דרישה/אבן העזר/צו

דרישה ‏ אבן העזר צו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

אבל נתגרשה ומתה בנים נשבעין כו' ז"ל ב"י דטעמא דאין נזקקין לנכסי יתומים הוי משום דאימור צררי אתפסה ובנתגרשה ליכא למימר הכי וכו' עד צריכין לישבע כדתנן היתומים מן היתומים לא יפרעו אלא בשבועה עכ"ל רש"י והביא כל זה הב"י ובזה מבוארים דברי רבינו רק בתוספת קצת ביאור דמ"ש אין אדם מוריש לבניו ממון שאין יכול לגבותו אלא בשבועה ר"ל כגון שבועה הבאה מחמת יתומים שהרי אף בלא טענת הנתבעים וזה בלא ריעותא התובע מחוייב התובע לישבע מטעם שהב"ד אביהן של יתומים וטוענין להם כל מה דאפשר לתבוע והיינו דלמא צררי אתפסה וכיוצא בזה ובאלמנה שהיתה מחוייבת לישבע שבועה כזו הבאה מכח יתומים בלי טענות התובע שבועה כזה אינה מורשת לבנים משא"כ בגרושה שתובעת כתובתה מבעלה בחיים ואין ב"ד טוענין שום דבר עבור בעלה לכן אף אם היה בעלה טוען עליה שתפסה משלו או שפרעה אחר הגירושין לא היינו פוסקין וטוענין עבורו שתשבעעל טענתו עד שהבעל עצמו יטעון ויאמר תשבע לי שלא תפסה משלי או שלא פרעתיך ואף אם טען כבר עליה ופסקו הב"ד עליה שתשבע ומתה ולא נשבעה על ככה היו היורשים נשבעים שלא פקדתנו אמנו והיו נוטלים ממנו ואם מת הוא בחייה דינו כאלמנה אף שכבר נתגרשה ואפילו לא טען בעלה כלום בחייו שהב"ד טוענין בעד היתומים שתשבע שלא נפרעה מהבעל ואם מתה אחריו קודם שנשבעה אף שלא תבעה כתובתה בב"ד בחייה מ"מ אין בניה גובין כתובתה מטעם דאין אדם מוריש לבניו ממון שבעצמו לא היה אפשר לגבותו בשום צד בלא שבועה אבל נתגרשה ומתה בחייו ואח"כ מת הבעל אחריה אף שהב"ד מעצמן טוענין עבור היתומים שישבעו שלא נפרעת אמם והיינו מטעם שטוענין כל זכות שהיה אבי היתומים יכול לטעון ואילו היה קיים דלמא היה טוען שפרע לאמם אחר שגרשה ותשבע לי שלא פרעתיך שבועה כזו אף שאמם היתה צריכה לישבע שלא נפרעת אדם מוריש לבניו והם נשבעים שלא פקדתנו אמנו וזה מבואר בח"מ סי' ק"ח בדין לוה ומלוה וכמ"ש בשם מ"ו בסמוך. ומ"ש רבינו אבל נתגרשה ומתה בניה נשבעין שבועה שלא פקדתנו ונוטלין ר"ל אם הבעל טוען שפרע לה ומ"ש ואפילו מיורשיו ר"ל אם מתה היא בחייו ואח"כ מת הוא הב"ד טוענין עבור היתומים שישבעו שלא פקדה להם אמם וק"ל: (אין יורשיה יורשים כתובתה ומיהו אין קורעין הכתובה אע"פ שאין מגבין כמ"ש בח"מ סי' ק"ח לענין מלוה ריב"ש כ"פ):

ב

אבל כל נכסיה בין נ"מ כו' ובש"ע דדוקא כשהן בעין או דברים שידוע שבאו מכחם אבל אם נאבדה או נפחתה ובאה ליפרע מן היורשים אין נפרעת אלא בשבועה ואם מתה בלא שבועה אין היורשים נוטלין כלום וכ"כ המ"מ ונ"י פרק מי שמת דאם ייחד לה קרקע (ומטלטלים בכתובה יורשיה גובין בלא שבועה כ"פ):

ג

אם שכנגדה אינו חשוד ישבע ויפטר כ"כ האשיר"י בשם הרי"ף בתשובה לענין פוגם שטרו וקשה בח"מ סימן צ"ב כתב בשם רב אלפס שאם החשוד הוא מהנשבעין ונוטלין שהנתבע פטור בלא שבועה וע"ק דכאן כתב רבינו סתם שהנתבע צריך לישבע והוא דעת הרמב"ם ובסימן פ"ב כתב בשם הרמ"ה שנוטל בלא שבועה כיון ששטר מקוים בידו וכתב עליו רבינו שהכי מסתבר כהרמ"ה וה"נ שטר כתובה בידה וי"ל שהאלפס ס"ל בכתובה מחמרינן טפי שהבעל מורה היתר לעצמו שאף אם אינו יודע בודאי שהיא נפרעת ממנו אמר שהיא נפרעת שיאמר בלבו הואיל שסתם אשה נוטלת משל בעלה בעודה תחתיו כך אשתו נוטלת משלו לכן לא פטרינן ליה בלא שבועה או י"ל שרב אלפס התם לא מיירי בפוגם שטרו או כיוצא בו ששטרו בידו אלא מיירי שלא נקט שטרא בידיה לכן סבר התם שפטור בלא שבועה והכא מיירי ששטר כתובה בידה לכן צריך הוא לישבע ולדעת רבינו י"ל איפכא שהכא לענין כתובה סבר שישבע ונפטר הואיל שטוען שקבלה הכל מאמינים לו שמצרפים לזה שרוב נשים יש להן משל בעליהן אבל בעלמא הואיל ששטרו בידו נוטל בלא שבועה. ובלה"נ נראה דל"ק דדוקא במלוה הבא לגבות מן הלוה דמן הדין א"צ לישבע מש"ה הקילו בחשוד מש"כ בשבועות הללו דאפי' לא טען הבעל ויורשיו שישתבע הב"ד טוענים עבורם שישבע מש"ה לא פטרינן גם לחשוד בלא שבועה:

ד

שאינו נשבע אלא היסת דאין נשבעין על טענת כפירת קרקעות ואפי' לאחר שתקנו הגאונים שתגבה כתובה ממטלטלים כו' עפ"ר וצ"ע על מ"ש הרא"ש דאפי' לאחר שתקנו הגאונים שתגבה כתובה ממטלטלין כו' מאי קשיא ליה מזה נהי נמי שתוכל לגבות ממטלטלין מ"מ ממקרקעי נמי תוכל לגבות ולטרוף אפי' ממשעבדי ומ"ש כתובה מכל שט"ח שמוציא מלוה על הלוה שאע"פ שג"כ יכול לגבות מהלוה מעות ומטלטלי כמ"ש בח"מ סימן ק"א אפ"ה אין נשבעין אהודאה או כפירה שבשטר מה"ט שמחשב בכפירה או הודאה שיעבוד קרקעות וכמ"ש רבינו בח"מ סימן פ"ח ע"ש. ונראה דיש נ"מ בזה אם אין להיתומים שום קרקע לא משעבדי ולא בנ"ח כ"א מטלטלי דאז אין כאן שום כפירת שיעבוד קרקעות וכמ"ש בח"מ ס"ס פ"ח דבכה"ג אפילו בשטר חוב דמודה בו הלוה מקצת וכופר מקצת אית ביה ש"ד כמ"ש שם (ע"ש דחזרתי שם והוכחתי דסבירא ליה להרא"ש ורבינו דאין נשבעין על שטר חוב אפי' אין לו ולא היה לו קרקעות כלל ולפי זה צריכין לחלק ולומר דהיינו דוקא על שטר חוב אבל כאן איירי דלית לה כתובה אף דגובה בתנאי בית דין מ"מ לא הוי כשטר לענין זה) וה"ק הרא"ש להרמב"ם דסבירא ליה דנשבע ש"ד משום דה"ל כמודה במקצת דז"א ל"מ בימיהן דלא היו גובין כלל ממטלטלים ואם באתה לגבות היינו דוקא כשהניח קרקעות אז פשוט אין כאן ש"ד דהא איכא כפירת ש"ק אלא אפי' בזמן הגאונים דתבא לגבות ממטלטלים ותאמר דהרמב"ם מיירי כשלא הניח קרקע כלל אלא מטלטלין על זה כתב דגם זה אינו נשבע שבועה דאורייתא כיון שאינו יכול לכפור מכח תנאי ב"ד ודו"ק:

ה

והרביעית ליתומים ואפילו הן גדולים הא דלא כתב רבינו זה בר"ס זה אפשר משום דזה נלמד מהאי דינא דתנן דארבע נשים נשבעת זה לזה והנשים מסתמא גדולים הן וה"ה ליתומים. וקשה לי על רבינו לפי מ"ש בכל סימן זה חיוב שבועה משום חשש צררי א"כ פשיטא כולן צריכות לישבע ליתומים ואפי' אין הנשים טוענין זו על זו ובאמת שהרמב"ם כתב דין זה על האיש שגרשה שגובין כתובתה בלא שבועה שצריכות לישבע זו על זו והביאו ב"י ולדעת רבינו יש לדחוק ולומר דמיירי אף שהיתימים רוצים למחול להן השבועה. אבל א"א צריכין לדוחק זה שרבינו לשון המשנה נקט ושם פליג ת"ק אבן ננס וס"ל דאין רביעית צריכה לישבע ליתומים גדולים כי דוקא לקטנים נתקנו ואינן נשבעין אלא ראשונה לשנייה כו' ובן ננס ס"ל דאף רביעית צריכה לישבע ליתומים גדולים וגם אשמועינן בזה השבועה דין אגב גררא דכיון שנשבעת ראשונה לשנייה וכן השנייה לשלישית שוב אין צריך לישבע הג' ראשונים ליתומים פעם אחרת דשבועה לא' שבועה למאה וכן א"צ לישבע מה"ט ראשונה גם לשלישית ולרביעית כדמסיק שם בסוגיא. והא דנקט ד' נשים ולא ב' או ג' תירצו התוס' שם דף צ"ג וז"ל לא הוי מצי למנקט במי שהיה נשוי ב' נשים אע"ג דשייך שפיר פלגותתם דחכמים ובן ננס מ"מ לא שמעינן מיניה נר לאחד נר לק' ומיהו תימא אמאי נקט ד' נשים בג' סגי איכא למימר דה"א דהתם הוא דאין נשבעת הראשונה לשלישית שהיא אחרונה דלא חיישינן כולי האי כיון שכבר נשבעה לשנייה ושלישית שמא כבר נתקבלה כתובתה שאין נשבעת לא אחמור בה רבנן כולי האי אבל אם היתה נשבעת אותה שלישית כגון שיש רביעית דהשתא ידעינן שלא נתקבלה כתובתה ה"א דנחמיר טפי ותשבע לה הראשונה להכי תני ארבע נשים עד כאן לשונו ורבינו אף על גב דס"ל כבן ננס מ"מ תפס לשון המשנה וה"ק השלשה צריכים לישבע אליבא דכ"ע שהם טורפים ממשועבדים ואפי' הרביעית נמי אף ע"ג שאין כאן עוד משועבדים מ"מ מחוייבת לישבע ליתומים ואפילו גדולים כבן ננס:

שהאידנא כו' אפשר מש"ה גם כן לא נהגו להדירה בעינוי נפש ודוק (י"ל טעם שתקנו להדירה מפני שלא רצו היתומים להשביעה חוץ לב"ד שנראה להם ששבועה זו קל בעיניה ורוצים להדירה שהוא חמור בעיניהם כ"פ):

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.