ"ש הרדב"ז ז"ל דהיכא שספק דאורייתא וספק דרבנן יחדיו ידובקו גם לענין האיסור דרבנן אזלינן לחומרא דכיון דע"כ אתה מחמיר לענין האיסור דאורייתא יהי' זלזול לדרבנן אי בזה ניזיל להקל בספקו וא"כ כיון שהוא ג"כ ספק טריפה שהיא ספק תורה גם לענין הספק יוי"ל להחמיר וא"נ א"כ דגם כשאין ההיתר עתיד לבוא בודאי חשיב דשיל"מ שפיר קתני דלא בטיל דאף דלענין הספק טריפה מותר מתורת ממ"נ מ"מ לענין הספק יו"ט י"ל דלא בטיל דהוי דשיל"מ ואין לומר דלא שייך בזה להחמיר בספק דרבנן דקודם שנתערב ל"ה לנו מקום לדון על הספק יו"ט דבלא"ה הי' אסור משום הספק טריפה ואך עתה שנתערב אנו באים לדון דאף דלענין הספק טריפה מותר מתורת ממ"נ מ"מ לא יועיל הביטול לענין הספק יווע"ז שפיר ידלענין הספק יו"ט אין לנו לדון דהוי רק ספיקא דרבנן וזלזול לא שייך בזה דגם הספק טרפה אנו מתירין יהי' מאיזה טעם שיהי' דז"א דגם קודם שנתערב הי' לדון להחמיר מחמת הספק יו"ט לענין טלטול דכיון דצריך להחמיר לענין אכילה מחמת הספק טרפה אין להתיר הטלטול שלא יהי' זלזול לדרבנן. אולם אחר העיון זה ליתא דאין להחמיר בספק דרבנן היכא שבא ביחד עם ספק איסור תורה רק היכא שהוא ספק אחד הנוגע לדאורייתא ולדרבנן דאם לענין האיסור תורה תחוש לצד הספק האוסר ולענין הדרבנן תתפוס הצד הקל יהי' זלזול להדרבנן אבל היכי שאינו ספק אחד שלענין הדאורייתא הוא ספק אחר ולענין הדרבנן ספק אחר אף שבאים ביחד שפיר מקלינין לענין הדרבנן דכיון שאינו ספק אחד לא חשוב זלזול דאין כל הספיקות שוות ויאמרו דעיינו רבנן להקל בספק זה ולהחמיר בהאחר וכמובן וזה ברור. ומעתה אין לומר בהך דספיקא בביצה שנתערבה דא"נ דגם באין המתיר יבא בודאי הוי דשיל"מ דלא בטיל משום הספק יו"ט דלא שייך להתיר מתורת ממ"נ דהיכי מיירי דאם הספק הי' שהתרנגולת נטרפה בודאי ביו"ט והספק הוא אם הביצה נולדה בעיו"ט והספק הוא א"כ נוגע לדאורייתא איסור טריפה ולדרבנן איסור יו"ט לא חשיב דשיל"מ כלל דלעולם תהי' אסורה דלא מהני לזה י"ב חודש או הטלת ביצים מחדש ואם התרנגולת היא ספק טריפה ונולדה ודאי אחר שנטרפ' ורק לענין איסור יו"ט יש ספק אחר ספק יו"ט ספק חול אין לדון להחמיר כלל לענין הספק דרבנן דיו"ט כיון שאין הספקות אחד וכנ"ל והבן:


ולכאורה עדיין יש לעורר לפמ"ש הרדב"ז ז"ל דהיכא שספק דאורייתא וספק דרבנן יחדיו ידובקו גם לענין האיסור דרבנן אזלינן לחומרא דכיון דע"כ אתה מחמיר לענין האיסור דאורייתא יהי' זלזול לדרבנן אי בזה ניזיל להקל בספקו וא"כ כיון שהוא ג"כ ספק טריפה שהיא ספק תורה גם לענין הספק יו"ט י"ל להחמיר וא"נ אדגם כשאין ההיתר עתיד לבוא בודאי חשיב דשיל"מ שפיר קתני דלא בטיל דאף דלענין הספק טריפה מותר מתורת ממ"נ מ"מ לענין הספק יוי"ל דלא בטיל דהוי דשיל"מ ואין לומר דלא שייך בזה להחמיר בספק דרבנן דקודם שנתערב ל"ה לנו מקום לדון על הספק יודבלא"ה הי' אסור משום הספק טריפה ואך עתה שנתערב אנו באים לדון דאף דלענין הספק טריפה מותר מתורת ממ"נ מ"מ לא יועיל הביטול לענין הספק יו"ט וע"ז שפיר ידלענין הספק יו"ט אין לנו לדון דהוי רק ספיקא דרבנן וזלזול לא שייך בזה דגם הספק טרפה אנו מתירין יהי' מאיזה טעם שיהי' דז"א דגם קודם שנתערב הי' לדון להחמיר מחמת הספק יולענין טלטול דכיון דצריך להחמיר לענין אכילה מחמת הספק טרפה אין להתיר הטלטול שלא יהי' זלזול לדרבנן. אולם אחר העיון זה ליתא דאין להחמיר בספק דרבנן היכא שבא ביחד עם ספק איסור תורה רק היכא שהוא ספק אחד הנוגע לדאורייתא ולדרבנן דאם לענין האיסור תורה תחוש לצד הספק האוסר ולענין הדרבנן תתפוס הצד הקל יהי' זלזול להדרבנן אבל היכי שאינו ספק אחד שלענין הדאורייתא הוא ספק אחר ולענין הדרבנן ספק אחר אף שבאים ביחד שפיר מקלינין לענין הדרבנן דכיון שאינו ספק אחד לא חשוב זלזול דאין כל הספיקות שוות ויאמרו דעיינו רבנן להקל בספק זה ולהחמיר בהאחר וכמובן וזה ברור. ומעתה אין לומר בהך דספיקא בביצה שנתערבה דא"נ דגם באין המתיר יבא בודאי הוי דשיל"מ דלא בטיל משום הספק יו"ט דלא שייך להתיר מתורת ממ"נ דהיכי מיירי דאם הספק הי' שהתרנגולת נטרפה בודאי ביו"ט והספק הוא אם הביצה נולדה בעיו"ט והספק הוא אנוגע לדאורייתא איסור טריפה ולדרבנן איסור יו"ט לא חשיב דשיל"מ כלל דלעולם תהי' אסורה דלא מהני לזה י"ב חודש או הטלת ביצים מחדש ואם התרנגולת היא ספק טריפה ונולדה ודאי אחר שנטרפ' ורק לענין איסור יו"ט יש ספק אחר ספק יו"ט ספק חול אין לדון להחמיר כלל לענין הספק דרבנן דיו"ט כיון שאין הספקות אחד וכנ"ל והבן:
'''ועדיין''' יש לעורר לפמ"ש הפוסקים ז"ל דביצה של ספק טריפה אף שיש ספק דאולי נולדה קודם שנטרפה התרנגולת אין להתיר מטעם ס"ס דשמא אינה טריפה ושמא הביצה נולדה מקודם שהספיקות המם בשני גופים בהביצה ובהתרנגולת וא"כ שפיר יש לאוקמי הא דקתני וספיקה אסורה בכה"ג שנטרפה התרנגולת ביוספק טריפה ויש ספק ג"כ על הביצה אי נולדה ביואו בעיו"ט ומאסורה באכילה מחמת ספק טרפה דזה לא חשיב ס"ס וכנוגם בטלטול יש לאסרה מחמת הספק יו"ט דהספק הזה אי נולדה ביו"ט או בעיוהיא ספק אחד לדאורייתא ולדרבנן דאין להקל גם לענין הדרבנן ואא"כ דגם באין המתיר עתיד לבוא בודאי חשיב דשיל"מ א"ש ג"כ הא דנתערבה אפי' באלף לא בטיל דדשיל"מ לא בטיל ואסור משום אספק יו"ט דלא שייך להתיר מתורת ממ"נ דאחר יו"ט וכשנתברר דאינה {{עוגן|קלז־ד}}טריפה יהי' מותרת ומדלא מוקי לה בכה"ג מוכח דכל שאין המתיר יבוא בודאי ל"ח דשיל"מ וראיית הש"ך ז"ל א"כ קמה גם נצבה. והנה לכאורה א"נ דביצה דמתיליד האידנא מאתמול גמרה לה א"א לומר דנטרפה ביו"ט ויש ספק אי נולדה בעיו"ט קודם שנטרפה או אח"כ ביו"ט דאלמה אסורה דהרי גם אי נולדה ביו"ט אינה אסורה משום טריפה רק מדרבנן דכיון שנגמרה מאתמול קודם שנטרפה אף שנולדה אח"כ ליכא רק איסורא דרבנן וכאשר החליטו הפוסקים ז"ל ותמהו על הש"ך ז"ל שכתב בסי' פ"ו דגם בזה אסורה מה"ת עיין בדבריהם ז"ל וכיון שיש ספק שנולדה ג"כ מקודם הו"ל ספק דרבנן ולקולא. אמנם באמת כבר העליתי בחידושי דהיכי שחז"ל גזרו משום חשש שלא יעבור על איסור תורה אין להקל בספק משום ספיקא דרבנן לקולא ומשום דכיון דלענין האיסור ספק תורה ספיקא לחומרא מה"ת א"כ גם בספק גזירת חז"ל במקומה עומדת שיבא לעבור על ספק איסור תורה והבאתי ראיות לדבר וביחוד הבאתי ראי' ברורה לזה מהא דפליגי רבי ורבנן אי גזרו על שבות ביה"ש והרי שבות לא גרע מאיסור דרבנן והלכה רווחת בישראל דספיקא דרבנן לקולא ועכצ"ל דכיון דכל השבותין המה גזירות חז"ל שלא יבא לידי איסור תורה אין רוכבין ע"ג בהמה שמא יחתוך זמורה אין עולין באילן שמא יעלה ויתלוש וכדומה אין לדון להקל בספיקן משום ספק דרבנן להקל וכנ"ל:


ועדיין יש לעורר לפמ"ש הפוסקים ז"ל דביצה של ספק טריפה אף שיש ספק דאולי נולדה קודם שנטרפה התרנגולת אין להתיר מטעם ס"ס דשמא אינה טריפה ושמא הביצה נולדה מקודם שהספיקות המם בשני גופים בהביצה ובהתרנגולת ואשפיר יש לאוקמי הא דקתני וספיקה אסורה בכה"ג שנטרפה התרנגולת ביו"ט ספק טריפה ויש ספק ג"כ על הביצה אי נולדה ביו"ט או בעיוומ"מ אסורה באכילה מחמת ספק טרפה דזה לא חשיב ס"ס וכנ"ל וגם בטלטול יש לאסרה מחמת הספק יודהספק הזה אי נולדה ביו"ט או בעיוהיא ספק אחד לדאורייתא ולדרבנן דאין להקל גם לענין הדרבנן וא"נ א"כ דגם באין המתיר עתיד לבוא בודאי חשיב דשיל"מ א"ש ג"כ הא דנתערבה אפי' באלף לא בטיל דדשיל"מ לא בטיל ואסור משום אספק יו"ט דלא שייך להתיר מתורת ממ"נ דאחר יו"ט וכשנתברר דאינה טריפה יהי' מותרת ומדלא מוקי לה בכה"ג מוכח דכל שאין המתיר יבוא בודאי ל"ח דשיל"מ וראיית הש"ך זא"כ קמה גם נצבה. והנה לכאורה א"נ דביצה דמתיליד האידנא מאתמול גמרה לה א"א לומר דנטרפה ביו"ט ויש ספק אי נולדה בעיו"ט קודם שנטרפה או אח"כ ביו"ט דא"כ למה אסורה דהרי גם אי נולדה ביו"ט אינה אסורה משום טריפה רק מדרבנן דכיון שנגמרה מאתמול קודם שנטרפה אף שנולדה אח"כ ליכא רק איסורא דרבנן וכאשר החליטו הפוסקים זותמהו על הש"ך זשכתב בסי' פ"ו דגם בזה אסורה מה"ת עיין בדבריהם ז"ל וכיון שיש ספק שנולדה ג"כ מקודם הו"ל ספק דרבנן ולקולא. אמנם באמת כבר העליתי בחידושי דהיכי שחז"ל גזרו משום חשש שלא יעבור על איסור תורה אין להקל בספק משום ספיקא דרבנן לקולא ומשום דכיון דלענין האיסור ספק תורה ספיקא לחומרא מה"ת א"כ גם בספק גזירת חז"ל במקומה עומדת שיבא לעבור על ספק איסור תורה והבאתי ראיות לדבר וביחוד הבאתי ראי' ברורה לזה מהא דפליגי רבי ורבנן אי גזרו על שבות ביה"ש והרי שבות לא גרע מאיסור דרבנן והלכה רווחת בישראל דספיקא דרבנן לקולא ועכצ"ל דכיון דכל השבותין המה גזירות חז"ל שלא יבא לידי איסור תורה אין רוכבין עבהמה שמא יחתוך זמורה אין עולין באילן שמא יעלה ויתלוש וכדומה אין לדון להקל בספיקן משום ספק דרבנן להקל וכנ"ל:
'''ועתה''' ראיתי דמסוגיא דביצה מוכרע גלומר כן דקאמר דבשלמא לרבה דאמר משום הכנה הו"ל ספיקא דאורייתא ולחומרא. ויפלא ולרבה מי ניחא דהרי גם לדידי' רק ביו"ט אחר שבת או בשבת אחר יוביצה אסורה משום איסור דאורייתא דהכנה אבל ביוושבת דעלמא איסורא היא רק משים גזירה דיואחר שבת או שבת אחר יוולמה א"כ ספיקא אסורה אלא ודאי כנ"ל דבגזירה שגזרו חז"ל שלא לבוא לידי איסור תורה ל"ש להקל בספק מפאת דספיקא דרבנן להקל דגם על הספק איכא הגזירה וטעמה כנ"ל. והא דפריך למ"ד דביצה אסורה משום גזירה דפירות הנושרים או משקין שזבו אף דפירות הנושרים או משקים שזבו משום שלא יבא לידי איסור תורה גזרו ואסרו חזפירות הנושרים שמא יעלה ויתלוש ומשקים שזבו שמא יסחוט היינו משום דבאמת בביצה ל"ש טעמם של הגזירות הנוכדפריך בש"ס לעיל שם היא גופא גזירה ואנן ניקום ונגזור גזירה לגזירה ומשני כולה חדא גזירה היא שהיתה בכלל גזירות החכמים אף דלא שייך בהו הטעם וזה דמי לשאר דרבנן דספיקא לקולא וכמובן. ולפאין להקל בביצת טריפה שבודאי נגמרה קודם שנטרפה ויש ג"כ ספק שנולדה מקודם משום דהוי ספיקא דרבנן דעיקר הא דאסורה גם בנגמרה מקודם היא משום דגזרו אטו לא נגמרה לגמרי וכמבואר בפוסקים וכל כהלא שייך לדון בי' להקל מחמת ספק דרבנן וכאשר בררנו:


ועתה ראיתי דמסוגיא דביצה מוכרע ג"כ לומר כן דקאמר דבשלמא לרבה דאמר משום הכנה הו"ל ספיקא דאורייתא ולחומרא. ויפלא ולרבה מי ניחא דהרי גם לדידי' רק ביו"ט אחר שבת או בשבת אחר יו"ט ביצה אסורה משום איסור דאורייתא דהכנה אבל ביו"ט ושבת דעלמא איסורא היא רק משים גזירה דיו"ט אחר שבת או שבת אחר יו"ט ולמה א"כ ספיקא אסורה אלא ודאי כנ"ל דבגזירה שגזרו חז"ל שלא לבוא לידי איסור תורה ל"ש להקל בספק מפאת דספיקא דרבנן להקל דגם על הספק איכא הגזירה וטעמה כנ"ל. והא דפריך למ"ד דביצה אסורה משום גזירה דפירות הנושרים או משקין שזבו אף דפירות הנושרים או משקים שזבו משום שלא יבא לידי איסור תורה גזרו ואסרו חז"ל פירות הנושרים שמא יעלה ויתלוש ומשקים שזבו שמא יסחוט היינו משום דבאמת בביצה ל"ש טעמם של הגזירות הנ"ל וכדפריך בש"ס לעיל שם היא גופא גזירה ואנן ניקום ונגזור גזירה לגזירה ומשני כולה חדא גזירה היא שהיתה בכלל גזירות החכמים אף דלא שייך בהו הטעם וזה דמי לשאר דרבנן דספיקא לקולא וכמובן. ולפ"ז אין להקל בביצת טריפה שבודאי נגמרה קודם שנטרפה ויש ג"כ ספק שנולדה מקודם משום דהוי ספיקא דרבנן דעיקר הא דאסורה גם בנגמרה מקודם היא משום דגזרו אטו לא נגמרה לגמרי וכמבואר בפוסקים וכל כה"ג לא שייך לדון בי' להקל מחמת ספק דרבנן וכאשר בררנו:
'''אחר''' התבוננתי ושמתי עיוני על כל הדברים האלה שכתבתי ראיתי דעדיין יש לדחות ראית הש"ך ז"ל הנ"ל. ואשר לא יצדק מפורד יצדוק מחובר עמוד והתבונן. ותחלה אמינא דהא דאמרינן דאם הספק נוגע לדאורייתא וגם לדרבנן גם לענין איסור דרבנן יש להחמיר הוא רק אי נימא דהא דספיקא דרבנן לקולא היא משום דכיון דכל איסורו אינו רק מדרבנן ל"ח להחמיר מספק דכיון שכן היכי שהספק נוגע גם לענין איסור תורה דאתה חושש להספק אינו יכול להקל שלא לחשוש לענין הדרבנן לנטות ולתלות לקולא דיהי' זלזול לדרבנן אבל אי נימא דבאמת גם בדרבנן הי' לנו לחוש לספיקו אי משום דגם בדרבנן יש איסור דלא תסיר או משום דאיסורי דרבנן {{עוגן|קלח.}}{{עוגן|קלח־א}}ג"כ חמור ורק דמתחלה לא גזרו חז"ל רק על הודאי ולא על הספק גם היכי דנוגע גם לאיסור תורה יש להקל לענין הדרבנן דל"ש לפ"ז לחוש לזלזול דרבנן אחרי שמתחלה לא גזרו ואסרו את הספק והם אמרו והם אמרו ומה זלזול איכא א"כ בזה אחרי שכן רצו חז"ל ורצונם זהו כבודם וז"ב מאוד בסברא. והנה לפ"ז גם א"נ דגם באין המתיר עתיד לבוא בודאי הוי דשיל"מ א"א ליישב אי הך דספיקה אסורה אתי לספק טריפה הא דתניא דגם אם נתערבה באלף לא בטיל דלענין הספק טרפה מותר מתורת ממ"נ וכקושית הצ"צ ז"ל ורק דנוקי כנ"ל שהי' גם ספק יו"ט ספק חול ולענין הספק יו"ט הוי לפ"ז ישל"מ ונאמר דהא דלא אמרינן דלענין האיסור יו"ט בלא"ה הו"ל ספק דרבנן ולקולא היא משום דכיון דהספק הזה נוגע גם לענין דאורייתא אין להקל גם לענין הספק יו"ט דרבנן משום דיהי' מזלזל וכנ"ל רק שא"נ דעיקר הטעם דספק דרבנן להקל היא משום דכיון דקיל איסורו לא חשו לספיקו ול"א דחז"ל לא אסרו מתחלה את הספק וכנ"ל:
 
אחר התבוננתי ושמתי עיוני על כל הדברים האלה שכתבתי ראיתי דעדיין יש לדחות ראית הש"ך ז"ל הנ"ל. ואשר לא יצדק מפורד יצדוק מחובר עמוד והתבונן. ותחלה אמינא דהא דאמרינן דאם הספק נוגע לדאורייתא וגם לדרבנן גם לענין איסור דרבנן יש להחמיר הוא רק אי נימא דהא דספיקא דרבנן לקולא היא משום דכיון דכל איסורו אינו רק מדרבנן ל"ח להחמיר מספק דכיון שכן היכי שהספק נוגע גם לענין איסור תורה דאתה חושש להספק אינו יכול להקל שלא לחשוש לענין הדרבנן לנטות ולתלות לקולא דיהי' זלזול לדרבנן אבל אי נימא דבאמת גם בדרבנן הי' לנו לחוש לספיקו אי משום דגם בדרבנן יש איסור דלא תסיר או משום דאיסורי דרבנן
 
ג"כ חמור ורק דמתחלה לא גזרו חז"ל רק על הודאי ולא על הספק גם היכי דנוגע גם לאיסור תורה יש להקל לענין הדרבנן דל"ש לפ"ז לחוש לזלזול דרבנן אחרי שמתחלה לא גזרו ואסרו את הספק והם אמרו והם אמרו ומה זלזול איכא א"כ בזה אחרי שכן רצו חז"ל ורצונם זהו כבודם וז"ב מאוד בסברא. והנה לפ"ז גם א"נ דגם באין המתיר עתיד לבוא בודאי הוי דשיל"מ א"א ליישב אי הך דספיקה אסורה אתי לספק טריפה הא דתניא דגם אם נתערבה באלף לא בטיל דלענין הספק טרפה מותר מתורת ממ"נ וכקושית הצ"צ ז"ל ורק דנוקי כנ"ל שהי' גם ספק יו"ט ספק חול ולענין הספק יו"ט הוי לפ"ז ישל"מ ונאמר דהא דלא אמרינן דלענין האיסור יו"ט בלא"ה הו"ל ספק דרבנן ולקולא היא משום דכיון דהספק הזה נוגע גם לענין דאורייתא אין להקל גם לענין הספק יו"ט דרבנן משום דיהי' מזלזל וכנ"ל רק שא"נ דעיקר הטעם דספק דרבנן להקל היא משום דכיון דקיל איסורו לא חשו לספיקו ול"א דחז"ל לא אסרו מתחלה את הספק וכנ"ל:


אולם אם כה נאמר עכצ"ל לפי הס"ד דלא ס"ל כלל ענין וטעם דעד שתאכלנו באיסור כו' דאל"כ למה נקיל בספק דרבנן בדשיל"מ דכיון דלא אמרינן הך סברא דחז"ל לא אסרו מתחלה רק את הודאי פשיטא דיש לומר עד שתאכלנו באיסור לסמוך להקל בדרבנן תאכלנו בהיתר. והא דדשיל"מ לא בטיל היא ע"כ רק מטעם השני דדמי להיתר בהיתר וכנ"ל בשם הר"ן ז"ל. ולפי טעם זה אם כן פשיטא דהיכא שאין המתיר יבוא בודאי שפיר בטל וכמש"כ בתחלת דברי אלה ודו"ק היטב בכל זה כי הדברים ברורים למבין מזוקקים שבעתים:
אולם אם כה נאמר עכצ"ל לפי הס"ד דלא ס"ל כלל ענין וטעם דעד שתאכלנו באיסור כו' דאל"כ למה נקיל בספק דרבנן בדשיל"מ דכיון דלא אמרינן הך סברא דחז"ל לא אסרו מתחלה רק את הודאי פשיטא דיש לומר עד שתאכלנו באיסור לסמוך להקל בדרבנן תאכלנו בהיתר. והא דדשיל"מ לא בטיל היא ע"כ רק מטעם השני דדמי להיתר בהיתר וכנ"ל בשם הר"ן ז"ל. ולפי טעם זה אם כן פשיטא דהיכא שאין המתיר יבוא בודאי שפיר בטל וכמש"כ בתחלת דברי אלה ודו"ק היטב בכל זה כי הדברים ברורים למבין מזוקקים שבעתים:

גרסה מ־01:00, 31 במאי 2024

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

ברכת רצ"ה TriangleArrow-Left.png ק

סימן ק

בש"ע יו"ד סי' ק"ב כתב המחבר בשם י"א דלא אמרו דבר שיש לו מתירין רק כשההיתר עתיד לבא עכ"פ כו' לפיכך ביצה של ספק טריפ' שנתערב' אינו בדין דשיל"מ לפי שאין ההיתר עתיד לבוא בודאי. ותמה הש"ך ז"ל דלמה כתב בשם יש מי שאומר דאין חולק ע"ז וכדמוכח בש"ס רפ"ק דביצה דפריך אמ"ד דביצה שנולדה ביו"ט אסורה משום גזירה דפירות הנושרין או משקין שזבו מהא דתניא וספיק' אסורה ומשני אתי' לספק טריפה ופריך מסיפא דנתערב' באלף כולם אסורות בשלמא ספק יו"ט ספק חול הוי דשיל"מ אא"א ספק טריפה דבר שאיל"מ היא ותיבטל ומבואר דספק טריפ' לא חשוב יש לו מתירין כיון שאין ההתיר עתיד לבוא בודאי:

והנה לכאור' עלה על לבי דמהש"ס הנ"ל אין ראי' דהנה בענין הא דדבר שיל"מ לא בטיל יש שני טעמים דרוב הקדמונים ז"ל כתבו הטעם דעד שתאכלנו באיסור תאכלנו בהיתר. אולם הר"ן ז"ל חדת לן דהיתר בהיתר במב"מ לא בטיל מה"ת אף לרבנן כיון ששוים בעצם וגם במין ודשיל"מ אסרו חכז"ל דלא בטיל כיון ששוה גם קצת בעצם שיהי' היתר לאחר זמן ודמי קצת להיתר בהיתר. והנה לדעתי יראה דהא דאנן רוצין לדון דגם היכי שאין המתיר יבא בודאי יהי' חשוב דשיל"מ דלא בטיל הוא רק מטעם דעד שתאכלנו כו' דיש לומר כיון שאפשר שיהי' היתר אין לסמוך על הביטול דעד שתאכלנו כו'. אולם לטעם השני דדשיל"מ דמי קצת להיתר בהיתר פשיטא דהיכא שאל"מ בודאי בטל דכיון שעתה הוא איסור וגם לאח"ז לא יהי' ההיתר בודאי אין לו כלל שם היתר ולא חשוב כלל שוה בעצם והנה בש"ס דביצה שם מסיק ר"א לעולם ספק יו"ט ספק חול ורק דבדשיל"מ ספיקא דרבנן לחומרא וצ"ל ע"כ דלפי הס"ד ס"ל דאף בדשיל"מ ספיקא דרבנן לקולא ע"כ דלא ס"ל הך דעד שתאכלנו כו' דלפ"ז פשיטא דהי' לנו להחמיר בספק דרבנן דה"ה וכ"ש הוא מהא דלא מהני ביטול בדשיל"מ דהתם י"ל דלא חשוב איסור כלל דנתבטל ומ"מ אתה אומר דמוטב שיאכלנו בהיתר גמור ומכ"ש א"כ דאין לסמוך להקל בספק דרבנן דלצד אחד יש איסור וכמובן וע"כ דלא ס"ל להס"ד הך דעד שתאכלנו כו' כלל והא דקאמר דבספק יו"ט ספק חול א"ש דלא בטיל הוא רק משום הטעם השני דדמי היתר בהיתר וא"כ שפיר מקשה בספק טריפ' דיתבטל דלפי טעם זה לא חשיב דשיל"מ כשאין לו היתר בודאי וכנ"ל ודוק:

אמנם אחר ההתבוננות יש לומר דגם הס"ד לא פליג אסברא דעד שתאכלנו באיסור כו' דסברה פשיטא וברור' הוא ורק דס"ל דהא דספיקא דרבנן לקולא אינו משום דלא הוי רק איסור דרבנן לא חשיב לספק ורק דעל הספק לא גזרו ואסרו חז"ל מתחיל' שלא אסרו רק הודאי ועיין בס' מג"א ז"ל שכ' כן ליישב דעת הרמב"ם ז"ל בספר המצות שלו דעל כל איסור דרבנן עובר על לאו דלא תסיר ותמה עליו הרמב"ן ז"ל דלמה א"כ ספק דרבנן להקל הא הוי ספק תורה דמצד הספק שהיא איסור איכא ל"ת ותירץ הוא ז"ל לדעתו כנ"ל דהספק לא אסרו חז"ל וליכא א"כ לא תסיר. ולפ"ז ספיקא דרבנן הוא היתר גמור ולא שייך לומר עד שתאכלנו כו' דגם עתה היתר גמור הוא דלא נאסר כלל. ולפ"ז ראיות הש"ך במקומה עומדת וכמובן. והנה הצ"צ ז"ל הקשה דלמה הוצרך לדון דביצה של ספק טריפה בטל משום דאין ההיתר עתיד לבא בודאי דבממ"נ מותר דאם לא תחי' או לא תטיל בצים שפיר מהני הביטול ואם יתברר שאינה טריפה הרי היתר הוא וא"צ לבוא כלל להביטול ותירץ בשם משכיל אחד דנ' בביצה ספק טרפה שנולדה ביו"ט דמכשרה לא בטיל דהוי דשיל"מ אחר יו"ט ואשמעינן דבספק טריפה בטיל דאין המתיר עתיד לבוא בודאי עיין בדבריו ז"ל ולפ"ז נסתר ראיית הש"ך ז"ל דגם אי נימא דגם היכא שלא יהי' לאח"ז היתר בודאי חשיב דשיל"מ מ"מ שפיר פריך דתיבטל דממ"נ מותר דאם הוא טריפה שפיר בטל ואי יתברר שהוא כשרה א"צ להביטול וכקושית הצ"צ ז"ל דאין לומר דמיירי שנולדה ודאי ביו"ט ואשמועינן דגם בכה"ג חשוב דשיל"מ אף שלא יהי' לה היתר בודאי דא"כ למה קתני דספיקא אסורה דבלא"ה אסורה ודאי כיון שנולדה ביו"ט ואין לומר דמיירי כשגם לענין יו"ט הוי ספיקא ספק יו"ט ספק חול א"כ למה לא בטל דהספק שמא נולדה ביו"ט הו"ל להנך מ"ד ספיקא דרבנן ולקולא ולענין הספק טריפה דהוי ספק תורה שפיר מהני הביטול מתורת ממ"נ וכנ"ל ודוק:

ולכאורה עדיין יש לעורר לפמ"ש הרדב"ז ז"ל דהיכא שספק דאורייתא וספק דרבנן יחדיו ידובקו גם לענין האיסור דרבנן אזלינן לחומרא דכיון דע"כ אתה מחמיר לענין האיסור דאורייתא יהי' זלזול לדרבנן אי בזה ניזיל להקל בספקו וא"כ כיון שהוא ג"כ ספק טריפה שהיא ספק תורה גם לענין הספק יו"ט י"ל להחמיר וא"נ א"כ דגם כשאין ההיתר עתיד לבוא בודאי חשיב דשיל"מ שפיר קתני דלא בטיל דאף דלענין הספק טריפה מותר מתורת ממ"נ מ"מ לענין הספק יו"ט י"ל דלא בטיל דהוי דשיל"מ ואין לומר דלא שייך בזה להחמיר בספק דרבנן דקודם שנתערב ל"ה לנו מקום לדון על הספק יו"ט דבלא"ה הי' אסור משום הספק טריפה ואך עתה שנתערב אנו באים לדון דאף דלענין הספק טריפה מותר מתורת ממ"נ מ"מ לא יועיל הביטול לענין הספק יו"ט וע"ז שפיר י"ל דלענין הספק יו"ט אין לנו לדון דהוי רק ספיקא דרבנן וזלזול לא שייך בזה דגם הספק טרפה אנו מתירין יהי' מאיזה טעם שיהי' דז"א דגם קודם שנתערב הי' לדון להחמיר מחמת הספק יו"ט לענין טלטול דכיון דצריך להחמיר לענין אכילה מחמת הספק טרפה אין להתיר הטלטול שלא יהי' זלזול לדרבנן. אולם אחר העיון זה ליתא דאין להחמיר בספק דרבנן היכא שבא ביחד עם ספק איסור תורה רק היכא שהוא ספק אחד הנוגע לדאורייתא ולדרבנן דאם לענין האיסור תורה תחוש לצד הספק האוסר ולענין הדרבנן תתפוס הצד הקל יהי' זלזול להדרבנן אבל היכי שאינו ספק אחד שלענין הדאורייתא הוא ספק אחר ולענין הדרבנן ספק אחר אף שבאים ביחד שפיר מקלינין לענין הדרבנן דכיון שאינו ספק אחד לא חשוב זלזול דאין כל הספיקות שוות ויאמרו דעיינו רבנן להקל בספק זה ולהחמיר בהאחר וכמובן וזה ברור. ומעתה אין לומר בהך דספיקא בביצה שנתערבה דא"נ דגם באין המתיר יבא בודאי הוי דשיל"מ דלא בטיל משום הספק יו"ט דלא שייך להתיר מתורת ממ"נ דהיכי מיירי דאם הספק הי' שהתרנגולת נטרפה בודאי ביו"ט והספק הוא אם הביצה נולדה בעיו"ט והספק הוא א"כ נוגע לדאורייתא איסור טריפה ולדרבנן איסור יו"ט לא חשיב דשיל"מ כלל דלעולם תהי' אסורה דלא מהני לזה י"ב חודש או הטלת ביצים מחדש ואם התרנגולת היא ספק טריפה ונולדה ודאי אחר שנטרפ' ורק לענין איסור יו"ט יש ספק אחר ספק יו"ט ספק חול אין לדון להחמיר כלל לענין הספק דרבנן דיו"ט כיון שאין הספקות אחד וכנ"ל והבן:

ועדיין יש לעורר לפמ"ש הפוסקים ז"ל דביצה של ספק טריפה אף שיש ספק דאולי נולדה קודם שנטרפה התרנגולת אין להתיר מטעם ס"ס דשמא אינה טריפה ושמא הביצה נולדה מקודם שהספיקות המם בשני גופים בהביצה ובהתרנגולת וא"כ שפיר יש לאוקמי הא דקתני וספיקה אסורה בכה"ג שנטרפה התרנגולת ביו"ט ספק טריפה ויש ספק ג"כ על הביצה אי נולדה ביו"ט או בעיו"ט ומ"מ אסורה באכילה מחמת ספק טרפה דזה לא חשיב ס"ס וכנ"ל וגם בטלטול יש לאסרה מחמת הספק יו"ט דהספק הזה אי נולדה ביו"ט או בעיו"ט היא ספק אחד לדאורייתא ולדרבנן דאין להקל גם לענין הדרבנן וא"נ א"כ דגם באין המתיר עתיד לבוא בודאי חשיב דשיל"מ א"ש ג"כ הא דנתערבה אפי' באלף לא בטיל דדשיל"מ לא בטיל ואסור משום אספק יו"ט דלא שייך להתיר מתורת ממ"נ דאחר יו"ט וכשנתברר דאינה טריפה יהי' מותרת ומדלא מוקי לה בכה"ג מוכח דכל שאין המתיר יבוא בודאי ל"ח דשיל"מ וראיית הש"ך ז"ל א"כ קמה גם נצבה. והנה לכאורה א"נ דביצה דמתיליד האידנא מאתמול גמרה לה א"א לומר דנטרפה ביו"ט ויש ספק אי נולדה בעיו"ט קודם שנטרפה או אח"כ ביו"ט דא"כ למה אסורה דהרי גם אי נולדה ביו"ט אינה אסורה משום טריפה רק מדרבנן דכיון שנגמרה מאתמול קודם שנטרפה אף שנולדה אח"כ ליכא רק איסורא דרבנן וכאשר החליטו הפוסקים ז"ל ותמהו על הש"ך ז"ל שכתב בסי' פ"ו דגם בזה אסורה מה"ת עיין בדבריהם ז"ל וכיון שיש ספק שנולדה ג"כ מקודם הו"ל ספק דרבנן ולקולא. אמנם באמת כבר העליתי בחידושי דהיכי שחז"ל גזרו משום חשש שלא יעבור על איסור תורה אין להקל בספק משום ספיקא דרבנן לקולא ומשום דכיון דלענין האיסור ספק תורה ספיקא לחומרא מה"ת א"כ גם בספק גזירת חז"ל במקומה עומדת שיבא לעבור על ספק איסור תורה והבאתי ראיות לדבר וביחוד הבאתי ראי' ברורה לזה מהא דפליגי רבי ורבנן אי גזרו על שבות ביה"ש והרי שבות לא גרע מאיסור דרבנן והלכה רווחת בישראל דספיקא דרבנן לקולא ועכצ"ל דכיון דכל השבותין המה גזירות חז"ל שלא יבא לידי איסור תורה אין רוכבין ע"ג בהמה שמא יחתוך זמורה אין עולין באילן שמא יעלה ויתלוש וכדומה אין לדון להקל בספיקן משום ספק דרבנן להקל וכנ"ל:

ועתה ראיתי דמסוגיא דביצה מוכרע ג"כ לומר כן דקאמר דבשלמא לרבה דאמר משום הכנה הו"ל ספיקא דאורייתא ולחומרא. ויפלא ולרבה מי ניחא דהרי גם לדידי' רק ביו"ט אחר שבת או בשבת אחר יו"ט ביצה אסורה משום איסור דאורייתא דהכנה אבל ביו"ט ושבת דעלמא איסורא היא רק משים גזירה דיו"ט אחר שבת או שבת אחר יו"ט ולמה א"כ ספיקא אסורה אלא ודאי כנ"ל דבגזירה שגזרו חז"ל שלא לבוא לידי איסור תורה ל"ש להקל בספק מפאת דספיקא דרבנן להקל דגם על הספק איכא הגזירה וטעמה כנ"ל. והא דפריך למ"ד דביצה אסורה משום גזירה דפירות הנושרים או משקין שזבו אף דפירות הנושרים או משקים שזבו משום שלא יבא לידי איסור תורה גזרו ואסרו חז"ל פירות הנושרים שמא יעלה ויתלוש ומשקים שזבו שמא יסחוט היינו משום דבאמת בביצה ל"ש טעמם של הגזירות הנ"ל וכדפריך בש"ס לעיל שם היא גופא גזירה ואנן ניקום ונגזור גזירה לגזירה ומשני כולה חדא גזירה היא שהיתה בכלל גזירות החכמים אף דלא שייך בהו הטעם וזה דמי לשאר דרבנן דספיקא לקולא וכמובן. ולפ"ז אין להקל בביצת טריפה שבודאי נגמרה קודם שנטרפה ויש ג"כ ספק שנולדה מקודם משום דהוי ספיקא דרבנן דעיקר הא דאסורה גם בנגמרה מקודם היא משום דגזרו אטו לא נגמרה לגמרי וכמבואר בפוסקים וכל כה"ג לא שייך לדון בי' להקל מחמת ספק דרבנן וכאשר בררנו:

אחר התבוננתי ושמתי עיוני על כל הדברים האלה שכתבתי ראיתי דעדיין יש לדחות ראית הש"ך ז"ל הנ"ל. ואשר לא יצדק מפורד יצדוק מחובר עמוד והתבונן. ותחלה אמינא דהא דאמרינן דאם הספק נוגע לדאורייתא וגם לדרבנן גם לענין איסור דרבנן יש להחמיר הוא רק אי נימא דהא דספיקא דרבנן לקולא היא משום דכיון דכל איסורו אינו רק מדרבנן ל"ח להחמיר מספק דכיון שכן היכי שהספק נוגע גם לענין איסור תורה דאתה חושש להספק אינו יכול להקל שלא לחשוש לענין הדרבנן לנטות ולתלות לקולא דיהי' זלזול לדרבנן אבל אי נימא דבאמת גם בדרבנן הי' לנו לחוש לספיקו אי משום דגם בדרבנן יש איסור דלא תסיר או משום דאיסורי דרבנן ג"כ חמור ורק דמתחלה לא גזרו חז"ל רק על הודאי ולא על הספק גם היכי דנוגע גם לאיסור תורה יש להקל לענין הדרבנן דל"ש לפ"ז לחוש לזלזול דרבנן אחרי שמתחלה לא גזרו ואסרו את הספק והם אמרו והם אמרו ומה זלזול איכא א"כ בזה אחרי שכן רצו חז"ל ורצונם זהו כבודם וז"ב מאוד בסברא. והנה לפ"ז גם א"נ דגם באין המתיר עתיד לבוא בודאי הוי דשיל"מ א"א ליישב אי הך דספיקה אסורה אתי לספק טריפה הא דתניא דגם אם נתערבה באלף לא בטיל דלענין הספק טרפה מותר מתורת ממ"נ וכקושית הצ"צ ז"ל ורק דנוקי כנ"ל שהי' גם ספק יו"ט ספק חול ולענין הספק יו"ט הוי לפ"ז ישל"מ ונאמר דהא דלא אמרינן דלענין האיסור יו"ט בלא"ה הו"ל ספק דרבנן ולקולא היא משום דכיון דהספק הזה נוגע גם לענין דאורייתא אין להקל גם לענין הספק יו"ט דרבנן משום דיהי' מזלזל וכנ"ל רק שא"נ דעיקר הטעם דספק דרבנן להקל היא משום דכיון דקיל איסורו לא חשו לספיקו ול"א דחז"ל לא אסרו מתחלה את הספק וכנ"ל:

אולם אם כה נאמר עכצ"ל לפי הס"ד דלא ס"ל כלל ענין וטעם דעד שתאכלנו באיסור כו' דאל"כ למה נקיל בספק דרבנן בדשיל"מ דכיון דלא אמרינן הך סברא דחז"ל לא אסרו מתחלה רק את הודאי פשיטא דיש לומר עד שתאכלנו באיסור לסמוך להקל בדרבנן תאכלנו בהיתר. והא דדשיל"מ לא בטיל היא ע"כ רק מטעם השני דדמי להיתר בהיתר וכנ"ל בשם הר"ן ז"ל. ולפי טעם זה אם כן פשיטא דהיכא שאין המתיר יבוא בודאי שפיר בטל וכמש"כ בתחלת דברי אלה ודו"ק היטב בכל זה כי הדברים ברורים למבין מזוקקים שבעתים:

Information.svg

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף