שו"ת חתם סופר/ה/קסט: הבדלים בין גרסאות בדף
מהדורה קמא (שיחה | תרומות) (טקסט בנחלת הכלל (ספריא) + התאמה לפורמט בידי מתנדבי האוצר) |
מ (←top: סדר בשורות, תגים, רווחים, תבניות וכו' (בוט)) |
||
| (גרסת ביניים אחת של משתמש אחר אחד אינה מוצגת) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
{{ניווט כללי עליון}} | |||
{{הועלה אוטומטית}} | {{הועלה אוטומטית}} | ||
'''שלום''' וכ"ט לתלמידי הרבני האברך המופלג החרוץ המפואר כמו"ה עזרא צורף נ"י: | |||
'''שלום | |||
'''גי"ה | '''גי"ה''' הגיעני ושמחתי שזכה לישב בשבת תחכמוני כן ירבה וכן יפרוץ יפוצו מעינותיו חוצה ללמוד וללמד לשמור ולעשות עשי' לשמה לשם גירוסין ישיבה שיש בה סמיכת דעת תורה לאמיתה לכוון ההלכה אל האמת אמן: | ||
'''וע"ד | '''וע"ד''' שאלתו למעשה והוא כי נגנב חפץ מחמיו ומכרו הגנב והלוקח לא ידע כי גנוב הוא וחמיו נ"י הקדישו לעניים בהיותו ביד לוקח מגנב ושוב הוחזר לו חפץ הנ"ל אם הקדשו שהקדישו כשלא הי' ברשותו כ"א ברשות הלוקח אם חל ההקדש וזכו בו עניים או לא וספיקתו הוא עפ"י מ"ש הריטב"א קדושין נ"ו ע"א הלוקח בהמה טמאה ממעות מעשר שני וברח המוכר הלוקח יאכל כנגדן וקשי' לריטב"א איך יכול לחלל מה שאינו ברשותו ותי' כיון שהמוכר בהמה טמאה זו לא ע"ד גזל בא המעות לידו רק בשוגג יטעו ואלו הי' קמן הי' ציית דינא ומחזיר המעות למקומן כי האי ברח הוא לאו דוקא אלא שאינו בפנינו א"כ רק בטעות מחזיק המעות הו"ל המעות הללו כפקדון בידו וכל היכי דאיתנהו ברשותי' דבעלים קיימו ומשו"ה יכולי' הבעלי' לחללם אלו דברי הריטב"א ז"ל: | ||
'''והשתא | '''והשתא''' בנידון שלפנינו אלו הוה הלוקח יודע שהמה גנובי' לא לקחום להחפצים הללו ולא ע"ד גזל באו לידו רק בטעותא ה"ל ברשות בעלים ויחל הקדש עניים על החפץ ההוא: | ||
'''אלא | '''אלא''' שהגאון קצה"ח סי' שנ"ד דחה דברי ריטב"א מהלכתא מש"ס ערוך בב"ק ס"ט ע"א גבי כל הנלקט דמשמע אי אינו יכול להקדיש מה שאינו ברשותו הה"נ אין יכול לחלל שיבולת שלישי שלקטו עניים בטעות אעפ"י שאין דעתם לגאל אלו טעו בדין כמבואר בלשון רש"י שם ובש"ס שם ותו הקשה עליו מבב"ק ס"ח גנב ומכר וגנבו מבית לוקח דאינו משלם כפל דוגנב מבית איש ולא מבית גנב ואס"ד דמקח בטעות הוה כפקדון א"כ בבית הלוקח הו"ל כברשות בעלים הראשונים ומעלתו הוסיף ק' שלישי מדס"ל לרב בפ' הגוזל בתרא גנב ואח"כ מכר והוכר הגנב דהדין עם הראשון דשינוי רשות ואח"כ יאוש נמי קני ולריטב"א איך הוה שינוי רשות הא הלוקח אתי לידא בטעותא ומפני ק' אלו דחה הגאון קצה"ח דינו של הריטב"א ומעלתו נכנס בדרך חידוד וחריפות לקיים דברי הריטב"א אשריך שקיימת דברי חכמים ועתה ארי נעשה שואל מה נראה לי לע"ד לדינא בהקדש חפץ זה שהקדיש חמיו: | ||
'''והנה | '''והנה''' קו' זו שהוקשה לריטב"א כבר הקשו תוספ' בב"ק ס"ח ע"ב ובקידושי' נ"ו ע"א ובב"ק תירצו ב' תירוצים דברייתא דקדושין אתי' כצנועי' דס"ל יכול להקדיש מה שאינו ברשותו א"נ מדינא אינו יכול להקדיש רק מטעם הפקר ב"ד הפקר ובקידושי' תי' ריצב"א אה"נ אין הלוקח מחלל מעותיו של מוכר רק יאכל כנגדן מטעם קנס והר"מ תי' שמטעם שליחות של מוכר דזכות הוא לו וזכי' שלא בפניו ע"ש ואין שום א' תי' כהריטב"א ומשמע דרבותינו בעלי תוס' חולקי' ומזה הטעם הי' ראוי לדחות דינו של הריטב"א במקום שהתוס' חולקי' אבל לא לדחות הריטב"א מפני ק' מש"ס ערוך חברותא מאן ספון מאן חשוב ואם מך הוא מערכך אך י"ל דתוס' לא יחלקו על ס' הריטב"א והא דלא תי' הכי משום דדחיקא להו למימר ברח לאו דוקא אלא משמע שברח מחמת סרבנות ע"כ נדחקו אבל לעולם דינו של הריטב"א אמת נכון: | ||
'''אבל | '''אבל''' הריטב"א לא אמרו אלא התם דהרי במאי דאמרו התם יחזרו הדמי' למקומן פירש"י כופין המוכר הקשו תוס' מאי קנסא הוא הרי ברצונו לבטל המקח כדי שלא יצטרכו להעלות דמי' לירושלים ותי' תוס' שהי' יכולי' לעשות תקנה לקיים המקח והלוקח יחלל המעות שביד המוכר כיון שהוא לפנינו ולא עשו תקנה זו אלא בפי' לבטל המקח ויחזור ללוקח מעותיו והוא יחזור בהמתו או אפי' אם יסרב לבטל המקח היינו קנסא יע"ש נמצא המוכר הזה אי הי' גם בפנינו או יבטל המקח עכ"פ יחזור ללוקח מעותיו ויתן לו מעות אחר עבור הבהמה והלוקח יעלה ויאכל נמצא בכל אופן המעות שביד המוכר ניחא לי' שיהי' של לוקח ולא של עצמו נמצא יכול לוקח לחללו והוה כברשותו משא"כ בש"ס בב"ק לא מבעי' במכר הגניבה אף על פי שאילו ידע הלוקח לא לקחו והשתא שלקח מאן יימר שברצונו יחזור וגם שכבר נתן מעותיו לגנב והשתא ישבע כמה הוציא ויטול או יביא עדים וכולי האי ואולי עכ"פ מחוסר נתינת מעות ללוקח ולא הוה כפקדון בידו ואפי' בעניים דלקטו יתר מן הדין אע"ג דלקטו בטעות מ"מ ע"ד שיהי' שלהם לקטו ומאן לימא לן דציית דינא להחזיר ועוד ממי יתבע והוא אינו יודע וגרע מקרי דפום נהרא ב"ב פ"ח ע"א דקייצו דמייהו וברצונו הביאום למכרם וקנאום רק הדמי' חייבי' לו ואינו יודע ממי יתבע הדמי' אבל קראי בעצמו קנאום הלקוחות ואינו ברשותו ובדלא קייצו דמי' יכול להקדיש מבואר כהריטב"א כמבואר בלשון רשב"ם ב"ב פ"ח ע"א ע"כ דברי הריטב"א נכונים במקומם אבל בנידון שלפנינו בלוקח מגנב אין יכול להקדיש הכ"ד א"נ. פ"ב יום ב' וי"ו כסליו תקצ"א לפ"ק. משהק"ס מפפד"מ: | ||
גרסה אחרונה מ־17:33, 20 ביולי 2020
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
שלום וכ"ט לתלמידי הרבני האברך המופלג החרוץ המפואר כמו"ה עזרא צורף נ"י:
גי"ה הגיעני ושמחתי שזכה לישב בשבת תחכמוני כן ירבה וכן יפרוץ יפוצו מעינותיו חוצה ללמוד וללמד לשמור ולעשות עשי' לשמה לשם גירוסין ישיבה שיש בה סמיכת דעת תורה לאמיתה לכוון ההלכה אל האמת אמן:
וע"ד שאלתו למעשה והוא כי נגנב חפץ מחמיו ומכרו הגנב והלוקח לא ידע כי גנוב הוא וחמיו נ"י הקדישו לעניים בהיותו ביד לוקח מגנב ושוב הוחזר לו חפץ הנ"ל אם הקדשו שהקדישו כשלא הי' ברשותו כ"א ברשות הלוקח אם חל ההקדש וזכו בו עניים או לא וספיקתו הוא עפ"י מ"ש הריטב"א קדושין נ"ו ע"א הלוקח בהמה טמאה ממעות מעשר שני וברח המוכר הלוקח יאכל כנגדן וקשי' לריטב"א איך יכול לחלל מה שאינו ברשותו ותי' כיון שהמוכר בהמה טמאה זו לא ע"ד גזל בא המעות לידו רק בשוגג יטעו ואלו הי' קמן הי' ציית דינא ומחזיר המעות למקומן כי האי ברח הוא לאו דוקא אלא שאינו בפנינו א"כ רק בטעות מחזיק המעות הו"ל המעות הללו כפקדון בידו וכל היכי דאיתנהו ברשותי' דבעלים קיימו ומשו"ה יכולי' הבעלי' לחללם אלו דברי הריטב"א ז"ל:
והשתא בנידון שלפנינו אלו הוה הלוקח יודע שהמה גנובי' לא לקחום להחפצים הללו ולא ע"ד גזל באו לידו רק בטעותא ה"ל ברשות בעלים ויחל הקדש עניים על החפץ ההוא:
אלא שהגאון קצה"ח סי' שנ"ד דחה דברי ריטב"א מהלכתא מש"ס ערוך בב"ק ס"ט ע"א גבי כל הנלקט דמשמע אי אינו יכול להקדיש מה שאינו ברשותו הה"נ אין יכול לחלל שיבולת שלישי שלקטו עניים בטעות אעפ"י שאין דעתם לגאל אלו טעו בדין כמבואר בלשון רש"י שם ובש"ס שם ותו הקשה עליו מבב"ק ס"ח גנב ומכר וגנבו מבית לוקח דאינו משלם כפל דוגנב מבית איש ולא מבית גנב ואס"ד דמקח בטעות הוה כפקדון א"כ בבית הלוקח הו"ל כברשות בעלים הראשונים ומעלתו הוסיף ק' שלישי מדס"ל לרב בפ' הגוזל בתרא גנב ואח"כ מכר והוכר הגנב דהדין עם הראשון דשינוי רשות ואח"כ יאוש נמי קני ולריטב"א איך הוה שינוי רשות הא הלוקח אתי לידא בטעותא ומפני ק' אלו דחה הגאון קצה"ח דינו של הריטב"א ומעלתו נכנס בדרך חידוד וחריפות לקיים דברי הריטב"א אשריך שקיימת דברי חכמים ועתה ארי נעשה שואל מה נראה לי לע"ד לדינא בהקדש חפץ זה שהקדיש חמיו:
והנה קו' זו שהוקשה לריטב"א כבר הקשו תוספ' בב"ק ס"ח ע"ב ובקידושי' נ"ו ע"א ובב"ק תירצו ב' תירוצים דברייתא דקדושין אתי' כצנועי' דס"ל יכול להקדיש מה שאינו ברשותו א"נ מדינא אינו יכול להקדיש רק מטעם הפקר ב"ד הפקר ובקידושי' תי' ריצב"א אה"נ אין הלוקח מחלל מעותיו של מוכר רק יאכל כנגדן מטעם קנס והר"מ תי' שמטעם שליחות של מוכר דזכות הוא לו וזכי' שלא בפניו ע"ש ואין שום א' תי' כהריטב"א ומשמע דרבותינו בעלי תוס' חולקי' ומזה הטעם הי' ראוי לדחות דינו של הריטב"א במקום שהתוס' חולקי' אבל לא לדחות הריטב"א מפני ק' מש"ס ערוך חברותא מאן ספון מאן חשוב ואם מך הוא מערכך אך י"ל דתוס' לא יחלקו על ס' הריטב"א והא דלא תי' הכי משום דדחיקא להו למימר ברח לאו דוקא אלא משמע שברח מחמת סרבנות ע"כ נדחקו אבל לעולם דינו של הריטב"א אמת נכון:
אבל הריטב"א לא אמרו אלא התם דהרי במאי דאמרו התם יחזרו הדמי' למקומן פירש"י כופין המוכר הקשו תוס' מאי קנסא הוא הרי ברצונו לבטל המקח כדי שלא יצטרכו להעלות דמי' לירושלים ותי' תוס' שהי' יכולי' לעשות תקנה לקיים המקח והלוקח יחלל המעות שביד המוכר כיון שהוא לפנינו ולא עשו תקנה זו אלא בפי' לבטל המקח ויחזור ללוקח מעותיו והוא יחזור בהמתו או אפי' אם יסרב לבטל המקח היינו קנסא יע"ש נמצא המוכר הזה אי הי' גם בפנינו או יבטל המקח עכ"פ יחזור ללוקח מעותיו ויתן לו מעות אחר עבור הבהמה והלוקח יעלה ויאכל נמצא בכל אופן המעות שביד המוכר ניחא לי' שיהי' של לוקח ולא של עצמו נמצא יכול לוקח לחללו והוה כברשותו משא"כ בש"ס בב"ק לא מבעי' במכר הגניבה אף על פי שאילו ידע הלוקח לא לקחו והשתא שלקח מאן יימר שברצונו יחזור וגם שכבר נתן מעותיו לגנב והשתא ישבע כמה הוציא ויטול או יביא עדים וכולי האי ואולי עכ"פ מחוסר נתינת מעות ללוקח ולא הוה כפקדון בידו ואפי' בעניים דלקטו יתר מן הדין אע"ג דלקטו בטעות מ"מ ע"ד שיהי' שלהם לקטו ומאן לימא לן דציית דינא להחזיר ועוד ממי יתבע והוא אינו יודע וגרע מקרי דפום נהרא ב"ב פ"ח ע"א דקייצו דמייהו וברצונו הביאום למכרם וקנאום רק הדמי' חייבי' לו ואינו יודע ממי יתבע הדמי' אבל קראי בעצמו קנאום הלקוחות ואינו ברשותו ובדלא קייצו דמי' יכול להקדיש מבואר כהריטב"א כמבואר בלשון רשב"ם ב"ב פ"ח ע"א ע"כ דברי הריטב"א נכונים במקומם אבל בנידון שלפנינו בלוקח מגנב אין יכול להקדיש הכ"ד א"נ. פ"ב יום ב' וי"ו כסליו תקצ"א לפ"ק. משהק"ס מפפד"מ:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |