מגיני שלמה/כתובות/ק/ב

מגיני שלמה כתובות ק ב

דף ק' ע"ב

ד"ה ולא בלאו' במקום אחר פירש"י ז"ל כו' לעד"נ דלישנ' דרש"י כאן נמי משמע כן שכתב בלאות שחקי בגדים שהביאה לו בשומא ולבשן הוא אינו מחזירן לה ביציאתה עכ"ל ואין משלם לה גם לישנא דשחקי בגדים לע"ד אין לפרש כ"א אשחקין הקיימין שאינו מחזרים דאם בלו וכוונתו שאינו מחויב לשלם שחק שנשחקו הבגדים אין זה לישנא דשחקו בגדים דהל"ל שאינו מחזיר לה מה שנשחקו בגדיה או בגדיה שנשחקו אבל שחקי בגדים משמע בשחקין הקיימין שקורין האדר"ן בל"א ודוחק בעיני לפרש דהביאה לו בתחלה שחקי בגדיה ולבש השחקין ובלו לגמרי דמה לו לתנ' למנקט דיניה אשחקין ה"ל למיתני אבגדים שבלו וע"כ מ"ש רש"י שהביאה לו בשומא אבגדים קאי לא אשחקין. ונראה לישב דרש"י ס"ל דמיירי בשחקין שנותרו בשעת שנמצאת איילונית או שמיאנה והוא הוציאן אח"כ כגון שמכרן או פזרן והיינו דקאמר בגמ' אי דאיתנהו או דליתנהו ולכן לא קתני בלאותיה קיימין כיון דמסיק דמיירי בליתנהו וקמ"ל התנא דאע"ג שהוציאן לאחר שמיאנה או לאחר שנמצאת איילונית אפ"ה פטור אי בממאנת משום דאמר כשאוציאנה אחזיר כדפי' רש"י לקמן ואי באיילונית מיירי לפי קושית המקשן בנצ"ב דכיון שיש לו רשות להוציאם אע"ג דנמצאת איילונית מ"מ כל זמן שלא גירשה הוא מוציא ברשות ולפי המסקנ' משמע מדברי רש"י דאפי' בנ"מ מה שהוציא הוציא שרש"י כתב בקושי' אם באת לחלוק בהן כו' משמע דבאמת אין לחלוק בהן וכן פי' הר"ן ז"ל דבריו ומ"מ לישנא דרש"י שכתב בקושי' ד"ה ואי דליתנהו ומשום שלא היה לו להעלות בדעתו שהיא איילונית אתה פוטרו צ"ע שהרי לפי פירושם יתפרש אי דליתנהו שהוציאן אחרי שנודע לו שהיא איילונית דלא שייך האי טעמא ואפשר דלמאי דס"ד האי טעמ' היינו מוכרחין לפרש ולא בלאות דליתנהו לגמרי שבלו קודם שנמצאת איילונית אלא שרש"י פי' לפי האמת דאין הטעם משום דלא אסיק אדעתיה שהרי לפי האמת אין מחזיר באיילונית אפי' בלאות דנ"מ וכמ"ש א"כ אין הטעם משום דלא אסיק דא"כ ה"ל לשלומי בלאות דנ"מ דמאי עבידתיהו גביה אלא ע"כ כיון שהוא מקח טעות אין משלם כלום לגמרי וס"ל לרש"י דלישנ' דבלאות א"א לפרושי כ"א אשחקין ולא בגדיה שבלו ועוד דאי בלאות הוי פירושו מה שבלו איך קאמר בבריית' בלאותיה הקיימין דאם בלו איך קיימין אלא ע"כ בלאות פירושו שחקין וא"כ איך קאמר במתניתין דאין לה שחקין והלא כל הבגד אין לה ואין כאן שחקים כלל ולפי התוספות ז"ל נ"ל דס"ל דבגדי צאן ברזל קרויה בלאות שיש לו רשות לבלותן והוי בלאות שם דבר אבגדי צאן ברזל שהן נקראין בלאות וא"ש מתניתין ובריית' אבל רש"י לא ס"ל האי פירוש' וא"כ המקשן לא נחית להכי כמו דצ"ל ע"כ במאי דפריך אי דאיתנהו שיש להקשות ע"ז היכי ס"ד הכי הא לא קתני בלאותיה קיימין אלא ע"כ המקשן לא נחית להכי ובאמת הוי מצי למפרך ה"נ כדפריך באיילונית אי דליתנהו הוי מצי למפרך דלמה לא שקלה מ"מ מה שהוצי' אחר שנמצאת איילונית אלא דלא נחית להכי ופריך אפי' אם היה אפשר לפרש בלאות מה שבלו אפ"ה לא א"ש ולפי האמת הכל ניחא:

הנושא – פרק שנים עשר

ד"ה והיא ניזונת עד וא"ת כו' אלא האחין ששעבדו כו' קושי' זו עלתה בתימ' ונ"ל שצריך להיות ותימ' ובאמת היא קושי' גדולה ומן התימ' שלא הכירוה שם במקומה וסוגיא דשמעת' היה אפשר לי לתרץ דטעמ' דקצובין דקאמר ר"ח התם לא הוי אלא אאכילת פירות ושבח קרקעות כדמשמע התם סוגי' דשמעת' דקאמר ר"י ועולא לפי שאין כתובין ופריך ממזון אשה והבנות דכמאן דכתיבי דמו משמע דאינהו לא קאי אלא אפירות ואשבח קרקעות וה"ה ר"ח וכי ה דאינהו משני דשאני מזונות דמעיקר' הכי איתקון דאין כתובין אצל משעבדי בהא איפרק גם ר"ח דאמזונות לא תקנו חכמים אפי' אם היו קצובין עשאום כשאינן קצובים כמו שפי' רש"י הטעם לדידהו דכיון דכל אדם מוטל עליו חוב זה לא תקנו חכמים דאין אדם קונה קרקע דמה לו ולצרה זו אף אם הם קצובים ויוכל להניח בני חורין אולי יש עליו חוב אחר וכמה ענינים או אולי ימכרם אח"כ ויהיה מוכרח לעמוד בדינ' ודייני דלא ניחא ליה לאינש ולכן לא תקנו כלל ונ"ל שזהו המשא ומתן שהיה לו לעולא עם ר"א שם דר"א הוי ס"ד דלעולא הוי מפני תקון העולם פירושו במזונות כמו בפירות לפי שאין כתובים ולהכי אקשיה ועולא תירץ דגבי מזונות הוי מפני תקון העולם כפשטיה ולא צריכנ' לשום טעמא אפי' אם ג"כ היו כתובין וקצובין אלא בפירות בעינא טעמ' דהתם לא שכיח' כולי האי ואין להקשות דא"כ פרנסה דקאמר התם דמוציאין והלא אף אם הם קצובין מכל מקום איכ' תקון העולם כמ"ש במזונות די"ל דגם פרנסה אין מוציאין ממשעבדי ששעבד האב כמ"ש רש"י והתוס' ז"ל לעי' פרק מציאת האשה גבי פרנסה טרפא ממשעבדי ששעבדו האחין ולא ששעבד האב. ואין לפרש דהטעם דבחיי האב אין קצובה עדיין דאף אם השיא הבת הראשונה שמא אחר כך יעני בדעת וישיא את בתו אחרת ויתן פחות וכן אין להם להניח עשור נכסים לפחות דשמא אח"כ ירד קצת מנכסיו ולא יהיו כ"כ ומקרי אינו קצוב כיון דאין להם קצבה למטה אע"ג דיש להם קצבה למעלה דא"כ גם מזונות לא הקשו כלום דנהי דיש להם קצבה עד דתבגרן מ"מ אין להם קצבה למטה דשמא ינשאו קודם בוגרת דאין להם מזונות כדאית' פרק נערה ואפי' נאמר איפכא דפרנסה אין לה קצבה גם למעלה דאפי' השיא בתו שמא אח"כ יעשר בדעת ויהיה וותרן יותר וצריך ליתן לה יותר דבתר אומדנא אזלינן אף אם השיא את בתו אם אח"כ העשיר בדעת ומהאי טעמא גם עשור נכסים א"א להם להניח דבאומדנא יהבינן טפי מעשור נכסים מ"מ למ"ד לפי שאין כתובין וכתיבה מהני אפילו באין קצובין מאי איכא למימר בפרנסה אלא ע"כ גם בפרנסה איכא תקון עולם אלא דממשעבדי ששעבדו האחין גביא כיון שהיא בעל' חוב שלהם לא דאבא כדמסיק פ' מציאת האשה א"כ לא היה להם ללקוחות לקנות מהן דלענין פרנסה לא העמידו הנכסי' בחזקת האחין כלל משא"כ במזונות מסקינן בב"ב פ' מי שמת דנכסי' בחזקת יתמי קיימי דהא יתומים שקדמו ומכרו בנכסים מועטין מה שמכרו מכרו ותיתי מהי תיתי ע"כ למ"ד לפי שאין כתובין אפי' הכי טרפה גם ממשעבדי ששעבד האב תקשי מ"ש ממזונות דאין כתובין אצל משועבדין ופרנסה כתובה וצריך ע"כ לחלק ביניהם וה"ה למ"ד לפי שאין קצובין כך היה נראה שיטה זו אלא שמצאתי בדברי רש"י פ' מציאת האשה שכתב לחלק בין פרנסה למזונות מטעם קצבה וגבי מזונות אין מוציאין לפי שאין קצובין א"כ גם מזונות הוי הטעם לפי שאין קצובין ע"כ נרא' לפרש דמה שאמרו מזונות אין קצובין אין פירושן בשנים אלא מזונות עצמן אין להם קצבה כמ"ש רש"י בהדיא פ' נערה דף נ"ב ע"ב ד"ה מזונות אין להם קצבה כו' דאף אם יקצבו לה ליתן בכל שנה ושנה כך וכך פעמים שיתייקרו ולא תספיק בזה ותטרוף מהם ומה להם ולצרה זו ואע"ג דגבי בת אשתו אמרינן בהנזקין דמיקץ קיצא ופירש"י ה' שנים וכמ"ש התוס' גם הכא. י"ל דשאני מזונות כיון דכל אדם חייב חוב זה כמ"ש לעיל מה להם ולצרה זו דשמא לא תספיק אבל חוב דבת אשתו כיון דלא שכיח כולי האי דלאו כ"ע חייבים חוב זה לא חשו חכמים לדבר זה כיון שיוכל לקצוב לשנה הנה בשנת המכירה יקצוב לכל שנה כך ואם יארע שלא תספיק תטרוף כשאר חוב כיון דליכא תיקון עולם כולי האי ורוב פעמים תספיק. ועי"ל דגבי מזונות דבעי אומדנא דב"ד כמה ליתן לה בכל שנה חשו חכמים לת"ע דשמא לא ירצו לקנות ולהטריח לשום לה מזונות דמה להם בכך וגבי בת אשתו פריך מסיפא דמתני' דמתו בנותיהן ניזונות כו' דע"כ קאי אבעלה אחד או אשני בעלים שנותנין לה דמי מזונות א"כ כבר שמו כמה הבעלים נותנין לה בכל שנה וא"כ יש להן קצבה:

ובהא מיושב למה שנה התנא דין זה גבי דמי מזונות ולא שנאה ברישא גבי חייב לזונה ד' שנים דטרפא גם ממשעבדי ואפשר דלרבותא נקטה אבל בהא מיושב טפי. ועוד י"ל דהמקשן הוי ס"ד דע"כ הא הוי קצובין מאי דקיצי כמה שני והוה מצי למימר ולטעמך אבל לפי האמ' מיירי בקנו מידו ולא הוי מזוני קצובין כלל אפילו בבת אשתו מטעם דפרישית. ועוד נ"ל דמזונות אין להם קצבה כיון דמחויב גם ללובשה ולכסותה כדאיתא פ' מציאת האשה הא באכילה ושתיה והא בלבושא וכסויא. גם ליתן לה דירה וגם לרפאותה כדאיתא פ' נערה דפשיטא שאין לה קצבה כדאיתא לעיל בהדיא גם לבוש וכסוי מי יודע כמה תצטרך ומי יוכל לשער בכל אלה אבל בת אשתו מאן לימא לן דמחויב בכל הני כיון דליתנהו בתנאי ב"ד וזה נ"ל והאלקים יודע כי אחרי עיוני זכיתי ת"ל ומצאתי שהרא"ש לפ' מציאת האשה כתב הא' שינויא על קושיא זו וגם פלפל במה שכתבתי למעלה בה' דאין להן קצבה למטה ויש למעלה אז אמרתי הנה באתי במגלת ספר כתוב עלי:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף