בינת אדם/בית הנשים/ט: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
(יצירה אוטומטית מתוך טקסט בנחלת הכלל (ספריא) + טיפול בידי מתנדבי האוצר)
 
(נבדק טכנית והועבר)
שורה 1: שורה 1:
{{הועלה אוטומטית}}
{{ניווט כללי עליון}}
{{ניווט כללי עליון}}


'''נחקור''' אם בודאי ראתה מגופה וברור לה שבא בלא שום הרגשה ולא ע"י בדיקת עד או תשמיש אם טמאה מדאורייתא או דרבנן וכבר נסתפק בזה מהר"ש מלובלין עיין בס"ט שהאריך בראיות דשיטת רש"י ותוס' דהוו דאורייתא דטעמא דבעי' הרגשה הוא כדי להוכיח דהוי מגופה אבל כשהוא ודאי מגופה אף בלא הרגשה טמא מדאורייתא ע"ש בסי' ק"ץ והמעיין יראה שכל ראיותיו יש לדחות ונקדים דהא ק' לשמואל דאמר בדקה קרקע עולם ומצאה דם טהורה שנאמר בבשרה עד שתרגיש ולמה שבק דרשה דר"ע בנדה נ"ח ע"ב באשה שבאתה לפני ר"ע וא"ל כתם מצאתי וטיהר ר"ע שנאמר דם ולא כתם ונ"ל דמלת כתם משמע שאנו מסופקים אם הוא דם או צבע כמש"כ רש"י נ"ט ע"א ד"ה נמצא עלי' וכמש"כ נכתם עונך שהוא לשון לכלוך ואשה שחמרה לר"ע כתם מצאתי דמשמע דא"י אי דם או לכלוך צבע וע"ז השיב ר"ע דם אמר רחמנא ר"ל דם ודאי ולא ס' כדאמרי' בקדושין ממזר ודאי ולא ס' וא"כ לא צריך למיתלי כלל ההיתר בהרגש' אבל שמואל מיירי ומדייק בלישנא ומצאה דם ודאי ולכן הוצרך ללמוד מבשרה דזה לא נשמע מדר"ע ובזה מתורץ קו' התי"ט שם שהק' דלהוי ככל ס' דאורייתא ומצאתי קו' זו אח"כ בס"ט וגם התי' וא"ל דהא בס' צבע צריך העברת סמנים ור"ע טיהר לגמרי ז"א דדוקא במקום דאין לתלות ולשיטת קצת פוסקים דוקא לטהרות:
[טו] '''שאלה''' כתם שנמצא על בית יד נשים שנוהגין שמקצתו מקמטין אותן ותופרין הקמטים ומקצת ממנו הוא מקומט ואינו תפור ונמצא כתם על הקמטים אם זה כטיפין טיפין או נאמר שמצטרף:


'''ואמנם''' יותר נ"ל לתרץ כי כתם הוא מה שאנו מסופקים אם מגופא או מעלמא וכיון די"ל מגופה א"כ י"ל ארגשה ולא אדעתה כמש"כ רשבכתמים וא"כ לא נשמע לטהר מבשרה עד שתרגיש דשמא באמת הרגישה ומכ"ש חזקת דם שבא בהרגשה ולכן הוצרך ר"ע לומר דם ולא כתם ר"ל דוקא אם הוא בודאי מגופה דאפשר דארגשה אבל בכתם די"ל מעלמא טהורה אבל שמואל מיירי ביודעת בודאי שהיא מגופה רק שיודעת בודאי שבא בלא הרגשה ולכן הוצרך ללמוד מבבשרה ולפ"ז מתורץ נמי מה שהק' הס"ט דמהש"ס לשמואל דלמא ס"ל לשמואל דבודאי מגופא לא בעינן הרגשה ושמואל מיירי בענין דלא הוי ודאי מגופה אף דבדקה קרקע שמא לא בדקה יפה זדא"כ הוי לי' לאתויי דרשה דר"ע דם ולא כתם אע"כ דמיירי דבדקה שפיר ובודאי הוא מגופה ומה שכ' עוד הס"ט ברש"י דר' אשי נדה נ"ח וכ' רש"י דשמואל לא מיירי בהרגשה כלל ודבריו תמוהים הם שהרי בהדי' אמר שמואל עד שתרגיש וע"ז בנה הס"ט יסודו לדבריו ונ"ל דלק"מ וכונת רש"י פשוט דמפרש דר' אשי לא ניחא לי' לתרץ כדמתרץ הש"ס דהא דאמר שמואל טהורה היינו מדאורייתא אבל מודה דטמאה מדרבנן דלישנא דשמואל דאמר טהורה ודאי משמע אפי' מדרבנן ולכן ס"ל לר' אשי דאה"נ דטהורה אפי' מדרבנן קאמר אמנ' ע"ז ק' קו' הש"ס מברייתא דעל בשרה ומהרוא' כתם אע"כ דשמואל לא אתי כלל לאשמעי' דין זה דבעינן הרגשה מדאורייתא שזה היה ידוע לכלם והיא דרשה מקובלת לכל ול"צ שמואל לאשמעינן דין זה אלא ה"ק שמואל בדקה קרקע כו' טהורה שנאמר בבשרה עד שתרגיש ר"נ שהרי מדאורייתא אינה טמאה אלא עד שתרגיש רק חכמים גזרו על כתמים והכא כיון שהיא קרקע דבר שאינו מקבל טומאה טהורה אפי' מדרבנן דסכר' נחמיה וזהו שכ' רש"י לא משום הרגשה ולא איירי בהרגש' ר"ל שאין כונת שמואל לאשמעינן דין דהרגש' דזה היה ידוע לכולם רק שנותן טעם למה טהורה אפי' מדרבנן והיינו כיון דמדאוריית' בעינן הרגש' לא גזרו על דבר שאינו מקבל טומאה ומה שכתב רש"י כל הנך תיובתא אין כונתו על כל הקו' שהקשה הש"ס דבודאי צריך לתרץ הכל כדתריץ הש"ס אלא אלו ב' קו' אחרונות מברייתא דעל בשרה ומהרואה כתם דמסיק להו הש"ס בתיובתא לשמואל וע"ז כתב רש"י דל"ק הנך תיובתא ולא כ' כלל הנך קו' אלא דבאמת גם לרב אשי בודאי ס"ל לשמואל טעמא דהרגשה:
'''תשובה''' הנה הרמב"ם בפ' י"ג מהל' ט"צ הל' כתב סדין המקומט מפשיטין את קמטיו ורואין את נגעו וכן הוא בתוספתא פ"א ובהל' ו' כתב חמת ותורמל נראין כדרכו וכבנגעי' פ' י"א וכתב הר"ש והרא"ש שם שהם כלים של עור שנכפל העור במקום הקשר ואין הנגע שבכפליו נראה אא"כ מתפשט העור ולכן קתני שנראין כדרכן ואינו פושט אלא מה שיכול לראות כמו שהוא וכן משמע מפי' רמב"ם שם ע"ש ונדשאני חמת מסדין דחמת כיון שהוא קשה ואינו עתיד להתפרק ולהתפשט ולכן רואין כדרכן משאבסדין שהוא רך והקמטים עומדים להתפשט ולכן מפשיטין:


'''יצא''' לנו דבכתמים אף על גב דאפשר לומר ארגשה ולאו אדעתא אפילו הכי אינו אלא מדרבנן כדמשמע מסתימת הפוסקים אבל מדאורייתא טהורה מדר"ע דם ולא כתם ואם יודעת בודאי שדם זה מגופה ויודעת בודאי שבא בלא הרגשה ולא על ידי בדיקה או תשמיש בענין שלא היה טעות גם זה אינו אלא מדרבנן ודוקא שלא היה שום הרגש אפי' באיברים ומכ"ש זיבת דבר לח דכ"ז נקרא הרגשה ובזה אפי' כטפת חרדל טמאה דדוקא בכתם שנוכל להסתפק שמא מעלמא צריך כגריס משא"כ כשודאי מגופה אפי' פחות מחרדל טמאה אפשר שזה הוא דאמר ר"ז בנות ישראל החמירו ר"ל אע"ג שבא בודאי שלא בהרגשה שיודעת כן בבירור לא מחמת מיעוטו רק שיודעת כן בודאי ומדאורייתא כיון שלא הרגישה טהורה אעפ"כ החמירו:
'''והנה''' התם הטע' דבעינן לכל מראה עיני הכהן עכ"פ מדכתבו כולם דנראין כדרכן ר"ל דאעפ"י שיש בין הכפלים גריס אינו טמא ולמה לא כתבו דפרושו דנראין כדרכן ר"ל דאש יש למעלה על הקמטים כגריס אע"פ שהנגע אינו נכנס בתוך הקמטים טמא שמצטרפין מה שעל הקמטים אלא נראה דבאמת אין מצטרף כיון שיש אויר בין כא"וא ולכן כ' דנ"מ דאע"פ שיש בתוך הקמטים כגריס טהור משו' דבעינן לכל עיני הכהן ואמנם בכתמים ודאו אם יש כגריס בין הכל מה שבתוך הקמטים עם העליון או אפילו בקמטים לבד טמא אך אם אינו מצטרף אלא רק ע"ג הקמטים אם אינו תפור נ"ל פשוט דאין מצטרף כי כל קמט עומד לעצמו ואפילו אם תפורים צל"ע דעכ"פ יש אויר ביניהם ואפשר יש לדמותו לשתי העומד בנגעי' פי"א משנה ט' דמצטרף:




{{ניווט כללי תחתון}}
{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}

גרסה מ־18:27, 21 ביוני 2020

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

בינת אדם TriangleArrow-Left.png בית הנשים TriangleArrow-Left.png ט

[טו] שאלה כתם שנמצא על בית יד נשים שנוהגין שמקצתו מקמטין אותן ותופרין הקמטים ומקצת ממנו הוא מקומט ואינו תפור ונמצא כתם על הקמטים אם זה כטיפין טיפין או נאמר שמצטרף:

תשובה הנה הרמב"ם בפ' י"ג מהל' ט"צ הל' כתב סדין המקומט מפשיטין את קמטיו ורואין את נגעו וכן הוא בתוספתא פ"א ובהל' ו' כתב חמת ותורמל נראין כדרכו וכ"ה בנגעי' פ' י"א וכתב הר"ש והרא"ש שם שהם כלים של עור שנכפל העור במקום הקשר ואין הנגע שבכפליו נראה אא"כ מתפשט העור ולכן קתני שנראין כדרכן ואינו פושט אלא מה שיכול לראות כמו שהוא וכן משמע מפי' רמב"ם שם ע"ש ונ"ל דשאני חמת מסדין דחמת כיון שהוא קשה ואינו עתיד להתפרק ולהתפשט ולכן רואין כדרכן משא"כ בסדין שהוא רך והקמטים עומדים להתפשט ולכן מפשיטין:

והנה התם הטע' דבעינן לכל מראה עיני הכהן עכ"פ מדכתבו כולם דנראין כדרכן ר"ל דאעפ"י שיש בין הכפלים גריס אינו טמא ולמה לא כתבו דפרושו דנראין כדרכן ר"ל דאש יש למעלה על הקמטים כגריס אע"פ שהנגע אינו נכנס בתוך הקמטים טמא שמצטרפין מה שעל הקמטים אלא נראה דבאמת אין מצטרף כיון שיש אויר בין כא"וא ולכן כ' דנ"מ דאע"פ שיש בתוך הקמטים כגריס טהור משו' דבעינן לכל עיני הכהן ואמנם בכתמים ודאו אם יש כגריס בין הכל מה שבתוך הקמטים עם העליון או אפילו בקמטים לבד טמא אך אם אינו מצטרף אלא רק ע"ג הקמטים אם אינו תפור נ"ל פשוט דאין מצטרף כי כל קמט עומד לעצמו ואפילו אם תפורים צל"ע דעכ"פ יש אויר ביניהם ואפשר יש לדמותו לשתי העומד בנגעי' פי"א משנה ט' דמצטרף:


< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.