חכמת אדם/מג

חכמת אדם ‏ מג

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דין או"ה או בשר וגבינה שנמלחו יחד (סי' צ"א)

א קיי"ל דמליח הרי זה כרותח ומדינא דוקא כשנמלח כעין שמולחין לקדירה ושהה כדי מליחה לקדירה דזה נקרא שאינו נאכל מחמת מלחו אפי' לא מלחו אלא מצד אחד מחשב כרותח ואנו אין בקיאין ולכן טוב להחמיר במקום שאין הפ"מ אפילו אם נמלח רק כמליחת צלי. ומחשב כרותח עד שידיחנו. ומליח כעין מליח דבעי לה לאורחא (נראה לי דזה מה שקורין בל"א פעקל פלייש שהוא מלוח הרבה לעולם) אפילו לאחר שהדיחו כל זמן שלא שראו במים דינו כרותח (סעיף ה'):

ב תיכף כשנמלח ומתחיל ציר לצאת נחשב הציר היוצא ממנו כרותח ולכן בין שמלחו בשר כשר ונבלה או בשר וגבינה יחד בתוך שיעור מליחה אוסר אפי' במקום הפ"מ וסעודת מצוה (סי' צ"א בש"ך סס"ק י"א) ולכן הציר הנוטף ממנו בתוך שיעור מליחה אפילו לא נמלח רק לצלי ואפילו שהה כמה ימים לעולם הוא רותח (כו"פ שם) דבציר אין חילוק אם נמלח לקדירה או לצלי דאף על גב דלא נמלח כמליחת קדירה ולא נחשב הבשר כרותח מ"מ הציר נחשב כרותח (ואם נפל על גבינה או על כלי אוסר כדלעיל כלל ל"ב סימן י"ט ע"ש רמ"א ססעי' ה'):

ג אבל אחר ששהה שיעור מליחה המתבאר כלל ל' סימן ט' בזה יש חילוק דאם מלח בשר נבילה להוציא דם ושהה שיעור מליחה וקודם הדחה מלחו עמו או שהניחו עליו בשר כשר או גבינה בזה נחלקו הפוסקים כמו שביארנו לעיל כלל ל"ב סימן י"ח י"ט ולכן במקום הפ"מ וסעודת מצוה ג"כ סמכינן על הפוסקים דלא נחשב כרותח והכל מותר בהדחה (ש"ך ס"ק י"א):

ד בד"א דאמרינן דלאחר ששהה שיעור מליחה לא נחשב רותח שמלחוהו להוציא דם דכיון דהמלח מוציא הדם אמרינן דתש כחו אבל בשר שמלחוהו שנית לאחרי שהדיחו אותו ממליחה להוציא דמו ונגע בגבינה וכן בשר נבילה ובשר כשר שנמלחו או נגעו יחד לאחר שנמלח פעם ב' כיון שהמלח הזה לא עשה שום פעולה ולא תש כח המלח כלל לעולם הוא רותח אפילו שהה כך כמה ימים כ"ז שלא ידיחוהו ואוסר ההיתר שנגע בו ולא מהני אפילו הפ"מ וסעודת מצוה (עיין שם בש"ך ובכו"פ):

ה הא דנאסר ע"י מליחה דוקא כשטמא מלוח דנחשב כרותח ואז אעפ"י שהטהור תפל (ר"ל מבלי מלח) הטמא שהוא רותח מבליע להיתר וכ"ש בשניהם מלוחים שאפילו אין נוגעים זה בזה ממש אלא שמונחים בענין זה שהפליטה והציר של זה נוגעת בזה אפ"ה אסור ולכן בשר שחוטה שמלחו עם בשר נבלה אפי' מלח הבשר להוציא דם וא"כ הכשרה טריד למיפלט דם ל"א איידי דטריד למיפלט לא בלע דנהי דלא בלע דם טרפה מ"מ בולע ציר טרפה וציר נבלה וטריפה ושרצים אסור מה"ת דילפינן מדכתיב הטמאים לרבות צירן אבל אם הטמא תפל והכשר מלוח אפילו נוגעים זה בזה מ"מ אין כח בבשר המליח לחמם את הטמא שעי"ז יפלוט ויבליע בטהור וא"צ אלא הדחה ומ"מ במקום שאין הפ"מ יש להחמיר גם בזה אם נוגעים זה בזה ממש דס"ל דאין חילוק בין טמא מלוח או טמא תפל אלא כשאינם נוגעים רק שעומדין בסמוך בכדי שפליטה של זו נוגעת בזו ואז אפילו הדחה לא צריך ונ"ל דעכ"פ בזה במקום הפסד קצת סגי בקליפה כיון דרוב פוסקים מתירים לגמרי (עיין סימן ע' סעיף ג' ובש"ך ס"ק כ'):

ו אע"ג דקיי"ל בחם ע"י אור תתאה גבר כמו שנבאר לקמן כלל ה' מ"מ במליחה אין חילוק בין שהטמא המליח למטה והטהור התפל למעלה או להיפך דלעולם המליח מבליע בתפל ואינו בולע ממנו דדוקא ברתיחת אור יש חילוק דמחמת אור שהוא גובר מרתיח את חבירו או מצנן אותו כי כן דרך תולדות האור אבל מחמת מליחה אין כח באותו שהוא תפל לבטל כח המליחה כי כן דרך המליחה שאינה יכולה להתבטל כ"א ע"י הדחה וכן אין כח במליחה לעשות התפל כמליח (סימן ק"ה ש"ך ס"ק מ"א):

ז מ"מ נ"ל בספק טרפה ויש בו עוד צדדים להקל שנמלח עם טהור והיה טמא מלוח וטהור תפל למטה והטמא למעלה יש לסמוך בהפ"מ וסעודת מצוה ג"כ על הפוסקים (וכן סתם הש"ע שם סעיף י"א) דאף במליח' אמרינן תתאה גבר דאע"ג דרמ"א כתב שם דנוהגין כהפוסקים דאין חילוק י"ל היינו דוקא בודאי טרפה אבל לא בס"ט (וכעין זה ממש כ' המ"ב בסימן ל"ז לענין חהר"ל בס"ט שנתערב ע"ש) ומותר עכ"פ ע"י קליפה אפילו לדידן:

ח הא דטהור מליח וטמא תפל מותר. היינו שהטמא יבש אע"ג שהוא לח קצת דכיון שהוא תפל אין כח במלח שבטהור להפליטו (כ"כ הפ"ח בסימן צ"א ומשמע אבל אם היה הטמא מלוח אע"ג שהוא יבש אסור הטהור וכן משמע ג"כ מדברי רמ"א סימן צ"א וצ"ע דבהדיא איתא באו"ה כלל י"ב סימן ז' וז"ל דאפילו שניהם מלוחים ורק האחד לח והשני יבש אותו היבש חשוב לכל דבר כתפל שאם הנבלה יבישה וכשרה לחה מותרת עכ"ל. והפ"ח אזיל לשיטתו דס"ל דאם נתלחלח אח"כ אסור כמו שאכתוב בסמוך וצ"ל דר"ל יבש לא יבש לגמרי אלא ר"ל דבר גוש אע"ג שהוא לח קצת לאפוקי צלול) אבל כשהטמא התפל צלול והטהור המלוח הוא ג"כ לח קצת אסור דכיון שהוא מלוח בולע מן הצלול אבל אם הטהור יבש לגמרי אע"ג שהוא מליח אינו בולע מן הצלול התפל דכיון דכבר נתייבש ממלחו ה"ל כאלו לא נמלח כלל (והפ"ח בס"ק ט"ו כתב דלפי מה דקיי"ל דלעולם לא פסק כח המלח א"כ אפילו בזה אסור דכיון דנתלחלח חוזר להיות רותח וכדעת הגאונים אבל באו"ה לא משמע כן שהרי ס"ל דאפילו בנמלח להוציא דם לא פסק כח המלח כמש"כ הש"ך בשמו בסימן צ"א ס"ק י"א ואפ"ה כ' בכלל י"ב סימן ד' דאם נתייבש פ"א כבר פסק כח המלח ואפילו נתלחלח אח"כ) ודוקא צלול ממש כחלב וכיוצא בו אבל חלב רך שאינו מהותך לא מקרי צלול (ש"ך שם ס"ק י"ד):

ט בשר וגבינה שניהם מלוחים שנגעו זה בזה אם הם יבישים או לחים ולא מחמת מליחה סגי בהדחה אבל אם הם לחים מחמת המלח שניהם אסורים ול"א איידי דטריד למיפלט לא בלע דזה לא שייך רק בדם דמשריק שריק אבל לא בשאר דברים ואם א' מהם מלוח וא' תפל המלוח מותר בהדחה שאינו מפליט מן התפל (וע' סימן ד' ה') והתפל אסור שהוא בולע מן המלוח (שם סעיף ה' ובש"ך ס"ק י"ג):

י בשר מלוח שנפל לחלב אע"ג שהחלב אינו מלוח שניהם אסורין דהבשר חשוב כטהור מלוח לטמא תפל צלול דאסור והחלב ג"כ אסור דכיון שהבשר מלוח מפליט לתוך החלב: ואם החלב לבד מלוח י"א דהחלב מותר דדוקא הבשר אסור שבולע מן החלב אבל החלב מותר דאין כח במלח אלא להבליע ולא להפליט וי"א דהכל אסור דכיון דאחד מהם מלוח וצלול שניהם אסורים דמבליע וגם מפליט מן הבשר וה"ה בשאר איסור (שם ס"ק ט"ו ובס"ק י"ז כ' משמע אפילו מלוח הכל שרי ודבריו אינם מדוקדקים דא"ל כוונתו אפילו מלוח הכל ז"א דאם הטמא לח מלוח אזי נאסר היבש והאו"ה מיירי בחלב מלוח ובשר יבש דהחלב מותר והבשר אסור כ"כ בהדיא בכלל י"ב סימן י"ב ואם כוונתו הטהור מלוח ויבש א"כ מאי זה שכ' הכל שרי שהרי מיירי בא' טמא וצ"ל דמיירי מב"וח והבשר יבש לגמרי אע"ג שהוא מלוח):

יא (סימן ק"ה) הא דאוסר במליחה מחלוקת בין גדולי ראשונים רוב הפוסקים ס"ל דלעולם אין כח במליאה להבליע אלא בכדי קליפה אפי' הוה האיסור שמן (סעי' ט' בהגהת רמ"א) וי"א דדוקא באיסור כחוש דינו בקליפה אבל כשאחד מהם שמן לא מיבעי' אם האיסור שמן ומלוח דמפעפע הרבה אלא אפי' אם האיסור כחוש ומלוח ובשר שמן נוגע בו אמרינן אזיל ההיתר ומפטם לאיסור ועושה אותו שמן וחוזר האיסור ואוסר (ש"ע שם). ודוקא שהיה גם ההיתר מלוח דאז יכול לפטם (ועיין לקמן כלל ס' סי' ד' ה' וכ"ש לענין מליחה) אבל אם ההיתר תפל אע"ג דהמלוח הטמא אוסר מ"מ אין כח בהיתר לפטם כיון שהוא תפל ואינו אוסר רק כ"ק (ש"ך ס"ק כ"ח ומה שהקשה שם הש"ך דלמה לא כ' המחבר דין זה אפילו באיסור כחוש לגמרי י"ל דהמחבר ס"ל כמ"ש הש"ך בס"ק י"ט בשם הד"מ ע"ש) ובהפ"מ יש להתיר אפילו בשניהם מלוחים אם האיסור כחוש ולא אמרינן במליחה אזיל היתר ומפטם (ע"ש בש"ך ס"ק כ"ח וכ"כ הפ"ח בסימן ק"ה ס"ק י"ט וס"ק ל"ה):

יב ודוקא אם האיסור דבוק בחתיכה או שנוגע ממש באיסור אבל אם אינן נוגע באיסור ממש אלא שנוגע בחתיכה הנוגע באיסור כגון חלב אפי' שמן ואפילו דבוק בחתיכות בשר וחתיכת בשר נוגע בבשר זה ולא נוגע בחלב עצמו אותו חתיכה מותר אפילו בלא קליפה דאין כח במליחה לפעפע מחתיכה לחתיכה דדוקא בבישול שיש שם רוטב או בצליה שהוא רותח הרבה אבל במליחה אע"ג דדינו כרותח דצלי מ"מ לענין זה גרע דאינו מפעפע מחתיכה לחתיכה (שם סעיף ט'):

יג ולפ"ז אפילו יש כאן חתיכות הרבה הנוגעים בחלב עד שיש בכולם ס' לבטל החלב אלא שאין בכל אחד ואחד לבטל החלב כל חתיכה שאין בו ס' אסור ולהיפך כל חתיכה שלא נגעה בחלב ממש אלא בזו שנגעה בחלב מותר ולסברא זו הסכים הב"י בש"ע שם:

יד ואם אינו יודע אם נגעה בכולן כולן אסורות דבכ"א הוא ס' מה"ת ומ"מ אם נתערבה אחד מהם או נפלה לקדירה לא אמרינן חנ"נ אפילו לדעת רמ"א ויצטרך ס' נגד כולה אלא אם יודע כמה היה האיסור כגון שנגע בכזית חלב אין צריך ס' אלא נגד הכזית דכיון שלא הוברר האיסור שמא אין כאן איסור כלל ל"א חנ"נ (ש"ך שם בסי' צ"ב ס"ק ב' בשם א"וה ויש שם ט"ס וצריך להיות א"וה כלל י"ד דין ח' ועיין לקמן בדין חנ"נ סי' י"ח) והם ידוע שלא נגעה אלא בא' ואינו ידוע איזו היא ויש בכל החתי' ס' לבטל החלב כולן מותרות דחד בתרי בטיל אבל אם אין בכולן ס' לבטל החלב גם בזה אסור שהרי חלב עם בשר הוי מבשא"מ וא"כ אם יבשלם יתן טעם ויטעום טעם חלב (ק"ה סעיף ע'):

טו אבל רמ"א כ' דמנהג מדינותינו לשער כל מליחה בששים ובזה יש קולא וחומרא קולא דאפי' חתיכה זו שנגע בחלב ואין בו לבד ס' נגד החלב כיון שיש שם עוד חתיכה שנגעו זה בזה הרי אנו מצרפים הכל ואמרינן דחלב מפעפע מחתיכה לחתיכה כמו בבישול ומכל מקום כל חתי' שנגע בחלב צריך קליפה דלא אמרינן ודאי דמפעפע אלא ספק. וא"כ ממ"נ אם מפעפע הרי הכל מצטרף לבטל ואם אינו מפעפע הרי לרוב הפוסקים אינו אוסר רק כ"ק אפילו בשמן וגם יש לפ"ז חומרא דאם אין בין הכל ס' אז כל חתיכה אפילו לא נגעה בחלב או בחתיכה שדבוק בו החלב אלא שנגע בחתיכה אחרת שנגע בחתיכה זו שהחלב דבוק בו כולן אסורות (שם): מ

טז עוד מנהגינו שאין לחלק בין כחוש לשמן דאפילו אם האיסור כחוש דינו כשמן דאין אנו בקיאין איזו הוא שמן ומכל מקום בהפ"מ יש להתיר במליחה ע"י קליפה אם האיסור כחוש לפי ראות עינינו כגון בהמה כחושה וכיוצא בו אע"ג דיש לגזור אטו שמן ואם האיסור הוא דבר כחוש בטבעו כגון החוטין והקרומין האסורין וגיד הנשה ושומנו הנזכרים בכלל כ"ח (ובי"ד סי' ס"ד) יש להתיר על ידי קליפה אם יש הפסד קצת דבאלו לא שייך למיגזר אטו שמן ואם האיסור כחוש והוא איסור דרבנן ולא שייך בו שמנונית אפילו אין בו הפסד קצת אין צריך אלא כ"ק (שם ס"ק ל"ח):

יז ולענין חמץ בפסח אע"ג שהוא כחוש מחמרינן לאסור אותה חתיכה שנמצא החטה עליה כולה וחתיכות האחרות הנוגעות בחתיכה זו ולא נגעו בחטה בודאי מותרין ע"י קליפה ואם מסופק שמא נגע החטה בשאר חתיכה כולן אסורין (ונ"ל דר"ל כדי קליפה דמ"ש מדין שאח"ז) ואף שידעינן בודאי שלא נגע אלא באחד מהן ולא ידעינן באיזו נגע מדינא כולן אסורין וטעונין קליפה דחמץ בפסח לא בטל ברוב וא"כ אם נתבשלה בלא קליפה אוסרת תערובתן (עיין בא"ח סי' תס"ז במ"א ס"ק ל"ב) ואם ירצה יכול למכור הכל לנכרי או להשהות חתיכות האחרות המונחות עמה עד אחר הפסח ודוקא שמצא החטה בעודה מונחת במלח קודם שהדיחו אבל אם מצאה לאחר שהדיח הבשר ע"כ נפל לאחר המליחה דאל"כ היה נופל ע"י ההדחה ואם מצא בתוך עוף שהוא חלול אפי' לאחר הדחה אסור דאמרינן מה שלא נפל הוא מחמת שמונח בתוכו ומכל מקום אם יש לתלות שעכשיו נפל אפי' בעוף מותר (שם במ"א ס"ק ל') וכל זה שנמצא במליחה להוציא דם אבל אם נמצא בחביות שמלחוהו שם כל מה שמונח בציר אסור כולו (שם במ"א) וע' בחיבורי ח"א כלל קכ"ב:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.