מהר"ם שיף/סנהדרין/ד/ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מהר"ם שיף סנהדרין ד ב

גמ' מפני הדין כו'. אין להקשות למאי דקיימינן השתא יש אם למקרא א"כ ישנו ששה קרנות וה"א לפחות שנים לעכב איצטריך וכיפר [ולמה הוצרך לומר מפני הדין]. דא"כ בחד וכיפר סגי. וכ"ת כסברא דלעיל בבית הלל כפרה בכדי לא אשכחן ועוד ב' קרנות [היתירין על ארבע עד שש] דהיינו שלשה לעכב. דא"כ בב' וכיפר סגי. דהא קושטא דמתנה אחת צריך ועיכב אם לא נתן. וזהו שדקדק רש"י מפני הדין הוצרכו לכתוב כולן כו'. ולכך מסיים הגמרא וכיפר אע"פ כו' כיפר כו' כיפר כו' וק"ל:

אין להקשות [גבי חלב דאמרי' יש אם למקרא] הכא מקרא ומסורת לא מכחשו דנדרוש תרוייהו [כמ"ש התוס' לעיל ע"א בד"ה כולהו ס"ל דהיכא דלא מכחשי דרשי' תרוייהו] חלב (בקמץ) וחלב (בצירה) ובשניהם אסורים לבשל. ולמסקנא ניחא דהאי טיגון מיקרי. או שמא בחלב וחלב יחד דוקא אסור לבשל. עיין. [וזה אפשר דקשה גם למסקנא דלא מיקרי טיגון רק כשמטגנו בחלב לבד. אבל אם מבשל הבשר והחלב בחלב מיקרי בישול]:

ברש"י בד"ה בפרשת שמע ובפ' כי יביאך כו'. כצ"ל דבקדש לא כתיב לטטפת:

בתוס' בד"ה דנין כו' תימה כו' כיון דאשכחן כו'. וכן אין להקשות להיפך למה לי קרא דפנימיים זה מזה אי משום דה"א אין למדין זה מזה ואין מעכבין א"כ בה"א זו למה לי וכיפר השתא פנימיים לא מעכבי חיצוניים מיבעיא. דה"א לבתר דאשכחן דפליג קרא חיצוניים מפנימיים דמעכב דאורי וכיפר שלא יעכב תו מחלקינן אפילו הפנימיים מהדדי. וסברא החיצונה אינו מוחלט די"ל כך וכך:

בתוס' בד"ה לטוטפות כו' ויש מפרשים כו' וגורעין כו'. לכאורה ליש מפרשים גורעין ו' קמא של ולטוטפת כמ"ש גורעין ו' דבריש התיבה ולר"ת נשאר ו' קמא במקומה ודרשינן לה כמו והנותר ולזה כתבו וה"ג כו' [ולטוטפת] לר"ת משא"כ ליש מפרשים א"צ לגרוס כן כיון דגורעין ו' קמא ושדינן בין פ' לת' הוי כאלו כתיב לטוטפות אבל מתוס' זבחים משמע ליש מפרשים גורעין הו' שבין ב' טיתי"ן ע"ש. ואולי אין חילוק וקפידא ו' קמא ו' תנינא:

בתוס' בד"ה טט כו' א"נ כו'. ומ"מ מקשה לר' ישמעאל דדריש המסורת. דאם בכל מקום יש אם למקרא הו"ל למיכתב ג' פעמים לטוטפות הרי עכ"כ. לא פחות מד' ויותר לא דלא מצינו כתובים בענינא דתפילין. או דל חד לטוטפות לגופיה פשו ד':

בתוס' בד"ה כדרך כו'. לפירש"י הגירסא כדרך שבא לראות הקב"ה אותך וקאי המסורה יראה אהקב"ה כן אתה בא (בחולם לשון ציווי כמו בא אל פרעה) ליראות דהיינו יראה שהוא המקרא וקאי אזכורך. וכתבו ואין הלשון משמע כן. הן לשון כדרך שבא כו' כך בא כו' משמע שבא תרוייהו קאי אחדא דהיינו זכורך. הן לשון יראה יראה משמע הכל אזכורך. ובחגיגה הקשו עוד דדריש המסורה קודם דהיינו יראה בחירק והו"ל למידרש המקרא קודם שהוא העיקר שהרי אותן דפליגי ס"ל יש אם למקרא לבד כמו חלב או חלב. לזה פי' ר"ת בהיפך כדרך שזכורך בא ליראות מן השכינה בשני עינים בראיה שלימה מהקב"ה דהיינו יראה המקרא כך זכורך בא לראות דהיינו יראה וזה שכתבו איפכא כו'. ולפי זה צריכין לדחוק בפירש"י שלפנינו במ"ש ותרוייהו דרשי יראה כל זכורך כו' צריכין לדחוק שכוונתו שיראו פני השכינה את זכורך יראה משמע שיתראו לפניו ומ"ש שהוא בא לראותו וכן מ"ש אף אתה רואה אותו צריכין לדחוק שר"ל שהמכוון מן יראה בב' עינים כדי שיראו זכורך את השכינה בשני עינים. ומ"ש שה"וא ר"ל זכורך בא לראותו [ר"ל] השכינה. וזה שכתב כדרך שזכורך כו' כך בא ליראות לו כו'. [כ"ז צריכין נדחוק]. ולמה נהפוך דברי אלהים חיים ונעשה מן יראה יראה ומן יראה יראה דטפי נפרש יראה אזכורך כפשטיה וכן יראה וכמו שכתבו התוספות ולכאורה הוא משמעות דבריו פה ובחגיגה וערכין שוין (והתוספות היה לפניהם נוסחא אחרת) יראה שיראו זכורך פני השכינה כו' ותרוייהו אזכורך קאי ויראה המכוון אראיית הקב"ה לישראל הקיש ראייתך דהיינו יראה לראייתו דהיינו יראה כדרך שהקב"ה בא לראותך דהיינו יראה כך בא הקב"ה ליראות לו כמו ממנו. ובחגיגה [כתב] ליראות ממך דהיינו יראה מה הוא כו' וגם זה דוחק ודו"ק:

בתוס' בד"ה דרך כו' דחלב או נבילה בחלב אסרינן כו'. הרבה משתבשין בוקשה כו':

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---