אור שמח/עדות/ו

אור שמח ‏ עדות ו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ז

ג' שישבו לקיים את השטר ובאו שני עדים כו' ואם אחר שחתמו השנים העידו עליו שחזר בתשובה אינו חותם עמהן שהרי הוא כמי שאינו כו':

הנני רואה בזה הבדל גדול בין שיטת רבינו שהיא שיטת הרי"ף, לשיטת רבנן בתוספות, שלשיטת רבינו ורי"ף הוא באופן שקראו ערעור על הדיין השלישי קודם שחתמו השנים והעידו שחזר בתשובה אחר שחתמו השנים, א"כ בעת שחתמו השנים הלא היה אז הדיין השלישי פסול, גם השנים שחתמו חשבוהו לפסול א"כ הוי השנים בפני עצמן, ואין זה קיום מב"ד, שבשעה שחתמו לא נחשבו עצמן לדיינים, והוי רק כעד מפי עד, שבשעה שחתמו לא נחשבו עצמן לדיינים, והוי רק כעד מפי עד, דמה"ט בעי קיום בפני שלשה לכו"ע בשטרות, כמש"כ הרשב"ם עם כל הקדמונים בפרק חזקת הבתים דף מ', וא"כ כיון שהפסול הוא מצד חתימתם שהיה שלא כדין מאי מהני חתימת הדיין השלישי אחר שהוכשר. ולפ"ז שפרשנו מטעם שהשנים שחתמו חתמו שלא כדין ואפילו הם עצמן מעידין בכשרותו, בכ"ז כ"ז שלא הוברר כשרותו ע"י עדות שהם צריכים להגיד בתורת עדות בפני ב"ד אחרים להכשירו, חשבי ליה כו"ע לפסול ע"פ שני עדים הללו, וא"כ חתמו שלא כדין דלאו תלתא הואי ואין זה חתימה מבית דין, מיושב לפ"ז מה שהרב הש"ך ערער על שיטתם ובשם קדמונים עי"ש סימן מ"ו ס"ק ס"ו וכן כתב שם בשם הריטב"א, ז"ל, ועוד אפילו הוא נכשר למפרע משום דעבד תשובה, כיון שלא נתברר הכשירו עד עכשיו דין הוא שיתבטל הצירוף עכ"ל. וגדולה מזו אמרינן שם והוא בפרק הסמוך ה"ז, ועיין ש"ך שם ס"ק נ"ט שפירש טעם הדבר כיון שבעת חתימתם לא היה יודע השלישי, אין זה במותב תלתא והצירוף שלהן בטל והיה חתימתם שלא כדין כש"כ הכא, לבד בפגם משפחה דנתברר דסהדי הראשונים שקרי הוי שהעיזו פניהם בדבר הגלוי ומבורר, ואישתכח שחתמו במותב תלתא, אבל אם קראו עליו ערעור אחר שחתמו השנים ודאי דמעידים עליו וחותם, דנמצא הוא כשר למפרע מעת שחזר בתשובה למפרע ושפיר חתים, וכאן אין לומר כסברת הריטב"א, דהא בעת חתימת השנים עדיין לא נתברר פסולו בב"ד ג"כ, ואם נימא דעד שהעידו עליו בב"ד כל השטרות שחתם עליהן פסולים, יש מקום לומר דנמצא דבעת חתימת השנים היה השלישי פסול, אבל כבר צווח ע"ז הר"ן והש"ך, ואם נימא דלדיין עבדו מעלה ופסלו כל שטרות שחתם עליהן בתורת דיין עד שיתברר הכשירו בב"ד, מסתברא דדוקא השטרות שעליהן חתם אחר שנתברר פסולו בב"ד, דאין זה אלהים, ובכה"ג שפסולו מבורר בב"ד והכשירו אינו מבורר לא יהבו ליה רבנן סמוכים לשליח למידן דיני ממונות, וזה טעם נכון:

אולם רבותינו בתוספות פירשו דמיירי שקראו עליו ערעור אחר שחתמו השנים קודם שחתם השלישי והעידו עליו שחזר בתשובה מכבר ובכ"ז אין מעידין עליו וחותם דכבר בטלה ועד המושב, וז"ל, משחתמו השנים ולא הספיק השלישי לחתום עד שקרא עליו ערעור, בא ערעור ובטל ועד המושב של אותו ב"ד, אעפ"י שאחרי כן העידו אחרים שכשר, כיון שבטל ההוא מושב בטל, וצריך לחזור ולהושיב ב"ד על כך עכ"ל, וזה דלא כשיטת רבינו והרי"ף. ולפלא על רבינו בעל הטורים שהעתיק דברי התוספות על שם הרי"ף והרא"ש וכן מרן בבית יוסף כתב שדעת התוס' כהרי"ף ורבינו, וזה פלא לענ"ד:

במשל"מ, דאיך נאמר דמשום חזקתו כו':

נ"ב עיין במש"כ המחבר פ"ב מטומאת צרעת בזה, ויעוין לעיל הלכות שכירות פרק י' ה"ה מש"כ בזה:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.