חובת התלמידים/ט

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

חובת התלמידים ט

פרק ט'
איזה עצות להתעלה ולתקן א"ע בהן.

		דף זה נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה אתם מתבקשים שלא לערוך דף זה בטרם תוסר הודעה זו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניחי התבנית.
			דף שיחה

תלמיד ותיק, בטח שאלה נפשך, הלא התורה היא הכל אף מדור הקב"ה היא, והלא לומד אני, ולמה איני מתעלה. ואף שיש לי זמנים שמרגיש אני א"ע גבוה מעט, אבל האם מעט מן המעט הזה כל העלי' היא אשר עלי לעלות. האם בזה כבר אגיע להמצב שדורשים ומבטיחים בקונטרס הזה, ואשר קותה נפשי אליו כ"כ. ולמה עוד ישנם אנשים שלומדים תורה ומתפרשים ממנה ח"ו ויורדים אח"כ לבאר שחת. ואיפה היא הבטחת קדושינו ז"ל שאמרו, שהמאור שבה מחזירו למוטב. אמנם כן, בלמוד התורה מתקשרים הלומדים בהמלמד תורה לעם ישראל, הוא האלהי ישראל. אבל צריכים לדעת איך ללמוד תורה, ובזוה"ק (ח"ג קנ"ב) איתא מאן דחשיב דההוא לבושא איהו אורייתא ממש ולא מלא אוחרא, תיפח רוחי' ולא יהי' לי' חולקא בעלמא דאתי', עכ"ל הק'. זאת אומרת שמי שלומד את התורה רק בשכל אנושי יבש בלבד, כמו להבדל שמעיין בדבר שכל אחר, אומר הזוה"ק שאין לו חלק לעולם הבא. השכל הפשוט אשר בתורה רק לבוש התורה הוא ומי מתלבש בלבוש הזה, ד' ית', וכשלומדים תורה צריכים להשתדל לבוא אל האל מסתתר שהסתיר עצמו בתורה. רצונך לטהר את נפשך, כבר אמר ר"ע מה מקוה מטהר את הטמאים אף הקב"ה מטהר את ישראל, אבל רק מי שבא אל המקוה ונכנס בה יטהר. חדור איפוא דרך לבוש התורה אל הקב"ה שנמצא בה, ואז תטהר. הן אמת שבשעה שאתה לומד התורה קשה לך לעורר את נפשך במחשבות עילאות, מוכרח אתה להעמיק בה בראשך וכל עצמך לעבוד עבודה קשה המתשת את הכח, אבל עורר את נפשך טרם שתבא ללמוד, גלה אותה וקשרה בד'. ואז כשתבא ללמוד תורה, אתה תעבוד בפשט השכל הפשוט, והנפש הגלוי' שלך תרוץ ותחדור דרך הלבוש אל מלכה וקונה אשר בה ותתיחד עמו ית'.

אבל דבר הזה לא טוב הוא מה שגם הנפש שלך שבה אתה רוצה להתעלות ולהתקרב, נעלמה ממך, מסותרת היא בגופך וישנה היא בגשמיותך, ואם לא תקיץ אותה משינת עולם, ולא תגלה אותה מן מחצלת הקנים אשר היא קבורה בה, במה תתעלה ובמה תתקרב אל הקדוש ישראל. אבל דע נא שהקיצת נפש הקדושה לא כהקיצת גוף הישן היא, אותו מקיצים בפעם אחת, ואת הנפש רק בהתמדת העבודה שמכריחים אותה לעבוד יכולים להקיץ. כי יכול האיש לעשות מצות, בידיו, בכל אבריו אף בפיו, להתפלל, והנפש גם אז תישן אף תתעלף, צריכים להכריח את הנפש שהיא תעבוד והיא תפעל ובזה תתעורר ותתגלה. לכן גם בכל היום, אף בשעה שאין אתה לומד תורה תזכור שעבד ד' אתה ועליך להתקשר בו. חזק את אמונתך בד', חשוב כמה פעמים ביום, אני מאמין בד' ית' באמת ובלב שלם. אבי ומלכי, ברור לי שאתה אדון העולם אשר בראת את כל העולמות וכל אשר בהם, המלאכים בשמים אף בריות הקטנות אשר מתחת לארץ, ואתה מקיף אותי וממלא את גופי ורוחי. עבדך אני ולך כל עצמי מסור הפוך והפוך במחשבה זו דכולה בה.

תרגיל את לבך ונפשך להשתפך לד' בשיח ותפלה. הנער אף הגדול אם יש לו אך דעה קטנה, חושבים שכל עצמה של התפלה היא הדאגה והצרות שעלי' מתפללים, כמו שמבקש העני מן העשיר או כל איש מן מלך בו"ד אשר בידו להושיעו באיזה דבר. אבל רק איש בער ולא ידע יכול לחלל כ"כ את התפלה ולחשבה רק צורך הדאגות, ולולי צרכותיו לא הי' מתפלל ח"ו. כי באמת התפלה בעצמה, התקרבות הלב והשתפכות הנפש לד' בתפלה, זו היא העיקר אשר בתפלה. וראה נא במדרש עוד יותר, לא בלבד שאין התפלה מסובבת מן הדאגות והצרות, רק שלפעמים את הדאגות שולח ד' כדי שנתפלל אליו ית'. איתא בשמות רבה פ"א, אמר ריב"ל למה הדבר דומה למלך שהי' בא בדרך והיתה בת מלכים צועקה לו בבקשה ממך הצילני מיד הלסטים, שמע המלך והצילה. לאחר ימים ביקש לישא אותה לאשה, הי' רוצה שתדבר עמו ולא היתה רוצה, מה עשה המלך, גירה בה הלסטים כדי שתצעק וישמע המלך, עכ"ל הק'.

את הנמשל בטח אתה מעצמך מבין. הנפש שלך בת מלכים רוצה הקב"ה לישא אותה, כלומר שתתקרב ותתיחד בקדושתו, וצריכה לדבר ולהתפלל אליו, כי ע"י התפלה הפנימית הבאה מקירות הלב הנפש מתעוררת משנתה, הומה ומתיחדת במלך מלכו של עולם, והיא עיקרה ותכליתה של התפלה, עד שישנן דאגות שד' שולח אותן לאיש הישראל כדי שיתעורר ע"י להתפלל ולצעוק לד' מקרב לבו ונפשו, כמו אותו המלך שגירה את הלסטים בבת המלך כדי שתצעק אליו. ואף אתה כשבאת לעורר את נפשך שלא תישן ותתעלף בשעה שאתה עומד לפני אביך שבשמים ומתפלל, מתחלה עורר עצמך בעניני התפלה שכואבים לך ואתה צריך להם, כמו בואתה חונן לאדם דעת, השיבנו אבינו לתורתך, שאתה משתוקק שיפתח ד' את לבך ונפשך לתורה ולעבודה. וכן בברך עלינו את השנה הזאת, שלא בלבד על ברכת התבואה היא, רק בכלל תפלה על הפרנסה היא. והאם לא יחם לבבך ולא תשפוך נפשך להתפלל לד' שיפרנס את הוריך, ואז נפשך תתעורר תתגלה ותתיחד במלכה וקונה. ולא בשעה שאתה מתפלל בעניני צרכיך לבד, רק כיון שתתרגל נפשך לקום ולהתעורר, אז בשעה שתדבר עניני ד' עוד יותר תתלהב בהתלהבות האמיתית. וכשתאמר לד' אתה קדוש ושמך קדוש תתפעל נפשך ותרגיש איך היא עומדת לפני מקור הקדושה ומדברת אליו בלשון נוכח ומשבחת את קדושתו בפניו ואומרת אתה קדוש ושמך קדוש וכו'. ותתלהב ותמס בנועם קדושת הקדוש ישראל, וכן בשאר עניני התפלה. ולא בהתפלה של החיוב שחרית מנחה וערבית בלבד, רק גם בכל היום תשתדל להמציא לך איזה זמן פנוי, שבו תשיח עם ד' בתפלה ובשירה וככל אשר תתרגל יותר בשיח הנפש, יתרכך לבך, רוחך יתנשא ונפשך תתקרב יותר לד'. אבל לעורר את נפשך שתדבר לד', תוכל רק אם תחזק את מחשבתך הנ"ל באמונתך שד' מלא כל הארץ כבודו, ואף אם אתה אינך רואה אותו, בו ובקדושתו אתה עומד. ולא במחשבה אחת יצאת ידי חובתך בזה, רק ככל שתכפול ותתמיד לחשוב במחשבה חזקה את עניני האמונה, יותר יקל לך לעורר את נפשך שתדבר לד' העומד לפני'.

ואם עוד יקשה לך לצייר לעצמך איך אתה עומד לפני ד', ונפשך תתפעל ותתלהב בתפלה בעודה לפניו ית' אשר כבודו מלא עולם, מפני שבעולם גשמי אתה נמצא, עיניך רק גשם רואות וידיך חומר ממשמשות. הבט נא השמימה והתבונן, אמץ את מחשבתך וחשוב, אני עומד מעבר מזה ומעבר השמים השני, עולם אחר לגמרי הוא, מלאכים שרפים וכל נשמות האבות הנביאים והצדיקים ובתוכם הכסא כבוד נמצא, וד' הגדול הקדוש והנורא עליו שוכן. האל המסתתר בעולם הזה, שם הדר כבודו כ"כ נגלה. התחזק הבט וחשוב. עומד אני מעבר מזה ואומר אליו ית' ברוך אתה ד', אותך ד' שעיני נשואות אליך אני מברך, בין אם אני רואה בין אם איני רואה אותך, את עיני אני מאמץ ובך מסתכל ומברך ומדבר אליך ד'.

ואם רצונך לדעת עד כמה ראיתך זו נוגעת למעלה, עמוד ושמע את דבר ד'. איתא בספר היכלות וקצת מזה מובא בטור או"ח ס' קכ"ה, שאמר ד', ברוכים אתם לד' שמים ויורדי מרכבה, אם תאמרו ותגידו לבני מה שאני עושה בשעה שמקדשים ואומרים קדוש קדוש קדוש, ולמדו אותם שיהיו עיניהם נשואות למרום לבית תפלתם (היינו לשמים, וזה שער השמים) ונושאים עצמם למעלה, שאין לי הנאה בעולם כאותה שעה שעיניהם נשואות לעיני ועיני בעיניהם, באותה שעה אני אוחז בכסא כבודי בדמות יעקב ומחבקם ומנשקם (היינו לכל אחד מישראל) ומזכיר גלותם וממהר גאולתם, עכ"ל הק'. מה נאמר ומה נדבר. השער נא, עינינו מסתכלות במרום בעיניו כביכל, והוא ית' מסתכל בנו, וכבודו מתענג מן ההסתכלות הזאת. כביכל, האב והבן מביטים זה בפני זה, ומתוך אהבה ומגודל החבה לא יוכל האב להתאפק ואוחז ומחבק ומנשק אותי הבן. הלב מתמוגג, והנפש מתפרצת, מתלהבת וקוראה, אל אבי, אל קדושי, אני עולה, אני עפה.

בדברים הללו תעיין מתוך ראי' בשמים ותאמץ עיניך ולבך להבט ולכון. ובכלל כשאתה מדבר לד' בלשון נוכח, למשל אתה הוא אלהינו או ברוך אתה וכו', אף אם אין אתה מביט בשמים בשעה זו תדייק את האתה, ותצייר בדעתך שלד' אשר לנגדך אתה אומר אתה. אבל אל תדמה שרק באופנים הללו לבד שרשמנו לך, יכול אתה לעורר את נפשך, לא כן הוא. כל איש ישראל אם רק יודע שאין גופו ולבו הפקרים לעשות ולחשוב מכל הבא בידם, כל איש שעובד עם עצמו, כפעם בפעם ימציא לו אופנים ואמצעים לעורר את נפשו בהם להתלהב ולצאת מתוך מחבואי גופה להתקרב לד'. ויש גם פעמים שתבואנה לך מחשבות והתעורריות מעצמן אשר לא שערת ולא הכנות אותן, למשל בימים הנוראים בתפלה כשמרננים השבח לד', אתה הוא אלקינו וכו', וגם אתה התחלת עמהם לרנן, ויבא מורך בלבך, הלא עתה העליונים והתחתונים שרים שירה להאל הגדול המתנשא עליהם, ואיזה שייכות לי השפל עמהם, ואיך אחצוף להתערב עם משוררי אל ומשמחי אלהים. ופתאום כאלו נפח בך רוח חיים רוח התחזקות, הלא כך דרכה של שמחה, הכלי זמר והמנגנים הולכים ברחוב ומנגנים, ועמהם המחותנים וכל החשובים ששים ושמחים, וילדי העיר הבזוים היחפים שחורי פנים ומלוכלכי בגדים אחריהם אצים ורצים, מוחאים כף ועמהם שמחים ומזמרים; וגם זהו מכבודי החתונה והשמחה. ונפשך רואה אז מקהלה הגדולה משוררי אל, מלאכיו במרום, יחד עם ישראל למטה, שרים ומזמרים עתה שירה למלך הכבוד אשר עומד עליהם, שומע ומאזין, שמח ומתפאר, ואתה כילד יחף ומלוכלך בכל כחך רצת ואליהם נתחברת, ויחד עם המקהלה הקדושה אתה מרנן שירה לאלהיך שהשתוקקת אליו. שמחתך מתלקדת ורוחך נשברה ומתלהבת עד מאד, עד שלפעמים לבך נמס ובוכה בזה יותר מאשר בכל נדרי.

---

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף