שו"ת רבי עקיבא איגר/ב/סג

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שו"ת רבי עקיבא איגר ב סג

תשובה סג
לידידי הרב ר' וואלף נ"י בק"ק קעניגסבערג.

על שאלת רומ"פ במינקת שגמלה הולד אחר י"ב חודש, ונשתדכה לאיש אחר ט"ו חודש להולד והוא שעת הדחק אם אפשר להתירה להנשא:

לענ"ד אין ראוי להקל, כי מעולם קהיתי על דברי הפ"י בקונטרס אחרון במ"ש היסוד דנהי דאיפסקא הלכתא דצריכה כ"ד חודש י"ל דהיינו במניקה באמת אסורה לגמלתו וליתנו למינקת תוך זמן זה, דאל"כ מה הועילו חכמים בתקנתן דכל אשה כן, אבל היכי דכבר נעשה מעשה דנתנתו למינקת ופסק חלבה וא"א לינק עוד, י"ל דמותרת אחר ט"ו חודש, ול"ש מה הועילו חכמים בתקנתן, דמאן יימר דמשום ריווח פורתא תעבור על דברי חכמים. ולענ"ד התינח אם היו חז"ל מטילים האיסור על ההגמלה והנתינת הולד למינקת, בזה שייך לומר כיון דאסרו לעשות כן לכתחילה מסתמא לא תעבור ע"ז, ובדיעבד אם עשתה כן מותרת להנשא, אבל באמת חז"ל הטילו איסורם רק על הנשואים, וסמכו חז"ל דעי"ז דלא תהי' אצה להנשא מסתמא תניק הולד עד כד"ח, אבל ההגמלה והנתינה למינקת בעצמותו ליכא איסורא, ואם גמלתו ולא תנשא לאחר לא עבדא איסורא, א"כ שפיר שייך מה הועילו חכמים בתקנתן, דאם נימא דבנתנתו למינקת מותרת אחר ט"ו חודש להנשא כל אשה תעשה, דבשעה שנתנתו למינקת לא עבדא איסורא, ואח"ז בממילא תנשא בהיתר, ולומר דתליא במחשבתה דאם עושית כן ע"ד להנשא עבדא איסור בשעת ההגמלה והנתינה למינקת זה לא מצינו, גם מ"ש הפ"י עוד, ועוד אף אם תתן למינקת אפ"ה חששא רחוקה לומר שתחזיר, ואף אם תחזיר ליכא סכנה כ"כ לולד אחר ט"ו חודש, הא מ"מ שורש הדין דאיסורא עד כד"ח אף בנתנתו למינקת מחששא דשמא תחזור המינקת כדאיתא בכל הפוסקים, ובש"ע סי' ט"ו דבנתנתו למינקת אסורה עד כד"ח, הרי דחשו חז"ל למיעוט דאיכא סכנה אחר ט"ו חודש, א"כ מנ"ל להקל בשעת הדחק הא ביסוד הדין דצריכה להמתין כד"ח זהו אף בשעת הדחק כדמוכח מדאמרינן בסוגיא דאדרכי' תלתא פרסא בחלא, וזהו מקרי שעת הדחק, כמ"ש תוס' פ"ק דנדה (דף ו' ע"ב ד"ה בשעת הדחק.) א"כ איך נוכל לקום ולחדש דבתרתי לטיבותא דנתנתו למינקת וגם אחר טו"ח דמותר בשעת הדחק אם לא מצינו כן בראיה ברורה וגם משמעות ופשטות הש"ע סי' ט"ו דכל כ"ד חודש חד דינא אית להו, ולא מצינו קולא יותר אחר טו"ח, לזה אחרי שדברי הפ"י הם דבר חדש, אין לך בו אלא חידושו, דהיינו רק בנתנתו למינקת, דמזה מיירי הפ"י, ועוד דאף אם תתן למינקת וכו' היינו דמיקל מכח צירוף הטעמים והיינו דבכתנתו איכא חשש רחוק דניחוש שמא תתן בשביל להנשא, וגם אם תתן הוי רק חשש שמא תחזור המינקת בזה כיון דליכא סכנה לולד כ"כ אחר ט"ו חודש סמך להקל בשעת הדחק, משא"כ בגמלתו דהוי רק חשש אחד דשמא תגמול בשביל להנשא, י"ל דאין מקילין כולי האי, כן נראה לענ"ד:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף