פתחי תשובה/אבן העזר/קסד: הבדלים בין גרסאות בדף
מהדורה קמא (שיחה | תרומות) (יצירה אוטומטית מתוך טקסט בנחלת הכלל (ספריא) + טיפול בידי מתנדבי האוצר) |
מ (←top: סדר בשורות, תגים, רווחים, תבניות וכו' (בוט)) |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
{{ניווט כללי עליון}} | |||
{{הועלה אוטומטית}} | {{הועלה אוטומטית}} | ||
{{עוגןמ|א}} '''חליצה אחרת מכל האחין.''' עבה"ט וע' בתשובת זכרון יוסף סי' י"ג בעובדא באשה אחת שחלצה תוך ג"ח כי כיזבה הוא ושליח שהלך עמה ואמרו לפני הב"ד שכבר כלו ג"ח נפטרת בעלה יעתה נוגע הדבר ואם תצטרך לחזור על כל האחין הוא דבר קשה מאד כי יבם אחד במדינה רחוקה וגם היא כבר מקושרת להנשא לאיש א' דתלו בי' טפלי ואם יתארך הדבר יבוטל הקישור ותהי צריכה לשבת גלמודה והיא עניה. והאריך שם לבאר שדין זה דהרמ"א ז"ל שמקורו מהגמ"ר הוא נגד רוב פוסקים ראשונים דהיינו הרי"ף והרא"ש והרמב"ם וטור וש"ע ונ"י ומשנה למלך דמדבריהם מבואר דא"צ חליצה אחרת כלל וכל הראיו' דמייתי הגמ"ר יש לדחות ואפילו הראיה שמביא מהירו' אינה ראיה כ"כ דהא קיי"ל דעבדינן כש"ס דילן וכל הדינים שנאמרו בש"ס דילן בענין זה ובפוסקים הראשונים לא נאמרו אלא לגבי חליצה מעוברת ולא לגבי חליצה תוך ג"ח ואפילו להירושה י"ל דדי לה בחליצת החולץ הראשון שנית אבל א"צ לחזור על כל האחין כו' ולכן מסיק בנ"ד שהוא שעת הדחק אפשר להתיר שתחלוץ זימנא אחרינא מן החולץ הראשון ומותרת להנשא לאיש שנתקדשה אליו בלי חליצה מן אחיו שבמדינה אחרת דאפשר וקרוב לודאי שלא כתבו הגמ"ר והרמ"א כן רק שלא במקום הדחק לחומרא בעלמא לכתחלה ולא בשעת הדחק כנ"ד ומסיים ומ"מ מיראי הוראה אני וקשה לפסוק הלכה למעשה נגד דעת הרמ"א ז"ל וגם הב"ש סק"ד קבע בו מסמורת ע"כ אין להתירה אם לא שיסכימו עוד שני רבנים שיהיה יוצא ההיתר מב"ד של שלשה ע"ש: | |||
(א) ''' שלא נודע שכלו לו חדשיו.''' עיין ב"ש ס"ק י"א ועמ"ש בזה לעיל סי' קנ"ו ס"ק י"א מדינים אלו: | |||
{{עוגןמ|ב}} '''ומת בתוך ל'.''' | {{עוגןמ|ב}} '''ומת בתוך ל'.''' ע' בגמ' שבת דף קל"ו ע"א אלא אמר אביי פיהק ומת דברי הכל מת הוא כי פליגי בנפל מן הגג כו' ובדברי הר"ן שם והובא בב"י לעיל סימן קנ"ו. וע' בתשובת רבינו עקיבא איגר ז"ל סי' צ"ח שכ' לתמוה על מה שלא הערו הראשונים והאחרונים כאן דבחלה ומת גם אשת כהן חולצת כשיטת רבינו יונה וביותר דעכ"פ בפיהק ומת איך נוכל להקל נגד דעת רבינו יונה והרז"ה והבה"ג. והב"י סי' קנ"ו הביא שיטת הפוסקים אלו וכ' עלה ואנן קיי"ל כרשב"ג ואף באכלו ארי בעי שיהוי ל' יום. וזהו באמת פשוט אבל מ"מ הא נ"מ באשת כהן ואמאי שתק הב"י בסי' קס"ד (כבר הזכיר תמיהא זו גם בס"ס פ"ט ושם כתב שגם דעת הרמב"ן במלחמות כרבינו יונה דחלה ומת הוי כמו פיהק ומת זולת באכלו ארי ורוצה להעמיס כן גם בדעת הטור דבסי' קנ"ו כתב בין שחלה ומת בין אכלו ארי ה"ז ספק נפל. והשמיט מה דסיים הרמב"ם וצריכה חליצה מד"ס רק כתב סתם דחולצת ולא מתייבמת. ולכן תמה על הטור בסי' קס"ד שכ' סתם דבמת תוך ל' באשת כהן אינה חולצת ולא ביאר דדוקא באכלו ארי. וביותר על שתיקת האחרונים בדין זה דעכ"פ בפיהק ומת ראוי לחוש לגדולי הפוסקים דקייל כאביי וגם באשת כהן חולצת והניח בצ"ע ע"ש) . וכ' עוד דמסוגי' דשבת שם יש להוכיח דפיהק ומת לאו דוקא שמת מתוך הפיהוק אלא דבפיהק כיון דחזינן דנחלש וזוטר חיותו אף דאכלו ארי בתוך הפיהוק חיישי' לנפל כ"ז שלא הבריא מתוך הפיהוק. וא"כ יהי' דין חדש דבאשת כהן ופיהק ואכלו ארי צריכה חליצה. ולישנא דפיהק ומת לא משמע כן וצ"ע לדינא עכ"ד: וע"ש עוד שהאריך בנדון שנשאל עליו חתנו הגאון ר' משה סופר ז"ל (שורש השאצה לא נזכר שם ואך מובן מתוך התשוב' דהמעשה היה שמת הולד ד' ימים אחר הלידה והי' נגמר שערו וצפרניו והשואל לא פירש אם ראו מיד בשעת הלידה שגמרו או אח"כ ראו. והיה כאן יבם שנקטעה רגלו (ע"ל סימן קס"ט סל"ה) וגם זה לא פי' השואל אם נשאר שיורים בשוק להלביש בו מנעול ולחלוץ אלא דאין המנעל יכול להתקיים במעט הזה עד שיקשרנו למעלה מהארכובא או דלא נשארו שיורים בשוק כלל שנחתך בתוך הארכוב' וכ' דודאי נ"ד ראוי לדמות לאשת כהן ועדיף מיניה כיון דלית ליה תקנתא ובזה סמכי' ארבנן דלא בעי שהה. אך מ"מ הא דעת הרשב"א מפורש דלרבנן סתם ולדות ל"צ שיהוי והוא דגמרו ובנ"ד לא נזכר בדברי השואל אם הי' גמרו בשעת הלידה דהכנון עם חתני נ"י דבעינן כן וכדדייק מלשון רש"י (נראה כוונתו מדברי רש"י ביבמות דף פ' סוף ע"ח בד"ה ובן ח' ע"ש) וכן מלשון הרמב"ם פ"א ממילה כו' ועוד דאף מה דמתירין באשת כהן זהו באכלו ארי אבל בנ"ד דחלה ומת כבר עמדתי לתמוה כו' (כנזכר למעלה) ומסיק וז"ל ומ"מ לדינא נראה דבחלה ומת כיון דהרז"ה דמחמיר בפיהק מיקל בחלה ומת יש לסמוך דאם עתה רואים שגמרו ולא ידעי' אם היה בלידה גמרו דאולי אף אם היכא דל"ג מיד לא מקרי גמר י"ל דמ"מ בליכא ריעותא לפנינו דלא ידעינן גם ההיפוך אם ל"ג בשעת לידה תלינן דגמרו מיד בשעת הלידה ולזה י"ל אף בנחתך בארכובה יש לדון להקל בשעת הדחק ועיגון אם יסכים לזה מר חתני הגנ"י. אבל אם בנ"ד פיהק ומת דאפשר דפיהק ד' ימים דאם מיד כשנולד לא היה בריא יש לומר דלא ידעינן מהו פיהק דאפשר דחלה היינו בריא ונחלה אבל אם חלה מיד הוי בכלל פיהק. בזה בנחתך בארכובה ממש קשה להקל אך בנשתייר מהשוק י"ל דסמכינן להקל גם בזה כיון דלא הוי ודאי פיהק. ועכ"פ אם בנ"ד לא היה בכלל פיהק בזה בחלה ומת בנשתייר מהשוק יש להקל בחליצה ובלא נשתייר מהשוק איני כדאי וגדולי הדור המה יכריעו ולא אני עכ"ל ע"ש (וע' בזה בתשובת חתם סופר ח"ב סי' ס"ט וסי' ע'): והנה בעיקר דבר זה מ"ש הגאון ז"ל שלא הערו הראשונים והאחרונים. באמת כבר העיר הריב"ש בתשו' סי' תמ"ו הובא בב"י סי' קנ"ו ומשמע מדבריו שדעתו דהעיקר כהרז"ה דבחלה ומת נמי פליגי רבנן ולכן באשת כהן אינה חולצת ע"ש (אלא דמ"ש שם שגם רש"י ס"ל כרבי' יונה דלאו דוקא פיהק ומת אלא ה"ה חלה ומת. ע' ברש"ל ובמהרש"א בשבת שם ד"ה שפיהק שדייקו מלשון רש"י שם איפכא דסתם מת בתוך ל' הוי כאכלו ארי ע"ש) גם בס' תבואות שור סימן ט"ו ס"ק י"ג נתעורר בזה וכתב וז"ל הנה נחלקו הפוסקים בחלה ומת כו' והרמב"ם אע"פ שכ' והועתק דבריו בש"ע א"ע סי' קנ"ו ס"ד דאפילו מת מחולי תוך ל' צריכה חליצה רק מדרבנן מ"מ אין ראיה כמאן ס"ל דלדידיה אפילו כל ספק דאוריי' אינו כ"א דרבנן כידוע בפוסקים והשתא כיון דפלוגת' דרבוות' היא פשיט' שיש להחמיר ולומר דחלה ומת דאוריית' הוא וצריכה חליצה אפילו באשת כהן עכ"ל ע"ש גם בתשו' ברית אברהם חיו"ד סי' כ' אות ו' הביא דבתשובת מהרי"ט ח"ב ס"ס ט"ו הוכיח דה"ה במת ע"י חולי צריכה חליצה לכ"ע ע"ש. אמנם מדברי הגאון רע"ק ז"ל הנ"ל מבואר שדעתו דבחלה ומת יש לסמוך להקל במקום דחק ועיגון אלא שלא רצה לסמוך על דעתו עד יסכימו עמו. וכן נראה דעתו בס"ס פ"ט ושם כתב כיון דבש"ע סימן קנ"ו סתם כלשון הרמב"ם דבין מת מחמת חולי בין אכלו ארי חולצת מד"ס משמע ודאי דההיא דסי' קס"ד כל יבמה כו' ומת תוך ל' כמו שנתבאר. וקאי אסי' קנ"ו משמע להדיא דגם חלה ומת בכלל כיון דחולצת מד"ס ומדשתקו הרמ"א והאחרונים משמע דס"ל הכי לעיקר עכ"ל. ועיין בביאור רבינו הגר"א ז"ל בא"ח סי' של"א סק"ב שהעיר ג"כ בזה ושם כתב דהמחבר בש"ע דעתו כשיטת הרי"ף והרמב"ם דס"ל דרבא דקאמר אם אשת כהן כו' ולא חילק בין פיהק פליג אאביי והלכה כרבא ע"ש וצ"ע למעשה וע' עוד בתשו' גליא מסכת סי' י"ג ובתשו' משכנות יעקב סי' מ' מענין זה. | ||
{{עוגןמ|ג}} '''הלכה ונתקדשה.''' | {{עוגןמ|ג}} '''הלכה ונתקדשה.''' עיין בס' בית מאיר שהביא לשון התה"ד סימן רי"ו שכ' דההוא דמת בתוך ל' דמסיק אם אשת כהן אינה חולצת מסתמא לא איירי במזיד דידע דצריכה חליצה ועבר ונשא כו' והוא ז"ל כתב עליו ולע"ד לשון הגמרא ועמדה ונתקדשה ולשון הפוסקים הלכה ונתקדשה לא משמע אלא מזידה ולחלק בין היא להוא שהוא צריך להיות שוגג קשה עלי לומר וגם סתימת ל' הרי שאין אוסרין על זה אשתו מפני ספק דדבריהם לא משמע כלל לחלק וצ"ע עכ"ל ועיין בתשו' גליא מסכת ס"ס י"ג שכ' דהנכון עם תה"ד דהכי דייק לשון רש"י בשבת וביבמות ע"ש וכן הוא דעת תשובת חוט השני סי' י"ב כמו שהבאתי לעיל סי' קנ"ן ס"ק ה' עש"ה ועיין בת' ברית אברהם ס"ק ק' מזה. | ||
{{עוגןמ|ד}} '''חולץ לה יבמה.''' | {{עוגןמ|ד}} '''חולץ לה יבמה.''' עיין בתשובת חוט השני סי' י"ב שכ' דהא ודאי שאם אין היבם רוצה לחלוץ שמפרישין אותה עד שיחלוץ אלא שנראה שכופין אותו לחלוץ כיון שאינה ראוי' להתייבם אליו כלל דשמא הי' בן קיימא כו' ע"ש. ועמ"ש לעיל סי' קכ"ו ס"ט ס"ק כ"ב. | ||
{{עוגןמ|ה}} '''וה"ה אם אין היבם כאן.''' | {{עוגןמ|ה}} '''וה"ה אם אין היבם כאן.''' עיין בתשו' גליא מסכת סי' י"ג אודות אשה שילדה זכר אחר מיתת בעלה ומת הולד אחר המילה ונשאר יבם קטן בן ג' שנים והולד ודאי נגמרו שערו וצפרניו ועוד אומרת האשה שמן הטבילה נולד לה הולד בחודש העשירי. והאריך מאוד בפלפול רב והעלה דיש להתיר אשה הזאת להתנסבא בלא חליצה רק יש ספק אם אחר שיגדל היבם תהיה אשה זאת זקוקה לחליצה או לא ומסיק דעכ"פ כעת ראוי להתירה ובעת שיגדל היבם ידונו אז זקני הדור כאשר יערה עליהם רוח ממרום. וכ' עוד אמנם השאלה שהוזכר בשו"ת בית שמואל אחרון בענין שלא ראו כלל את הולד בחיים חיותו רק אחרי הוולדו ערך שני שעות מצאוהו מת מחמת שהקשתה בלדתה לא השגיחו על הולד והי' לה הכרת עובר יותר מששה חדשים והי' יבם קטן והתיר את היבמה. אילו הייתי שם לא הייתי נמנה להתיר עובדא דידי' ע"ש באורך (ועמ"ש לעיל ס"ק ב' וגם בסי' קנ"ו ס"ק ו') ולע"ד גם בעובדא דידי' הנ"ל קשה לסמוך להקל לכתחלה הגם שדבריו נאמרים בפלפול יפה אעפ"כ אין בהם יסוד לחדש הלכה. ושוב ראיתי בתשו' משכנות יעקב סי' מ' דמבואר מדבריו להחמיר בנ"ד ואין לנו אלא מה שהתירו חכמים בפירוש באשת כהן ובדיעבד ולא להוסיף מדעתינו להתיר לכתחלה משום עיגונא. והגם שבעובדא דידי' הוא צד חמור יותר דהולד לא חי אחר שנולד רק ערך ז' או ח' שעות ויש ספק אולי זהו בכלל פיהק ומת דהא לא נולד בו שום חולי עכ"ז מכלל דבריו במה שדחה דברי הרב השואל שם מבואר שגם בנדון של הרב בעל ג"מ הנ"ל אין להקל (וקרוב לו' דהרב השואל שם הוא בעל ג"מ הנ"ל) אך כתב שם בסוף דאפשר למצוא קצת צד שיתברר בבירור גמור שהוזכר עוברה כו' (והובא לעיל סי' קנ"ו שם) וע"ש עוד מ"ש בענין נאמנות הנשים על גמר שערו וצפרניו ע"ש: | ||
{{עוגןמ|ו}} '''גירשה הכהן.''' | {{עוגןמ|ו}} '''גירשה הכהן.''' עיין בתשו' גליא מסכת ס"ס י"ג שכ' דיש לחקור בשאר ענינים שאמרו ניסת לא תצא (כמו בסי' ז' סכ"א ובסי' י"ז סל"ג ול"ד ובסי' מ"ה ס"א בהגה ועוד באיזה מקומות) איך הדין אם גירשה או מת הבעל אם מותרת אח"כ לכתחלה להנשא וכפי הנראה ראוי לומר בכל הני ענינים דעכ"פ בהיו לה בנים אין לאסור משום לעז בנים כענין שהוזכר בש"ע לעיל סי' יוד ס"ה ובסי' ק"נ ס"א עש"ב: | ||
גרסה אחרונה מ־15:52, 19 ביולי 2020
|
< הקודם · הבא >
טור ומפרשיו שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) חליצה אחרת מכל האחין. עבה"ט וע' בתשובת זכרון יוסף סי' י"ג בעובדא באשה אחת שחלצה תוך ג"ח כי כיזבה הוא ושליח שהלך עמה ואמרו לפני הב"ד שכבר כלו ג"ח נפטרת בעלה יעתה נוגע הדבר ואם תצטרך לחזור על כל האחין הוא דבר קשה מאד כי יבם אחד במדינה רחוקה וגם היא כבר מקושרת להנשא לאיש א' דתלו בי' טפלי ואם יתארך הדבר יבוטל הקישור ותהי צריכה לשבת גלמודה והיא עניה. והאריך שם לבאר שדין זה דהרמ"א ז"ל שמקורו מהגמ"ר הוא נגד רוב פוסקים ראשונים דהיינו הרי"ף והרא"ש והרמב"ם וטור וש"ע ונ"י ומשנה למלך דמדבריהם מבואר דא"צ חליצה אחרת כלל וכל הראיו' דמייתי הגמ"ר יש לדחות ואפילו הראיה שמביא מהירו' אינה ראיה כ"כ דהא קיי"ל דעבדינן כש"ס דילן וכל הדינים שנאמרו בש"ס דילן בענין זה ובפוסקים הראשונים לא נאמרו אלא לגבי חליצה מעוברת ולא לגבי חליצה תוך ג"ח ואפילו להירושה י"ל דדי לה בחליצת החולץ הראשון שנית אבל א"צ לחזור על כל האחין כו' ולכן מסיק בנ"ד שהוא שעת הדחק אפשר להתיר שתחלוץ זימנא אחרינא מן החולץ הראשון ומותרת להנשא לאיש שנתקדשה אליו בלי חליצה מן אחיו שבמדינה אחרת דאפשר וקרוב לודאי שלא כתבו הגמ"ר והרמ"א כן רק שלא במקום הדחק לחומרא בעלמא לכתחלה ולא בשעת הדחק כנ"ד ומסיים ומ"מ מיראי הוראה אני וקשה לפסוק הלכה למעשה נגד דעת הרמ"א ז"ל וגם הב"ש סק"ד קבע בו מסמורת ע"כ אין להתירה אם לא שיסכימו עוד שני רבנים שיהיה יוצא ההיתר מב"ד של שלשה ע"ש:
(א) שלא נודע שכלו לו חדשיו. עיין ב"ש ס"ק י"א ועמ"ש בזה לעיל סי' קנ"ו ס"ק י"א מדינים אלו:
(ב) ומת בתוך ל'. ע' בגמ' שבת דף קל"ו ע"א אלא אמר אביי פיהק ומת דברי הכל מת הוא כי פליגי בנפל מן הגג כו' ובדברי הר"ן שם והובא בב"י לעיל סימן קנ"ו. וע' בתשובת רבינו עקיבא איגר ז"ל סי' צ"ח שכ' לתמוה על מה שלא הערו הראשונים והאחרונים כאן דבחלה ומת גם אשת כהן חולצת כשיטת רבינו יונה וביותר דעכ"פ בפיהק ומת איך נוכל להקל נגד דעת רבינו יונה והרז"ה והבה"ג. והב"י סי' קנ"ו הביא שיטת הפוסקים אלו וכ' עלה ואנן קיי"ל כרשב"ג ואף באכלו ארי בעי שיהוי ל' יום. וזהו באמת פשוט אבל מ"מ הא נ"מ באשת כהן ואמאי שתק הב"י בסי' קס"ד (כבר הזכיר תמיהא זו גם בס"ס פ"ט ושם כתב שגם דעת הרמב"ן במלחמות כרבינו יונה דחלה ומת הוי כמו פיהק ומת זולת באכלו ארי ורוצה להעמיס כן גם בדעת הטור דבסי' קנ"ו כתב בין שחלה ומת בין אכלו ארי ה"ז ספק נפל. והשמיט מה דסיים הרמב"ם וצריכה חליצה מד"ס רק כתב סתם דחולצת ולא מתייבמת. ולכן תמה על הטור בסי' קס"ד שכ' סתם דבמת תוך ל' באשת כהן אינה חולצת ולא ביאר דדוקא באכלו ארי. וביותר על שתיקת האחרונים בדין זה דעכ"פ בפיהק ומת ראוי לחוש לגדולי הפוסקים דקייל כאביי וגם באשת כהן חולצת והניח בצ"ע ע"ש) . וכ' עוד דמסוגי' דשבת שם יש להוכיח דפיהק ומת לאו דוקא שמת מתוך הפיהוק אלא דבפיהק כיון דחזינן דנחלש וזוטר חיותו אף דאכלו ארי בתוך הפיהוק חיישי' לנפל כ"ז שלא הבריא מתוך הפיהוק. וא"כ יהי' דין חדש דבאשת כהן ופיהק ואכלו ארי צריכה חליצה. ולישנא דפיהק ומת לא משמע כן וצ"ע לדינא עכ"ד: וע"ש עוד שהאריך בנדון שנשאל עליו חתנו הגאון ר' משה סופר ז"ל (שורש השאצה לא נזכר שם ואך מובן מתוך התשוב' דהמעשה היה שמת הולד ד' ימים אחר הלידה והי' נגמר שערו וצפרניו והשואל לא פירש אם ראו מיד בשעת הלידה שגמרו או אח"כ ראו. והיה כאן יבם שנקטעה רגלו (ע"ל סימן קס"ט סל"ה) וגם זה לא פי' השואל אם נשאר שיורים בשוק להלביש בו מנעול ולחלוץ אלא דאין המנעל יכול להתקיים במעט הזה עד שיקשרנו למעלה מהארכובא או דלא נשארו שיורים בשוק כלל שנחתך בתוך הארכוב' וכ' דודאי נ"ד ראוי לדמות לאשת כהן ועדיף מיניה כיון דלית ליה תקנתא ובזה סמכי' ארבנן דלא בעי שהה. אך מ"מ הא דעת הרשב"א מפורש דלרבנן סתם ולדות ל"צ שיהוי והוא דגמרו ובנ"ד לא נזכר בדברי השואל אם הי' גמרו בשעת הלידה דהכנון עם חתני נ"י דבעינן כן וכדדייק מלשון רש"י (נראה כוונתו מדברי רש"י ביבמות דף פ' סוף ע"ח בד"ה ובן ח' ע"ש) וכן מלשון הרמב"ם פ"א ממילה כו' ועוד דאף מה דמתירין באשת כהן זהו באכלו ארי אבל בנ"ד דחלה ומת כבר עמדתי לתמוה כו' (כנזכר למעלה) ומסיק וז"ל ומ"מ לדינא נראה דבחלה ומת כיון דהרז"ה דמחמיר בפיהק מיקל בחלה ומת יש לסמוך דאם עתה רואים שגמרו ולא ידעי' אם היה בלידה גמרו דאולי אף אם היכא דל"ג מיד לא מקרי גמר י"ל דמ"מ בליכא ריעותא לפנינו דלא ידעינן גם ההיפוך אם ל"ג בשעת לידה תלינן דגמרו מיד בשעת הלידה ולזה י"ל אף בנחתך בארכובה יש לדון להקל בשעת הדחק ועיגון אם יסכים לזה מר חתני הגנ"י. אבל אם בנ"ד פיהק ומת דאפשר דפיהק ד' ימים דאם מיד כשנולד לא היה בריא יש לומר דלא ידעינן מהו פיהק דאפשר דחלה היינו בריא ונחלה אבל אם חלה מיד הוי בכלל פיהק. בזה בנחתך בארכובה ממש קשה להקל אך בנשתייר מהשוק י"ל דסמכינן להקל גם בזה כיון דלא הוי ודאי פיהק. ועכ"פ אם בנ"ד לא היה בכלל פיהק בזה בחלה ומת בנשתייר מהשוק יש להקל בחליצה ובלא נשתייר מהשוק איני כדאי וגדולי הדור המה יכריעו ולא אני עכ"ל ע"ש (וע' בזה בתשובת חתם סופר ח"ב סי' ס"ט וסי' ע'): והנה בעיקר דבר זה מ"ש הגאון ז"ל שלא הערו הראשונים והאחרונים. באמת כבר העיר הריב"ש בתשו' סי' תמ"ו הובא בב"י סי' קנ"ו ומשמע מדבריו שדעתו דהעיקר כהרז"ה דבחלה ומת נמי פליגי רבנן ולכן באשת כהן אינה חולצת ע"ש (אלא דמ"ש שם שגם רש"י ס"ל כרבי' יונה דלאו דוקא פיהק ומת אלא ה"ה חלה ומת. ע' ברש"ל ובמהרש"א בשבת שם ד"ה שפיהק שדייקו מלשון רש"י שם איפכא דסתם מת בתוך ל' הוי כאכלו ארי ע"ש) גם בס' תבואות שור סימן ט"ו ס"ק י"ג נתעורר בזה וכתב וז"ל הנה נחלקו הפוסקים בחלה ומת כו' והרמב"ם אע"פ שכ' והועתק דבריו בש"ע א"ע סי' קנ"ו ס"ד דאפילו מת מחולי תוך ל' צריכה חליצה רק מדרבנן מ"מ אין ראיה כמאן ס"ל דלדידיה אפילו כל ספק דאוריי' אינו כ"א דרבנן כידוע בפוסקים והשתא כיון דפלוגת' דרבוות' היא פשיט' שיש להחמיר ולומר דחלה ומת דאוריית' הוא וצריכה חליצה אפילו באשת כהן עכ"ל ע"ש גם בתשו' ברית אברהם חיו"ד סי' כ' אות ו' הביא דבתשובת מהרי"ט ח"ב ס"ס ט"ו הוכיח דה"ה במת ע"י חולי צריכה חליצה לכ"ע ע"ש. אמנם מדברי הגאון רע"ק ז"ל הנ"ל מבואר שדעתו דבחלה ומת יש לסמוך להקל במקום דחק ועיגון אלא שלא רצה לסמוך על דעתו עד יסכימו עמו. וכן נראה דעתו בס"ס פ"ט ושם כתב כיון דבש"ע סימן קנ"ו סתם כלשון הרמב"ם דבין מת מחמת חולי בין אכלו ארי חולצת מד"ס משמע ודאי דההיא דסי' קס"ד כל יבמה כו' ומת תוך ל' כמו שנתבאר. וקאי אסי' קנ"ו משמע להדיא דגם חלה ומת בכלל כיון דחולצת מד"ס ומדשתקו הרמ"א והאחרונים משמע דס"ל הכי לעיקר עכ"ל. ועיין בביאור רבינו הגר"א ז"ל בא"ח סי' של"א סק"ב שהעיר ג"כ בזה ושם כתב דהמחבר בש"ע דעתו כשיטת הרי"ף והרמב"ם דס"ל דרבא דקאמר אם אשת כהן כו' ולא חילק בין פיהק פליג אאביי והלכה כרבא ע"ש וצ"ע למעשה וע' עוד בתשו' גליא מסכת סי' י"ג ובתשו' משכנות יעקב סי' מ' מענין זה.
(ג) הלכה ונתקדשה. עיין בס' בית מאיר שהביא לשון התה"ד סימן רי"ו שכ' דההוא דמת בתוך ל' דמסיק אם אשת כהן אינה חולצת מסתמא לא איירי במזיד דידע דצריכה חליצה ועבר ונשא כו' והוא ז"ל כתב עליו ולע"ד לשון הגמרא ועמדה ונתקדשה ולשון הפוסקים הלכה ונתקדשה לא משמע אלא מזידה ולחלק בין היא להוא שהוא צריך להיות שוגג קשה עלי לומר וגם סתימת ל' הרי שאין אוסרין על זה אשתו מפני ספק דדבריהם לא משמע כלל לחלק וצ"ע עכ"ל ועיין בתשו' גליא מסכת ס"ס י"ג שכ' דהנכון עם תה"ד דהכי דייק לשון רש"י בשבת וביבמות ע"ש וכן הוא דעת תשובת חוט השני סי' י"ב כמו שהבאתי לעיל סי' קנ"ן ס"ק ה' עש"ה ועיין בת' ברית אברהם ס"ק ק' מזה.
(ד) חולץ לה יבמה. עיין בתשובת חוט השני סי' י"ב שכ' דהא ודאי שאם אין היבם רוצה לחלוץ שמפרישין אותה עד שיחלוץ אלא שנראה שכופין אותו לחלוץ כיון שאינה ראוי' להתייבם אליו כלל דשמא הי' בן קיימא כו' ע"ש. ועמ"ש לעיל סי' קכ"ו ס"ט ס"ק כ"ב.
(ה) וה"ה אם אין היבם כאן. עיין בתשו' גליא מסכת סי' י"ג אודות אשה שילדה זכר אחר מיתת בעלה ומת הולד אחר המילה ונשאר יבם קטן בן ג' שנים והולד ודאי נגמרו שערו וצפרניו ועוד אומרת האשה שמן הטבילה נולד לה הולד בחודש העשירי. והאריך מאוד בפלפול רב והעלה דיש להתיר אשה הזאת להתנסבא בלא חליצה רק יש ספק אם אחר שיגדל היבם תהיה אשה זאת זקוקה לחליצה או לא ומסיק דעכ"פ כעת ראוי להתירה ובעת שיגדל היבם ידונו אז זקני הדור כאשר יערה עליהם רוח ממרום. וכ' עוד אמנם השאלה שהוזכר בשו"ת בית שמואל אחרון בענין שלא ראו כלל את הולד בחיים חיותו רק אחרי הוולדו ערך שני שעות מצאוהו מת מחמת שהקשתה בלדתה לא השגיחו על הולד והי' לה הכרת עובר יותר מששה חדשים והי' יבם קטן והתיר את היבמה. אילו הייתי שם לא הייתי נמנה להתיר עובדא דידי' ע"ש באורך (ועמ"ש לעיל ס"ק ב' וגם בסי' קנ"ו ס"ק ו') ולע"ד גם בעובדא דידי' הנ"ל קשה לסמוך להקל לכתחלה הגם שדבריו נאמרים בפלפול יפה אעפ"כ אין בהם יסוד לחדש הלכה. ושוב ראיתי בתשו' משכנות יעקב סי' מ' דמבואר מדבריו להחמיר בנ"ד ואין לנו אלא מה שהתירו חכמים בפירוש באשת כהן ובדיעבד ולא להוסיף מדעתינו להתיר לכתחלה משום עיגונא. והגם שבעובדא דידי' הוא צד חמור יותר דהולד לא חי אחר שנולד רק ערך ז' או ח' שעות ויש ספק אולי זהו בכלל פיהק ומת דהא לא נולד בו שום חולי עכ"ז מכלל דבריו במה שדחה דברי הרב השואל שם מבואר שגם בנדון של הרב בעל ג"מ הנ"ל אין להקל (וקרוב לו' דהרב השואל שם הוא בעל ג"מ הנ"ל) אך כתב שם בסוף דאפשר למצוא קצת צד שיתברר בבירור גמור שהוזכר עוברה כו' (והובא לעיל סי' קנ"ו שם) וע"ש עוד מ"ש בענין נאמנות הנשים על גמר שערו וצפרניו ע"ש:
(ו) גירשה הכהן. עיין בתשו' גליא מסכת ס"ס י"ג שכ' דיש לחקור בשאר ענינים שאמרו ניסת לא תצא (כמו בסי' ז' סכ"א ובסי' י"ז סל"ג ול"ד ובסי' מ"ה ס"א בהגה ועוד באיזה מקומות) איך הדין אם גירשה או מת הבעל אם מותרת אח"כ לכתחלה להנשא וכפי הנראה ראוי לומר בכל הני ענינים דעכ"פ בהיו לה בנים אין לאסור משום לעז בנים כענין שהוזכר בש"ע לעיל סי' יוד ס"ה ובסי' ק"נ ס"א עש"ב:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |