שו"ת חתם סופר/ב/רמח: הבדלים בין גרסאות בדף
מהדורה קמא (שיחה | תרומות) (טקסט בנחלת הכלל (ספריא) + התאמה לפורמט בידי מתנדבי האוצר) |
מ (←top: סדר בשורות, תגים, רווחים, תבניות וכו' (בוט)) |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
{{ניווט כללי עליון}} | |||
{{הועלה אוטומטית}} | {{הועלה אוטומטית}} | ||
'''שלום ''' רב לאלופי עם ה' מנהלי עדתו בק"ק פלוני ה' עליהם יחיו: | |||
'''שלום | |||
'''נדרשתי | '''נדרשתי ''' ללא שאלוני אמרתי הנני ללא בקשתי ולא מן רוחא יתירה די איתא בי גשתי הנה כי תל"ית לא באתי לידי מדה זו אמנם שמעתי ותרגז בטני על דברי ריבות בשעריכם בענין כריתות בריתו של א"א ע"ה איך שני מוהלים מאנו שמוע לדברי הרב המא"הג הותיק שלכם ואם כי בלי ספק אנשים האלו שלמים הם והולכים לתומם אך להיותם בני בלי תורה רק אומני ומוהלי ועושים מעשה קוף בעלמא חושבים הם כי להם ניתנה אר"ש לפסוק ולהורות וכי הת"ח שאינו אומן בזה לא ירים ידו ואין לו עינים לראות עד שהאחד כל בשלי"ש ואמר שסגי בגילוי שליש העטרה ח"ו ובזה יהי' הבן נימול ושאין להרב הכרעה בזה כי הוא אינו מוהל רק מורה הוראה ובשמעי זאת עמדתי מרעיד ואמרתי אוי לנו על שכחת התורה שיגיע לכלל זה שיהיו ח"ו בני ישראל ערלים בלתי מוהלים וערלי לב יטו אוזן לקול המורה ואם אמרתי אחשה אתאפק ואחרישה ומצאנו עון ח"ו גדולה מילה שלא נתלה למרע"ה אפי' שעה א' כמבואר במשנה ספ"ב דנדרים ע"כ קנאת ה' צבאות לבשתי וקנאת תורתו וכבוד לומדי' כמעיל עטתי וקנאת חותם ברית קדש אשר בבשרינו אזרתי וחצני נערתי לצאת בשורתיים אלו נגד כבוד מעלתכם הרמה להודיעכם קושט אמרי אמת: | ||
'''דעו | '''דעו ''' נאמנה כי הלכה רוחת שהמוהל צריך לגלות העטרה כולה שהוא הבשר הגבוה שבראש הגיד עד החריץ שבין הגיד להעטרה וצריך שלא ישייר מן עור הערלה ומן עור הפריעה אפי' כל שהוא כגרגר חרדל ופחות מזה וזהו נקרא ציץ שאינו מעכב המילה שאינו רשאי לחזור עליה בשבת ולרמב"ם גם בחול אינו צריך לחזור עליו ומ"מ מצוה מן המובחר איכא לנקות העטרה וברית הקדש מכל שהוא ערלה מאוסה אמנם אם ישתייר ברוב הקיפה של עטרה אפי' אינו עולה לגובה' של עטרה אלא חוט דק כחוט השערה מ"מ כיון שמקיף רוב הקיפה של עטרה הרי הוא ערל כשהי' וכן נמי אם עולה ברוב גובה' של עטרה חוט דק שאינו מתרחב לרוחבה של עטרה אלא כחוט השערה הרי הוא ערל כשהי' ואם מת כך בלא תיקון ח"ו אם גדול הי' כשמת וידע מזה ולא תיקן עצמו הרי הוא חייב כרת ובאם הי' קטן מ"מ ביטל אביו מ"ע שעליו למול את בנו ומי שאינו מתקן עצמו בזה מקרי מומר לערלות יהי' איך שיהי' הקולר תלוי אקרקפתא דהני גברי מחטיאי רבים בנפשותם ואם נמי חוזרים ומתקני' האנשים ההמה למולם שנית מ"מ מי זוטר בעיני דהני אומני צערן של ישראל ושפיכת דמים וחז"ל דרשו על זה פסוק כי עליך הורגנו כל היום כי כמה סכנת נפשות איכא בשעת מילה ואיך יהי' הם הגורמים למול שנית ודם תהי' אחריתם: | ||
'''והנה | '''והנה ''' פשוט ומבואר בהגהת ש"ע סי' רס"ה סעי' ד' כשחוזר על ציצין המעכבים צריך לחזור ולברך ונראה פשוט אפי' על ציצין המעכבי' הפריעה חוזר ומברך שהרי ביבמות ע"א ע"ב יליף פריעה משוב מול את בני ישראל ש"מ דשייך על פריעה נמי לשון מילה ושפיר מברך על המילה אע"ג דכ' שם תוס' ד"ה סוף מילה דהמל ימול משמע לי' טפי דבר המעכב גוף המילה ולא פריעה היינו דמשמע לי' טפי אבל לעולם פריעה נמי אקרי מילה ושייך שפיר על המילה וכן ברכת להכניסו בבריתו שא"א נמי יברך על ציצין המעכבי' הפריעה הגם בחידושי למס' שבת ספרא"דמ נתעוררתי על הפוסקים דמברך להכניסו בין מילה לפריעה שיהי' עובר לעשייתו של פריעה וקשה לי מה ענין פריעה לבריתו של א"א הא לא נצטוה על הפריעה אף ע"פ שמ"מ קיים אאע"ה מצות פריעה כמ"ש תוס' שם ביבמות ד"ה לא ניתנה וכו' מ"מ לא נכרת ברית עלי' ונדחקתי שם בישוב ק' זו ולא עלתה בידי כהוגן מ"מ לדברי הראשוני' ז"ל שומעין שגם על הפריעה מברכי' להכניסו כנ"ל וזה פשוט: | ||
'''אמנם | '''אמנם ''' כל זה בידעי' בודאי שזה הציץ נשאר כך מתחלה ולא נימול כראוי אך אי ידעי' שנימול כראוי וחזר ונמשכה ערלתו לאיזה סבה שיהי' אינו צריך תיקון אלא מדרבנן ואז הדין כן אם חזרה הערלה וחופה כ"ש העטרה לגמרי באופן שאין ניכר בהסתכלו' כ"ש שהוא נימול אזי צריכי' לחזור ולתקנו באזמל כדינו אמנם בלי ברכה כיון שאינו אלא משום מ"ע אין לברך על דרבנן כזה: | ||
'''אך | '''אך ''' אם רק קצת מהעטרה מגולה אפילו פחות משליש ורביע רק שיהי' ניכר לעין כל בהסתכלות מועט שהוא נימול אזי נהי דבעי תיקון ע"י סמרטוטין שקורין (טראפליש) להמשיך העור להחזירו אחרי' מ"מ לא יוחתך באזמל כלל ומ"ש שליש עטרה הוא לאו דוקא ולא נתכוון בעל ת"הד לשיעור זה מעולם לשליש ולרביע לא שמענו אלא שהשאלה שם היתה בשליש עטרה מגולה ע"כ נקט שליש וכן יראה למעיין שם סי' רס"ד: | ||
'''הנה | '''הנה ''' בנקודת הכסף בי"ד סימן רס"ד נדחק מאוד מ"ט פסק בת"הד דסגי בגילוי שליש העטרה היכי שנימול פ"א כראוי ומתקנו מפני מראית העין דהרי זהו פלוגתא דשמואל ורשב"ג ס"פ רא"דמ וקיי"ל כשמואל לחומרא דנראה ואינו נראה צריך למולו שנית וסבור הי' הש"ך ז"ל דרובו מגולה היינו נראה ממש ומיעוטו היינו נראה ואינו נראה ומפני כך נדחק ליישבו ואומר אני אם אין יישוב לת"הד כ"א מ"ש הש"ך בנ"הכ ק' מנ"ל הא וגם אין לפסוק כמותו בזה אבל לפע"ד אי כדברי הש"ך ק' לשון נראה ואינו נראה דקאמר התלמוד ורוב ומיעוט מבעי' לי' ועוד הא ע"כ האי נראה ואינו נראה ע"כ א"א לפרש על רוב היקף וגובה העטרה דא"כ עשיתו ערלה גמורה דגם מעיקרא אינו חוזר על פחות מרוב גוב' או היקף כנ"ל וע"כ אינו נראה מהול היינו מכוסה ונראה מהול היינו שאין הרוב מכוסה אלא שמ"מ איכא רוב גובה והיקף העטרה מכוסה בחוט דק וכדומה ולפ"ז קשה טובא הא כל עצמו אינו צריך תיקון אלא מפני מראית העין שנראה כאלו הוא עדיין ערל מעיקרא וכיון דאי הי' ערל מעיקרא לא הי' שום חילוק בין ערל בכולו או ברוב גובה והיקף כנ"ל וא"כ יותר יש לחוש למראית העין אם לא נשאר רק כל שהוא והוא רוב גובה או היקף שאז יש לחוש שהמוהל שגה ולא חזר על ציץ המעכב וכה"ג דזה שכיחא ממה שיש לחוש כשיש רוב ממש דלא נחשדו ישראל על זה וידעו כל רואיו שהוא נעשה כן מחמת סרבול הבשר וא"כ איפכא ה"ל לתקן כשנראה מהול צריך תיקון וכשאינו נראה אינו צריך תיקון אע"כ אין הכוונה בש"ס כמו שהבין הש"כ ז"ל אלא כל שנראה רק קצת העטרה מגולה באופן שנראה נימול תו לא גזרו מפני מראית העין שיצטרך אזמל לזה ולא פליגי שמואל ורשב"ג אלא למר סגי בשניכר מהול אפי' אם יצטרך לזה הסתכלות והבטה מרובה ולשמואל בעי' שיהי' ניכר לעין כל בראי' כ"ש ולעולם לא בעי' יותר מקצת העטרה מגולה ואז סגי בסמרטוטין (טראפליש בל"א) ולא יותר ובמילי דרבנן וצערא דגופא להקל שומעין: | ||
'''וכדמות | '''וכדמות ''' ראי' לדברי מלשון רש"י ביבמות ע"ב ע"א ד"ה משוך מהול שנמשכה ערלתו וכסתה העטרה עכ"ל מלשון זה משמע שכסתה כל העטרה אבל אם לא כסתה כל העטרה לא דאל"כ הך וכסתה העטרה מיותר אע"כ משמע קצת כל שלא כסתה כל העטרה לאו משוך הוא שצריך מילה שני' ואע"ג דת"הד הוה ס"ל דרש"י פליג אהרמב"ם וס"ל אפי' נראה מהול נמי צריך תיקון באזמל והיינו מלשון רש"י במתני' ספרא"דמ שכן כ' ואם הי' בעל בשר מתקנו באזמל הא כבר דחאו הש"ך בנ"הכ הנ"ל והעלה דרש"י לא פליג כלל ארמב"ם אלא רש"י מיירי התם בשעת מילה צריך לתקנו באזמל אבל לאח"ז גם רש"י מודה כל שנראה מהול לא יגע בו באזמל כלל וא"כ הדרן להנ"ל דכל שהעטרה מגולה קצת לא בעי אזמל: | ||
'''ועוד | '''ועוד ''' ראי' מהש"ס התם ביבמות מדאמר ר' יהודה לא ימול מפני שסכנה היא לו והביאו לו ראי' מהרבה שהיו בימי בן כוזיבא שמלו עיין שם וקשה מה ראי' הא בימי בן כוזיבא שהמשיכום גוים מפני הגזירה ע"כ הומשכה ונתכס' כל העטרה שיהי' נראה כערל גמור והמה נימולו שנית ורק אך לגלות העטרה קצת לא יותר ובזה ליכא סכנתא משא"כ תנא דבריית' דמשוך צריך מילה שנית היינו אי אפי' העטרה מגולה מ"מ צריך למול שנית באופן שלא ישאר עכ"פ יותר ממיעוטא על זה שפיר חייש ר' יהודה לסכנתא אע"כ דת"ק נמי לא בעי אלא גילוי עטרה קצת לכשיהי' ניכר שהוא מהול וגם על זה פליג ר' יהודה וחייש לסכנתא ועל זה שפיר מייתי ראי' מדורו של בן כוזיבא: | ||
'''ונראה | '''ונראה ''' פשוט דבספק אי הי' כך מעיקרא משגיא' המוהל או לא אלא מסרבול בשר אזלינן בספיקו לחומרא דספיקא דאורייתא הוא וצריך תיקון באזמל אפילו ברוב הקיפו וגובה' האמנם אם יארע כזה במקום אחר צריכים לעיין בזה קצת כי אע"פי שהתינוק יש לו חזקת ערל שהרי נולד ערל מ"מ י"ל נמי רוב מצויין אצל מילה מומחין הן והרי סמכינן אחזקה זו גבי שוחט נגד חזקת אינה זבוחה דבהמה ולאו דוקא המצויין אצל שחיטה אמרי' כן אלא ה"ה בכל כי האי גוני כדילפי' מיני' לגבי ניקור ובדיקה וכדומה כמ"ש הראב"ד הביאו הרא"ש פג"ה סי' י"ט יע"ש היטב וה"ה כאן [ויש לעיין למי דומה אם לשחיטה או לניקור עיין היטב שם] וכ"כ ב"י י"ד סימן ר"ו בשם תשב"ץ ורמ"א שם סעי' ה' ע"ש והנה גבול יש לזה כי יש מיעוט המצוי שנולדים בתולדה קצת עטרה מגולה ואין כאן ראי' שיצא מתחת יד המוהל וע"כ שיעור יש לזה ושיער ת"הד שליש העטרה לא ימצא מגולה ברוב התולדות בלא מעשי ידי מוהל ועל זה השיעור פליגי שמואל ס"ל שצריך שיהי' נראה להדי' לעין כל ששלישותן מגולה ורשב"ג סגי לי' בשיעור מצומצם נראה ואינו נראה ולולי דמסתפינא הוה אמינא כי היכי דבפחות משליש מגולה איכא למתלי שנולד כך ואיכא מראית העין ה"נ אם נראה מהול עד סמוך ממש לחריץ העטרה אלא שרוב הקיפו מסורבל בבשר יש לחוש כי היכי דיש לתלות להקל בחזרת הבשר אחר המילה ה"נ יש לחוש שהמוהל במהירתו ופחידותו לא השגיח יפה וכמ"ש ט"ז ס"סי רס"ד כיוצא בזה וס' שקול הוא בדאורייתא אבל כשהוא הרבה קרוב לשליש מכוסה אנו בטוחים וסמוכים שבתולדה לא הוה כן והמוהל לא הוציא כן מתח"י וע"כ מסורבל בבשר הוא וסגי בסמרטוט לקוב מרוכך בשמן וכעין שכ' רע"ב משנה ב' פי"ט דשבת ועיין פירש"י שם [עיין נדרים ל"א ע"ב במתני' יליף דגוי מהול נקרא ערל מדכתי' פן תעלוזנה בנות הערלים ופי' ר"ן א"א באומה כזו שלא יהי' בהם נולד מהול ע"ש וצע"ג למ"ד פרא"דמ קל"ה ע"א וודאי ערלה כבושה היא לא מוכח מידי ע"כ נלפע"ד כל שנולד וערלתו פתוחה ונראה קצת עטרה וזה שכיח קצת שוב איננו ערל דלשון ערל פי' רמב"ן אטום שבשרו אטום מכוסה מהערלה וכל שאינו מכסה ראש הגווי' הרי איננו ערל אלא לדינא כל שאיננו מגולה עד למטה מחריץ וגם כל שלא נפרע העור הרי הוא ערל לדינא וחייב כרת אבל בעיקר הלשון כיון שנתגלה קצת מהעטרה איננו ערל ולזה נתכוון הר"ן א"א לאומה גדולה כזאת שלא יהיו בהם נולד מהולים כאלו ואיך קרו להם ערלים אלא ע"כ אפי' נימול לגמרי נמי נקרא ערל] ובנידון דידן שגלו המוהלים פניהם לומר דסגי בשליש העטרה ועוד דברים כאלו אשר שמעתי ותרגז בטני אלו אפשר דנפקי מכללא דרוב מצוין מומחי' וצ"ע ופשוט דכל זה בלא ברכה דס' ברכות להקל: | ||
'''וכל | '''וכל ''' השיעורין הנאמרים בתיקון הצריך מפני מראית העין בקישוי משערי' ולא באבר שאינו מקושה אמנם כל הצריך תיקון מדינא נ"ל דמשערי' לי' באבר רך כהסכמת חכם ספרדי שהביא הרב"י סי' רס"ד אע"פ שהש"ך ס"סי הנ"ל הניח דבריו בצריך עיון מלשון הירושל' ובנקודת הכסף שם החליט שלא כספרדי הנ"ל מלשון הרמב"ם בפי' המשנה הנה מלשון רמב"ם בפי' המשנה אין ראי' כלל וממש מוכח להיפך וז"ל ובעל בשר איש שמן רפוי הבשר וכו' והעיקר אצלנו בכל זה שיבוקר האדם בשעה שהוא מתקשה אם נראה מהול מניחין אותו כמות שהוא ואם אינו נראה מהול חותכין הבשר סביב עד שיראה מהול כשיתקשה עכ"ל לעניננו ומדכ' חותכין הבשר סביב משמע דקאי אבעל בשר דלפניו ולא אציצין דלפני פניו דא"כ חותכין העור הל"ל אע"כ התם בציצין אה"נ דאין חלוק כלל ומ"מ אין הכרע בלשון הרמב"ם כלל דמדכ' בכ"ל ז"ה אין הכרע כ"כ כמובן למעיין ומגמ' מוכח כמו כן כחכם ספרדי מדנקט שמואל ורשב"ג נראה ואינו נראה ומתקשה משמע שזהו דין המתחדש גבי תיקון מפני מראית עין ואס"ד דגם בעיקר מילה תלי' כל השיעורים במתקשה א"כ מ"ש דאשמעי' זה גבי תיקון דרבנן ולא גבי דאורייתא ואי סתמא כפירושו דהכל תלי' במתקשה א"כ ה"ל לשמואל למימר סתמא אם נראה צריך למולו ויהי' סתמא כפירושו דהיינו כשמתקשה אע"כ מוכח מתלמוד' דידן דכל שמעיקרא לא נימול כראוי לא משערי' במתקשה וקיי"ל כש"ס דידן נגד הירושלמי ובפרט בעשה חמורה כמילה שנכרתו עלי' י"ג בריתות ועיין בלשון פי' המשנה להרמב"ם הנ"ל: | ||
'''ועתה | '''ועתה ''' שמעוני אחי וישמע אליכם אלקים תקנו ביניכם תיקון גדול שלא ימולו שום תינוק אם לא יבקרוהו המולים תחלה ויעיינו בו היטב כמצוה עליהם בספר שרביט הזהב וגם לא ימולו כ"א במעמד הרב כאשר אני עושה פה בקהלתי אף על פי שהמוהלים מומחי' ובקיאי' מכל מקום אני עומד שם ומזהירם והם שומעי' לי ואחרי דברי לא ישנו ואקוה שיכנסו דברי באזניכם והמוהלים בעצמם יחזרו בהם ויבקשו מטו מהרב הותיק שלכם כי ידעתיו שהוא רב מופלא וראוי לסמוך עליו אפי' שלא בשעת הדחק אמנם אם לא ישמעו ראוי' להעבירם מאומנתם וכי עדיפי מטבח שנמצא חלב אחריו שמעבירים אותו מכ"ש אלו אשר בשאט נפש מזלזלי' במצוה רבה כזו וממנהג בני ישראל לבקש מוהל ירא ה' למול בנו וכי אלו יראי ה' יקראו אם לא ישמעו לקול מורים ח"ו ע"כ אקוה שיכנסו דברי באזניהם ויטו אוזן גם ה' יתן הטוב ויברך אתכם ממקור הברכות ותזכו לגדל בניכם על התורה והעבודה תמה כנפשיכם ונפש אהוביכם ואוהב לכל עבדי ה' ושומרי תורתו החותם פק"ק מ"ד מש"ק כ"ה חשון ואתנה בריתי בבשרכ"ם לפ"ק. משה"ק סופר מפפד"מ. | ||
גרסה מ־17:05, 20 ביולי 2020
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
שלום רב לאלופי עם ה' מנהלי עדתו בק"ק פלוני ה' עליהם יחיו:
נדרשתי ללא שאלוני אמרתי הנני ללא בקשתי ולא מן רוחא יתירה די איתא בי גשתי הנה כי תל"ית לא באתי לידי מדה זו אמנם שמעתי ותרגז בטני על דברי ריבות בשעריכם בענין כריתות בריתו של א"א ע"ה איך שני מוהלים מאנו שמוע לדברי הרב המא"הג הותיק שלכם ואם כי בלי ספק אנשים האלו שלמים הם והולכים לתומם אך להיותם בני בלי תורה רק אומני ומוהלי ועושים מעשה קוף בעלמא חושבים הם כי להם ניתנה אר"ש לפסוק ולהורות וכי הת"ח שאינו אומן בזה לא ירים ידו ואין לו עינים לראות עד שהאחד כל בשלי"ש ואמר שסגי בגילוי שליש העטרה ח"ו ובזה יהי' הבן נימול ושאין להרב הכרעה בזה כי הוא אינו מוהל רק מורה הוראה ובשמעי זאת עמדתי מרעיד ואמרתי אוי לנו על שכחת התורה שיגיע לכלל זה שיהיו ח"ו בני ישראל ערלים בלתי מוהלים וערלי לב יטו אוזן לקול המורה ואם אמרתי אחשה אתאפק ואחרישה ומצאנו עון ח"ו גדולה מילה שלא נתלה למרע"ה אפי' שעה א' כמבואר במשנה ספ"ב דנדרים ע"כ קנאת ה' צבאות לבשתי וקנאת תורתו וכבוד לומדי' כמעיל עטתי וקנאת חותם ברית קדש אשר בבשרינו אזרתי וחצני נערתי לצאת בשורתיים אלו נגד כבוד מעלתכם הרמה להודיעכם קושט אמרי אמת:
דעו נאמנה כי הלכה רוחת שהמוהל צריך לגלות העטרה כולה שהוא הבשר הגבוה שבראש הגיד עד החריץ שבין הגיד להעטרה וצריך שלא ישייר מן עור הערלה ומן עור הפריעה אפי' כל שהוא כגרגר חרדל ופחות מזה וזהו נקרא ציץ שאינו מעכב המילה שאינו רשאי לחזור עליה בשבת ולרמב"ם גם בחול אינו צריך לחזור עליו ומ"מ מצוה מן המובחר איכא לנקות העטרה וברית הקדש מכל שהוא ערלה מאוסה אמנם אם ישתייר ברוב הקיפה של עטרה אפי' אינו עולה לגובה' של עטרה אלא חוט דק כחוט השערה מ"מ כיון שמקיף רוב הקיפה של עטרה הרי הוא ערל כשהי' וכן נמי אם עולה ברוב גובה' של עטרה חוט דק שאינו מתרחב לרוחבה של עטרה אלא כחוט השערה הרי הוא ערל כשהי' ואם מת כך בלא תיקון ח"ו אם גדול הי' כשמת וידע מזה ולא תיקן עצמו הרי הוא חייב כרת ובאם הי' קטן מ"מ ביטל אביו מ"ע שעליו למול את בנו ומי שאינו מתקן עצמו בזה מקרי מומר לערלות יהי' איך שיהי' הקולר תלוי אקרקפתא דהני גברי מחטיאי רבים בנפשותם ואם נמי חוזרים ומתקני' האנשים ההמה למולם שנית מ"מ מי זוטר בעיני דהני אומני צערן של ישראל ושפיכת דמים וחז"ל דרשו על זה פסוק כי עליך הורגנו כל היום כי כמה סכנת נפשות איכא בשעת מילה ואיך יהי' הם הגורמים למול שנית ודם תהי' אחריתם:
והנה פשוט ומבואר בהגהת ש"ע סי' רס"ה סעי' ד' כשחוזר על ציצין המעכבים צריך לחזור ולברך ונראה פשוט אפי' על ציצין המעכבי' הפריעה חוזר ומברך שהרי ביבמות ע"א ע"ב יליף פריעה משוב מול את בני ישראל ש"מ דשייך על פריעה נמי לשון מילה ושפיר מברך על המילה אע"ג דכ' שם תוס' ד"ה סוף מילה דהמל ימול משמע לי' טפי דבר המעכב גוף המילה ולא פריעה היינו דמשמע לי' טפי אבל לעולם פריעה נמי אקרי מילה ושייך שפיר על המילה וכן ברכת להכניסו בבריתו שא"א נמי יברך על ציצין המעכבי' הפריעה הגם בחידושי למס' שבת ספרא"דמ נתעוררתי על הפוסקים דמברך להכניסו בין מילה לפריעה שיהי' עובר לעשייתו של פריעה וקשה לי מה ענין פריעה לבריתו של א"א הא לא נצטוה על הפריעה אף ע"פ שמ"מ קיים אאע"ה מצות פריעה כמ"ש תוס' שם ביבמות ד"ה לא ניתנה וכו' מ"מ לא נכרת ברית עלי' ונדחקתי שם בישוב ק' זו ולא עלתה בידי כהוגן מ"מ לדברי הראשוני' ז"ל שומעין שגם על הפריעה מברכי' להכניסו כנ"ל וזה פשוט:
אמנם כל זה בידעי' בודאי שזה הציץ נשאר כך מתחלה ולא נימול כראוי אך אי ידעי' שנימול כראוי וחזר ונמשכה ערלתו לאיזה סבה שיהי' אינו צריך תיקון אלא מדרבנן ואז הדין כן אם חזרה הערלה וחופה כ"ש העטרה לגמרי באופן שאין ניכר בהסתכלו' כ"ש שהוא נימול אזי צריכי' לחזור ולתקנו באזמל כדינו אמנם בלי ברכה כיון שאינו אלא משום מ"ע אין לברך על דרבנן כזה:
אך אם רק קצת מהעטרה מגולה אפילו פחות משליש ורביע רק שיהי' ניכר לעין כל בהסתכלות מועט שהוא נימול אזי נהי דבעי תיקון ע"י סמרטוטין שקורין (טראפליש) להמשיך העור להחזירו אחרי' מ"מ לא יוחתך באזמל כלל ומ"ש שליש עטרה הוא לאו דוקא ולא נתכוון בעל ת"הד לשיעור זה מעולם לשליש ולרביע לא שמענו אלא שהשאלה שם היתה בשליש עטרה מגולה ע"כ נקט שליש וכן יראה למעיין שם סי' רס"ד:
הנה בנקודת הכסף בי"ד סימן רס"ד נדחק מאוד מ"ט פסק בת"הד דסגי בגילוי שליש העטרה היכי שנימול פ"א כראוי ומתקנו מפני מראית העין דהרי זהו פלוגתא דשמואל ורשב"ג ס"פ רא"דמ וקיי"ל כשמואל לחומרא דנראה ואינו נראה צריך למולו שנית וסבור הי' הש"ך ז"ל דרובו מגולה היינו נראה ממש ומיעוטו היינו נראה ואינו נראה ומפני כך נדחק ליישבו ואומר אני אם אין יישוב לת"הד כ"א מ"ש הש"ך בנ"הכ ק' מנ"ל הא וגם אין לפסוק כמותו בזה אבל לפע"ד אי כדברי הש"ך ק' לשון נראה ואינו נראה דקאמר התלמוד ורוב ומיעוט מבעי' לי' ועוד הא ע"כ האי נראה ואינו נראה ע"כ א"א לפרש על רוב היקף וגובה העטרה דא"כ עשיתו ערלה גמורה דגם מעיקרא אינו חוזר על פחות מרוב גוב' או היקף כנ"ל וע"כ אינו נראה מהול היינו מכוסה ונראה מהול היינו שאין הרוב מכוסה אלא שמ"מ איכא רוב גובה והיקף העטרה מכוסה בחוט דק וכדומה ולפ"ז קשה טובא הא כל עצמו אינו צריך תיקון אלא מפני מראית העין שנראה כאלו הוא עדיין ערל מעיקרא וכיון דאי הי' ערל מעיקרא לא הי' שום חילוק בין ערל בכולו או ברוב גובה והיקף כנ"ל וא"כ יותר יש לחוש למראית העין אם לא נשאר רק כל שהוא והוא רוב גובה או היקף שאז יש לחוש שהמוהל שגה ולא חזר על ציץ המעכב וכה"ג דזה שכיחא ממה שיש לחוש כשיש רוב ממש דלא נחשדו ישראל על זה וידעו כל רואיו שהוא נעשה כן מחמת סרבול הבשר וא"כ איפכא ה"ל לתקן כשנראה מהול צריך תיקון וכשאינו נראה אינו צריך תיקון אע"כ אין הכוונה בש"ס כמו שהבין הש"כ ז"ל אלא כל שנראה רק קצת העטרה מגולה באופן שנראה נימול תו לא גזרו מפני מראית העין שיצטרך אזמל לזה ולא פליגי שמואל ורשב"ג אלא למר סגי בשניכר מהול אפי' אם יצטרך לזה הסתכלות והבטה מרובה ולשמואל בעי' שיהי' ניכר לעין כל בראי' כ"ש ולעולם לא בעי' יותר מקצת העטרה מגולה ואז סגי בסמרטוטין (טראפליש בל"א) ולא יותר ובמילי דרבנן וצערא דגופא להקל שומעין:
וכדמות ראי' לדברי מלשון רש"י ביבמות ע"ב ע"א ד"ה משוך מהול שנמשכה ערלתו וכסתה העטרה עכ"ל מלשון זה משמע שכסתה כל העטרה אבל אם לא כסתה כל העטרה לא דאל"כ הך וכסתה העטרה מיותר אע"כ משמע קצת כל שלא כסתה כל העטרה לאו משוך הוא שצריך מילה שני' ואע"ג דת"הד הוה ס"ל דרש"י פליג אהרמב"ם וס"ל אפי' נראה מהול נמי צריך תיקון באזמל והיינו מלשון רש"י במתני' ספרא"דמ שכן כ' ואם הי' בעל בשר מתקנו באזמל הא כבר דחאו הש"ך בנ"הכ הנ"ל והעלה דרש"י לא פליג כלל ארמב"ם אלא רש"י מיירי התם בשעת מילה צריך לתקנו באזמל אבל לאח"ז גם רש"י מודה כל שנראה מהול לא יגע בו באזמל כלל וא"כ הדרן להנ"ל דכל שהעטרה מגולה קצת לא בעי אזמל:
ועוד ראי' מהש"ס התם ביבמות מדאמר ר' יהודה לא ימול מפני שסכנה היא לו והביאו לו ראי' מהרבה שהיו בימי בן כוזיבא שמלו עיין שם וקשה מה ראי' הא בימי בן כוזיבא שהמשיכום גוים מפני הגזירה ע"כ הומשכה ונתכס' כל העטרה שיהי' נראה כערל גמור והמה נימולו שנית ורק אך לגלות העטרה קצת לא יותר ובזה ליכא סכנתא משא"כ תנא דבריית' דמשוך צריך מילה שנית היינו אי אפי' העטרה מגולה מ"מ צריך למול שנית באופן שלא ישאר עכ"פ יותר ממיעוטא על זה שפיר חייש ר' יהודה לסכנתא אע"כ דת"ק נמי לא בעי אלא גילוי עטרה קצת לכשיהי' ניכר שהוא מהול וגם על זה פליג ר' יהודה וחייש לסכנתא ועל זה שפיר מייתי ראי' מדורו של בן כוזיבא:
ונראה פשוט דבספק אי הי' כך מעיקרא משגיא' המוהל או לא אלא מסרבול בשר אזלינן בספיקו לחומרא דספיקא דאורייתא הוא וצריך תיקון באזמל אפילו ברוב הקיפו וגובה' האמנם אם יארע כזה במקום אחר צריכים לעיין בזה קצת כי אע"פי שהתינוק יש לו חזקת ערל שהרי נולד ערל מ"מ י"ל נמי רוב מצויין אצל מילה מומחין הן והרי סמכינן אחזקה זו גבי שוחט נגד חזקת אינה זבוחה דבהמה ולאו דוקא המצויין אצל שחיטה אמרי' כן אלא ה"ה בכל כי האי גוני כדילפי' מיני' לגבי ניקור ובדיקה וכדומה כמ"ש הראב"ד הביאו הרא"ש פג"ה סי' י"ט יע"ש היטב וה"ה כאן [ויש לעיין למי דומה אם לשחיטה או לניקור עיין היטב שם] וכ"כ ב"י י"ד סימן ר"ו בשם תשב"ץ ורמ"א שם סעי' ה' ע"ש והנה גבול יש לזה כי יש מיעוט המצוי שנולדים בתולדה קצת עטרה מגולה ואין כאן ראי' שיצא מתחת יד המוהל וע"כ שיעור יש לזה ושיער ת"הד שליש העטרה לא ימצא מגולה ברוב התולדות בלא מעשי ידי מוהל ועל זה השיעור פליגי שמואל ס"ל שצריך שיהי' נראה להדי' לעין כל ששלישותן מגולה ורשב"ג סגי לי' בשיעור מצומצם נראה ואינו נראה ולולי דמסתפינא הוה אמינא כי היכי דבפחות משליש מגולה איכא למתלי שנולד כך ואיכא מראית העין ה"נ אם נראה מהול עד סמוך ממש לחריץ העטרה אלא שרוב הקיפו מסורבל בבשר יש לחוש כי היכי דיש לתלות להקל בחזרת הבשר אחר המילה ה"נ יש לחוש שהמוהל במהירתו ופחידותו לא השגיח יפה וכמ"ש ט"ז ס"סי רס"ד כיוצא בזה וס' שקול הוא בדאורייתא אבל כשהוא הרבה קרוב לשליש מכוסה אנו בטוחים וסמוכים שבתולדה לא הוה כן והמוהל לא הוציא כן מתח"י וע"כ מסורבל בבשר הוא וסגי בסמרטוט לקוב מרוכך בשמן וכעין שכ' רע"ב משנה ב' פי"ט דשבת ועיין פירש"י שם [עיין נדרים ל"א ע"ב במתני' יליף דגוי מהול נקרא ערל מדכתי' פן תעלוזנה בנות הערלים ופי' ר"ן א"א באומה כזו שלא יהי' בהם נולד מהול ע"ש וצע"ג למ"ד פרא"דמ קל"ה ע"א וודאי ערלה כבושה היא לא מוכח מידי ע"כ נלפע"ד כל שנולד