דבר אברהם/ג/כח

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דבר אברהם ג כח

סימן כח
הערות בענין גירות

מה שכתבתי להגאון הגדול מוהה"ר ח"ע גראדזענסקי מווילנא זצ"ל בקבלי את ספרו היקר "אחיעזר" ח"ג.

אחד"ש הדר"ג כו' בספרו היקר "אחיעזר" ח"ג שכבדני בו הביא הדר"ג פנים להיתרא בגירות בזמננו שרובם ככולם הם לשם אישות דאין מקבלין אותן לכתחילה ואם קבלוהו הדיוטות חוששין לו עד שתתבאר צדקתו לדעת הרמב"ם ושו"ע (פי"ג מאי"ב ה' י"ז יו"ד רס"ח סי"ב) ובזמננו ברובן דרובן אנו יודעין למפרע שלעולם לא תתבאר צדקותם, ואפילו אם נתפוס דבדיעבד כולם גרים הם בהחלט חוששני שאין זה שייך בזמננו לטעמים אלו.

א) דיסוד הדבר דבדיעבד כולם גרים הם אעפ"י שאינם מתכוונים לגירות אמיתית ובלבם לשם אשה וכו' הוא משום דכיון שנתגיירו וקבלו עליהם, חזקה הוא דאגב אנסייהו גמרי וקבלו כמש"כ הריטב"א בחי' ליבמות (כ"ד.) ובנימוק"י שם. (הדר"ג ציין שהוא משם הרמב"ן אבל בריטב"א לא נזכר מזה ובנמוק"י נזכר משמו רק עיקר הדין דל"ש יש לה בנים ממנו או אין לה בנים לא יוציא ולא הטעם האמור) והנה בתליוהו וזבין דזביני' זביני שהוא המקור ליסוד זה דאגב אונסי' גמר ומקני הסבר הדבר ברור דכיון דאינו יכול להסיר מעליו את האונס אלא בהקנאת הדבר הנדרש ממנו אם ע"י שיחתום על שטר או קנין אחר בפני עדים אם שימסור ליד המאנס ויודע שאחר מעשה הקנין או המסירה לידו לא יוכל עוד להוציא מידו אם מצד שהוא אלם אם מצד שלא תכה בדין שהרי הלה מוציא שטרו או מוכיח בעדים שמכר לו או מצד חזקה שכל מה שבידי אדם שלו הוא (במטלטלין) לכן גמר ומקני, ומשו"ה במסר מודעה שעושה מחמת אונס ולא גמיר ומקנה בלבו אלא יתבענו אח"כ בדין אין זביני' זבינח, אלא שצריכין העדים להכיר באונסו שהמוכר עצמו אינו נאמן ע"ז כיון שהוא לחובת הקונה כמו שכותבין שטר למוכר ולא ללוקח, (ולכן במתנה ומחילה לא בעינן שיכירו באונסו כיון דרק בידו הדבר ולא לחוב על של אחרים) אבל אם יודע האנוס שכעבור האונס יכול הוא להוציא מיד המאנס בודאי לא גמיר ומקנה מתחילה, וא"כ מאי שייך לומר גבי גירות אגב אונסי' גמר וקיבל הרי בידו הוא שלא לקבל בלבו ושלא להחזיק אח"כ בדיני היהדות ומי יכריחו ע"ז ומאי סברא היא לומר חזקה דגמר וקבל. וצ"ל דקיימי בגרים שבימי שלמה וכו' שהיתה יד ישראל תקיפה לענוש העוברים על דת ואפי' סמן שאין יד ישראל תקיפה מ"מ כיון שנפשו תשקה באשה זו ועליו לדור עמה (ובסביבה יהודית) וידוע לו שאם לא יתנהג ביהדות ולא ידקדק בדיני' לא תאבה האשה לדור עמו (והסביבה היהודית לא תקלטהו) ולא יוכל להשיג את מאויו אלא ע"י קבלת עול היהדות והתנהגות בכשרות אגב אונס זה גמר ומקבל. וזה הי' שייך רק בזמניהם בימים מקדם דאכשורי דרי משא"כ עכשיו שגם אשה זו וגם חלק גדול מהסביבה אינם נוהגים ביהדות וגם אחר הגירות לא יהא אנוס כלל משום צד לקיים מצות התורה לא שייך לומר אגב אונסי' גמר ומקבל כיון דבלאו הכי נמי ישיג מאויו.

ב) וע"ד מה שיש שכתבו דאין לנו ענין עם מה שחושב בלבו דדברים שבלב לא הוי דברים זה הי' שייך רק בימים מקדם אבל עכשיו איך נשלה את נפשינו כשאנו יודעים ברוב המקרים באומדנא דמוכח שלא יקיימו אח"כ את המצוות ואין לבם כלל לזה ובדאיכא אומדנא דמוכח אף דברים שבלב הוו דברים, כמו שהזכיר גם הדר"ג בשם בית יצחק.

ג) דתנינן בבכורות (ל:) עו"כ שבא לקבל ד"ת חוץ מדבר אחד אין מקבלין אותו ריב"י אומר אפי' דקדוק א' מדברי סופרים וכ"פ הרמב"ם (פי"ד מאי"ב ה"ח) וכיון שברוב המקרים הם נטענים זה על זה או בא עלי' דאסורים לישא אחר הגירות מדרבנן (יבמות כ"ד:) אין שום נדנוד ספק בדבר שאפי' אם יקבלו עליהם כל המצוות בכ"ז איסור דרבנן זה בודאי לא יקבלו שכל עצמם לא באו להתגייר אלא כדי לישא זא"ז והיא לא רק אומדנא דמוכח אלא ודאות גמורה דכולנו סהדי לה.

אח"ז ראיתי שגם הדר"ג עמד ע"ז אלא שיצא לדון בכחא דהיתרא דדין זה דאם אינו מקבל אפי' דקדוק א' מד"ס אין מקבלין אותו הוא רק במתנה שלא לקבל, ושיהיה מותר לו דבר זה דאין שיור ותנאי בגירות אבל כשמקבל עליו כל המצות אלא שבדעתו לעבור לתיאבון אין זה חסרון בקבלה ואני חוכך בזה. כיון שבשעת הקבלה הוא חושב לעבור אפי' לתיאבון אין זו קבלה והם תרתי דסתרי, אלא שיש לומר דרק לכתחילה אין מקבלין אותו בשביל זה אבל בדיעבד אינו מעכב. לכן אני נבוך למעשה בענין זה, אבל יודע אני שלפעמים הנחיצות גדולה מאד מטעמים שונים וכחא דהתירא עדיף, אלא שאפשר ששכרן של מקרים פרטים אולי יוצא בהפסד הכלל כאמרם ז"ל קשים כו'.

אגב ארשום בזה הערה קטנה אחת בענין גירות. דהרמב"ן ליבמות (מ"ז: ד"ה נתרפא) כתב דבהא דמעוברת שנתגיירה בנה אין צריך טבילה צריך גירות אח"כ, וק"ל ממשנה דבכורות (מ"ו ע"א) נתגיירה מעוברת בנה בכור לכהן ואמאי הרי בלידתו עדיין נכרי הוא ומי איכא פדיון לנכרי ודוחק לומר דמתניתין אתיא כמ"ד עובר ירך אמו ואי"צ גירות עוד. ומצאתי בקרן אורה שם שעמד ע"ז, וכן הקשו עליו גם מיבמות (צ"ז:) היתה הורתן שלא בקדושה ולידתן בקדושה כו' חייבין משום אשת אח והרי כקטן שנולד דמי ואינו אחיו להרמב"ן. וכרגע מהרהר אני דלולא דמסתפינא אולי הי' אפ"ל להרמב"ן מילתא חדתא דחלק הולד דרבי תחילה במעי נכרית הוי נכרי והחלק דרבי במעי יהודית אחרי גירותה הוי יהודי ויהדות ונכריות מעורבין בו דוגמת חצי עבד וחצי בן חורין ולכן חלק הנכריות שבו צריך גירות ומשום חלק היהדות חייב משום אשת אח ובפדיון ומזה נ"מ לענין מילתו דלהסוברים דאי"צ גירות נימול לח' כישראל ולהרמב"ן לא' כגר ולדברינו דלהרמב"ן נמי יש בו חלק יהדות אף לדידי' נימול לח', וצ"ע.

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף