ערך/נותן טעם לפגם: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה
(קישורים פנימיים)
 
(גרסת ביניים אחת של אותו משתמש אינה מוצגת)
שורה 3: שורה 3:
בגמרא במסכת עבודה זרה {{ממ|[[בבלי/עבודה זרה/סז/ב|סז:]]}} דילפינן מנבילה שאינה ראויה לגר. ויעו"ש מחלוקת ה[[רשב"א/עבודה זרה/סז/ב|רשב"א]] וה[[ר"ן/עבודה זרה/סז/ב|ר"ן]] בביאור הילפותא.
בגמרא במסכת עבודה זרה {{ממ|[[בבלי/עבודה זרה/סז/ב|סז:]]}} דילפינן מנבילה שאינה ראויה לגר. ויעו"ש מחלוקת ה[[רשב"א/עבודה זרה/סז/ב|רשב"א]] וה[[ר"ן/עבודה זרה/סז/ב|ר"ן]] בביאור הילפותא.


{{ניווט כללי תחתון}}ובגמ' איתא פלוגתאד אמוראי בגוף הדין, ונחלקו עולה ור"י האם פלוגתתם בשבח ולבסף פגם או בפגם מתחילתו או בפגם ולבסוף שבח, להלכה קי"ל דשבח ולבסוף פגם אסור ובביאור הדבר נארה בח' הר"ן דהוי כחתיכה נעשית נבילה, וצ"ב דהמחבר פסק לא אמרינן חנ"נ בשאר איסורים וא"כ מדוע כאן פסק שאסור, וצ"ב.
ובגמ' איתא פלוגתא דאמוראי בגוף הדין, ונחלקו עולא ור"י האם פלוגתתם בשבח ולבסף פגם או בפגם מתחילתו או בפגם ולבסוף שבח.
בפגם ולבסוף שבח קי"ל דאסור, ובש"ך ובט"ז (ס' ק"ג) כתבו דבזמן הפגם מותר, ובפר"ח חלק דגפם בזמן הפגם אסור דלא חשיב פגם, וכן משמע בב"י דלמד דין זה מכ"ש ולשנו דלא חשיב פגם
 
להלכה קי"ל, דשבח ולבסוף פגם אסור. ובביאור הדבר נראה בחידושי הר"ן דהוי כחתיכה נעשית נבילה.
 
בפגם ולבסוף שבח קי"ל דאסור, ובש"ך {{ממ|[[ש"ך/יורה דעה/קג|סימן קג]]}} ובט"ז {{ממ|[[ט"ז/יורה דעה/קג|שם]]}} כתבו דבזמן הפגם מותר. ובפר"ח {{ממ|[[פרי חדש/יורה דעה/קג|שם]]}} חלק דפגם בזמן הפגם אסור דלא חשיב פגם, וכן משמע ב[[בית יוסף/יורה דעה/קג|בית יוסף]] שלמד דין זה מכ"ש, ולשונו דלא חשיב פגם.
 
{{ניווט כללי תחתון}}

גרסה אחרונה מ־18:46, 30 בדצמבר 2021

מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

ערכי אוצר הספרים היהודי השיתופי TriangleArrow-Left.png נותן טעם לפגם

מקור[עריכה]

בגמרא במסכת עבודה זרה (סז:) דילפינן מנבילה שאינה ראויה לגר. ויעו"ש מחלוקת הרשב"א והר"ן בביאור הילפותא.

ובגמ' איתא פלוגתא דאמוראי בגוף הדין, ונחלקו עולא ור"י האם פלוגתתם בשבח ולבסף פגם או בפגם מתחילתו או בפגם ולבסוף שבח.

להלכה קי"ל, דשבח ולבסוף פגם אסור. ובביאור הדבר נראה בחידושי הר"ן דהוי כחתיכה נעשית נבילה.

בפגם ולבסוף שבח קי"ל דאסור, ובש"ך (סימן קג) ובט"ז (שם) כתבו דבזמן הפגם מותר. ובפר"ח (שם) חלק דפגם בזמן הפגם אסור דלא חשיב פגם, וכן משמע בבית יוסף שלמד דין זה מכ"ש, ולשונו דלא חשיב פגם.

מעבר לתחילת הדף