שדי חמד/כללים/ח/סו

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שדי חמד כללים סו

כלל סו חבירו לשון חבירו דנקטו חז"ל אי עכומ"ז נמי הוי בכלל עיין מוהר"י אדרבי סי' ש"א דמשמע דעכומ"ז אינו נכנס בלשון חבר והכי משמע מדברי הרב המבי"ט ח"א סי' רכ"ט כך כתב הרב משנת רבי אליעזר בח"ב בזכרונות ד' ח"י אות י"ג ואין הס' הנ"ל מצויים אצלי ועיין להרב מוהר"ם אלשקר סי' י"ב בסופו דממעט אפילו מומר מלשון חברו והרב נחמד למראה בח"א ד' ג"ן ע"ד כתב דמה שאמרו בש"ס אל יסרהב אדם בחבירו תיבת בחבירו היא למעוטי עכומ"ז עי"ש גם הג' נודע ביהודה ח"ב אה"ע סי' ח"ל סובר כן ומרן חיד"א בספר חיים שאל סי' ע"ד הביא דבריו הרב זכור לאברהם ח"ג בחלק ח"מ מערכת עדות כתב דמדנקטי הפוסקים בסי' צ"ב חברו משמע דאם גזל מעכומ"ז בפני עדים לא חשיד אשבועה דגזל עכומ"ז משמע להו היתרא אף שמן הדין הוא אסור וכו' עי"ש. גם בספרו שיורי ברכה יו"ד סי' קנ"א (סוד"ה גם) אף בדברי הפוסקים משמע ליה קצת דלשון חברו ממעט עכומ"ז ומומר עי"ש ובס' יעיר אזן מערכת הלמ"ד אות י"א וכן משמע ליה לה"ג אורים ותומים באורים סק"ב גבי מ"ש היודע עדות לחברו עי"ש גם הרב חקרי לב בחיו"ד ד' ל"ב ע"ד הביא דבריו הרב פתח הדביר בח"ג סי' רמ"ו ד' כ' ע"ד (ד"ה ומדברי) כתב שהרדב"ז דקדק ממ"ש הרמב"ם בפ"ט מהל' כלאים דלקי על בהמת חברו דבא למעט של עכומ"ז אף דמלשון הת"כ בפרשת קדושים אין לי אלא בהמתך בהמת אחרים מנין ת"ל וכו' משמע דגם בשל עכומ"ז חייב (דמשמעות אחרים היינו עכומ"ז) ס"ל דהאי אחרים הוא ישראלים עי"ש הרי דגם בלשון הפוסקים משמע להו לרבנן קדישי הנז"ל דתיבת חברו בא למעט עכומ"ז. שוב ראיתי שדברי הרב מוהר"י אדרבי הם גם כן לדקדק מלשון הפוסקים דנקטי חברו למעט עכומ"ז ומר קעסיק במה שכתב הרמב"ם בשלישי מהלכות שלוחין דין ז' שהגאונים תקנו שכותבים הרשאה אף על המלוה כדי שלא יטול כל אחד ממון חברו ולך לו למדינה אחרת דמדאמרו שלא יטול ממון חברו וכו' משמע שלא תקנו אלא להלואה של ישראל:

ועדיפא מינה עיין רש"י סוכה ד' ט"ל ע"א במתני' דאפילו עם הארץ לגבי חבר לא מיקרי חברו אולם רבותינו התוס' שם ובעירובין ל"ב ע"א ד"ה האומר דחו דברי רש"י הנ"ל עפ"י מ"ש בשבת ד' ק"ן אומרי' אדם לחבירו צא ושכור לי פועלים ומוקי לה בחבר עכומ"ז עי"ש ועיין הר"ן בהלכות שם ותוי"ט פ"ד דדמאי מ"ב והתוס' עצמם בסוף פרק חמישי דמעילה ד' כ' ד"ה נתנה כתבו דמדקתני חברו בישראל מיירי עי"ש בתפארת ישראל אות כ"ז וה"ג רבינו עקיבא איגר בתשו' סי' צ"ה (ד"ה אבל) דחה דברי חכם אחד שרצה לדייק מלשון חברו למעט עכומ"ז והביא ההיא דשבת ד' ק"ן הנ"ל גם ה"ג חתם סופר אה"ע ח"א סי' ל"ב (ד"ה ומ"ש) הרחיק מאד מה שחידש הנו"ב הנ"ל למעט עכומ"ז עי"ש ולהרב פת"ש אה"ע סי' י"ג ס"ק ח"י ולהרב אות היא לעולם ח"א ד' קכ"ט ע"ג ובח"ב ד' רי"א ע"ב והרב ט"ל אורות ד' י"ט ע"א מפרש מ"ש בש"ס דקא עביד בארעא דחבריה דהיינו עכומ"ז עי"ש ועיין בקונטריס אסופת דינים במערכת אישות סי' ב' אות י"א (בשדי חמד ח"א) ועיין בתשו' מוהרימ"ט ח"א סי' ל"ב (ד"ה ומה) שכתב שמלשון ההסכמה שכתוב ששום אדם לא יאמר לחברו וכו' מוכח שלא נעשית אלא לבין אדם לחברו ואין ת"ח בכלל שאין בעלי בתים חבריו של ח"ח שהרי מנשה הקפיד על רב יהודה שאמר נפתח בחברין וכו' ורב הונא על רב ענן שאמר הונא חברין וכו' עי"ש שלא זכר דברי רש"י ותוס' הנ"ל והוא פלא:

וראיתי בס' זכרון יעקב סי' ז"ך שהביא מה שדקדק הנו"ב ממ"ש מעוברת חברו דבא למעט מעוברת מעכומ"ז ומה שהשיג ע"ז רבינו עקיבא איגר מההיא דשבת ד' ק"ן וכתב דלא ידע מאי ק"ל דבשלמא בההיא דלשכור פועלים דהרגילות הוא שיאמר אדם כן לאחד ממכיריו ומשו"ה תני לחברו כלומר ומכירו אבל בלא ישא מעוברת חברו למה לי דתני חברו כלל דאטו באשת שאינו מכירו אין הדין כן ובהכרח לומר דבא למעט מעוברת מעכומ"ז אתוד"ק. ולפי הנראה דבריו נכונים ומה שהקשו התוס' ע"ד רש"י בסוכה ד' ט"ל מדתנן בגטין משאלת אשה לחברתה וממ"ש בעירובין האומר לחברו צא ולקט לך תאנים ומההיא דשבת כיעי"ש אע"ג דבכולהו יש לומר דתני לשון חבר ור"ל מכירו דכן הוא הרגילות ומכל מקום גם בההיא דסוכה כיון דתני נותן לו אתרוג במתנה וזה לא שכיח אלא במכירו שפיר תני תנא הלוקח לולב מחברו ור"ל ממכירו ועפי"ז אפשר ליישב דברי הרב מוהרימ"ט דבלשון ההסכמה ההיא דאין שייך לומר דנקטי חברו ור"ל מכירו דאטו לשאינו מכירו מי שרי לנדות ולהחרים לכן בהכרח לומר דבא למעט תלמיד חכם לעם הארץ:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף