חות יאיר/קט

חות יאיר ‏ קט

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שאלה: ילמדני רבינו מה לנהוג בזיון בגווילים וקונטריסים הנדפסים שהמה דברי תורה רק שאין הכתב אשורית ואין הלשון לשמן הקודש או אפי' חד מיניהו קודש אם מספיק להיות קודש אם הסיפור בספר הוא חול ויש בה כמה חילוקים יבאר לי רום מכ"ת בחסדו פרטי דינים התלויים בזה:

תשובה: יפה דברת שיש בענין הזה כמה פרטים וכמה ענפים מסתעפים ולכאורה היה נראה דהכל תלוי בתוכן הדברים שנדפסו שאם המה תנ"ך או שאר כתבי קודש ודברי תורה קודש הם מצד ענינם ובכה"ג כ' הרמב"ם על איסור השיר על היין שאינו תלוי כלל באיזה לשון יהיה השיר רק בענינו שאם הוא מיוסד על דברי חכמה ומוסר ויראה וכ"ש ד"ת מותר לשוררו ולזמרו באיזה לשון שיהי' מש"כ כמ"ש הוא שיר עגבים ודברי חשק וליצנו' ודברים בטלים אסור לשררו אפי' בלשון הקודש ש"מ דבתוכן הדברי' תליא מילתא.

מ"מ בעיון קל יראה המשכיל דלא דמי כלל כי תכלית השירים הוא התעוררות השומעים לתמצית הדבר המובן ומכווין בשיר. לכן אם מעורר האדם לדעת והבונה לקחת מוסר השכל וד"ת הרי תכליתו טוב ואם מעורר לתאוה ולשחוק וק"ר וליצנות ובכה"ג ודאי תכליתו רע ואפי' יהי' בלה"ק אדרבה גרע טפי מצד המחבר והמשורר כי הוציאו לשון הקדש לחול ולטומאה. מש"כ השאלה אם יש בנייר ובקלף נושא דברים הנדפסים קדושה צריכין אנו לבחנו מצד ארבעת דברים שהם יסוד כל מעשה ופעולה והם החומר והפועל והצורה והתכלית.

והנה החומר הוא הקלף והדיו לא מצינו בהו קפידה רק בסת"ם דקדושתן חמורה עד שיש בהם קפידה טובא בחסר ויתר וחילוף ודיבוק וסדר אבל שאר כתבי קודש לא מצינו קפידה בזה ומ"מ ודאי יש קפידה באינך תלת והם הצורה רצוני צורות האותיות שיש בתמונתן סודי סודות וסתרי סתרים כמ"ש בזוהר וזכרו בפרדס ובשאר ספרי המקובלים. וגם החסיד הגאון בשל"ה הפליא לעשות ומה דמזה צ"ע על מ"ד סנהדרין ס"ד כ"א דנשתנה הכתב בימי עזרא אין ענין בירור ויכוח זה פה וכבר האריך פה והרחיב לשון מהרי"א בפ"ק דמגילה בחיבור עין יעקב.

משא"כ שאר כתבים אפי' הוא תנ"ך וכתובים בכתב אחר כגון שקורין פ' רש"י ונקרא בגמ' פ"ק דמגילה גופן שלהם ר"ד ט' ובכה"ג רוב ספרי המפרשים והדורשים ושאר ספרים וחלילה לנו לנהוג בהם שום בזיון כי קודש הם מצד הענין הנאמר בהם ומצד התכלית שהם ללמוד וללמד ד"ת או מוסר ובכה"ג. [עי' תשובה קפ"ד גם תשובה ט"ז] ואפשר דלא חמירא כולי האי לענין איסור תשמיש בחדר בשעת הדחק ומ"מ אין לסמוך גם בזה הלכה למעשה אם אפשר. אף שיש בו ג"כ העדר קדושת הפועל מלבד העדר קדושת הצורה.

והנה לשון הרמב"ם בפ"א דהלכ' תפילין וז"ל והתירו בספרים לכתוב אף ביווני' וכו' ע"ש דקאי אכתב. ומשמע דס"ל דמ"ש רשב"ג במגילה שם אף בספרים לא התירו שיכתבו אלא יוונית דר"ל כתב יווני וזה זר דבגמ' יליף לה רשב"ג מיפת אלהים ליפת דבריו של יפת וכו' ומשמע לשונו והכי מוכח מה דסיים הרמב"ם וכבר נשתקע יווני מן העולם ונשתבש וכו' ופי' בכ"מ שר"ל לשון יווני וכ"פ רש"י בש"ס דעל הלשון קאי.

ויש עוד לתמוה על הרמב"ם שסתם בפ"ב דהלכות מגילה דאם היתה כתובה יוונית ושמעה יצא. וה"ל להזכיר שם דכבר אבד אותו כתב או לשון. דהא בהא תליא. והנה הב"י כתב בסי' תר"צ וכתבו בהג"ה שם בש"ע ס"ט אבל אין לחוש באיזה כתב כתוב' והכי דקדק בכ"מ שמ"ש הרמב"ם שם כתב כמה פעמים ר"ל לשון ואני תמה מאד אחד דק"ל דנקרא המגילה ספר וצריך לדקדק באותיות' ובהיקף גוויל ותליית ההין וקופין ושאר דברים כבסי' תרצ"א איך יתכן שנאמר שאין קפידה להכשירה בכתובה כתב לעיין או קרעקי ואם המגילה פסולה ואין הקורא בה יוצא איך יצאו השומעים ממנו ואם נפרש מ"ש הרמב"ם כתב שר"ל לשון ונודה בזה טפי נימא דבכתב לא מיירי כלל כמו דג"כ לא מיירי בש"ס בשיטה זו פ"ב די"ח כי עכ"פ צריכה שתהא כתובה באותיות שתמונתן קודש לכ"ע ובכל הלשונות ולא סגי בלאו הכי וכ"כ הרמב"ם בפ"ט משאר אבות הטומאה דאינו מטמא את הידים רק כתב אשורי.

וכ"פ בפכ"ג מהל' שבת דאין מצילין מפני הדליקה רק כתבי קודש שכתובים אשורית ובל"ק ודין יווני לא זכר מפני שנשתכח כמ"ש שם ה"ה ולכן טפי צ"ע על שזכרה במגילה כמ"ש בסמוך. ועי' טור א"ח וב"י של"ד ושם בש"ע סי"ב י"ג ור"ל מפני תמונות האותיות כי עכ"פ מיירי בכתב אשורית א"נ מפני שעומדין ללימוד ולתכלית טוב כמ"ש למעלה. וממ"ש שם במגילת אסתר שאין בה אזכרות נראה ג"כ דמיירי בכת אשורית. דאם בכתב גלחות או טייטש גאט לא אדמה שיחשוב שום אדם בעולם שיהיה בו קדושה משא"כ בכתב אשורית אפשר לומר דאם כ' גא"ט אסור למוחקו מפני הכוונה בעת כתבו עם תמונה הקדושה וכן נהגו העולם לקנח באגרת דידן אע"פ שכמה פעמים נזכרו פסוקים מתחילתן וסופן והזכרות שמות והכל מפני שאינו כ' הקודש לכן גם חיבורי המלות אף שהם לשון הקודש אין בהם קדושה כי גם לשון הקודש קדושתו מפני חיבור אותיות הקדושות שבו כנודע ליודע מעט מזעיר בחכמ' אמת.

ונ"ל עוד כי בימיהם סתם כתב סופרים ורוב בני אדם הי' אשורית ולא היו כותבים כתב אחר רק ע"ה המופלגים בדורות ההם והיה חיוב ידיעה על כל ת"ח כמ"ש כתב שחיטה מילה והוא כ' הקודש וכן היו השטרות נכתבים אשורית כדמוכח מקפל וספל מי חיישינן לזבוב ועוד ראיה מגמ' בר"ה דעשו י"ט ביום שנתבטל אדכרתא מן שטרייא שהיו כותבין בכך וכך לכהן הגדול לאל עליון וכו' וזה פורע חובו והשטר מוטל באשפה ומוכח ג"כ שהיה הכתב באותיות הקדושות דבהן ודאי יש קפידה. וכמ"ש הב"י בי"ד סי' רל"ז והובא שם ס"ו הג"ה דאם נטל בידו כתב אשורית ואפי' חכמה חיצונית או א"ב וכו' הוי שבועה. וע"ש בב"י מ"ש בשם הרא"ש בשם רב האי.

ומ"מ נראה דכל זה מיירי בכתבו ישראל דמחשבתו אפי' בכתיבות א"ב ללמוד בו התינוק או שאר חכמה בעשותו האות בתמונה ההיא כדת משה וישראל וממילא נמשך עליו קדושה מצד התמונה העליונה ההיא ואפי' לא יחשב דבר ממילא כך הוא מכ"ש כשהכותב מחשב ע"פ סודו ומקורו בתמונות האותיות וצירוף האותיות למלות והוא זיווג והארת האורות העליונים אלו באלו. ובדוגמה זו ויותר עמוקה הוא שמות שע"י פועלים כותבי קמיעין ביודעים ומחשבים במקורי השמות ההם בפסוקים ומקומן לעילא לעילא (אף כי הרמב"ם לעג עליהם בכמה מקומות) והוא הענין שמצריכין שמות הקדושים קידוש בפה נוסף על קידוש כללי דס"ת מש"כ במנסה הקולמוס וכ' א"ב אשורית בכה"ג ראיתי ספר אקלידוס ואבן סיני של רפואות בכתב אשורית בדפוס שאין בהם קדושת חומר ולא פועל במחשבתו ולא תכלית לנפש אף כי יש למנוע מלנהוג בהם בזיון לקנח בהם ולזרקן לארץ או למקום אבדון מ"מ אין בהם קדושת ספרים להצילם מפני הדליקה בשבת ואינם מטמאים הידים והנשבע בהם אינו שבועה.

וראיתי תורה חדשה שלהם בדפוס בט"ז לשונות ומהם א' לשון הקודש וא' לשון תרגום ושתיהן בכתב אשורית והמה בעצמן משתמשים בהם בחנויות ומוכרי בשמים ורוכלים לצרור ולכרוך בהם. וכך ראיתי ג"כ חנוני' ישראל ולא רציתי למחות בידם מאחר שכבר נתפשט היתר. ומ"מ אני בביתי נמנעתי לזרקם לאשפה כ"ש תשמיש של גנאי (כגון לדבקם בחלונות) ומטונף כי מזדעזע כולי גופאי בראותי בהם כמה שמות שאינם נמחקים בכתב הקודש וכן כמה מלות קדושו' באותיו' הקדושות דהם תמונות צורות עליונות וממילא ראוי לנהוג בהם כבוד כמ"ש במדרש גבי הלל מה איקונין של מלכים רוחצין ומשטפין אותן בכל יום וכו' ובכה"ג אמרו בהיפוכו דגם את האיקונין ה"נ צורות אותיות והמלות הקדושות אף כי אין כאן רק הצורה לבד כ"ש אם הוא תנ"ך שלא גרע כח לשון וכתב הקודש בשביל שחברו לו גם שאר לשונות ואין ראוי לנהוג בהם שום בזיון שהרי יש גם קדושת התכלית הוא הלימוד בתורת ה' ומצד זה יש קצת קדושה גם בשנדפס בדפוס גלחות תנ"ך האמנם יש לפקפק בזה מטעמי' אחרים מ"מ כל בכה"ג יש להחמיר והוא בכלל כל המכבד את התור' וכו' שנא' כי מכבדי וגו' וחשו רז"ל ריש פרק כל כתבי אפי' כתבי קודש שאין קורין בהם והוא חסרון חלק התכלית שהוא עיקר לכל דבר ומ"מ אמרו משום בזיון כתבי קודש ואיך נקל ביש בו תכלית ע"י העדר הצורה משאר לשונות הנדפסים אצלו. וכן בספרי קודש הן בלה"ק הן בלשון חול ואפי' באותיות חול יש לנהוג בהם קדושה מיהא אף דצ"ע אי חמירא לענין כלי בתוך כלי כמ"ש לעיל. זאת תורת העולה על רוחי וע"ד הטרוד.

יאיר חיים בכרך.

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---