וערלתו פתוחה ונראה קצת עטרה וזה שכיח קצת שוב איננו ערל דלשון ערל פי' רמב"ן אטום שבשרו אטום מכוסה מהערלה וכל שאינו מכסה ראש הגווי' הרי איננו ערל אלא לדינא כל שאיננו מגולה עד למטה מחריץ וגם כל שלא נפרע העור הרי הוא ערל לדינא וחייב כרת אבל בעיקר הלשון כיון שנתגלה קצת מהעטרה איננו ערל ולזה נתכוון הר"ן א"א לאומה גדולה כזאת שלא יהיו בהם נולד מהולים כאלו ואיך קרו להם ערלים אלא ע"כ אפי' נימול לגמרי נמי נקרא ערל] ובנידון דידן שגלו המוהלים פניהם לומר דסגי בשליש העטרה ועוד דברים כאלו אשר שמעתי ותרגז בטני אלו אפשר דנפקי מכללא דרוב מצוין מומחי' וצ"ע ופשוט דכל זה בלא ברכה דס' ברכות להקל:
וכל השיעורין הנאמרים בתיקון הצריך מפני מראית העין בקישוי משערי' ולא באבר שאינו מקושה אמנם כל הצריך תיקון מדינא נ"ל דמשערי' לי' באבר רך כהסכמת חכם ספרדי שהביא הרב"י סי' רס"ד אע"פ שהש"ך ס"סי הנ"ל הניח דבריו בצריך עיון מלשון הירושל' ובנקודת הכסף שם החליט שלא כספרדי הנ"ל מלשון הרמב"ם בפי' המשנה הנה מלשון רמב"ם בפי' המשנה אין ראי' כלל וממש מוכח להיפך וז"ל ובעל בשר איש שמן רפוי הבשר וכו' והעיקר אצלנו בכל זה שיבוקר האדם בשעה שהוא מתקשה אם נראה מהול מניחין אותו כמות שהוא ואם אינו נראה מהול חותכין הבשר סביב עד שיראה מהול כשיתקשה עכ"ל לעניננו ומדכ' חותכין הבשר סביב משמע דקאי אבעל בשר דלפניו ולא אציצין דלפני פניו דא"כ חותכין העור הל"ל אע"כ התם בציצין אה"נ דאין חלוק כלל ומ"מ אין הכרע בלשון הרמב"ם כלל דמדכ' בכ"ל ז"ה אין הכרע כ"כ כמובן למעיין ומגמ' מוכח כמו כן כחכם ספרדי מדנקט שמואל ורשב"ג נראה ואינו נראה ומתקשה משמע שזהו דין המתחדש גבי תיקון מפני מראית עין ואס"ד דגם בעיקר מילה תלי' כל השיעורים במתקשה א"כ מ"ש דאשמעי' זה גבי תיקון דרבנן ולא גבי דאורייתא ואי סתמא כפירושו דהכל תלי' במתקשה א"כ ה"ל לשמואל למימר סתמא אם נראה צריך למולו ויהי' סתמא כפירושו דהיינו כשמתקשה אע"כ מוכח מתלמוד' דידן דכל שמעיקרא לא נימול כראוי לא משערי' במתקשה וקיי"ל כש"ס דידן נגד הירושלמי ובפרט בעשה חמורה כמילה שנכרתו עלי' י"ג בריתות ועיין בלשון פי' המשנה להרמב"ם הנ"ל:
ועתה שמעוני אחי וישמע אליכם אלקים תקנו ביניכם תיקון גדול שלא ימולו שום תינוק אם לא יבקרוהו המולים תחלה ויעיינו בו היטב כמצוה עליהם בספר שרביט הזהב וגם לא ימולו כ"א במעמד הרב כאשר אני עושה פה בקהלתי אף על פי שהמוהלים מומחי' ובקיאי' מכל מקום אני עומד שם ומזהירם והם שומעי' לי ואחרי דברי לא ישנו ואקוה שיכנסו דברי באזניכם והמוהלים בעצמם יחזרו בהם ויבקשו מטו מהרב הותיק שלכם כי ידעתיו שהוא רב מופלא וראוי לסמוך עליו אפי' שלא בשעת הדחק אמנם אם לא ישמעו ראוי' להעבירם מאומנתם וכי עדיפי מטבח שנמצא חלב אחריו שמעבירים אותו מכ"ש אלו אשר בשאט נפש מזלזלי' במצוה רבה כזו וממנהג בני ישראל לבקש מוהל ירא ה' למול בנו וכי אלו יראי ה' יקראו אם לא ישמעו לקול מורים ח"ו ע"כ אקוה שיכנסו דברי באזניהם ויטו אוזן גם ה' יתן הטוב ויברך אתכם ממקור הברכות ותזכו לגדל בניכם על התורה והעבודה תמה כנפשיכם ונפש אהוביכם ואוהב לכל עבדי ה' ושומרי תורתו החותם פק"ק מ"ד מש"ק כ"ה חשון ואתנה בריתי בבשרכ"ם לפ"ק. משה"ק סופר מפפד"מ.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |