שו"ת מהר"ח אור זרוע/ב: הבדלים בין גרסאות בדף
(העלאה אוטומטית מטקסט שפורסם בספריא תחת רשיון נחלת הכלל + התאמה בידי עורכי האוצר) |
מ (←top: סדר בשורות, תגים, רווחים, תבניות וכו' (בוט)) |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
{{ניווט כללי עליון}} | |||
{{הועלה אוטומטית}} | {{הועלה אוטומטית}} | ||
'''ראובן ''' השיא בתו לשמעון והיה לשמעון מעות ומחזור בריגנשפורק שהיה לו ליתנם בנדוניא ולא רצו קרובי הכלה להכניסה לחופה עד שלוי גיסו של שמעון קבל עליו בחרם ובשמתא להביאם והשבתי על זה וזה לשוני חשתי ולא התמהמתי מורי ורבי הרב ר' יונתן שלי"ו. נ"ל שהחרם אינו חל כדפירש"י זצ"ל פ' שבועת הדיינין {{ממ|דף ל"ח ע"ב}} דבדורות האלו תקנו לגזור ארור בעשרה, וכתב אבא מארי זצ"ל דבפחות מעשרה אין החרם חל ואין כאן שבועה כמו שפסק ר"ת ז"ל מההיא דפרקי דר' אליעזר פר"ח אמרו נחרים בינינו שאין אחד ממנו מגיד את הדבר ליעקב אבינו אמר להם יהודה ראובן אינו כאן ואין החרם חל בפחות מעשרה מה עשו שתפו למקום ב"ה עמהם וכו' מגיד דבריו ליעקב ודבר זה לא הגיד, מכאן לחרם בעשרה. ולההיא דנדרים הריני עליך חרם הרי את עלי חרם לא דמי ואין ענינו לכאן, ולך מורי הרב אור יקרות וקפאון. ואי משום הערבות סבורני מטיבותיה דמר דערב מאיש לאשה בנדונייתו של איש לא משתעבד דלאו מידי חסרה, וטב למיתב טן דו, ואינו מבין דמשמע שאם היה ראובן עמהם לא היו משתפין הקב"ה עמהם והשתא נמי כשלא היה ראובן למה שיתפו ידרו זה לזה בתקיעת כף שלא יגלו לאביהם והייתי סבור מתוך כך לומר שלא הוצרכו עשרה אלא שיחול החרם גם על ראובן אשר איננו פה אעפ"י שראובן לא ידע שמכרוהו ידע שהשליכוהו הבורה ובפרק מציאת האשה {{ממ|ס"ט א'}} גבי מעשה דשלח ליה רב ענן לרב הונא גרסי' ויתיב רב ששת קמיה משמע לכאורה דלא הוו עשרה ואמר ובשמתא ליהוי מאן דלא אמר ליה ואם שמתא וחרם חלים מפי אחרים בלא עשרה ה"ה מפי עצמו ועוד אחי יוסף לא ישתפו ויאמר אחד מהם לחבורה והם לו ליהוי בשמתא מאן דאמר, אלא לכך הוצרכו לשתף שיחול החרם על כל היודע ואפילו אינו עמהם ומזה לא היו יראים שראובן יגלה קודם שידע שהחרימו כי יודעים היו שראובן היה בטוח להשיבו אל אביו, ומיהו דעתי בטלה ומבוטלה, מפני דעת אבא מארי זצ"ל שכתב בשם ר"ת דבפחות מי' אין החרם חל ואין כאן שבועה וכדמשמע לשון רש"י ז"ל ואפילו אם היה חל כאשר כתבתי אני, וגם אם נתן תקיעת כף, אם הוא כך כמו שהוא אומר שנדר להביא מחזור וג' ליטרות של גיסו, אם לא נתנו לו נראה שאין כאן עונש מידי דהוי אהדירו חברו שיאכל אצלו וחלה הוא או בנו או שעכבו נהר דהרי אלו נדרי אונסין ושבועה כנדרים ואפילו שאלה לא בעי {{ממ|לשמואל בנדרים ד' נ"א ע"ב}} וסבורני שהתוס' פסקו כן, שאם יש לו לענש זה הוא משום שוא ואפילו אם יקיים אבל לקיים אינו חייב בשאין בידו. ושלום חיים בן הרב ר' יצחק נב"ה. | '''ראובן ''' השיא בתו לשמעון והיה לשמעון מעות ומחזור בריגנשפורק שהיה לו ליתנם בנדוניא ולא רצו קרובי הכלה להכניסה לחופה עד שלוי גיסו של שמעון קבל עליו בחרם ובשמתא להביאם והשבתי על זה וזה לשוני חשתי ולא התמהמתי מורי ורבי הרב ר' יונתן שלי"ו. נ"ל שהחרם אינו חל כדפירש"י זצ"ל פ' שבועת הדיינין {{ממ|דף ל"ח ע"ב}} דבדורות האלו תקנו לגזור ארור בעשרה, וכתב אבא מארי זצ"ל דבפחות מעשרה אין החרם חל ואין כאן שבועה כמו שפסק ר"ת ז"ל מההיא דפרקי דר' אליעזר פר"ח אמרו נחרים בינינו שאין אחד ממנו מגיד את הדבר ליעקב אבינו אמר להם יהודה ראובן אינו כאן ואין החרם חל בפחות מעשרה מה עשו שתפו למקום ב"ה עמהם וכו' מגיד דבריו ליעקב ודבר זה לא הגיד, מכאן לחרם בעשרה. ולההיא דנדרים הריני עליך חרם הרי את עלי חרם לא דמי ואין ענינו לכאן, ולך מורי הרב אור יקרות וקפאון. ואי משום הערבות סבורני מטיבותיה דמר דערב מאיש לאשה בנדונייתו של איש לא משתעבד דלאו מידי חסרה, וטב למיתב טן דו, ואינו מבין דמשמע שאם היה ראובן עמהם לא היו משתפין הקב"ה עמהם והשתא נמי כשלא היה ראובן למה שיתפו ידרו זה לזה בתקיעת כף שלא יגלו לאביהם והייתי סבור מתוך כך לומר שלא הוצרכו עשרה אלא שיחול החרם גם על ראובן אשר איננו פה אעפ"י שראובן לא ידע שמכרוהו ידע שהשליכוהו הבורה ובפרק מציאת האשה {{ממ|ס"ט א'}} גבי מעשה דשלח ליה רב ענן לרב הונא גרסי' ויתיב רב ששת קמיה משמע לכאורה דלא הוו עשרה ואמר ובשמתא ליהוי מאן דלא אמר ליה ואם שמתא וחרם חלים מפי אחרים בלא עשרה ה"ה מפי עצמו ועוד אחי יוסף לא ישתפו ויאמר אחד מהם לחבורה והם לו ליהוי בשמתא מאן דאמר, אלא לכך הוצרכו לשתף שיחול החרם על כל היודע ואפילו אינו עמהם ומזה לא היו יראים שראובן יגלה קודם שידע שהחרימו כי יודעים היו שראובן היה בטוח להשיבו אל אביו, ומיהו דעתי בטלה ומבוטלה, מפני דעת אבא מארי זצ"ל שכתב בשם ר"ת דבפחות מי' אין החרם חל ואין כאן שבועה וכדמשמע לשון רש"י ז"ל ואפילו אם היה חל כאשר כתבתי אני, וגם אם נתן תקיעת כף, אם הוא כך כמו שהוא אומר שנדר להביא מחזור וג' ליטרות של גיסו, אם לא נתנו לו נראה שאין כאן עונש מידי דהוי אהדירו חברו שיאכל אצלו וחלה הוא או בנו או שעכבו נהר דהרי אלו נדרי אונסין ושבועה כנדרים ואפילו שאלה לא בעי {{ממ|לשמואל בנדרים ד' נ"א ע"ב}} וסבורני שהתוס' פסקו כן, שאם יש לו לענש זה הוא משום שוא ואפילו אם יקיים אבל לקיים אינו חייב בשאין בידו. ושלום חיים בן הרב ר' יצחק נב"ה. | ||
גרסה אחרונה מ־19:33, 20 ביולי 2020
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
ראובן השיא בתו לשמעון והיה לשמעון מעות ומחזור בריגנשפורק שהיה לו ליתנם בנדוניא ולא רצו קרובי הכלה להכניסה לחופה עד שלוי גיסו של שמעון קבל עליו בחרם ובשמתא להביאם והשבתי על זה וזה לשוני חשתי ולא התמהמתי מורי ורבי הרב ר' יונתן שלי"ו. נ"ל שהחרם אינו חל כדפירש"י זצ"ל פ' שבועת הדיינין (דף ל"ח ע"ב) דבדורות האלו תקנו לגזור ארור בעשרה, וכתב אבא מארי זצ"ל דבפחות מעשרה אין החרם חל ואין כאן שבועה כמו שפסק ר"ת ז"ל מההיא דפרקי דר' אליעזר פר"ח אמרו נחרים בינינו שאין אחד ממנו מגיד את הדבר ליעקב אבינו אמר להם יהודה ראובן אינו כאן ואין החרם חל בפחות מעשרה מה עשו שתפו למקום ב"ה עמהם וכו' מגיד דבריו ליעקב ודבר זה לא הגיד, מכאן לחרם בעשרה. ולההיא דנדרים הריני עליך חרם הרי את עלי חרם לא דמי ואין ענינו לכאן, ולך מורי הרב אור יקרות וקפאון. ואי משום הערבות סבורני מטיבותיה דמר דערב מאיש לאשה בנדונייתו של איש לא משתעבד דלאו מידי חסרה, וטב למיתב טן דו, ואינו מבין דמשמע שאם היה ראובן עמהם לא היו משתפין הקב"ה עמהם והשתא נמי כשלא היה ראובן למה שיתפו ידרו זה לזה בתקיעת כף שלא יגלו לאביהם והייתי סבור מתוך כך לומר שלא הוצרכו עשרה אלא שיחול החרם גם על ראובן אשר איננו פה אעפ"י שראובן לא ידע שמכרוהו ידע שהשליכוהו הבורה ובפרק מציאת האשה (ס"ט א') גבי מעשה דשלח ליה רב ענן לרב הונא גרסי' ויתיב רב ששת קמיה משמע לכאורה דלא הוו עשרה ואמר ובשמתא ליהוי מאן דלא אמר ליה ואם שמתא וחרם חלים מפי אחרים בלא עשרה ה"ה מפי עצמו ועוד אחי יוסף לא ישתפו ויאמר אחד מהם לחבורה והם לו ליהוי בשמתא מאן דאמר, אלא לכך הוצרכו לשתף שיחול החרם על כל היודע ואפילו אינו עמהם ומזה לא היו יראים שראובן יגלה קודם שידע שהחרימו כי יודעים היו שראובן היה בטוח להשיבו אל אביו, ומיהו דעתי בטלה ומבוטלה, מפני דעת אבא מארי זצ"ל שכתב בשם ר"ת דבפחות מי' אין החרם חל ואין כאן שבועה וכדמשמע לשון רש"י ז"ל ואפילו אם היה חל כאשר כתבתי אני, וגם אם נתן תקיעת כף, אם הוא כך כמו שהוא אומר שנדר להביא מחזור וג' ליטרות של גיסו, אם לא נתנו לו נראה שאין כאן עונש מידי דהוי אהדירו חברו שיאכל אצלו וחלה הוא או בנו או שעכבו נהר דהרי אלו נדרי אונסין ושבועה כנדרים ואפילו שאלה לא בעי (לשמואל בנדרים ד' נ"א ע"ב) וסבורני שהתוס' פסקו כן, שאם יש לו לענש זה הוא משום שוא ואפילו אם יקיים אבל לקיים אינו חייב בשאין בידו. ושלום חיים בן הרב ר' יצחק נב"ה.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |