אבני נזר/יורה דעה/שפב

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

אבני נזר יורה דעה שפב

סימן שפב

א

א) סי' רפ"ו סעיף א' ושערי חצירות. היינו משום שנכנסין דרך החצר לבית. וכן כתב הרמב"ם וז"ל ולפיכך אחד שערי חצירות כו' חייבין במזוזה שהרי הבתים פתוחין לתוכן שחייבין במזוזה. אך מדברי מהרי"ל שהביא הט"ז סי' רפ"ט סק"ד בפתח שבין בית לחצר ואין לחצר פתח אחר זולת מבית עושין מזוזה מימין הכניסה לחצר. ע"כ ס"ל דחצר חשיב דירה בעצמותו מחמת שמשתמשין בחצר ג"כ. ואפשר דתלוי בדין רפת בית התבן לולין דפסק בש"ע דחייבין במזוזה אף שאין דרין בו בני אדם מ"מ חשוב דירה להתחייב במזוזה. ה"ה חצר חייב בעצמותו. אך לדעת הרמב"ם דפטורין ממזוזה. צריכין לומר הא דחצר חייב משום שפתח החצר חשיב פתח הבית שנכנסין מפתח החצר לחצר ומחצר לבית. ע"כ כתב הטעם משום שפתוח לבית שחייב במזוזה:

ב

ב) והנה בדין רפת כו' בגמ' יומא (י"א.) פלוגתא דתנאי ונחלקו אמוראי דרב יהודה מפרש פלוגתייהו בנשים מתקשטות בו אבל אין מתקשטות בו דברי הכל פטורין ור' כהנא מפרש דבנשים מתקשטות דברי הכל חייבין ופלוגתייהו בסתמא ואסיק דרב יהודה בתיובתא. והרי"ף כתב דאם הנשים רוחצות פטורין ממילא משמע דאין רוחצות חייבין. ומ"מ מדלא כתב בהדיא לחייב בסתמא נראה דבסתמא חייב לקבוע מזוזה מספק דפלוגתא דתנאי הוא וכה"ג בפרק התכלת (מ"ו). ר' יוחנן אמר שחיטה עושה זיקה ואסיק שחיטה פשיט לי' תנופה מספקא לי'. וכן כה"ג בפרק השוכר את הפועל (ס"ג) דר' מוקי לה בשקדמה והקריבתו וקאמר שם הקדישתו מספקא לי'. והרא"ש פסק ג"כ כהרי"ף. והרמב"ם פסק דוקא מתקשטות חייבין:

ג

ג) ונראה טעמא דרמב"ם מדאמרינן שלהי סוטה בבית חדש לחזור עליו מעורכי המלחמה אין לי אלא בית בית התבן כו' מנין ת"ל אשר בנה מ"מ. וטעמא דכתיב אשר בנה אבל בלאו קרא לא מקרי בית. וכי תימא נילף מיני'. הא לענין מעקה נמי אמרינן בספרי כי תבנה בית חדש אין לי אלא בית בית התבן כו' מנין ת"ל לא תשים דמים בביתך מ"מ. וא"כ הו"ל שני כתובים הבאים כאחד ואין מלמדין. וכ"ש לשיטת הרמב"ם בעצמו בית התבן כו' פטור ממעקה עיי"ש בכ"מ:

ד

ד) עוד יש להביא ראי' מהא דעירובין (ע"ב:) דפליגי ר"מ ור' יהודה במי שיש לו בית התבן כו' בחצר חבירו דר"מ אומר הרי זה אוסר עליו ור' יהודה אומר אינו אוסר אלא מקום דירה. וקי"ל ר"מ ור"י הלכה כר' יהודה. הרי דבית התבן וחביריו לא חשיב דירה, וה"ה לענין מזוזה דחובת הדר הוא. מיהו הא לאו ראי' דהא שם אמרינן מה מקום דירה רב אמר מקום פיתא שמואל אמר מקום לינה. וא"כ אפי' נשים מתקשטות אינו אוסר דאינו לא מקום פיחא ולא מקום לינה. ואילו לענין מזוזה לר"כ דקיי"ל כוותי' מתקשטת לכ"ע חייב במזוזה וע"כ בעירוב דרבנן הקילו. אך הראי' ממעקה וחזרה מעורכי המלחמה קצת ראי':

ה

ה) ומכל מקום אפי' לדעת הרי"ף והרא"ש אין חיוב אלא ספק ויקבע בלא ברכה ותמיהני שפסק בש"ע סתמא לחיוב. ועיין בתשו' רעק"א סוף סימן ס"ו דהש"ע לא חש לדעת רמב"ם שלא לברך. וזה ודאי תימה דבגמ' אמר פרט לבית התבן כו' ויש מחייבין. משמע יותר דהעיקר דפטור ויש מחייבין. ועכ"פ טפי מספק לא הוי. ולפמ"ש גם דינו של מהרי"ל צ"ע. ואפשר לומר דכשהחצר פתוח לר"ה ולבית אין החצר ראוי לתשמיש צנוע דהוה לי' כבית שער שהרי נכנסין מר"ה דרך חצר לבית שאינו ראוי לדירה. אך כשהחצר סתום ויש לו פתח רק לבית ראוי החצר לתשמיש צנוע דומה לנשים מתקשטת וחייב במזוזה בעצמותו ודו"ק:

ו

ו) עוד יש לעיין בדברי מהרי"ל שהרי הרמב"ם כתב דבית שאין מקורה פטור ממזוזה והא דשערי חצירות חייבין במזוזה כתב ב"י בשם הר' מנוח דחצירות שאני שבתים מקורות פתוחות לתוכן. והיינו ג"כ כנ"ל דחשיב פתח לבית שדרך פתח חצר נכנסין לחצר ומשם לבית. וא"כ בפתח שבין בית לחצר אי אפשר לחייב מצד החצר רק מצד הבית ומימין כניסת הבית ע"כ צריך לעשות. ואפשר דמהרי"ל ס"ל כתי' הרא"ש דשאני חצר שדרכו להיות כך ומשמש לדירת בתים והחצר בעצמותו מחויב מחמת שמשתמשין בו:

ז

ז) נסתפקתי בהא דקי"ל בית שאינו שלו אינו מחויב במזוזה מדאורייתא וכל שלשים יום אפי' מדרבנן פטור. אם הבית שלו והחצר של אחר אם פתח החצר חייב במזוזה מדאורייתא. והנה לדעת הרא"ש הנ"ל דהחיוב החצר בעצמותי' פשיטא דפטור. אך לדעת הרמב"ם והר' מנוח דנחשב פתח לבית י"ל דלא אזלינן בתר החצר והפתח רק בתר הבית. וכהאי גוונא מצינו בציצית היא של בגד וכנפי' של עור חייבת. וכי היכי דלא אזלינן בתר הכנף שתולין בו הציצית רק בתר עיקר הבגד. ה"נ לא אזלינן בתר הפתח שקובעין בו המזוזה רק בתר עיקר בית. או דילמא כיון דכתיב ובשעריך צריך שיהי' השער שלו:

ח

ח) אך י"ל כיון דתרי ובשעריך כתיבי הוי מיעוט אחר מיעוט ואינו אלא לרבות. וכה"ג אמרינן במנחות (ל"ד.) לענין אין לו אלא פצים אחד אף דכתיב מזוזות משמע תרתי כיון דכתיב שני פעמים מזוזות חד בפ' שמע וחד בפ' והי' אם שמוע ריבה גם פצים אחד. ודוקא מביתך ממעטינן של אחר. דחד ביתך לדרך ביאתך ואידך למעט שאינו שלו:

ט

ט) וראי' לזה דשער שאינו שלו חייב במזוזה הואיל והבית שלו. מהא דאמרינן ביומא (י"א.) כל השערים שהי' במקדש לא הי' להם מזוזה חוץ משער נקנור שלפנים ממנו לשכת פרהדרין שהי' בו בית דירה לכהן גדול. א"ר יהודה והלא כמה לשכות הי' במקדש ולא הי' להן מזוזה אלא לשכת פרהדרין גזירה הי'. ולכאורה קשה הא כל הר הבית שחוץ לחומת עזרה הי' משירי הלשכה והיא הקדש ולאו ביתו של כ"ג היא ואמאי חייב במזוזה (ונהי דע"כ לשכת פרהדרין לא הי' קדוש בקדושת עזרה שהרי ישנים שם וכמ"ש רש"י ותוס' (דף ו') בד"ה מביתו. מ"מ קדוש בקדושת הר הבית]. אך הדבר נכון שהרי נקראת לשכת פרהדרין שכל כ"ג הי' בונה בכל שנה משלו והוי בית הכ"ג וחייב במזוזה. ור' יהודה דמביא ראי' משאר לישכות. לטעמי' דס"ל סוף פ"ק דנדרים ירושלים לא מיקדשה הואיל משיורי הלשכה אתי. וה"ה כל חוץ לחומת עזרה כדאיתא בפרק שני דייני גזירות (דף ק"ו.) דכל חוץ לחומת עזרה בא משירי הלשכה וחד דינא אית לי' עם ירושלים. ועי' בתוס' קידושין (נ"ד) בד"ה תרי תנאי. ובהכי ניחא טעמייהו דרבנן דלא תקשי להו משאר לישכות דלטעמייהו סוף פ"ק דנדרים חומת ירושלים מיקדשא וה"ה הר הבית ע"כ כל לשכות פטורין לבד לשכת פרהדרין שהכה"ג בונה משלו כנ"ל. והנה הרמב"ם פסק בהלכות נדרים דהאומר כירושלים הוי מתפיס בקרבן. הרי דס"ל ירושלים מיקדשא. ובהלכות מזוזה פסק כל השערים לא הי' להן מזוזה חוץ משער נקנור ולשכת פרהדרין. וע"כ טעם לשכת פרהדרין משום שכ"ג בונה משלו. וקשה מ"מ שער נקנור למה הי' לו מזוזה הלא השער לא הי' של כה"ג והי' קודש. אלא ודאי בתר בית אזלינן וכמ"ש:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף