בנין ציון/ב/כא: הבדלים בין גרסאות בדף
מהדורה קמא (שיחה | תרומות) (גרסה ראשונית עם שיפורים חשובים) |
מהדורה קמא (שיחה | תרומות) (שיפורים) |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</noinclude> | <noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</noinclude> | ||
סימן כא | {{מרכז|'''סימן כא'''}} | ||
ב"ה אלטאנא יום ד' כ"ט מרחשון תרכ"א. | ב"ה אלטאנא יום ד' כ"ט מרחשון תרכ"א. | ||
להרה"ג וכו' הגאון מו"ה יצחק דוב ב"ב הלוי הגאב"ד דק"ק ווירצבורג והגליל יע"א. | ::להרה"ג וכו' הגאון מו"ה '''יצחק דוב ב"ב הלוי''' הגאב"ד דק"ק '''ווירצבורג''' והגליל יע"א. | ||
בדבר השאלה שבאה לפני מעכ"ת נ"י באחד שרוצה לגרש אשתו והוא בן אשה שנתעברה כשהיתה פנויה ואח"כ נשאת לבעל שהודה הוא והיא שממנו נתעברה שחשבו לבנו וגם פדה אותו כמשפט בנו הבכור אם לכתוב שם אביו כפי שהודה דניחוש שמא זינתה גם עם אחר כפי מה שפסק הרמב"ם דבהוא והיא מודים מכ"מ לענין יבום הוי ספק וצריכה אשתו חליצה מספק וכיון דלפי מה שכ' הב"ש (סי' ד' ס"ק מ') בכל מילי דאורייתא חוששין שמא זינתה עם אחר לכן גם הכא צריך לחוש שמא לאו אביו הוא ובשינה שם אביו הגט פסול מדאורייתא ולכן דעת מעכ"ת נ"י לכתוב כמו בשתוקי שמו בלא שם אביו דבכתב בלא שם האב לכל השיטות הגט כשר כמבו' (בסי' קכ"ט): | :::בדבר השאלה שבאה לפני מעכ"ת נ"י באחד שרוצה לגרש אשתו והוא בן אשה שנתעברה כשהיתה פנויה ואח"כ נשאת לבעל שהודה הוא והיא שממנו נתעברה שחשבו לבנו וגם פדה אותו כמשפט בנו הבכור אם לכתוב שם אביו כפי שהודה דניחוש שמא זינתה גם עם אחר כפי מה שפסק הרמב"ם דבהוא והיא מודים מכ"מ לענין יבום הוי ספק וצריכה אשתו חליצה מספק וכיון דלפי מה שכ' הב"ש (סי' ד' ס"ק מ') בכל מילי דאורייתא חוששין שמא זינתה עם אחר לכן גם הכא צריך לחוש שמא לאו אביו הוא ובשינה שם אביו הגט פסול מדאורייתא ולכן דעת מעכ"ת נ"י לכתוב כמו בשתוקי שמו בלא שם אביו דבכתב בלא שם האב לכל השיטות הגט כשר כמבו' (בסי' קכ"ט): | ||
''' | {{מרכז|'''תשובה'''}} | ||
'''אם''' שמעכ"ת נ"י לא צריך לדידי ודכוותי עכ"ז אחר שבענוותנותו רצה לשמוע דעתי לא אמנע מלהשיב כפי ענ"ד הנה פסק הב"ש דבמילי דאורייתא חוששין שמא זינתה גם עם אחר נובע ממה שפסק הרמב"ם דלא מחזיקין אותו כבנו וודאי לפטור אשתו להנשא לשוק בלי חליצה אפילו בלא דיימי מעלמא ועל זה הקשה ה"ה ממה דפסק הרמב"ם ה' תרומות (פ' ח') דלא חיישינן שמא זינתה עם אחר ותירץ הב"ח דשם איירי הרמב"ם מתרומה בזה"ז דאינו רק מדרבנן ולכן בכל דאורייתא חוששין לספק שמא זינתה עם אחר ועם חילוק זה הסכים גם הב"ש ולענ"ד תירוץ הב"ח דוחק גדול דאע"ג דתרומה בזה"ז דרבנן מכ"מ וודאי כל הדינים שכתב הרמב"ם בה' תרומות סתם הם לענין תרומה דאורייתא וכנראה מדבריו (ר"פ ו' דתרומות) והאיך נימא דהך דין דזינתה איירי לענין תרומה דרבנן דווקא ועוד קשה מה שהקשה הח"מ הסתירה ממה שפסק הרמ"א (ס"ס ג') דכהן הבא על הפנויה ומודה שהוא בנו הבן כהן לכל דבר ואין חוששין שמא הפקירה עצמ' לאחרים ומה שתירץ הב"ש על זה בלשון ואפשר דהרמ"א איירי לענין אם כולם כהנים וודאי דוחק גדול הוא דסתם הרמ"א ולא הוה שתק לכתוב כן ועל כולם עלתה התמיה שתמה הרא"ש על הרמב"ם שכתב שבנו הוא לנחלה ולא לפטור מחליצה דאם לענין נחלה להוציא ממון מיורשים נחשב בנו וודאי היאך נאמר דלענין לפטור מחליצה הוי ספק ולכן הנכון לענ"ד בזה מה שכ' הרב בעל שב שמעתתא (סי' ב' פ"כ) האב נאמן לומר שהוא בנו ואפילו בדבר שהוא ספק לדידן אם אמר אני מאמין לדברי' שבני הוא נאמן שהתורה האמינתו מיכיר יכירנו לאחרים אכן זה דווקא במה שנוגע לבנו אבל בדבר שנוגע לאחרים לא נתנה התורה נאמנות לאב ולכן לענין חליצה אינו נאמן לומר שהוא בנו לפטור אשת א' מן החליצה דאין זה נוגע לגוף הבן אלא לאחר ולענין זה לא נתנה לו התורה נאמנות ואע"ג דאם אמר יש לי בנים נאמן לפטור אשתו מיבום זה דוקא מטעם מיגו דאי בעי מגרשה כדאמרינן בפ' יש נוחלין וסברא זו נכונה מאד ושוב כ' מה דכ' הרמב"ם ה' איסורי ביאה (פ' ט"ו) והוא מה שפסק גם בשו"ע (סי' ד' ס' כ"ו) דבאמרה לפלוני הממזר או הנתין נבעלתי אפילו הפלוני מודה שהוא ממנו הרי זה הולד ספק כשם שזינתה עם זה כך זינתה עם אחר ע"ש דאפשר דאיירי שאינו מאמין לדבריה ובאמת זה דוחק הוא שלא הזכיר הרמב"ם והש"ע תנאי זה אבל לא ידעתי מה דחקו לכך דלפי הסברא שהמציא גם סתירה זו מתורצת שפיר כיון דנאמנות האב על בנו לא מועיל רק מה שנוגע לבנו ולכן אף שמועיל לו להתירו בממזרת או אם היא בת להתירה בממזר מכ"מ לא מועיל לממזרת או לממזר שינשאו להנולד שהרי הממזר מוזהר שלא לישא ישראלית כשרה ולו לא מועיל עדות האב ולכן פסק הרמב"ם דאינו ממזר וודאי להתירו בממזרת דהממזרת לא תוכל לסמוך על האב דשמא זינתה אמו עם אחר וישראל כשר הוא כנלע"ד ובזה כל הסתירות מתורצות דא"ש דלענין נחלה האב נאמן להחזיקו לבנו דזה נוגע לבנו והאמינו התורה מכח יכיר וכן נאמן לענין תרומה ולהחזיקו לכהן לכל דבר אבל לענין חליצה אינו נאמן דזה נוגע להיבמה שתנשא לשוק ולגבי דידה לא האמינתו התורה. וכן לענין להתירו בממזרת או בנתינה לא נאמן דזה נוגע גם להנשואים לו ולגבי דידהו לא האמינו התורה לאב והיוצא מזה דבכל הענינים שנוגעים לבן להחזיקו כבנו התורה האמינה לאב לומר שהוא בנו ולא חיישינן שמא זינתה עם אחר אפילו בדבר הנוגע לאיסור דאורייתא. ולכן לא בלבד לשיטת הרשב"א והרא"ש שחולקים על הרמב"ם בנידון זה לקרוא אותו בן פלוני אין חשש איסור אלא דבענין זה גם הרמב"ם מודה כיון שהאב החזיקו לבנו לא גרע זה מנחלה ואם האב נאמן להחזיקו לבנו לנחול עם אחיו איך לא יהיה נאמן לקרוא אותו בנו ועוד דאם נאמר כיון דשם האב בגט נוגע לאיסור דאורייתא לענין זה חוששין שמא לא בנו הוא האיך קורין אותו לתורה בשם בן פלוני הרי מדבר שקר תרחק ג"כ מצוה מן התורה היא ואיך עוברים מספק על איסור שקר אע"כ דאין חוששין שמא לאו בנו הוא שלא לקרות אותו על שם אביו: | |||
'''אמנם''' בלא כל זה לענ"ד אין חשש פסול לכתוב שם אב המגרש בשם האיש המחזיק אותו לבנו כיון דהטעם דשינה שמו או שם אביו פסול הוא דאין ניכר מתוך הגט דהוא המגרש ויאמרו אחר הוא ואפילו לשיטות הפוסקים דאם שינה שמו והעלה לו שם אחר במקום נתינת הגט כשר מכ"מ בשינה שם אביו כתב המהרא"י הביאו הב"ש (סי' קכ"ט ס"ק י"ז) דפסול דלו יכול להעלות שם אחר משא"כ לאביו ע"ש אכן לענ"ד זה דוקא אם ידוע שיש לאביו שם אחר אבל בנידון זה דלא ידוע לשום אדם בעולם שם אחר לאביו של המגרש אלא השם שנקרא בו בעל אמו א"כ אפילו תימא זה לאו אביו הוא אלא אחר הרי לא נודע שמו ולא גרע מנשתקע שם אביו בשעת כתיבת הגט ונקרא בשם אחר הרי ודאי לא כותבין השם שנשתקע אלא השם שעתה נקרא בו לכל העולם וא"כ זה שנקרא פלוני בן פלוני על שם בעל אמו בזה נשתקע שם אביו לגבי דידיה וכו"ע ידעי דזה הוא המגרש וניכר מתוך הגט. מכל זה נראה לענ"ד שאין חשש איסור אפילו לכתחלה לכתוב בגט השם שנקרא בו בפי כל ושבו נקרא לתורה ולמעכ"ת נ"י משפט הבחירה אם עדיף לעשות כן או אם עדיף להשמיט שם אביו לגמרי מה שכשר דוקא אם לא אפשר לכתוב שם אביו לפי המבואר בפוסקים אכן בזה אני מסכים עם מעכ"ת נ"י שלא לכתוב מפני חשש זה שני גיטין: | |||
דאם שינה שמו והעלה לו שם אחר במקום נתינת הגט כשר | |||
מכ"מ בשינה שם אביו כתב המהרא"י הביאו הב"ש (סי' קכ"ט ס"ק י"ז) דפסול דלו יכול להעלות שם אחר משא"כ לאביו ע"ש אכן לענ"ד זה דוקא אם ידוע שיש לאביו שם אחר אבל בנידון זה דלא ידוע לשום אדם בעולם שם אחר לאביו של המגרש אלא השם שנקרא בו בעל אמו א"כ אפילו תימא זה לאו אביו הוא אלא אחר הרי לא נודע שמו ולא גרע מנשתקע שם אביו בשעת כתיבת הגט ונקרא בשם אחר הרי ודאי לא כותבין השם שנשתקע אלא השם שעתה נקרא בו לכל העולם וא"כ זה שנקרא פלוני בן פלוני על שם בעל אמו בזה נשתקע שם אביו לגבי דידיה וכו"ע ידעי דזה הוא המגרש וניכר מתוך הגט. מכל זה נראה לענ"ד שאין חשש | |||
איסור אפילו לכתחלה לכתוב בגט השם שנקרא בו בפי כל ושבו נקרא לתורה ולמעכ"ת נ"י משפט הבחירה אם עדיף לעשות כן או אם עדיף להשמיט שם אביו לגמרי מה שכשר דוקא אם לא אפשר לכתוב שם אביו לפי המבואר בפוסקים אכן בזה אני מסכים עם מעכ"ת נ"י שלא לכתוב מפני חשש זה שני גיטין: | |||
<noinclude>{{דיקטה}} | <noinclude>{{דיקטה}} | ||
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude> | {{ניווט כללי תחתון}}</noinclude> | ||
גרסה מ־22:44, 3 ביולי 2024
|
< הקודם · הבא > |
ב"ה אלטאנא יום ד' כ"ט מרחשון תרכ"א.
- להרה"ג וכו' הגאון מו"ה יצחק דוב ב"ב הלוי הגאב"ד דק"ק ווירצבורג והגליל יע"א.
- בדבר השאלה שבאה לפני מעכ"ת נ"י באחד שרוצה לגרש אשתו והוא בן אשה שנתעברה כשהיתה פנויה ואח"כ נשאת לבעל שהודה הוא והיא שממנו נתעברה שחשבו לבנו וגם פדה אותו כמשפט בנו הבכור אם לכתוב שם אביו כפי שהודה דניחוש שמא זינתה גם עם אחר כפי מה שפסק הרמב"ם דבהוא והיא מודים מכ"מ לענין יבום הוי ספק וצריכה אשתו חליצה מספק וכיון דלפי מה שכ' הב"ש (סי' ד' ס"ק מ') בכל מילי דאורייתא חוששין שמא זינתה עם אחר לכן גם הכא צריך לחוש שמא לאו אביו הוא ובשינה שם אביו הגט פסול מדאורייתא ולכן דעת מעכ"ת נ"י לכתוב כמו בשתוקי שמו בלא שם אביו דבכתב בלא שם האב לכל השיטות הגט כשר כמבו' (בסי' קכ"ט):
אם שמעכ"ת נ"י לא צריך לדידי ודכוותי עכ"ז אחר שבענוותנותו רצה לשמוע דעתי לא אמנע מלהשיב כפי ענ"ד הנה פסק הב"ש דבמילי דאורייתא חוששין שמא זינתה גם עם אחר נובע ממה שפסק הרמב"ם דלא מחזיקין אותו כבנו וודאי לפטור אשתו להנשא לשוק בלי חליצה אפילו בלא דיימי מעלמא ועל זה הקשה ה"ה ממה דפסק הרמב"ם ה' תרומות (פ' ח') דלא חיישינן שמא זינתה עם אחר ותירץ הב"ח דשם איירי הרמב"ם מתרומה בזה"ז דאינו רק מדרבנן ולכן בכל דאורייתא חוששין לספק שמא זינתה עם אחר ועם חילוק זה הסכים גם הב"ש ולענ"ד תירוץ הב"ח דוחק גדול דאע"ג דתרומה בזה"ז דרבנן מכ"מ וודאי כל הדינים שכתב הרמב"ם בה' תרומות סתם הם לענין תרומה דאורייתא וכנראה מדבריו (ר"פ ו' דתרומות) והאיך נימא דהך דין דזינתה איירי לענין תרומה דרבנן דווקא ועוד קשה מה שהקשה הח"מ הסתירה ממה שפסק הרמ"א (ס"ס ג') דכהן הבא על הפנויה ומודה שהוא בנו הבן כהן לכל דבר ואין חוששין שמא הפקירה עצמ' לאחרים ומה שתירץ הב"ש על זה בלשון ואפשר דהרמ"א איירי לענין אם כולם כהנים וודאי דוחק גדול הוא דסתם הרמ"א ולא הוה שתק לכתוב כן ועל כולם עלתה התמיה שתמה הרא"ש על הרמב"ם שכתב שבנו הוא לנחלה ולא לפטור מחליצה דאם לענין נחלה להוציא ממון מיורשים נחשב בנו וודאי היאך נאמר דלענין לפטור מחליצה הוי ספק ולכן הנכון לענ"ד בזה מה שכ' הרב בעל שב שמעתתא (סי' ב' פ"כ) האב נאמן לומר שהוא בנו ואפילו בדבר שהוא ספק לדידן אם אמר אני מאמין לדברי' שבני הוא נאמן שהתורה האמינתו מיכיר יכירנו לאחרים אכן זה דווקא במה שנוגע לבנו אבל בדבר שנוגע לאחרים לא נתנה התורה נאמנות לאב ולכן לענין חליצה אינו נאמן לומר שהוא בנו לפטור אשת א' מן החליצה דאין זה נוגע לגוף הבן אלא לאחר ולענין זה לא נתנה לו התורה נאמנות ואע"ג דאם אמר יש לי בנים נאמן לפטור אשתו מיבום זה דוקא מטעם מיגו דאי בעי מגרשה כדאמרינן בפ' יש נוחלין וסברא זו נכונה מאד ושוב כ' מה דכ' הרמב"ם ה' איסורי ביאה (פ' ט"ו) והוא מה שפסק גם בשו"ע (סי' ד' ס' כ"ו) דבאמרה לפלוני הממזר או הנתין נבעלתי אפילו הפלוני מודה שהוא ממנו הרי זה הולד ספק כשם שזינתה עם זה כך זינתה עם אחר ע"ש דאפשר דאיירי שאינו מאמין לדבריה ובאמת זה דוחק הוא שלא הזכיר הרמב"ם והש"ע תנאי זה אבל לא ידעתי מה דחקו לכך דלפי הסברא שהמציא גם סתירה זו מתורצת שפיר כיון דנאמנות האב על בנו לא מועיל רק מה שנוגע לבנו ולכן אף שמועיל לו להתירו בממזרת או אם היא בת להתירה בממזר מכ"מ לא מועיל לממזרת או לממזר שינשאו להנולד שהרי הממזר מוזהר שלא לישא ישראלית כשרה ולו לא מועיל עדות האב ולכן פסק הרמב"ם דאינו ממזר וודאי להתירו בממזרת דהממזרת לא תוכל לסמוך על האב דשמא זינתה אמו עם אחר וישראל כשר הוא כנלע"ד ובזה כל הסתירות מתורצות דא"ש דלענין נחלה האב נאמן להחזיקו לבנו דזה נוגע לבנו והאמינו התורה מכח יכיר וכן נאמן לענין תרומה ולהחזיקו לכהן לכל דבר אבל לענין חליצה אינו נאמן דזה נוגע להיבמה שתנשא לשוק ולגבי דידה לא האמינתו התורה. וכן לענין להתירו בממזרת או בנתינה לא נאמן דזה נוגע גם להנשואים לו ולגבי דידהו לא האמינו התורה לאב והיוצא מזה דבכל הענינים שנוגעים לבן להחזיקו כבנו התורה האמינה לאב לומר שהוא בנו ולא חיישינן שמא זינתה עם אחר אפילו בדבר הנוגע לאיסור דאורייתא. ולכן לא בלבד לשיטת הרשב"א והרא"ש שחולקים על הרמב"ם בנידון זה לקרוא אותו בן פלוני אין חשש איסור אלא דבענין זה גם הרמב"ם מודה כיון שהאב החזיקו לבנו לא גרע זה מנחלה ואם האב נאמן להחזיקו לבנו לנחול עם אחיו איך לא יהיה נאמן לקרוא אותו בנו ועוד דאם נאמר כיון דשם האב בגט נוגע לאיסור דאורייתא לענין זה חוששין שמא לא בנו הוא האיך קורין אותו לתורה בשם בן פלוני הרי מדבר שקר תרחק ג"כ מצוה מן התורה היא ואיך עוברים מספק על איסור שקר אע"כ דאין חוששין שמא לאו בנו הוא שלא לקרות אותו על שם אביו:
אמנם בלא כל זה לענ"ד אין חשש פסול לכתוב שם אב המגרש בשם האיש המחזיק אותו לבנו כיון דהטעם דשינה שמו או שם אביו פסול הוא דאין ניכר מתוך הגט דהוא המגרש ויאמרו אחר הוא ואפילו לשיטות הפוסקים דאם שינה שמו והעלה לו שם אחר במקום נתינת הגט כשר מכ"מ בשינה שם אביו כתב המהרא"י הביאו הב"ש (סי' קכ"ט ס"ק י"ז) דפסול דלו יכול להעלות שם אחר משא"כ לאביו ע"ש אכן לענ"ד זה דוקא אם ידוע שיש לאביו שם אחר אבל בנידון זה דלא ידוע לשום אדם בעולם שם אחר לאביו של המגרש אלא השם שנקרא בו בעל אמו א"כ אפילו תימא זה לאו אביו הוא אלא אחר הרי לא נודע שמו ולא גרע מנשתקע שם אביו בשעת כתיבת הגט ונקרא בשם אחר הרי ודאי לא כותבין השם שנשתקע אלא השם שעתה נקרא בו לכל העולם וא"כ זה שנקרא פלוני בן פלוני על שם בעל אמו בזה נשתקע שם אביו לגבי דידיה וכו"ע ידעי דזה הוא המגרש וניכר מתוך הגט. מכל זה נראה לענ"ד שאין חשש איסור אפילו לכתחלה לכתוב בגט השם שנקרא בו בפי כל ושבו נקרא לתורה ולמעכ"ת נ"י משפט הבחירה אם עדיף לעשות כן או אם עדיף להשמיט שם אביו לגמרי מה שכשר דוקא אם לא אפשר לכתוב שם אביו לפי המבואר בפוסקים אכן בזה אני מסכים עם מעכ"ת נ"י שלא לכתוב מפני חשש זה שני גיטין:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |