רש"ש/פסחים/קח/ב

רש"ש פסחים קח ב

גמרא קתני מיהת כדי רביעית כו'. עיין רשב"ם ותוספות שנדחקו ולעדנל"פ דקס"ד דשמואל דקאמר כדי מזיגת כוס יפה דהוא רובע רביעית היינו אפילו אם אינו מוזגו אלא שותהו חי כיון שיש בו שיעור שיעמוד על רביעית אחר המזיגה די בזה ובברייתא תני רביעית בין חי בין מזוג דמשמע דאפילו שותהו חי בעינן שיעור רביעית ומשני אידי כו' ור"ל דכוונת שמואל הוא נמי דוקא שימזגנו ויהיה רביעית בפועל:

שם רי"א צריך כו' ומראה יין. עיין בבאר אברהם. ולי נראה לפרש על פי הא דאמר רבא בריש פ' המוציא (עז.) דלחזותא אינו אלא ב' חלקי מים וסתם מזיגה היא ג"ח מים וקאי על הא דקאמר ת"ק אחד מזוג דמשמע כסתם מזיגה שהיא ג"ח מים ולדידיה אינו אלא בב"ח מים משום חזותא:

שם הכל חייבין בארבע כוסות כו' וא' נשים. לכאורה ה"ל להש"ס לסייע מהך ברייתא לריב"ל לעיל ועמש"כ בברכות כו בשם הרמב"ן והכא י"ל עוד דאיכא למדחי דהכוונה בכאן אינה אלא לחייב את בעליהן ליתן להן דומיא דתינוקות וכמו שאמר אביי לענין שמחה (בקדושין לד ב):

תוספות ד"ה אחד. והא דנקט שא"פ קודם פירשו כו'. הבאר אברהם הקשה דהא שם כ' דהיכא דאיכא פלוגתא דרך להזכיר הפשוט קודם והכא משמע לכאורה דר"י פליג על חדש ול"ד דכוונת התוספות שם אינה אלא אם דעת החולק נזכרה מקודם:

תוס' ד"ה ואת. אך קשה כו' והא איכא כו' כוס של ברכה. אם נאמר דבהמ"ז א"ט כוס ביחיד עיין לעיל (קה ב) תד"ה ש"מ ברכה לא יקשה זאת:

בא"ד. וה"נ מיירי ברייתא דמצרכה רביעית עם המזיגה כו' אבל לבתר דשני קאי שפיר ארביעית. המדקדק בתיבות אלו יראה להדיא שכוונו בם ליישב הצ"ע דהרש"א והוא דלפי' הא' גם לתירוצא פירש דרביעית דברייתא היינו חי ואחד מזוג קאי אשתיה אבל לפירוש דהשתא להס"ד הוה פירושא הכי אולם לתירוצא כדי רביעית דברייתא קאי נמי אמזוג:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף