שו"ת מהרשד"ם/יורה דעה/סד: הבדלים בין גרסאות בדף
מהדורה קמא (שיחה | תרומות) (יצירה אוטומטית מתוך טקסט בנחלת הכלל (ספריא) + טיפול בידי מתנדבי האוצר) |
מ (←top: סדר בשורות, תגים, רווחים, תבניות וכו' (בוט)) |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
{{ניווט כללי עליון}} | |||
{{הועלה אוטומטית}} | {{הועלה אוטומטית}} | ||
'''שאלה''' ראובן לוה מתוגר א' עשרים אלפים לבנים ונפטר ראובן והתוגר בקש מעותיו משמעון בן ראובן או שיכתוב שמו בפנקסו מחדש אחר זמן נשתתף שמעון הנז' עם לוי באופן זה שכל אחד יוציא ט"ו אלפים לבנים בשותפות ושמעון הוציא ז' אלפים וקבל עליו ח' אלפים מהתוגר הנז' לתת הריוח שלהם לתוג' הנז' ולוי הוציא ג' אלפים וקבל עליו לעלות הריוח לתוגר מי"ב אלפים והלכו שניהם יחד והוציאו שם המת מהפנקס של התוגר וכתבו שמם זה לזה ערב קבלן ופרען והתוגר לא הוה יודע ששמעון היה חייב ח' ולוי י"ב רק שמשניהם היה יודע המעות בשוה בתוך הזמן נפגר התוגר אין דורש ואין מבקש המעות ונפל ספק אם זכו אלו השנים בזה המעות כל א' במה שיש בידו או נאמר שיתחלקו בשוה או נאמר שהכל לשמעון בן ר' גם יש לראות אם בכיוצא בזה יש איסור רבית דרבנן או דאורייתא ועל הכל ילמדנו רבינו ושכמ"ה: | |||
'''שאלה''' | |||
'''תשובה''' | '''תשובה''' | ||
'''פתחנא''' | '''פתחנא''' במאי דסליק מיניה דלענין הרבית נראה בעיני דהוי רבית קצוצה שהרי כתב ריב"ה ז"ל י"ד סי' קס"ט ישראל שלוה מגוי ברבית ובקש להחזירה ואמר תנה לי ואני אעלה לו כדרך שאתה מעלה אסור שאין לישראל הלוה עסק עם הגוי דבשליחותו הוא נותן לגוי ודומה למי שאומר לחברו אני אלוה לך ע"מ שתתן הרבית לגוי דפשיטא שהוא אסור וכו' עד אלא אפי' אין המלוה חייב לגוי כלום כיון דבשכר ההלואה נותן לגוי הרבית עפ"י המלוה הוי ר"ק ע"כ הא קמן דבין שיהיה שמעון הוי חייב לגוי ובין שאין שמעון חייב לגוי כיון שהמעות באו ללוי מיד שמעון הוי ש' המלוה ולוי הלוה והרבית שנותן לתוגר הוי ר"ק ואפי' לתלמידי הרשב"א ז"ל שכתבו שיש מתירין כשהעמידו אצל הגוי היינו כשנסתלק ישראל הא' מן הגוי או שאמר לו והפטר או אפי' לא אמר הפטר אלא תנם לו היה אפשר לומר שהיה מותר לדעתם אעפ"י שרבו האוסרים אפי' כשאמר לו והפטר מ"מ בנ"ד אפי' לתלמידי הרשב"א אסור גמור כי לא אמר התוגר תנם לו ולא והפטר אלא לעולם נשאר החוב כמו שהיה על שמעון וראיה לדבר שלא היה ידוע לתוגר האי כמה חייב והאי כמה חייב וא"כ פשיטא ששמעון הוא המלוה ולוי אינו אלא ערב ויש כאן ר"ק מב' פנים א' הרבית שנותן לגוי וא' שכר המעות שהיה צריך שמעון ליתן למי שיצא ערב בשבילו לתוגר וכי מפני שכתב שמות שניהם בפקנסו נפטר שמעון מכמות שהיה אינו אלא שהובטח הגוי יותר משמעון ע"כ. נראה בעיני שדבר זה אסור גמור וקרוב בעיני שאין כאן אלא ר"ק שאלו המעות נראה שאינם כלל מהתוגר כי אם מישראל והטעם שמן התורה אין היתומים חייבים לפרוע חוב אביהם אלא אם הניח אביהם קרקע שנפרע המלוה מן הקרקע אבל מתקנת הגאונים אף מן המטלטלין ואינו עולה בדעת שתקנו בנדון כיוצא בזה דהא קי"ל בהגוזל בתרא והביאו הרמב"ם ז"ל בהלכות מלכים גוי דאית ליה דינא בהדי ישראל אם אתה יכול לזכות לישראל בדינם זכהו ובדין ישראל זכהו ובנדון זה לענין הדין אפשר שאפי' בדינם שמעון היה פטור שכפי הנראה הוא לא היה אפי' ערב וא"כ כמה הרפתקי הוה צריך על התוג' לעבור כדי לחייב לשמעון בדינ' ועדיין אולי ואפי' אם ת"ל שבדינם חייב מאי הוי כיון שבדיננו פטור שמעון א"כ נמצא שכפי האמת אלו המעות שהלוה ללוי היו מעות של שמעון והיה נותן רבית לתוגר מהם ומעולם לא יצאו מרשות שמעון אלא שהיה מחוייב לוי שבעת שיתבע אותם התוגר שיתנם לוי ועל כן אני אומר דלא מבעיא לדעת מהר"ם שכתב וז"ל שהביא הריב"א ח"מ סי' קפ"ג והדברים ק"ו ומה התם שראובן מעולם לא קבל כלל מן הגוי אלא שמעון והגוי לא היה מכיר לר' עכ"ז פס' שיחזיר המעו' לר' לפי שעל האמת הוא זכה במעות והוא היה העיקר בנ"ד שלוי לא לקח מעות מיד התוגר אלא מיד שמעון ועדין לא יצאו מרשותו אלא שנתנם כדי שאם היום או מחר יתבע וז"ל תשובה להר"ם מרוטנבורק ראובן ששלח לשמעון שיקנה לו בגדים מגוי בהקפה וכשהגיע זמן הפרעון נתן רא' המעות לשמעון לפרוע ונמצא שהמוכר שכחם צריך שמעון להחזירם לראובן ואינו יכול לומר אני רוצה לעכבם שמא אחר זמן יזכרם הגוי וכיון דהימני' שמעון לראובן מעיקרא ונעשה ערב בשבילו בלא משכון גם עתה לא יעכבם על הספק בשביל ערבון וגם אינו יכול לומר אני רוצה לקדש את השם ולהשיבם דבשלו יכול לקדש את השם ולא בשל אחרים יתבע התוגר המעות ממנו כי הוא היה החייב הראשון האמיתי בערך לוי וה"ל כפקדון שלו על אחת כ"ו וכ"ש כמו שכתבתי שאלו המעות אינם אלא משמעון באמת א"כ פשיטא מן הדין שחייב לו להחזיר הכל לשמעון אלא אפי' לדעת רבי' אפרים שחולק ע"ז אפי' לדעתו יאמר בנ"ד שהכל לשמעון דשאני התם שעיקר המעו' הם מן הדין בין בדינם בין בדיננו מן הגוי אבל בנ"ד שאינו כן כמו שאמרתי אפי' רבינו אפרים מודה דדווקא התם שהמעות היו מן הגוי ונתנם לו מסרם לשמעון והגוי שכחם זכה שמעון אמנם בנ"ד שמעות אלו לא נתנם שמעון שיתנם הוא לגוי אלא כדי שלא לפרוע מהם רבית אמנם כבר ידע שמעון שהחוב מוטל עליו לפרוע לגוי ואינם ביד לוי אלא כפקדון בשביל שהיה לו ערב מעולם לא יצאו מרשות שמעון וכ"ש שהרמ"ה ז"ל פסק כדברי מהר"ם וריב"ה שהוא אחרון נראה דעתו כן כיון שהביא סברת הרמ"ה למסקנא ומטעם זה היה נר' שהדין היה נותן שיחזור לו כל הי"ב אלפים לשמעון ועוד רואה אני מחלוקת אחר בין ר"ת ור"י ז"ל כו' שהם שני הפכים שכתבו התוס' בפ' אלמנה נזונת וז"ל שם ואשר שאלת על ראובן ששלח לשמעון לקבל מעותיו וטעה גוי בחשבון נ"ל שחולקין בין שניה' כו' עד ושוב חזר בו דכל טעות בין ע"י מקח בין שהטעה במנין הכל לבעל המעות כו' נר' שהכל לשליח שאם גנב וגזל והטע' את הגוי מה טיבו של בע"ה ואפילו חולקין לא שייך לומר כו' עד תדע דהא סברא הוא שאם היה רוצה היה מחזיר לגוי כ"מ שהטעהו דזה תימא למימר שלא היה יכול להודיעו ולהחזיר לו הרי שאפי' שמעות היתרים לא באו ליד ראובן כלל ולא היה לו בהם שייכות כלל עכ"ז חזר בו ר"ת וכתב שהכל למשלח בנ"ד עאכ"ו גם ר"י ז"ל לא חלק אלא על זה שהשלי' גנב או גזל והוא הטעה את הגוי אמנם בנ"ד דליכא חד מהני אפי' ר"י יודה שהכל לשמעון אך אמנם יש סברא ג' בהאי פלוגת' {{ממ|דר"י}} ור"ת דחולקין ונתנו בזה טעמים חלוקי' מכל זה נ"ל שבחלק שמעון מעולם לא זכה בהם לוי כלל ובחלק לוי הדין היה נותן ג"כ שיהיה הכל לשמעון כיון שהמעות באו לו מיד שמעון ומעולם לא נסתלק יד שמעון מהם ומ"מ למעשה נ"ל שיחלקו הי"ב אלפי' לב' בין שמעון ולוי אח' שלוי מוחזק בה' ע"כ מה שכתבתי ואח"כ מצאתי תשוב' להר"דך על ענין כיוצא וז"ל ראובן שאמר לשמעון בקש לי מהנכרי אלף לבנים בהלואה ואני אפרע הרבי' ומצאו שמעון והלכו שניהם וקבלו המעות מהנכרי ונכנס שמעון ערב לנכרי ולבסוף שכח הנכרי המעות שנתן ולא קבל דבר לא רבית ולא קרן וטען שמעון על ראובן ואומר כי הנכרי לקח בחזקה משלי ת"ק לבנים ואני רוצה שתתן אותם לי כו' ופסק שהדין עם ראובן ובסוף דבריו הביא תשו' מהר"ם הנז' וז"ל הרי לך שאפי' נתן ראובן לשמעון המעות ליתנם לגוי והגוי שכחם שחייב הוא להחזירם לראובן לדעתו של מהר"ם שהוא בתרא והוא בעל הוראה ועפ"י הוראותיו רוב ישראל מתנהגים ע"כ הרי שהרב הזה דעתו נוטה כפי הדין לעשות מעשה כדברי מהר"ם ולדעתו הדין הוא פשוט בנ"ד שהי"ב אלפים שביד לוי שנתנם לו שמעון דהשתא ומה בנדון מהר"ם ששמעון לקח הסחורה מן הגוי וגם עתה המעות בידו וכפי הנראה הגוי לא היה מכיר אלא לשמעון עכ"ז פסק מהר"ם שחייב שמעון להחזיר לראובן המעות בנ"ד שהתוגר לא היה מכיר ללוי ולא נתן לו מעות מידו אלא ששמעון נתן לו מעותיו כדי שיהיו מזומנים ביד לוי ליתן מעות שכפי האמת כפי הדין לא היה חייב לו על אחת כו"כ ואפי' הכי אני אומר שיחלוקו כיון שכפי הנראה מטי לשמעון הנאה שאלו לא יצא לו ערב לוי אולי היה נוטל משמעון מעותיו כדין ושלא כדין וגם לוי מוחזק מטעם זה נר' לי שטוב שיחלוקו הי"ב אלפים שביד לוי לבד כנז' הנראה לע"ד כתבתי וחתמתי שמי הצעיר שמואל די מדינה: | ||
גרסה אחרונה מ־15:16, 20 ביולי 2020
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
שאלה ראובן לוה מתוגר א' עשרים אלפים לבנים ונפטר ראובן והתוגר בקש מעותיו משמעון בן ראובן או שיכתוב שמו בפנקסו מחדש אחר זמן נשתתף שמעון הנז' עם לוי באופן זה שכל אחד יוציא ט"ו אלפים לבנים בשותפות ושמעון הוציא ז' אלפים וקבל עליו ח' אלפים מהתוגר הנז' לתת הריוח שלהם לתוג' הנז' ולוי הוציא ג' אלפים וקבל עליו לעלות הריוח לתוגר מי"ב אלפים והלכו שניהם יחד והוציאו שם המת מהפנקס של התוגר וכתבו שמם זה לזה ערב קבלן ופרען והתוגר לא הוה יודע ששמעון היה חייב ח' ולוי י"ב רק שמשניהם היה יודע המעות בשוה בתוך הזמן נפגר התוגר אין דורש ואין מבקש המעות ונפל ספק אם זכו אלו השנים בזה המעות כל א' במה שיש בידו או נאמר שיתחלקו בשוה או נאמר שהכל לשמעון בן ר' גם יש לראות אם בכיוצא בזה יש איסור רבית דרבנן או דאורייתא ועל הכל ילמדנו רבינו ושכמ"ה:
תשובה
פתחנא במאי דסליק מיניה דלענין הרבית נראה בעיני דהוי רבית קצוצה שהרי כתב ריב"ה ז"ל י"ד סי' קס"ט ישראל שלוה מגוי ברבית ובקש להחזירה ואמר תנה לי ואני אעלה לו כדרך שאתה מעלה אסור שאין לישראל הלוה עסק עם הגוי דבשליחותו הוא נותן לגוי ודומה למי שאומר לחברו אני אלוה לך ע"מ שתתן הרבית לגוי דפשיטא שהוא אסור וכו' עד אלא אפי' אין המלוה חייב לגוי כלום כיון דבשכר ההלואה נותן לגוי הרבית עפ"י המלוה הוי ר"ק ע"כ הא קמן דבין שיהיה שמעון הוי חייב לגוי ובין שאין שמעון חייב לגוי כיון שהמעות באו ללוי מיד שמעון הוי ש' המלוה ולוי הלוה והרבית שנותן לתוגר הוי ר"ק ואפי' לתלמידי הרשב"א ז"ל שכתבו שיש מתירין כשהעמידו אצל הגוי היינו כשנסתלק ישראל הא' מן הגוי או שאמר לו והפטר או אפי' לא אמר הפטר אלא תנם לו היה אפשר לומר שהיה מותר לדעתם אעפ"י שרבו האוסרים אפי' כשאמר לו והפטר מ"מ בנ"ד אפי' לתלמידי הרשב"א אסור גמור כי לא אמר התוגר תנם לו ולא והפטר אלא לעולם נשאר החוב כמו שהיה על שמעון וראיה לדבר שלא היה ידוע לתוגר האי כמה חייב והאי כמה חייב וא"כ פשיטא ששמעון הוא המלוה ולוי אינו אלא ערב ויש כאן ר"ק מב' פנים א' הרבית שנותן לגוי וא' שכר המעות שהיה צריך שמעון ליתן למי שיצא ערב בשבילו לתוגר וכי מפני שכתב שמות שניהם בפקנסו נפטר שמעון מכמות שהיה אינו אלא שהובטח הגוי יותר משמעון ע"כ. נראה בעיני שדבר זה אסור גמור וקרוב בעיני שאין כאן אלא ר"ק שאלו המעות נראה שאינם כלל מהתוגר כי אם מישראל והטעם שמן התורה אין היתומים חייבים לפרוע חוב אביהם אלא אם הניח אביהם קרקע שנפרע המלוה מן הקרקע אבל מתקנת הגאונים אף מן המטלטלין ואינו עולה בדעת שתקנו בנדון כיוצא בזה דהא קי"ל בהגוזל בתרא והביאו הרמב"ם ז"ל בהלכות מלכים גוי דאית ליה דינא בהדי ישראל אם אתה יכול לזכות לישראל בדינם זכהו ובדין ישראל זכהו ובנדון זה לענין הדין אפשר שאפי' בדינם שמעון היה פטור שכפי הנראה הוא לא היה אפי' ערב וא"כ כמה הרפתקי הוה צריך על התוג' לעבור כדי לחייב לשמעון בדינ' ועדיין אולי ואפי' אם ת"ל שבדינם חייב מאי הוי כיון שבדיננו פטור שמעון א"כ נמצא שכפי האמת אלו המעות שהלוה ללוי היו מעות של שמעון והיה נותן רבית לתוגר מהם ומעולם לא יצאו מרשות שמעון אלא שהיה מחוייב לוי שבעת שיתבע אותם התוגר שיתנם לוי ועל כן אני אומר דלא מבעיא לדעת מהר"ם שכתב וז"ל שהביא הריב"א ח"מ סי' קפ"ג והדברים ק"ו ומה התם שראובן מעולם לא קבל כלל מן הגוי אלא שמעון והגוי לא היה מכיר לר' עכ"ז פס' שיחזיר המעו' לר' לפי שעל האמת הוא זכה במעות והוא היה העיקר בנ"ד שלוי לא לקח מעות מיד התוגר אלא מיד שמעון ועדין לא יצאו מרשותו אלא שנתנם כדי שאם היום או מחר יתבע וז"ל תשובה להר"ם מרוטנבורק ראובן ששלח לשמעון שיקנה לו בגדים מגוי בהקפה וכשהגיע זמן הפרעון נתן רא' המעות לשמעון לפרוע ונמצא שהמוכר שכחם צריך שמעון להחזירם לראובן ואינו יכול לומר אני רוצה לעכבם שמא אחר זמן יזכרם הגוי וכיון דהימני' שמעון לראובן מעיקרא ונעשה ערב בשבילו בלא משכון גם עתה לא יעכבם על הספק בשביל ערבון וגם אינו יכול לומר אני רוצה לקדש את השם ולהשיבם דבשלו יכול לקדש את השם ולא בשל אחרים יתבע התוגר המעות ממנו כי הוא היה החייב הראשון האמיתי בערך לוי וה"ל כפקדון שלו על אחת כ"ו וכ"ש כמו שכתבתי שאלו המעות אינם אלא משמעון באמת א"כ פשיטא מן הדין שחייב לו להחזיר הכל לשמעון אלא אפי' לדעת רבי' אפרים שחולק ע"ז אפי' לדעתו יאמר בנ"ד שהכל לשמעון דשאני התם שעיקר המעו' הם מן הדין בין בדינם בין בדיננו מן הגוי אבל בנ"ד שאינו כן כמו שאמרתי אפי' רבינו אפרים מודה דדווקא התם שהמעות היו מן הגוי ונתנם לו מסרם לשמעון והגוי שכחם זכה שמעון אמנם בנ"ד שמעות אלו לא נתנם שמעון שיתנם הוא לגוי אלא כדי שלא לפרוע מהם רבית אמנם כבר ידע שמעון שהחוב מוטל עליו לפרוע לגוי ואינם ביד לוי אלא כפקדון בשביל שהיה לו ערב מעולם לא יצאו מרשות שמעון וכ"ש שהרמ"ה ז"ל פסק כדברי מהר"ם וריב"ה שהוא אחרון נראה דעתו כן כיון שהביא סברת הרמ"ה למסקנא ומטעם זה היה נר' שהדין היה נותן שיחזור לו כל הי"ב אלפים לשמעון ועוד רואה אני מחלוקת אחר בין ר"ת ור"י ז"ל כו' שהם שני הפכים שכתבו התוס' בפ' אלמנה נזונת וז"ל שם ואשר שאלת על ראובן ששלח לשמעון לקבל מעותיו וטעה גוי בחשבון נ"ל שחולקין בין שניה' כו' עד ושוב חזר בו דכל טעות בין ע"י מקח בין שהטעה במנין הכל לבעל המעות כו' נר' שהכל לשליח שאם גנב וגזל והטע' את הגוי מה טיבו של בע"ה ואפילו חולקין לא שייך לומר כו' עד תדע דהא סברא הוא שאם היה רוצה היה מחזיר לגוי כ"מ שהטעהו דזה תימא למימר שלא היה יכול להודיעו ולהחזיר לו הרי שאפי' שמעות היתרים לא באו ליד ראובן כלל ולא היה לו בהם שייכות כלל עכ"ז חזר בו ר"ת וכתב שהכל למשלח בנ"ד עאכ"ו גם ר"י ז"ל לא חלק אלא על זה שהשלי' גנב או גזל והוא הטעה את הגוי אמנם בנ"ד דליכא חד מהני אפי' ר"י יודה שהכל לשמעון אך אמנם יש סברא ג' בהאי פלוגת' (דר"י) ור"ת דחולקין ונתנו בזה טעמים חלוקי' מכל זה נ"ל שבחלק שמעון מעולם לא זכה בהם לוי כלל ובחלק לוי הדין היה נותן ג"כ שיהיה הכל לשמעון כיון שהמעות באו לו מיד שמעון ומעולם לא נסתלק יד שמעון מהם ומ"מ למעשה נ"ל שיחלקו הי"ב אלפי' לב' בין שמעון ולוי אח' שלוי מוחזק בה' ע"כ מה שכתבתי ואח"כ מצאתי תשוב' להר"דך על ענין כיוצא וז"ל ראובן שאמר לשמעון בקש לי מהנכרי אלף לבנים בהלואה ואני אפרע הרבי' ומצאו שמעון והלכו שניהם וקבלו המעות מהנכרי ונכנס שמעון ערב לנכרי ולבסוף שכח הנכרי המעות שנתן ולא קבל דבר לא רבית ולא קרן וטען שמעון על ראובן ואומר כי הנכרי לקח בחזקה משלי ת"ק לבנים ואני רוצה שתתן אותם לי כו' ופסק שהדין עם ראובן ובסוף דבריו הביא תשו' מהר"ם הנז' וז"ל הרי לך שאפי' נתן ראובן לשמעון המעות ליתנם לגוי והגוי שכחם שחייב הוא להחזירם לראובן לדעתו של מהר"ם שהוא בתרא והוא בעל הוראה ועפ"י הוראותיו רוב ישראל מתנהגים ע"כ הרי שהרב הזה דעתו נוטה כפי הדין לעשות מעשה כדברי מהר"ם ולדעתו הדין הוא פשוט בנ"ד שהי"ב אלפים שביד לוי שנתנם לו שמעון דהשתא ומה בנדון מהר"ם ששמעון לקח הסחורה מן הגוי וגם עתה המעות בידו וכפי הנראה הגוי לא היה מכיר אלא לשמעון עכ"ז פסק מהר"ם שחייב שמעון להחזיר לראובן המעות בנ"ד שהתוגר לא היה מכיר ללוי ולא נתן לו מעות מידו אלא ששמעון נתן לו מעותיו כדי שיהיו מזומנים ביד לוי ליתן מעות שכפי האמת כפי הדין לא היה חייב לו על אחת כו"כ ואפי' הכי אני אומר שיחלוקו כיון שכפי הנראה מטי לשמעון הנאה שאלו לא יצא לו ערב לוי אולי היה נוטל משמעון מעותיו כדין ושלא כדין וגם לוי מוחזק מטעם זה נר' לי שטוב שיחלוקו הי"ב אלפים שביד לוי לבד כנז' הנראה לע"ד כתבתי וחתמתי שמי הצעיר שמואל די מדינה:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |