חובת התלמידים/שלשה מאמרים/א

· הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

חובת התלמידים שלשה מאמרים א

מאמר א'

איך להגות בספרי חסידות.

א.

הנה אחר שב"ה הגענו עמך תלמיד ותיק עד כה, ראינו צורך אף הכרח לצעוד עמך עוד פסיעה למעלה בקודש. דברנו עמך כבר איך צריך אתה להרים את השקפותיך, וגם רמזנו שצריך אתה לעלות תמיד, דע נא, שכמעט א"א לאחת בלא חברתה, א"א להשקפה מרוממה בלא עלי' תמידית, כי כך דרכו של האיש, שכאשר יתמיד במחשבה ובהשקפה אחת זמן רב ולא יעלה יותר למעלה, תתישן אצלו, ולא יתפעל ולא יתרגש ממנה. ומה יועיל לנו אם תדע שאיש הישראלי ברי' עילאה מן בני הנביאים הוא, אם נפשך וגופך לא יזדעזעו מידיעה וממחשבה זו, ולא תתגבר נפשך ע"י, להדריכך בדרך העולה בית אל.

עוד זאת, בעברך את דברינו עד כה, לא בקריאה לבד כי אם גם בעבודה כפי שרשמנו לך, בטוחים אנו בד', שגם מעצמך יצמחו לך כנפים לעלות יותר, רצון ומחשבות טהורות יציצו בלבך ומוחך, להגות בדברי קדשנו זי"ע ולדעת מה דיבר ד', ואם גם בזה לא נעזור לך ולא נצייר לך מעט את הדרך, איך לעיין ואיך ללמוד, ח"ו אחת משתי אלה יעלה לך, או שלא תוכל לכנוס ולדעת כל עיקר, ואז כנפי נפשך יתקצצו ותפול לגמרי, או שתלך בדרכים עקומים ובדעות מסובכות. כי א"א לו לאיש הישראלי המזכך את גופו שלא תתעוררנה בו מחשבות יותר עילאות ותשוקות יותר מרוממות, להסתכל גם מחוץ למסך גופו. הן כבר דברנו לעיל מהגמ' (פסחים סו) ישראל אם אינן נביאים הן בני נביאים הן, ונראה שאין הפשט כפשוטו בלבד שבנים של נביאים הם שאביהם נביאים היו. כי האם מי שאבי אבי וכו' זקנו נביא הי' גם בו מקצת נבואה נמצאת עד שידע את הדין שלא ידעו הלל, וכל כך הי' הלל בטוח בחלק נבואתם, עד שלא התחיל אפילו להתפלפל בדבר, רק בבטחון אמר הנח להם לישראל, מעצמם יעשו כדין. אבל רואים בפסוק שהנביאים הקטנים שלא נתפרסם שמם, נקראו בני נביאים, כמו ואיש אחד מבני הנביאים (מלכים א' כ') ובעוד מקומות, והתרגום מתרגם תלמידי נבייא, לא שהיו רק תלמידים בלבד, כי גם נבאו לפעמים וגם כאן שאמר אל רעהו בדבר ד' הכיני וכו'. אך משמעות תיבות בני הנביאים שלא נקראו תלמידי נביאים כפשטן, אפשר, שהוא כמו שקוראים לאיש שיכול ללמוד הרבה, למדן, ולשאר אנשים שאינם יכולים הרבה רק מעט, קוראים בני תורה, ג"כ בשם בני מכנים אותם, שהוא להורות על עצם האיש, כמו מובטח לו שהוא בן עולם הבא, שאין המשמעות שאביו בעוה"ב והוא בנו, רק על העצם שלו, שהוא בן עוה"ב. וזהו גם הענין בהכנוי בני תורה, את האנשים שיכולים ללמוד חומש ומעט גמרא, שקוראים אותם בני תורה, לא את מעט תורתם בלבד מציין ומגביל הכנוי הזה, רק גם את כל עצמותם שאינם מתנהגים כאנשים גסים ועמי הארץ. וכינוי הזה בני תורה כנגד הכינוי עמי הארץ הוא, שג"כ לא העדר ידיעתם בתורה בלבד מציין, רק את כל התנהגותם שנוהגים בגסות, כמו שמבארת הגמ' (ברכות מ"ז ע"ב) איזהו עם הארץ, לא בחוסר ידיעתו בלבד רק גם בהתנהגותו, שאינו מניח תפילין שאינו מגדל את בניו לתורה וכו'. ואף שעיקרו על העדר ידיעתו בתורה נקרא ע"ה, מ"מ כיון שבשביל זה כל עצמו והנהגתו גרוע, על שם כל עצמו נקרא. והבני תורה אף שאינם לומדים ולא יודעים כ"כ תורה הרבה, מ"מ כיון שהתורה אשר בהם, פעלה כבר על עצמם והתנהגותם לשנותם משאר העם שיהיו כתורה, גם כן בשם שמציין את כל עצמם ומגבילם מזולתם נקראים בני תורה. משא"כ הלמדן שבהתנהגותו ועצמותו אין תורתו היתירה נראה כ"כ, ולא מוגבל ומובדל בה הרבה מן שאר הבני תורה, כי גם הבני תורה בדרך התורה מתנהגים, לכן שוב על תלמודו נקרא למדן. בדבר שמצוין ומוגבל הוא משאר הבני תורה. ותלמידי הנביאים כל עוד שלא היתה נבואתם גדולה, על שם עצמם נקראו בני נביאים, שהי' בהם מעט נביאות וכל עצמם והנהגתם נשתנה משאר העם בעצם והנהגה נבואית, והנביא הגדול על שם נבואתו הגדולה נקרא כמו למדן הגדול כנ"ל. וכשרצה הלל לאמור שאף שהוא בידיעתו, אינו יודע את הדין, וגם הם כשישאלו אותם ביום הזה בערב יו"ט לא ידעוהו, ומ"מ בהתנהגותם כשיבואו למעשה והנהגה בשעת הבאת הקרבן ידעוהו, אמר בני נביאים הן, שבעצמם ובהתנהגותם רוח נביאות נמצא. וכשיבואו למעשה והנהגה, ברוח הנביאות שבעצמם והתנהגותם ידעו.

וזה הוא גם החילוק בין נביאי ישראל לנביאי שאר האומות, כמו בלעם להבדיל, בבלעם כתיב ויקר, מקרה היתה שעלה מהם נביא, אבל בישראל, שזהו חיותם ועצמותם של כל העם, כשנתגלה בהם נביא גדול אין זה מקרה, רק דבר תמידי ועצמי. למשל אם מן עמי ארץ יגדל למדן, דבר מקרה ויוצא מן הטבע הוא ואם מבני התורה יצא למדן, אף שאין שאר הבני תורה למדנים, מ"מ אין זה מקרה רק טבעי ועצמי. ואפשר עוד שהא שאין הקב"ה נגלה על נביאי או"ה אלא בלילה כמו שמדייק המדרש (במד"ר פ"כ), הוא מפני שאצלם הנביאות והם עצמם, ב' דברים נפרדים הם, לכן ביום הוא ותהלוכותו אחרת, ובלילה כאשר התנהגותו ומחשבותיו חדלות, יכולה הנבואה להתגלות. אבל בנביאי ישראל שנבואתם, חיותם ועצמם היתה, גם ביום גם בשעה שמחשבותיו והתנהגותו ערות ופועלות נגלה להם נבואה הגדולה. והתרגום שמתרגם את בני נביאים תלמידי נבייא, מפני שנביאים הגדולים כשדבר ד' עליהם ידעו מה דיבר, ואל מה ירמז, והבני הנביאים כיון שהתגלותם לא היתה גדולה, ולא כ"כ בולטת וגם לא התרגלו עוד בדבר ד', הוצרכו לרבם הנביא שילמדם איך לגלות ולהוציא את נבואתם מקרבם ולדעת מה דיבר ד'. ומי לנו גדול משמואל הנביא ומ"מ בראשיתו לא ידע להבחין בין קול ד' ממרום לקולו של עלי הכהן.

לא שאנו אומרים בזה, שבני הנביאים אשר בזמני הנביאים, רק ככל המון ישראל היו, אשר קרא אותם הלל בני נביאים, ולא שהמון ישראל בני הנביאים, אשר בזמן הלל רק כדורינו הזה היו, כי הדורות יורדים בכל פעם יותר, ובעונותינו אין לנו נביאים גדולים, ואף רוח הקודש חדל ואין נביא ואין חוזה, וגם בני הנביאים שהוא עצם חיות וקדושת ישראל ירד פלאים. אבל זאת נוכל לאמור, שגם עתה חיות ועצם ישראל יהי' רק קומץ, מ"מ נביאות הוא. וכמו שהחילוק בין חי לצומח, עצם חיותו אשר בו, ובין המדבר לחי דבורו ודעתו היא, כן החילוק בין ישראל לסתם אדם, עצם הנביאות היא ובו נבדל מהם. וכל מחשבות הטובות, רצוניות, תשוקות ורעיונות הטובות ומיני התלהביות, אף הרהור תשובה פשוטה שעולים בקרב איש ישראל, של בני הנביאים הן. כי האם גם בנביאי קודש הגדולים רק דברי העתידות בלבד שאמרו נבואה היתה, והלא הרבה הרבה דברי מוסר והדרכה שאמרו הנביאים, לא דברים בלבד היו ח"ו רק בשם ד' דברו אותם, שבא להם דבר ד' ואת הוד קולו שמעו בדברי מוסר והדרכה, והודיעו והדריכו את ישראל במה שאמר ד'. אבל הם נבואתם היתה רבה, את קול ד' שמעו בפועל ואת מראות נבואתם ראו באופן שאין לנו השגה בו. ועתה כל איש ישראל בני הנביאים ורק השיריים של בני הנביאים, בהתעורר בהם התעוררות טובה אינם מבחינים לדעת אם ניצוץ נביאות הוא מפני שרק מעטה היא. אבל מי הוא אשר לא ידע את דברי הבעש"ט ז"ל, שאמר שמן הבת קול היוצאה בכל יום מהר חורב, כמו שאומרת המשנה (אבות פרק ו' מ"ב), מתעורר האיש הישראל בלבו בהרהור תשובה, וההרהור תשובה זה ניצוץ הבת קול הוא אף שדומה האיש שרק מקרבו הוא.

אבל כמו שגם בנביאי קודש מלפנים, לא כולם שוים היו בנבואתם וכפי שהתקדש והתכשר הנביא, במדה זו שרה עליו הנבואה, (ועיין מזה בשמונה פרקים להרמב"ם ז"ל), כן גם בענין בני הנביאים של כל ישראל, לא כולם שוים בזה. מי שמגשם את גופו ומטמטם את נפשו וקוברה תחת ערמות עפר וטיט של שטותי גופו, הרוח של בני הנביאים בו מעט ולפעמים לא נשמע ולא נרגש לגמרי ח"ו, ובמדה שמזכך את גופו יותר ובציצית נפשו אוחז ומעט מעט מוציאה, יותר שורה בו רוח הבני נביאים. וזה שאמרנו לך שכיון שעברת את דברינו עד כה, לא בקריאה לבד רק גם בעבודה כפי שרשמנו לך, בטוחים אנו בד' שגם מעצמך יצמחו לך כנפים לעלות יותר למחשבות ורצוניות טהורות, ותשוקין ורעיונות יתעוררו בך, ועל ידי זה מעצמך תתחיל לבקש את דברי ד' בספרי קדושינו זי"ע, ובשביל זה מוכרחים אנו להורות לך מעט, איך להגות ואיך להבין מעט את דברי קדשם. וכבר אמרנו לך שבני הנביאים מתרגם התרגום תלמידי נבייא, על שהוצרכו להתלמד לדעת ולהבין את רוח ד' אשר פעם בהם מפני שמצער הי' ומה נענה אנן בתריהם, בדור הנמוך הזה, דור העקביים במעט מן המעט של הניצוץ דניצוץ אשר מתעורר בנו.

הנה המשנה (אבות פ"ג מי"ז) אומרת כל שחכמתו מרובה ממעשיו למה"ד, לאילן שענפיו מרובין ושרשיו מועטין והרוח בא ועוקרתו וכו'. ונבין ע"פ פשוט, מה היא המדה למדוד בה את חכמתו אם מרובה היא או מעשיו מרובין. כי ע"פ פשוט קשה איך מותר לנו ללמוד זוה"ק ושאר ספרים קדושים שמדברים מענינים גבוהים ועולמות אצילות בריאה ויצירה, האם נעלה בעולמות אלו, ולמה אין למוד הזה חכמתו מרובה ממעשיו.

אבל ידוע מספה"ק שיש לאיש ישראל נפש, רוח, נשמה, חי', יחידה. הנפש רוח ונשמה משכנן בגוף האדם, הנפש בכבד, הרוח בלב והנשמה במוחו, אבל החי' ויחידה גדולות וקדושות הן הרבה מגופו וא"א להן להתלבש בו, רק ממעל לגופו שורות ומקיפות אותו, לא שהן מיותרות ואין האיש צריך להן ח"ו, אדרבה עיקרות הן לו ולכל הנפש רוח ונשמה שלו. ובמשל גופני תבין יותר, אף אם אינו דומה לגמרי להנמשל. המשפך שע"י שופכים מים ויין וכו' אל הצלוחית, רק סופו בפיו הצר נכנס הוא אל תוך הצלוחית וראשו הרחב שהוא עיקרו, אשר שם כל המים או היין נמצא, ממעל להצלוחית נשאר. כן האור והקדושה, אשר נמצא בקרב איש ישראל והוא עיקרו ועצמותו, קדושה עילאה מעולמות הכי עליונים היא ונתקטנה ונצטמצמה עד לרוח בני הנביאים, ועוד לניצוץ קטן של רוח בני הנביאים המעט של דורנו ונכנס בו, רק המעט אשר הגוף במדת זכתו וטהרתו יכול להכיל ולקבל אותו, נכנס ונתלבש בו ויהי בו לנשמה בהמוח, לרוח בהלב ולנפש בהכבד, כל כלי כפי מדת קבלתה מדה זו של קדושה מקבלת, הכבד ושאר כלי הגוף הגסים, רק חלק קטן מקבלים ויהי בהם לנפש שכחה רק להחיות את הגוף, והלב כלי יותר מזוככה, חלק יותר של אור מקבל ויהי בו לרוח ומדות, והמוח כחו גדול לקבל יותר ויהי בו לנשמה ודעת הקדושה. ומראשו ועד סופו מין משפך הוא, ממעל לו עיקר אורו וקדושתו והן היחידה והחי' והיא כמו הרחב שבמשפך שא"א לכנס בו מהרבה אור וקדושה, והנשמה הרוח והנפש אשר נתצמצמו יותר נכנסים בו.

לא שרק מן היחידה והחי' בלבד קדושת ואור הישראל מתחיל, מן עולמות הכי עליונים אף מן אבינו מלכנו, נמשך נשתלשל ונצטמצם עד היחידה וחי' שלו. אבל כיון שאנו מדברים עתה מפרטית כל איש ישראל לבדו, לכן על אורות והקדושה היותר גבוהים מחי' יחידה, אין שם הפרטי נופל לאמור עליו של ראובן או של שמעון הוא, כמו שאומרים על נשמתו וכו' נשמת ראובן ורוחו של שמעון, וכמו במשל הנ"ל בהמשפך אף שלמעלה מן המשפך יין יותר הרבה נמצא בהחביות והוא העיקר, שממנו שופכים אל המשפך, מ"מ לא של הצלוחיות הפרטיות הוא, ולא אליו מתיחס, החבית לעצמו הוא, ואף היין אליו מתיחס לאמור היין שבחביות, וגם הקילוח היורד ממנו אל המשפך מתיחס להחבית ולא להצלוחית הפרטיות, וקילוח החבית קוראים אותו, ורק המשפך להצלוחית מתיחס, מפני שנתצמצם כפי פרטיות הצלוחית כתוכנו וגוו. כן כשאנו מדברים מפרטית איש ישראל ומנשמתו הפרטית (מנשמת הכלל ישראל עוד נדבר במאמרים האחרים אי"ה) כשבא אורו וקדושתו לכלל יחידה וחי', אף שעודם למעלה מהגוף כהמשפך שלמעלה מהצלוחית, מ"מ כבר נופל שם הפרטי בהן לומר חי' ויחידה של ראובן ושל שמעון, אבל מה שלמעלה מהם למעלה מפרטית האיש הוא ואין לקראותו בשמו.

ב

וכדי להבינך יותר את עצמך, את המקום אשר ממנו נחצבת ואת התקשרותך בעולמות העליונים, צריכים אנו להרחיב מעט את הדיבור בזה, ולדבר מעט מענין הצמצום ובריאת העולמות בכלל. אבל כלל הזה תדע, בין כשתעיין בדברינו, בין כשתזכה ללמוד בדברי קדושינו שרפי אל מאורי עולם זי"ע, המדברים מענינים גבוהים, רק את הדברים שמדברים אליך תרצה להבין, ולא תבוא מזה לשאול גם על שאר דברים הרוחנים. משל למה הדבר דומה, לילד שהתחילו ללמוד עמו אלף בית, ונזדמן ביד המלמד חומש או גמרא והראה לו בהם את האותיות, ורצה הילד לדעת תיכף את כל מה שכתוב שם, והשכיל אותו המלמד לאמור, אם תזכה, אז אחר כך תלמוד גם את כל אלה, ובלבד שעתה תסתפק לדעת רק אשר אני מראה לך אות זה וזה, ואם תמהר ותחטוף, אף גם את האלף בית לא תדע ורק בקושיות וסברות של הבל תמלא את מוחך, כן גם אתה כשתזכה תבין יותר, אבל לע"ע רק את אשר לפניך תבין.

עוד מאברהם אבינו ומן הנביאים, התנאים, ובפרט ר' שמעון בן יוחאי, מן האר"י ז"ל ושאר המקובלים זי"ע, קבלה בידינו, שכשברא ד' את העולם ג"כ צמצם אותו במדרגות וצמצומים שונים. כי לא הרי בריאת העולם שברא ד' כהרי עשיית אומן בו"ד שעושה איזה דבר להבדיל, האומן רק את צורת הדבר הוא משנה ולא את עצם הדבר, כי לוקח הוא עץ או מתכות ועושה ממנו כלי, את העץ ואת המתכות לא עשה רק את צורתם שינה, מעץ פשוט שלחן, וממתכות פשוט מפתח, וכדומה. אבל ד' ית' אשר ברא את העולם מאין גמור ומאפס המוחלט, את עצם כל דבר מן אור אלהותו צמצם וברא, ומלא כל הארץ כבודו. וכמו שהורנו קדושנו הבעש"ט ותלמידיו הקדושים זצלל"ה פשט הדבר, שלא בלבד שבגוף כל דבר נתלבש חיות אלהות להחיותו ככח הצמיחה בצומח, והחיות בחי' וכו', רק גם גופם, גם לבושם הגס שאנו רואים וממשמשים בו, ניצוץ הארת אלהותו ית' הוא, כי בכחו הפלא והבלתי נגלה, צמצם מאורו צמצום אחר צמצום, עד שעשה גם גופם הנראה לנו וממשמשים בו. ומלכותו בכל משלה, שכל העולם רק הארת אורו היא, וע"ז היא קבלתנו אשר אמרנו, שצמצום הזה שנתגלה עולם מוגבל כזה מן אור אין סוף ואין תכלית, במדרגות ובחינות עשהו ד'. והרי זה כעין הצמצום, יחידה, חי', נשמה, רוח ונפש באדם, שנתפשט כ"כ בגופו עד שגם אצבעות רגליו יונקות את חיותם לפי ערכם חיות אלהות, חיות קדושת ישראל, ועל ידי זה גם כל הגוף של האיש הישראלי, משונה בקדושתו מגוף אינו ישראל וגוף הלוים משונה מגוף ישראל וגוף הכהן משונה מגוף הלוי והישראל מיום הולדו, כיון שמדרגות נשמתם משונות זמ"ז גם גופיהם משונים מפני שחיות כל גופם מן מקור נשמתם יונקת. ואם תשאל א"כ מה החילוק בין קדושת ד' אשר נצטמצמה בישראל לבין קדושתו ית' אשר בעולם, כיון שגם בעולם מלכותו בכל משלה. המתן עד שתבא אל מאמרנו הלאה אי"ה ובפרט למאמר ב' אות ג' ותבין.

והנה את שמות מדרגות צמצומי נשמתך כבר אתה יודע נפש רוח וכו', ושמות מדרגות הצמצום בכלל הורו לנו קדושינו שהן עשר ונקראות ספירות והן, כתר, חכמה, בינה, חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד ומלכות. אבל לא באנו לדבר מזה יותר, וכשתזכה תבין מלמודך בספה"ק. כי בכלל לא ללמדך קבלה באנו, רק לדבר אודות עיונך ולמודך בכלל, הן בספרי חסידות והן בספרי קבלה כשתזכה להם, שלא יהיו לך כחכמה ושכל לבד לחקור בשכלך. ואם תבין איזה דבר או איזה ענין מהם, לא תתברך בלבך לאמור שכבר אתה יודע מה פעל אל, לכן לא נערוך לדבר בעניני הספירות, רק בעניני הד' עולמות, שג"כ מיני מדרגות הצמצום הן, ודומות למיני הצמצום אשר באדם וחלקי נפשו. עולם האצילות הוא הכי גבוה ושוב צמצום וברא ד' את עולם הבריאה, ושוב צמצום ויצר את עולם היצירה, ושוב צמצום יותר עד שעשה את עולם העשי' זה עולם גס, וכמו גוף האדם כן גם גוף העולם יונק חיות אלהות ע"י צמצומי הד' עולמות זה בזה. וקדושינו ז"ל עוד קשרו ותלו את צמצום חלקי הנפש בצמצום העולמות, ואמרו שהנפש כשמשתלשלת מן אור אלקי אשר במרום עד הגוף, כמות הצמצום ואיכות האור שביחידה וחי' כמות הצמצום ואיכות האור של האצילות היא, ואור של הנשמה מהבריאה היא, רוח מיצירה ונפש מעשי'. מי אשר זוכה לחי' ויחידה אז קדושתו וערך זכותו קדושת וזכות עולם האצילות היא, והנשמה שנצטמצמה יותר, אורה מבריאה שנתמעט אורה בצמצומה היותר על צמצום עולם האצילות וכו'. ואל תדמה שלכל אחד יש נפש רוח נח"י שוות, כי האם לכל צלוחית יש משפך אחד שוה בגדלו, וכשרוצים לשפוך בנוד גדול לא נשתמש באותו משפך שדי לנו בצלוחית קטנה, משפך הנוד צד הצר שבו שנכנס בו יכול להיות רחב כמו צד הרחב של משפך צלוחית הקטנה. כן גם איש המגושם יותר אינו יכול לקבל כל כך אור עליון כמו איש המזוכך יותר, ומה שאצלו הוא בבחי' חי' יחידה, ממעל לגופו שאינן יכולות ליכנס בו, אצל המזוכך ממנו הוא נשמה אף רוח או נפש, והרבה ענינים בזה, אבל לך לעת עתה די מה שאמרנו.

ג.

תוצאות דברינו אלה הם, שהאיש ישראל עצמו וקדושתו ממרום נמשך, ונשתלשל בו ביחידה, חי', נשמה, רוח ונפש והם עולמות אצילות, בריאה, יצירה, עשי', ואף שחי' יחידה שהן אצילות אינן נכנסות בו, מ"מ שלו הן, לכ"א כפי מדרגתו, כמו כל מדת משפך לפי מדת צלוחיתו. זאת אומרת, שיש לכל אחד חלק עולמות יצירה, בריאה אף אצילות, ואף שאין מבינם ורק למעלה ממנו שורים, מ"מ שלו הם וקויהם ונצוצותיהם נמשכות בו, ע"י הנשמה רוח ונפש אשר בו, ובלעדן גם לנפש רוח ונשמה לא הי' קדושה. לכן האיש ישראל הלומד מעניני עולם האצילות בריאה יצירה, רק מחלק העולמות שלו לומד, ואף שגם חלק העולמות שלו אינו מכיר, ואף בעולם האצילות בריאה שהוא מבין אינו עולה ונכנס, אבל כך דרכן של עולמות אלו שנשארות ממעל ממנו. וכשאתה מבין איזה דבר שראית בספר מספרים הקדושים מענינים העליונים, השמר והזהר שלא תחשוב שאתה יודע כבר דבר הזה מעולם היצירה הבריאה והאצילות, כי רק חלק מחלקך, אשר בעולמות אלו ומן הרוח נשמה חי' ויחידה שלך הבנת, ואיש הגדול ממך, הבנתך שהבנת אתה, בעיניו קטנה היא מאד, כי הוא מבין את נרנח"י שהן אבי"ע שלו, שהם גדולות הרבה משלך. וכשאתה רואה איזה פשט למשל על הפסוק, ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם עליו מלמעלה (יחזקאל א') ואתה מבינו, לא יעלה הרהור בלבך שכבר אתה מבין את דברי הנביא שראה ואמר בזה, הס מלהזכיר, כי רק ניצוץ מניצוץ, והארה מן הארה וכו' דהארת ראית ודברי הנביא נצטמצמו ונתגלגלו עד שבאו גם להיחידה חי' נשמה שלך ורק את נשמתך וכו' אתה מבין, שנושאה בקרבה גם הארה מדברי הנביא. ורק באופן כזה תסתכל ותלמד בדברי קדושינו.

ולהבינך יותר, נמשל לך משל, יודע אתה שיש בגוף האדם כחות וחושים שונים, חוש הראי' בעינים, שמיעה באזנים, כח ההלוך ברגלים וכו', וכולם מקבלים את חיותם מן נפש החיונית אשר בו, כי אחר כלות שנות חייו, נשאר הגוף עם כל כליו ואבריו בלא חושיהם ובלא כחותיהם. והאם כל כך הרבה נפשות ישנן באדם, נפש הרואה לעצמה, נפש השומעת לעצמה, נפש ההולכת וכו'. אך נפש אחת היא המחי' את הגוף חיות הפשוטה. רק שלפי הכלים אשר היא מתלבשת בהם, חוש וכח זה מתגלה בהם, כשחלק ממנה מתלבש בהעינים נתגלה חוש הראי' בהם, כשמתלבש באזנים אז כלי האזנים אשר בנינם והכשרותיהם אחרות מבנין והכשרת העינים, את חוש השמיעה מגלות בו, אף אם הי' כח הזה מתלבש בעינים הי' מתגלה בו חוש הראי', וכן היא בשאר הכחות כנודע מספה"ק.

ובמשל הזה תבין יותר גם את דברינו הנ"ל, בענין השגות האיש בענינים הגבוהים, כי חוץ מזה מה שענינים האלו כלם קודש, גם הבנת האיש בזה לא הבנה בלבד היא, כמו שמבין בחכמות אחרות כחשבון וחכמת תקופות ומזלות, שחושב בדבר חוץ ממנו בהילוך המזלות למשל, שגם כשמבינם נשארים המזלות חוץ ממנו בשמים ולא במוחו, ובשביל זה יכול לחשוב גם בדברים שאינם נמצאים כלל בעולם, כמו שרוב חכמת החשבון למשל יסודה רק על היכא תמצאות, באם הי' כך וכך איך עלה החשבון, כידוע. אבל הבנה זו הבנת הקודש, ההשגה אשר בקרבו, המשכת אור כל חלקי נשמתו בו בפועל היא, וכל אחד מהחלקים מתגלה בו לפי הכלי מכלי הגוף אשר נתלבש בו. כשמתלבש בהכבוד ובכל הגוף, נפשו נתגלה לחיות גופנית פשוטה, אבל לא כבהמה וחי', רק שיהי' גם גופו גוף ישראל קדוש, כמו שאמרנו לעיל שזה גם החילוק מתולדה בין ישראל לשאינו ישראל ובין ישראל לכהן וללוי. כשמתלבש בהלב, הרוח נתגלה ובו המדות של קדושה אהבה ויראה וכו', ולא אהבה ויראה סתם לשטותים רק כמו שאמרנו בפרק י' בקונטרס הנ"ל, שמדות עילאות מתלבשות באיש הישראלי, רק שטמונות ולא נראות בו מטעמים הנ"ל. וכשמתלבש במוחו כלי יותר זכה נתגלה בו היא נשמתו להבין דברי תורה ועבודה. וככל אשר יתוספו חלקי הנשמה להתלבש בו, יוסיף האיש כחותיו אלו, וכשנתוספו החי' ויחידה לשרות עליו, יתוסף ברצון ותשוקה לדברים יותר קדושים, אשר למעלה גם מן השגתו, לא שרק אל הנסתר ישתוקק וסתם להיות צדיק גדול יחפוץ בלא עבודה, רק גם בכל עצמו גם בגופו ורוחו ישתוקק להתקדש יותר בעבודה בפועל, אף במוחו יכסוף להשיג יותר, הן בלימוד התורה הפשוט והן בדברי חסידות ועלית הנפש.

וזה פשט המשנה הנ"ל, כל שחכמתו מרובה ממעשיו וכו' וכל שמעשיו מרובין מחכמתו וכו', גם בדברים העליונים יכולים אנו לעיין וללמוד, ובלבד שלא נחשב ח"ו שהוא לנו רק השגה כשאר השגות לעיין ולדעת בעולמות העליונים אשר חוץ ממנו בלבד, כי אז חכמתו מרובה ממעשיו היא ולא טובה, רק שההשגתו תהי' כנזכר לעיל אצילות בריאה ויצירה חי' יחידה ונשמה, אשר למעלה ממנו, אבל שלו היא, וממילא התלבשות אור העליון תהי' בו ממעל לראשו ועד רגליו, ובכל אבר מגופו ובכל חלק מנשמתו יתוסף אור וקדושה, הגוף יתקדש, הלב יתפעל יותר באהבה ויראה, והמוח במחשבותיו ועיוניו. ואף אם בענינים גבוהים אף בעניני אצילות ובריאה לומד, אין חכמתו מרובה ממעשיו, כיון שאצילות שלו ומשפך שלו הוא, והתפשטותה גם בגופו נמצא בנשמה רוח ונפש.

וזה בזה תלוי, מי שעובד בגופו לקדשו ולזככו בדרכי החסידות, אז כיון שהמשיך תוספות אור בקרבו, גם מוחו יקים ברעיונות יותר עילאות, והי' אם לא ידע איך ללמוד ואיך לחשוב במוחו, ח"ו אחת משני אלה יעלו לו, או שחסרון תוספת המחשבה גם את עליות גופו יפיל, כי במוחו לא נתן את יתרת הנשמה להתפשט, והרי זה כאילו ח"ו כרת ראשה של נשמה היתירה, ונשאר רק בחלק נשמתו הקטנה אשר לו מקודם, או שזיכך עלית גופו, בע"כ ידיחו את רצוניו ומחשבותיו הנוצצים עתה במוחו, ובאין דרך ישרה להם יתעקלו, ואם יבין איזה דבר מה, תזיח דעתו עליו ויחשוב כי כבר הוא בעולם האצילות, ובכלל לא יכיר את דרכיהם הקדושים והישרים. אבל אם יוסיף ללכת מעלה גם במוחו, אף לגופו יתוסף טעם עריבות הרגשה והתלהבות, הן בהבנת מחשבתו בלבד לא הי' מרגיש ערבות והתלהבות, אבל הלא לא מחשבה גרידא היא, רק ראש הוא מוסיף בזה לרוחו ונפשו אשר בגופו, ומרבה אותם להתפשט בקרבו, והאם גם כל בר בי רב לא ירגיש זאת, אם ילמד איש אשר לא מזרע ישראל הוא את הלכות הפסח, אפית המצות והסדר, רק שכל יבש יראה בו, ולפעמים עוד יתקשה, מה הרבו כ"כ דינים באפית לחם עוני הזה, ובסדור שלחן האוכל בליל פסח, וכמה מתפעל אחד מכם בלמדו דינים הללו, כמה חן מוצאים עניני הדינים האלה בעיניו, נחת רוח ושלוה הם מפיחים בו, גם בפיו דומה לו שכבר מרגיש הוא את טעם המצות ובעיניו כאלו רואה את הסדר הסדור לפניו, עם כל עניני ההגדה והחרות של יציאת מצרים. לא דמיון בלבד הוא הזה, רק המוח מוסיף לחשוב, בדעתו אשר נתוסף לו תוספות אור עליון שהמשיך בו, והרוח והנפש מתפעלים בהתוספות אשר נתוסף להם, עד שגם גופו גם לשונו מתפעלים ומתרגשים בהרגשותיהם. וכן כשמתחילים ללמוד בימי אלול דיני סליחות והתפלות של ר"ה ויוה"כ וכו' לא שכל יבש בלבד בו, רק את הדין של ימים אלו כבר מרגיש בלמודו, עד שלפעמים מתעורר מן דינים הללו שלומד, כמו מאיזה ספר מספרי מוסר.

כן הוא הדבר וכן תעשה גם אתה, בעיונך ובלימודך בענינים יותר גבוהים תדע, שרק את חלקי אצילות בריאה יצירה שנשתלשלה לך והן ממעל לך, אתה לומד ומבין, ולא שאתה מבין את עולם האצילות וכו' לעצמו. וכשיעזור ד' לך ותעלה יותר ותרצה להבין איזה דבר מזוה"ק או משאר ספה"ק אשר לא מצאת את פרושו בספר, תצייר את הדבר בעצמך, וע"י עצמך רצונך חלקי נשמתך מדותיך והד' עולמות שלך, תנסה להבין את הדבר, כיון שבין כך ובין כך את האורות העולמות והמדות שנשתלשלו לך, אתה מבין.

וכן תביט בקרבך, אם גם גופך נתעלה ונתעורר ונתקדש על ידי עיונך ולמודך, אז למודך לא ממך והלאה, לא חכמת חוץ המרובה ממעשיך ח"ו הוא, רק אור נמשך לך ממעל לראשך עד כפות רגליך, ואם א"א להכיר זאת אחר כל למוד ולמוד ואחר כל עבודה ועבודה, תבחין זאת אחר כל חצי שנה, עכ"פ בכל שנה, ואז אשריך וטוב לך.

· הבא >מעבר לתחילת הדף