ערך/מגיפה

(יש להבדיל בין ערך זה העוסק בענייני "דבר" באופן כללי. לבין "מכת דבר" שהיתה במצרים, אשר מקומה באריכות בערך/עשרת המכות)

דבר בא לעולם, על מיתות האמורות בתורה שלא נמסרו לבית דין, ועל פירות שביעית. (אבות פ"ה מ"ח).

בארבעה פרקים הדבר מתרבה. ברביעית, ובשביעית, ובמוצאי שביעית, ובמוצאי החג שבכל שנה ושנה. ברביעית, מפני מעשר עני שבשלישית. בשביעית, מפני מעשר עני שבששית. ובמוצאי שביעית, מפני פירות שביעית. ובמוצאי החג שבכל שנה ושנה, מפני גזל מתנות עניים. (שם מ"ט).

פי' רש"י:

דבר בא לעולם, על מיתות האמורות בתורה שלא נמסרו לבית דין, שאין בית דין דנין אותם בזמן שמתחייב אחת מארבע מיתות. כדאמרינן אע"פ שארבע מיתות בטלו, דין ארבע מיתות לא בטלו וכו'. ועל העושה סחורה בפירות שביעית אפילו לפני הביעור, והעושה מהן אוצר לאחר זמן הביעור. נ"א, שלא הפקירום משעת הביעור ואילך.

בארבעה פרקים הדבר מתרבה: בשנה רביעית של שמטה, ובשביעית, ובשנה שמינית, ובמוצאי סוכות שבכל שנה ושנה. ברביעית, מפני מעשר עני שלא נתנה בשלישית. ובששית ימי נהוג מעשר עני לכך נפרעין מהן לאחריהן. ובמוצאי שביעית, מפני שלא נהגו הפקר בפירות שביעית. ובמוצאי החג שבכל שנה ושנה, מפני גזל מתנות עניים, שהוא זמן אסיפה וצריך ליתן מתנותיהם לעניים, כגון לקט שכחה ופאה. נפרעין מהם מיד לאחר אסיפה זו, וזהו במוצאי החג.

איתא ברות רבה (ב' י"ט): א"ר לוי כל מקום שנאמר בו יד ה', מכת דבר היא. ובנין אב שבכלם "הנה יד ה' הויה". (יתכן שפירושו מפני שבאופן טבעי אין מנוס וכל אחד יכול להנגף, ללא חילוק בסוגי האנשים. ואעפ"כ רק הרשעים ומי שנגזר עליו מת, וצדיקי ישראל קיימים. ובזה מוכח "יד ה'", המפרידה בינם לבינם).

"הוקם על", כנגד מאה ברכות. שבכל יום היו מתים מישראל מאה אנשים, בא דוד ותקן להם מאה ברכות, כיון שתקנם נתעצרה המגפה. (במדבר רבה י"ח כ"א).