מראי מקומות/ברכות/כד/ב: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
שולי הגליון
ישיבה על קברו (שיחה | תרומות) (תבנית שולי הגליון) |
ישיבה על קברו (שיחה | תרומות) (ביאורים ממשתתפי מסלול חזרה ברכות) |
||
| שורה 2: | שורה 2: | ||
רש"י {{ממ|[[רש"י/{{כאן}}#לדידי|ד"ה לדידי]]}} פירש שכלל לא היה מזקיקו להפסיק. והתוספות {{ממ|[[תוספות/{{כאן}}#אמר|ד"ה אמר]]}} פירשו שלא היה מצריכו לחזור לראש, וזאת משתי סיבות: א. שדעת רבי יוחנן שאין צריך לחזור לראש כמבואר בראש השנה {{ממ|[[בבלי/ראש השנה/לד/ב|לד:]]}} לענין שמיעת תשע תקיעות בתשע שעות{{הערה|ועיין לעיל בתוספות {{ממ|[[תוספות/ברכות/כב/ב#אלא|כב: ד"ה אלא]]}} שחילקו בין הדברים.}}, ועוד שכיון שלדעת רבי יוחנן אינו צריך להפסיק הרי חשוב הוא ראוי ולכן אינו צריך לחזור לראש. | רש"י {{ממ|[[רש"י/{{כאן}}#לדידי|ד"ה לדידי]]}} פירש שכלל לא היה מזקיקו להפסיק. והתוספות {{ממ|[[תוספות/{{כאן}}#אמר|ד"ה אמר]]}} פירשו שלא היה מצריכו לחזור לראש, וזאת משתי סיבות: א. שדעת רבי יוחנן שאין צריך לחזור לראש כמבואר בראש השנה {{ממ|[[בבלי/ראש השנה/לד/ב|לד:]]}} לענין שמיעת תשע תקיעות בתשע שעות{{הערה|ועיין לעיל בתוספות {{ממ|[[תוספות/ברכות/כב/ב#אלא|כב: ד"ה אלא]]}} שחילקו בין הדברים.}}, ועוד שכיון שלדעת רבי יוחנן אינו צריך להפסיק הרי חשוב הוא ראוי ולכן אינו צריך לחזור לראש. | ||
== הוי מושכי העון בחבלי השוא == | |||
רש"י {{ממ|[[רש"י/{{כאן}}#בחבלי|ד"ה בחבלי]]}} פירש בחבלים שאינם חזקים אלא נוחין להנתק, הן מושכין העון על עצמם, אף זה על ידי דבור בעלמא הוא נענש. והתוספות {{ממ|[[תוספות/{{כאן}}#בחבלי|ד"ה בחבלי]]}} פירשו ששוא הוא לשון חינם, שבחינם מושך עליו עון כי טוב היה שלא היה מקיים כלל מצוה זו. שאינה מצוה אלא עבירה. | |||
{{שולי הגליון}} | {{שולי הגליון}} | ||
גרסה מ־18:04, 30 באפריל 2020
לדידי לא סבירא לי
רש"י (ד"ה לדידי) פירש שכלל לא היה מזקיקו להפסיק. והתוספות (ד"ה אמר) פירשו שלא היה מצריכו לחזור לראש, וזאת משתי סיבות: א. שדעת רבי יוחנן שאין צריך לחזור לראש כמבואר בראש השנה (לד:) לענין שמיעת תשע תקיעות בתשע שעות[1], ועוד שכיון שלדעת רבי יוחנן אינו צריך להפסיק הרי חשוב הוא ראוי ולכן אינו צריך לחזור לראש.
הוי מושכי העון בחבלי השוא
רש"י (ד"ה בחבלי) פירש בחבלים שאינם חזקים אלא נוחין להנתק, הן מושכין העון על עצמם, אף זה על ידי דבור בעלמא הוא נענש. והתוספות (ד"ה בחבלי) פירשו ששוא הוא לשון חינם, שבחינם מושך עליו עון כי טוב היה שלא היה מקיים כלל מצוה זו. שאינה מצוה אלא עבירה.
- ↑ ועיין לעיל בתוספות (כב: ד"ה אלא) שחילקו בין הדברים.