שו"ת הריב"ש/תקא: הבדלים בין גרסאות בדף
מהדורה קמא (שיחה | תרומות) (יצירה אוטומטית מתוך טקסט בנחלת הכלל (ספריא) + טיפול בידי מתנדבי האוצר) |
מ (←top: סדר בשורות, תגים, רווחים, תבניות וכו' (בוט)) |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
{{ניווט כללי עליון}} | |||
{{הועלה אוטומטית}} | {{הועלה אוטומטית}} | ||
'''תשובה לדרוקה במה שנפל מחלוקת בין דון יוסף ן' שאנג ובין דון יצחק פסריל בענין דינא דבר מצרא''' | '''תשובה לדרוקה במה שנפל מחלוקת בין דון יוסף ן' שאנג ובין דון יצחק פסריל בענין דינא דבר מצרא''' | ||
'''נראה''' | '''נראה''' שטענת נתינת המקום ישיבה לבנו הקטן אינה טענה לסלק דין המצר משום דלא עדיף מגברא דאתי מחמתיה ואע"ג דגבי שומא דהדרא לעולם משום ועשית הישר והטוב אמרו בפ' המפקיד {{ממ|ל"ה.}} זבנה אורתה יהבה במתנה דלא הדרא ובדינא דבר מצרא נמי דדיניה משום ועשית הישר והטוב הוה משמע לכאורה דנימא הכי באורתה וביהבה במתנ' ליתא דהא אמרי' טעמא התם משום דהני אדעתא דארעא נחות ועדיפי מגברא דאתו מחמתיה דנחת אדעתא דזוזי אבל בדינא דבר מצרא גם הלוקח נחת אדעתא דארעא ומסתלק השני נמי לא עדיף מיניה כדאמרי' {{ממ|שם}} גבי שומא שמו לבעל חוב ואזיל איהו ושמה לבע"ח דידיה אמרינן ליה [לא] עדיפת מגברא דאתית מחמתיה ועוד שהרי הלוקח כשליח של בן המצר כמו שמבואר בגמ' {{ממ|שם ק"ח.}} ויכול לומר לתקוני שדרתיך ולא לעוותי בזבן במאתים ושויא מאה אי לאו משום דאין אונאה לקרקעות א"כ איך ימכור או יתן מה שאינו שלו וכן דעת הראב"ד ז"ל ובעל העטור ז"ל וכל האחרונים ז"ל{{הערה|עי' ד"מ ח"מ סי' קע"ה אות ג' וברמ"א שם סעי' י"ז י"ח. וע"ש בב"ח סעי' ל"ב}} ואין צריך לומר בנדון זה שהוא עצמו אומר שלקחה מתחלה בשביל בנו וא"כ יש בו דינא דבר מצרא דדינא דבר מצרא אפי' לגבי קטן איתיה{{הערה|ב"י שם מחו' כ"ב}} והכי משמע בפ' המקבל {{ממ|שם:}} דאמרינן ליתמי לית בה משום דינא דבר מצרא ובודאי ר"ל ליתמי קטנים ולא גדולים דגדולים הרי הן ככל אדם וכ"כ הרמב"ם ז"ל ליתומים קטנים ומינה טעמא דיתומים קטנים הא קטנים ואינן יתומים אית בהו דינא דבר מצרא{{הערה|ב"י שם סעי' ס"ט. רמ"א שם סעי' מ"ז}} גם טענת שאין דינא דבר מצרא במקום ישיבת בית הכנסת אינה ואע"פ שיש מי שאומר דבבתים לית דינא דבר מצרא ויש שהביאו ראיה לדבריהם מדאמרינן בפ' המקבל {{ממ|שם}} אפסיק משוניתא או רכבא דדקלי חזינא אי יכול להכניס אפי' תלם אחד אית בה דינא דבר מצרא ואי לא לית בה דינא דבר מצרא ובבתים ג"כ מפסיקים הכותלים בין בית לבית הנה כל האחרונים ז"ל דחו זה דלא דמי למשוניתא דשן סלע אין עשויה להסתלק וכן רכב של דקלים דבר חשוב ואין הבעלים עשויין לעקרן ולאבדן ושדות חלוקין הן לעולם אבל בתים דרכן לחברן בפתחים ולכן הן עשויין ואף בעל החצר עשוי לחלק חצרו לבתים ולחברן בפתחים וכן כתב הרשב"א ז"ל וכן המנהג פשוט דבבתים אית דינא דבר מצרא{{הערה|ב"י שם סעי' פ"א. רמ"א שם סעי' נ"ג וע"ש בסמ"ע סקצ"ח}} וכן נראה דעת הרמב"ם ז"ל שכתב {{ממ|פ' י"ג מהלכות שכנים}} החליף חצר וכו' נראה שדעתו שאף בחצר יש דינא דבר מצרא כל שכן במקומות בית הכנסת שאין לומר בו טעם הכותלים ועוד שדרך בזה להקפיד מי ישב בצדו וסמוך לו יותר משכני בתים ושכני שדה גם הרב בעל העטור כן כתב בפי' דמקומות בית הכנסת יש בהן דילא דבר מצרא{{הערה|ב"י שם סעי' פ"ה. שו"ע שם סעי' נ"ג וע"ש בש"ך סקנ"ג}} אבל כל הריב תלוי אם בא לבית דין בן המצר מיד שידע או שנתפרסמה המכירה כי אם ידע בן המצר שקנאו זה וראה אותו משתמש בה ולא מיחה אבד זכותו כמו שכתב הרמב"ם ז"ל גם רבינו האיי והרי"ף ז"ל כתבו בתשובה שאם שהה בר מצרן משידע כדי תביעת בית דין ושיביא מעותיו בטל דין מצרנות{{הערה|ב"י שם סעי' נ"ב ועי' לעיל {{ממ|סי' שצ"ז}} וש"נ}}: | ||
גרסה אחרונה מ־19:32, 20 ביולי 2020
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
תשובה לדרוקה במה שנפל מחלוקת בין דון יוסף ן' שאנג ובין דון יצחק פסריל בענין דינא דבר מצרא
נראה שטענת נתינת המקום ישיבה לבנו הקטן אינה טענה לסלק דין המצר משום דלא עדיף מגברא דאתי מחמתיה ואע"ג דגבי שומא דהדרא לעולם משום ועשית הישר והטוב אמרו בפ' המפקיד (ל"ה.) זבנה אורתה יהבה במתנה דלא הדרא ובדינא דבר מצרא נמי דדיניה משום ועשית הישר והטוב הוה משמע לכאורה דנימא הכי באורתה וביהבה במתנ' ליתא דהא אמרי' טעמא התם משום דהני אדעתא דארעא נחות ועדיפי מגברא דאתו מחמתיה דנחת אדעתא דזוזי אבל בדינא דבר מצרא גם הלוקח נחת אדעתא דארעא ומסתלק השני נמי לא עדיף מיניה כדאמרי' (שם) גבי שומא שמו לבעל חוב ואזיל איהו ושמה לבע"ח דידיה אמרינן ליה [לא] עדיפת מגברא דאתית מחמתיה ועוד שהרי הלוקח כשליח של בן המצר כמו שמבואר בגמ' (שם ק"ח.) ויכול לומר לתקוני שדרתיך ולא לעוותי בזבן במאתים ושויא מאה אי לאו משום דאין אונאה לקרקעות א"כ איך ימכור או יתן מה שאינו שלו וכן דעת הראב"ד ז"ל ובעל העטור ז"ל וכל האחרונים ז"ל[1] ואין צריך לומר בנדון זה שהוא עצמו אומר שלקחה מתחלה בשביל בנו וא"כ יש בו דינא דבר מצרא דדינא דבר מצרא אפי' לגבי קטן איתיה[2] והכי משמע בפ' המקבל (שם:) דאמרינן ליתמי לית בה משום דינא דבר מצרא ובודאי ר"ל ליתמי קטנים ולא גדולים דגדולים הרי הן ככל אדם וכ"כ הרמב"ם ז"ל ליתומים קטנים ומינה טעמא דיתומים קטנים הא קטנים ואינן יתומים אית בהו דינא דבר מצרא[3] גם טענת שאין דינא דבר מצרא במקום ישיבת בית הכנסת אינה ואע"פ שיש מי שאומר דבבתים לית דינא דבר מצרא ויש שהביאו ראיה לדבריהם מדאמרינן בפ' המקבל (שם) אפסיק משוניתא או רכבא דדקלי חזינא אי יכול להכניס אפי' תלם אחד אית בה דינא דבר מצרא ואי לא לית בה דינא דבר מצרא ובבתים ג"כ מפסיקים הכותלים בין בית לבית הנה כל האחרונים ז"ל דחו זה דלא דמי למשוניתא דשן סלע אין עשויה להסתלק וכן רכב של דקלים דבר חשוב ואין הבעלים עשויין לעקרן ולאבדן ושדות חלוקין הן לעולם אבל בתים דרכן לחברן בפתחים ולכן הן עשויין ואף בעל החצר עשוי לחלק חצרו לבתים ולחברן בפתחים וכן כתב הרשב"א ז"ל וכן המנהג פשוט דבבתים אית דינא דבר מצרא[4] וכן נראה דעת הרמב"ם ז"ל שכתב (פ' י"ג מהלכות שכנים) החליף חצר וכו' נראה שדעתו שאף בחצר יש דינא דבר מצרא כל שכן במקומות בית הכנסת שאין לומר בו טעם הכותלים ועוד שדרך בזה להקפיד מי ישב בצדו וסמוך לו יותר משכני בתים ושכני שדה גם הרב בעל העטור כן כתב בפי' דמקומות בית הכנסת יש בהן דילא דבר מצרא[5] אבל כל הריב תלוי אם בא לבית דין בן המצר מיד שידע או שנתפרסמה המכירה כי אם ידע בן המצר שקנאו זה וראה אותו משתמש בה ולא מיחה אבד זכותו כמו שכתב הרמב"ם ז"ל גם רבינו האיי והרי"ף ז"ל כתבו בתשובה שאם שהה בר מצרן משידע כדי תביעת בית דין ושיביא מעותיו בטל דין מצרנות[6]:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |