טורי אבן/מגילה/כט/ב

טורי אבן מגילה כט ב

דף כ"ט ע"ב

[אבני מלואים] חדש והביא קרבן מתרומה חדשה. בפנים הבאתי הא דתמידין שלא הוצרכו לציבור דפירש"י דהיינו ד' טלאים הנשארין בר"ח ניסן דתנן אין פוחתין מששה טלאים המבוקרים בלשכת הטלאים ונמצא נשארו בר"ח ניסן ד' טלאים שא"ר להקרבה מהיום מפני שנקחו מתרומה ישינה. וק"ל כיון דמר"ח ניסן צריכין תרומה חדשה ל"ל להפסידם בחנם לר"ש דס"ל אין נפדין תמימי' ואפילו לרבנן דס"ל נפדין תמימים טורח זה למה דהא בע"כ הני ד' ימים שמר"ח ואילך תמידי הימי' הללו טעונין ביקור ד"י קודם להן ובע"כ תמידי דר"ח ניסן וכן של יום ב' וג' נקחין קודם להן ד"י וא"כ קודם דר"ח ניסן ג' ימים כשלוקחו ב' תמידי היום ונשתיירו עוד ד' טלאים מתרומה הישנה להקריב למחר בערב ר"ח ניסן בע"כ מניחין ב' טלאים מת"ח ג"י קודם ר"ח ניסן לאחר שלקחו ב' תמידי היום ונשאר שם ד' ומצרפין אלו ב' החדשים עם ד' הישנים כדי שיהי' ו"ט מבוקרין ולמחר כשנטלו שנים הישנים מניחין מת"ח ב' תחתיהן. וכן בער"ח כשנטלו ב' הישנים מניחן ב' מח"ח תחתיהן כדי שבכל יום ויום יהיו ו"ט מבוקרין ונמצא שבר"ח ניסן איכא כא ו"ט מבוקרים מת"ח וכן חוזר חלילה דהא מר"ח ניסן ואילך בעי ת"ח וג"י קוד' דר"ח ל"ל להניח מתרומ' ישינה כדי שיהו מבוקרים ד"י קודם הא לאחר ד' ימי ביקור הללו אין ראוין להקריב מתרומה ישינה אלא מן חדשה מיהו י"ל האי תמידין של"ה לציבור ע"ד פירש רש"י ולא אד"ט קאי דא"כ תקשה הא דאמרן דהא הני נלקחין מת"ח אלא אתמידי יום ל' של אדר לחוד קאי דהוא יום עיבורו של אדר ובע"כ תמידי יום ל' של אדר צריך להפריש ד' ימים קודם לו מספק מת"י דלמא מעברין לאדר ועדיין תמידי היום מתרומ' ישינ' באין כמש"כ בפ"ק דר"ה בחי' ואם אירע שחסרו לאדר ויום ל' שלו ר"ח ניסן נמצא ב' תמידין להציבור שאינו ראויין להקריבן היום דבעינן ת"ח וליכא:

מ"מ ק"ל הא כבר הוכחתי בפנים דהאי ביקור ד"י של תמיד סגי לי' קודם לקיחה והקדישו וכיון שכן ב' תמידי של אדר ל"ל ללקחם מת"י מספק יבקרו ולא יקדישם ואם יבואו עדים וקידשו את החודש יקחו היום מתרומה חדשה ואם לאו מן הישנה אכתי טורח זה לרבנן למה וכ"ש לר"ש דס"ל אין נפדין תמימים ובפ"ח דמנחות (דף עט) פי' רש"י בשם רבו תמידין של"ה לציבור שאבדו והפריש אחרים תחתיהן ואח"כ נמצאו ולפ"ז ל"ק מידי אבל מ"מ ק"ל אי מיירי דאבדו והפריש אחרים תחתיהן ואח"כ נמצאו מ"א דקאמר תמידים של"ה בכל ק"צ נמי דינא הכי מ"ש פרט לתמיד דין בכל ק"צ הי' יכול לאשמעינן הא וה"ל ק"צ של"ה לציבור דלדברי ר"ש א"נ (תמידין) [צ"ל תמימין] ולדברי חכמים נפדין וה"ל תמידין נמי בכלל ק"צ. אבל למאי דפרש"י ה"ה למאי דפי' ניחא דפסיקא לי' דלעולם משכחת לה בהו של"ה לציבור משא"כ בשאר ק"צ דלא פסיקא לי' אם לא ע"י מקרה שא ירע להן שנאבדו והפריש א' תחתיהם ואח"כ נמצאו. י"ל דהא משמע התם בפ"ק דשבועות דהא דלב ב"ד מתנ' עליהן לרבנן ה"מ במילתא דשכיחא אבל בפר ושעיר של יוה"כ שנאבדו דל"ש לא. ומוכח התם הא דכי אבודים לא ה"מ היכא דהקרבן גופי' לא שכיח כגון הני שאינן אלא פ"א בשנה אבל בשעירי הרגלי' ור"ח דשכיחי טפי אפילו באבודי' נותנין ב"ד לב להתנות עליהן וכמ"ש פי' התוס' התם והא לר"ש נמי תנאי ב"ד מהני אלא משום דתמידין של"ה לציבור הואיל דא"ל תקנתא ברעיי' אין ב"ד נותנין לב להתנות עליהן כדאמר בפ"ח דמנחות (דף עט). והשתא להודיעך כחו לדר"ש נקיט תמידין של"ה לציבור דל"מ שאר ק"צ דל"ש כל כך אלא אפי' תמידין דשכיחי יותר אפ"ה הואיל וא"ל תקנתא ברעיי' אין לב ב"ד מ"ע ומשום דנקט ר"י גבי פלוגתא דר"ש ורבנן תמידין של"ה לציבור משום כחו דר"ש אגב גררא נקיט נמי במילתא דידי' תמידין של"ה לציבור ובמ"א יתבאר [ע"כ מאבני מלואים]:

כמאן דלא כרשב"ג. ק"ל ולרבנן מי ניחא הא כיון דשואלין ל' יום קודם למעשה והא בניסן בעי אקרובי מתרומה חדשה וקיימ"ל דתמיד טעון ביקור ד' יום קודם שחיטה א"כ תמיד של ר"ח ניסן צריך ללוקחו ד' יום קודם לו וצריך שתהי' ת"ח בו ביום. וא"כ אע"ג דקרינן אדר ליכא ל' יום עד הפרשות ת"ח. ולא מיבעי למאי דפי' התוס' ספ"ג דסוכה (דף מ') גבי הא דאמר התם שהביא מלישכה שאינה מבוקר דביקור ד' ימי' בתמיד מעכב אלא אפי' למאי דפי' בחידושי' התם דביקור אינו מעכב מצוה מיהו איכא הרי הא דא"ר טבי דק"צ מצוה להביא מת"ח נמי אינו אלא למצוה בעלמא דהא אם הביא מן היכן יצא כדאמרי' בפ"ק דר"ה אפ"ה תיקנו להקדים פ' שקלים מר"ח אדר משום מצוה דת"ח. והה"נ דמשום מצות ביקור אע"פ שאינו מעכב אפ"ה ראוי להקדים ל' יום קודם ביקור וכ"ת דביקור קוד' להקדישו סגי (וא"נ) [צ"ל וא"כ] א"צ הפרשו' ת"ח עד ר"ח ניסן ותמיד של ר"ח יבוקר ד' יום קודם להקדישו ליתא דהא אמרינן בפ"ק דשבועות (דף י') תמידין שלא הוצרכו לציבור נפדין תמימי' לרבנן ופרש"י שלקחן ממעות תרומת הלישכה ותנן אין פוחתין מו' טלאים המבוקרים וכשמגיע ר"ח ניסן לא הי' מקריב שוב קרבנות ציבור ממעות התרומה של אשתקד ונמצא בכל שנה ושנה ד' טלאים ממעות תרומ' הישנה והיינו לא הוצרכו לציבור להקריב בשנה שעברה והא טעמא דאין פוחתי' מו"ט המבוקרים הוא משום דתמיד טעון ביקור ד"י קודם שחיט' כדאמרי' בפ"ד דמנחות (דף מ"ט) ופ"ב דערכין (דף י"ג) וש"מ דטעון ביקו' אחר לקיחתו והקדשו דאי בקודם סגי ל"ל ללקחם ולהקדיש לאותן ד' טלאים ע שלא הוצרכו יבקרם קודם לקיחהו הקדש ואח"כ יקחם מת"ח בר"ח ניסן ויקדשם. א"ו ביקור קודם לקיחתן והקדשם לא מהני ובע"כ צריך ללקחם מתרומה ישנה קודם ביקור. ואע"ג דהני ד' טלאים אינן ראויים לתמידין מר"ח ואילך דבעינ' ת"ח אפ"ה בע"כ מפריש להו כדי שיהי' ו"ט בער"ח ניסן שיהי' ראוים להקריב לתמידי היום איזה שני' שירצו כדפירש"י שם בפ"ד דמנחות דתקנות חכמים הוא שיהא שם בכל יום ששה ראויים ליטול איזה שנים מהם שירצה מ"מ ש"מ דטעון ביקור אחר לקיחה והקדש ובע"כ תמידי ר"ח ניסן והה"נ של ב' וג' בחודש צרי' ליקחם ד' ימים קודם הקרבתן משום ביקור ד"י אחר הלקיחה והקדש וכיון שאי אפשר ללקחם מת"י בע"כ צריך שיהי' ת"ח מופרש כבר וא"כ כי משמיעין על השקלי' בר"ח אדר אכתי ליכא ל' יום להפרשות ת"ח. מיהו בפ"ח דמנחו' (דף ע"ט) פרש"י בש' רבו דהאי תמידין שלא הוצרכו לציבור היינו שאבדו והפריש אחרי' תחתיהן ואח"כ נמצאו וא"כ א"ר מהא שצריך ביקור ד"י (קודם ללקיחתו) [צ"ל אחר לקיחתו] והקדשו.

ואני תמה על רש"י למאי דפי' תמידין שלא הוצרכו לציבור דאד' טלאים שבכל שנה ושנה קאי דמשמע דביקור דקודם לקיחה לא מהני, דהא בפ"ט דפסחים (דף צ"ו) אמרי' דפסח מצרים מקחו מבעשור אבל לא ואין פסח דורות (מבעי לי') [צ"ל ומפיק לי'] מדכתיב בי' לחודש הזה ויקחו זה מקחו בי' הזה פ"ד מקחו מבי'. ופריך מדכתיב והי' לכם למשמרת עד י"ד לחודש ה"נ זה טעון ביקור ד"י קודם שחיטה ואין אחר טעון ביקור והא תמיד טעון ביקור ד"י מג"ש דנאמר כאן תשמרו להקריב לי ונאמ' להלן והי' לכם למשמר' ומשני שאני התם דכתי' תשמרו פסח דורות נמי הכתיב ועבדת כו' אלא הזה ל"ל למעוטי פ"ש דכוותי' אלמא דביקור ולקיחה דהוא מקח ב' מילי נינהו דתמיד ופ"ר של דורות טעון ביקור ד' ימי' אבל לא מקח ד"י קודם לו דאימעטי מהזה דגבי מקח והיינו כדפירש"י גופי' התם דמקח היינו שמקדישו מבעשו' לשם פסח וביקור היינו אם לא הפרישו מבעשור יבקר ב' וג' טלאים מבעשור ובשעת שחיטה יקח א' מהם. ומוכרח הוא דהא ל"ל דלעולם אין ביקור אלא לאחר לקיחה והקדש לשם פסח ותמיד והא דאימעט פ"ד מהזה יתירא דאין מקחו מבעשור היינו משו' דפסח נמנין עליו בני חבורה ומושכי' עד שישחט כדתנן בפ"ח דפסחים (ד' פט) אפי' לאחר שהקדישו כבר לפסח ממנה אחר עמו כדתנן התם הממנה אחרי' עמו על פסחו וחגיגתו מעות שבידו חולין והשתא א"ל דה' איכא בין פ"מ לפ"ד דפ"מ מקחו מבי' וצריך כל א' ואחד להיות נמנה עליו מבי' ולא אחר כן כדי שיהי' לכל אחד מבני החבורה מקחו מבעשור כדכתיב בעשור לחודש הזה ויקחו להם איש שה דהיינו שכל אחד מבני חבורה יקח וימנ' עליו מבי'. ומהא נתמעט פ"ד שאין צריך קיחה ומנין לכל א' מבני החבור' מבי' אלא בענין שבשע' שחיט' נמי סגי אבל מ"מ עיקר לקיח' והקדש דגוף הפסח בעי מבי' ובכלל והי' לכם למשמר' דנ"ל מיני' ביקור ד"י קודם הוי נמי עיק' הקדש הפסח דאיתרבי פסח דורות ותמיד. הא ליתא דהא בספ"ק דזבחי' (דף יב) אמרי' אליבא דב"ב דפוסל בפסח ששחטו בי"ד שחרית בין לשמו בין שלא לשמו הואיל ומקצתו ראוי ופריך א"כ פסח כשר לב"ב המ"ל אי דאפרשי' האידנ' דיחוי ממעיקר' הוא ואי דאפרשי' מאתמול נראה ונדח' הוא. ומוקי לה ר"א תהא לאחר חצות פי' לא משכחת לה פסח כשר לב"ב אלא במפרישו לא"ח שהוא זמן הקרבתו וחזי לשמו ואי הא דפסח דורות טעון ביקור ד"י הקדישו נמי בכלל אכתי תקשה לב"ב פסח כשר המ"ל אע"כ דביקור ד"י דפס' ה"ה תמיד דיליף לה מיני' אין הקדישו בכלל זה. ודוחק לומר דבשלמא לב"ב דפסח כשר א"א אלא בפריש אחר חצות בע"כ ביקור רברבי רחמנא לפ"ד לאו היינו הקדש דאי אפשר משוט דיחוי. אבל למאן דל"ל דב"ב ואפש' להקדישו קודם לכן א"ל דביקור דרבי רחמנא היינו הקדש דהא כתיב ועבדת ודי לך למעט מהזה הפחו' שא"צ קיחה ומנין לכ"א מבני החבורה מבי'. ועוד למאי דמשני התם אפ"ת דמפריש מצפרא אין מחוס' זמן לבו ביום ור"פ שני אפ"ת מאורתא לילה אין מחוסר זמן וא"כ לב"ב נמי אין בו משום דיחוי אפילו הכי א"צ להפרישו ולהקדישו אלא מאורתא לר"פ ש"מ כדפי':

ועוד נ"ל ראי' להא דביקור לאו היינו הקדש מפכ"ג דשבת (דף קס"ח) דאר"י מקדיש אדם פסחו בשבת וחגיגתו בי"ט ואע"ג דא"ל דל"מ בע"פ שחל בשב' אנא ביו' הראשון של ד' ימי ביקור הוא חל בשב' בפסח שני דא"צ ביקור ובחל י"ד בשבת. מ"מ הא דר"ל התם אליבא דר"י מדתנן וכן ע"פ בירושלים שחל בשבת מניח טליתו אצלו ונוטל את פסחו ועושה עמו חשבון לאחר י"ט ודחי התם הב"ע בממנה אחרי' עמו על פסחו דמעיקר' מיקדש וקאי והשתא למאי דס"ד דהוא מקדש לי' בע"פ תיקשה הא בעי ביקור והקדש ד"י קודם לכן והא ע"כ מפסח ראשון מיירי שהוא עי"ט דאילו פסח שני אינו סמוך לי"ט ומאי וע"ע חשבון לאחר י"ט דתנא ומדנקט ע"פ שחל בשבת וס"ד דמקדש לי' בו ביו' ש"מ דביקו' ד"י לאו היינו הקדש והא לפי' התו' דביקור ד"י מעכב בתמיד דיליף מפסח כ"ש דמעכב בפסח וקס"ד דמקדיש לי' בע"פ ואי ביקור היינו הקדש פסח פסול הוא. מיהו למאי דפרי' בחידושי שם דאין ביקור מעכב א"ז ראי' דמיירי מלא הקדישו וביקרו קודם ואפ"ה הפסח כשר וכ"ת ל"ל לתנא למיתני למילתי' בדעבד שלא כמצותו בשלא הקדשו וביקרו עד ע"פ ה"ל למיתני בלכתחילה במצותו ומחל יום ראשון מימי הביקור בשבת דמקדישו. לק"מ די"ל דבשביל מנות ביקור לא התירו חכמי' להקדישו בשבת. ולא מיבעי דל"ד להא דאם חל ע"פ בשבת דמקדיש פסחו דשאני הקדש דמעכב בדעבד ולא העמידו דבריהם במקום כרת דפסח כמו דלא העמידו דבריה' גבי אונן מצורע ובית הפרם כדאמרי' ספ"ת דפסחים (דף צ"ב). אלא אפי' להא דמקדיש חגיגתו בי"ט נמי ל"ד דאע"ג דאין בחגיגה כרת וגם אפשר למחר דהתם ה"ט דהקדשו דוחה י"ט כדפי' רש"י מקדיש פסחו בשבת וחגיגתו בי"ט ביום הקרבתן מותר להקדישן ואע"ג דאין מקדישין בי"ט התירו כיון דהקרבתן דוחה קדושתן נמי דוחה. וה"ט ל"ל אלא במקדיש ביום הקרבתו דא"ל הואיל אבל ביום א' של ביקור דאין מקריבו ב"ב דל"ל הואיל אין הקדישו דוחה שבת ועוד בלא"ה י"ל הא דמקדיש חגיגתו בי"ט היינו בי"ט אחרון דאם לא חג בו ביום עבר זמנו וה"ל מעוות אבל ביט"ר ל"א הואיל ויש לו עדיין תשלומין ואין זה מקומו ובמ"א יתבאר הכל:

ומיהו למאי דאפרש לקמן למאי דמשני אפ"ת רשב"ג ומשום שלחנות מקדימין לבא' באדר לא כמו שפי' רש"י דהיינו ב' שבתות דרשב"ג אלא מטעם אחר הוא לפי המסקנא לק"מ משמעתין אהא דתמידין שלא הוצרכו לציבור דא"ל דתמיד טעון ביקור ד' ימים קודם שחיטה דביקור לאחר הקדישו הוא ואע"ג למאי דס"ד כמאן כת"ק ומשום ת"ח קדמינין וקרינין בע"כ ביקור דתמיד הוא קודם הקדשו דאל"כ הי' צריך תרומה חדשה להפריש ד"י קודם ר"ח ואין כאן ל' יום מ"מ י"ל דהמ"ל ולטעמיך וכן דרך התוס' בכמה מקומות לפרש כן דהמ"ל ולטעמיך ול"ק:

רשב"ג אומר ב' שבתות. נ"ל הא דנקט ב' שבתות ול"ק י"ד ימים משום דהתם בפ"ק דפסחי' אמ' דה"ט דרש"בג דנ"ל מפסח מדבר שנצטוו עליו בשנה השנית ליציאות מצרים בר"ח ניסן ובפ"ט דשבת (דף פ"ז) אמר' דר"ח ניסן זה הי' בא' בשבת א"כ ה"ל ב' שבתות שלימות עד הפסח שהי' בשבת כדאמ' במנחות (דף ס"ז) כתוב א' אומר ז' שבועות תספור לך וכתוב א"א חמשים יום הא כיצד כאן בחל פסח בשבת כאן בחל באמצע שבת אלמא לא חשיב שבוע שלימה אלא היכא שהחשבון מתחיל בא' בשב' ואיל ונ"ל לרש"בג למילתא מהתם דה"ל ב' שבתות נקט במילתי' ב' שבתות ולא י"ד יום ואע"ג דמתחילה רצה לומר התם דנ"ל מפ"מ ור"ח ניסן של אותו שנה לא הי' בא' בשבת כדאמ' התם שע"פ הי' בה' בשבת מ"מ במסקנא לא קיימי הכי:

[אבני מלואים] שואלין ודורשין. בפסחים פ"ק (דף ח) מ"ט דת"ק שהרי משה עומד בפסח ראשון ומזהיר על פ"ש דכתיב ויעשו ב"י את הפסח במועדו וכתיב ויהי אנשי' אשר היו טמאים לנפש אדם ורשב"ג א"ל איידי דאיירי במילי דפיסחא מסיק להו לכל מילי דפסחא מ"ט דרש"בג שהרי משה עומד בר"ת ומזהיר על הפסח שנאמר החודש הזה לכם ר"ח וכתיב דברו וגו' בעשור לח"ה ויקחו להם איש שה לב"א. וכבר כתבתי בפנים דלא תקשה מהא דמשה עומד בר"ח ומזהיר על הפסח לת"ק. מ"מ קשה לי מנ"ל לרשב"ג דשואלין ב' שבתות מדמזהיר בר"ח על הפסח דילמא משום מקחו שהוא בעשור הזהיר על הפסח בר"ח ואין ללמוד מכאן ששואלין אלא עשרה ימים קודם ולא ב"ש. בשלמא לת"ק דנ"ל מדקאי בפסח ראשון ומזהיר על פסח שני ליכא למימר דילמא משום מקחו מבעשור מזהיר בפסח ראשון על השני דאין כאן אלא ל' יום פחות ד' ימים. דהא ליתא דפ"ש אימעט אפי' מביקור ד"י קודם כמ"ש כ"ש ממקח בעשור ועוד דבלא"ה לת"ק א"א לומר דמשום מקח דבעשור הוא דא"כ לא הי' לו להזהיר על שאר מילי דפסח דהא ל"ל לת"ק איידי דאיירי במילי דפסח מסיק להו מדנ"ל ל' יום משום שעומד בפ"ר מזהיר על פ"ש. אבל לרש"בג דא"ל איידי מש"ה לא נ"ל ל' יום מדקאי בפ"ר ומזהיר על פ"ש א"כ גם ב"ש א"א ללמוד מדקאי בר"ח ומזהיר על פסח שהוא בי"ד דהיינו ב"ש דא"ל משום מקח דבעשור הוא דמזהיר משום דאיידי מסיק לכולהו מילי דפסח. ונהי דא"ל דאה"נ דאין ללמוד מכאן אלא עשרה ימים אלא כיון דע"כ צריך לשאול מר"ח משום מקח שהוא עשרה ימים מר"ח וה"ה לפסח דורות צריך נמי לשאול מר"ח משום ביקור ד"י שהתחלתן בי' לחודש וממילא צריך נמי לשאול מבעשור לחודש עד י"ד שהן ב' שבתות משום שאר דיני פסח דה"ל בין הכל ב"ש מ"מ אין ללמוד מכאן שיהא שואלין קודם למעשה אלא עשרה ימים לרשב"ג. והא לקמן בשמעתין אמרין דמש"ה ר"ח אדר שחל בשב קורין בפ"ש לרשב"ג משום דיושבין שולחנות בט"ו בו דה"ל עוד למעשה ב"ש ואמאי בעשרה ימים קודם לישיבת שולחנות סגי ואפי' חל בתוך השבת עד יום ד' אמאי מקדימין לשעבר יאחרו עד שבת שלאחר ר"ח לקרות פ' שקלים ואכתי עד זמן ישיבות שולחנות איכא עשרה ימים וסגי בהכי א מיהו הא ל"ק אלא לפירש"י אבל למאי דפי' בפנים דהא דפ"ש לאו מטעמא דשואלין ב"ש קודם הוא לק"ת מהא דפ"ש [ע"כ מאבני מלואים]:

מאי פ' שקלים רב א' צו וכו'. וכ"ת הא מפרש לקמן דמה"ט קרי להו פ' שקלים משום דר' טבי דזאת עולת חדש בחדשו חדש והביא קרבן מת"ח והא גבי מוסף דר"ח כתיב ולמה מתחיל מפ' צו דמיירי מתמידין בפ' ר"ח בלחוד סגי כמו בר"ח שחל בשבת אין המפטיר קורא אלא פ' ר"ח בלבד. י"ל משו' דבסמוך פריך לרב מאי שני האי ר"ח משאר ר"ח ומשני דשני דהאידנא כולן קורין בדר"ח או תלתא בענינא דיומא וד' בדר"ח והא אפי' בר"ח שחל בחול דקורין ד' לא משכחת לה לרב אלא בדולג ואע"ג דלכתחילה אין רשאי לדלג. ש"ה דל"א כדאמ' רפ"ג (דף כ') ואלו הי' קורא בפ' ר"ח בלבד דאין בו אלא ה' פסוקים כדי קריאות א' כדאמ' התם למ"ד השתא כולן בדר"ח הי' צריך לדלג שבעה פעמים ולמ"ד קרא ד' בדר"ח הי' מוכרח לדלג ד' פעמים מש"ה מתחיל מפ' דצו דכל מיעוטי בדילוג עדיף אע"ג דהשתא נמי א"א בלא דילוג למ"ד דהשתא קרא ד' בדר"ח צריך אמצעי לדלג כמו בכל ר"ח כדאמ' התם וכ"ש למ"ד השתא כולה בדר"ח צריכין ד' מהן לדלג מ"מ כל מיעוטי בדילוג עדיף ומתחיל מפ' דצו שהוא ג"כ מענינא דיומא שהרי בכל ר"ח מתחילין מפ' דצו. אבל דיתחיל מקודם צו כדי שלא יהי' שום א' מהן צריך לדלג א"א דכיון דאינו מענינא דיומא כלל. תדע דאל"כ למה אמצעי מדלג בכל ר"ח יתחיל קודם פ' צו ואין צריך דילוג. א"ו כיון שאינו מענינא דיומא כלל לא קרינן לי' ומוטב לקרות מענינא של יום ולדלג אבל פ' תמידין שייך לענינא של יום שבכל יום ויום מענין יום הוא שהרי קריבין בכל יום:

[אבני שהם] של מזבח למזבח ושל אדנים לאדנים. בפ' כי תשא פי' רש"י שנמנו ישראל בתחילת נדבת המשכן אחר יוה"כ בשנה ראשונה ומשקלים הללו נעשו אדנים ושוב נמנו בר"ח אייר בשנה השנית כדכתיב בחומש הפקודים ושקלים אלו היו לקרבנות צבור וק"ל א"כ לא היתה התרומה בר"ח ניסן כיון שלא נתנו שקלים עד אייר לצורך קרבנות והא בירושלמי רפ"ק דמס' שקלים אמתני' דא' באדר משמיעין על השקלים אמרו ולמה בא' באדר כדי שיביאו ישראל שקליהן בעונתן ותתרום תרומת הלשכה מן החדשה בזמנה בא' בניסן אר"ש ב"י תרומת הלשכה כתחילתה שנ' ויהי בחודש הראשון וגו' בא' לחודש הוקם המשכן ותנא על' ביום שהוקם המשכן בו ביום נתרמה הלשכה והשתא אי לא נתנו שקלים לקרבנו' עד א' באייר בשנה השנית מאין נתרמ' התרומה בא' בניסן שלפניו [ע"כ מאבני שהם]:

למ"ד סדר הפטרות חוזר מאי שני. ק"ל לישנא דמאי שני דהא ודאי שני דבכל ר"ח שחל בשבת מתחילין מפ' דר"ח והשתא קרא נמי לפ' דצו. וי"ל וי"ל דכיון דבכל ר"ח בחול קורין מפ' צו אע"ג דשני האי ר"ח משאר ר"ח שחל בשבת שאינו מתחיל אלא מפ' של ר"ח ה"נ ששם נאמר עולת חדש בחדשו חדש והבא קרבן מת"ח אין זה שינוי כ"כ להכירא דפרשת שקלי':

ואלו האידנא קרו ג' מענינא דיומא וד' קרו בדר"ח. ק"ל מ"ט נתנו דין קדימה לענינא דיומא קודם דר"ח ובסך הקרואים נתנו תוספת מעלה לדר"ח דקורא ד' ובענינא דיומא א"ק אלא ג' ממ"נ אי חשיב לי' לר"ח תדיר אע"ג דע"ד הוא בכל שבתות השנה הא אין קורין בכל שבתות ענין חד אלא בכל שבת מענין אחר אבל ר"ת בכל חדשי השנה קורין ענין אחד א"כ לקדום ר"ח לע"ד בקריאתו דה"ל תדיר כדאמ' לקמן גבי ר"ח טבת שחל בחול ואי ע"ד חשיב לי' תדיר משום דשם ע"ד ה"ל תדיר גבי ר"ת ואלו בחר שם ענינא דיומא אזלינן לפיכך אקדימוהו. א"כ יהי' לה מעלה יתירא במספר הקרואים נמי ומיהו י"ל מה"ט גופא כיון דאי אזלת בחר דענינא דיומא כללי ה"ל תדיר לגבי ר"ח ולגבי ענינא דיומא פרטי ה"ל ר"ח תדיר וכיון דבכלל ה"ל זה תדיר ובפרט אידך נותן לזה מעלות קדימה ולזה מעלת הקרואין. ומכל מקום אכתי ק"ל הא בכל ר"ח שחל בשבת קרו שית מע"ד וחד בדראש חודש ונתנו ב' מעלות לע"ד קדימה ותוספות קרואין וה"נ נהי דר"ח אדר שחל בשבת צריך להוסיף מנין קרואין בדר"ח יותר מא' משום דאל"כ מ"ש משאר ר"ח. ומאי ניכ' קריא' זו לפ' שקלים הא מ"מ בב' קרואין נמי סגי ואיכא הכירא לפרשה שקלים דבשאר ר"ח שחל בשבת קורא א' בדר"ח והיום שנים. וי"ל כיון דבר"ח זה בע"כ צריך לקרות בדר"ח יותר מאחד משום שינוי להיכרא אוקמא אד' כמו בר"ח שחל בחול תדע דהא קריאה זו בכל ר"ח לא סגי בד' אלא בדילוג אליבא דרב ואע"ג דאין ראוי לדלג ש"ה משום דל"א. והשתא בלא"ה תקשה בר"ח אדר שחל בשבת לרב האיך קורין ד' בר"ח הא השתא אפשר בלא דילוג כשתוסיף א' על מנין הקרואים לע"ד ואי משום שינוי להכירא לפ"ש הא כשקורין ב' איכא נמי שינוי דבשאר ר"ח שחל בשבת קורין בדר"ח א' והיום ב' וכ"ש בקרו שלשה והא כיון דאפשר בלא דילוג ל"ל לדלגי. א"ו ה"ט כדפי' ביון דאפקיעת' משא' ר"ח שחל בשב' דא"ק אלא א' בדר"ח והכא לא סגי בהכי משום ש שינוי להכירא דפ"ש אוקמא אד' כשאר ר"ח שחל בחול. והא דקאמר וד' קרו בדר"ח נ"ל דדוקא בר"ח אדר שחל בשבת קאמ' רב שמתחיל מפ' דצו משום שינוי להכירא ובע"כ צריך לקרות ד' בדר"ח וכדפי' ולא סגי אם לא שיתחיל מפ' דצו אבל בחל בתוך השבת שמקדימין לשעבר וקורין פ"ש קודם ר"ח אין צריך להתחיל מפ' דצו אלא פ' של ר"ח בלבד והא איכא הכירא לפ"ש כיון שקורין פ' ר"ח היום:

ולימא הא ולא בעי הך. ואי משום דקמ"ל דר"ח קודם לחנוכה לאפוקי מ"ד בסמוך דחנוכה קודם הא מאידך דר"י דלקמן ש"מ דאפי' בר"ח טבת שחל בחול קאמר קורא ג' בדר"ח וחד בחנוכ' והתם נמי ר"י נפחא קא"ל אע"ג דמתחילה קאמ' ר"י סתם קורא ג' בדר"ח וחד בחנוכה וסתם ר"י דשמעתתא הוא ר"י בר אחי כדאמ' בפ"י דפסחי' נ"ל דאר"י נפחא גרסינן וה"נ גי' הספרי' אר' מני כוותי' דר"י נפחא מסתברא:

[אבני מלואים] כוותי' דרב דימי מסתברא תדיר ושא"ת תדיר קודם. ק"ל הא פ"ב דשבת (דף לד) אמרי' דנר חנוכה עדיף לקידוש היום אע"ג דקידוש היום תדיר אפ"ה נר חנוכה עדיף משום פרסומא ניסא וה"נ אע"ג דר"ח תדיר תקדים בקריאת התורה של חנוכה לשל ר"ח משום פרסומא ניסא דקדים לתדיר כמו התם. שוב ראיתי להתוס' שכתבו שם בשם רשב"א בחל ר"ח טבת בשבת מפטירן בנרות דזכרי' משום פרסומא ניסא ולא של ר"ח ועוד כיון דהמפטיר קורא בשל חנוכה יש לו להפטיר מענין שקרא. ומה שמקדימין לקרות בשל ר"ח משום דבקריאת התורה כיון דמצי למיעבד תרווייהו תדיר קודם אבל היכא דל"א למיעבד תרווייהו פרסומא ניסא עדיף. ועוד בקה"ת אין כ"כ פרסומא ניסא שאינו מזכיר נרות כמו בהפטרה. ועוד נראה להרש"בא דע"כ הקדימו של ר"ח כדי שהמפטיר יקרא בשל חנוכה ויפטיר בנרות זכרי'. ועל פי' זה דע"כ הקדימו של ר"ח כדי שהמפטיר וכו'. ק"ל דא"כ ר"ח טבת שחל בחול אמאי הקדימו ר"ח משום טעמא דתדיר לקדום של חנוכה משום פ"נ דהא בחול הפטרה ליכא וכ"ת הואיל ואיכא טעמא בשבת להקדים של ר"ח לחנוכה משום הפטרה לא חלקו בין שבת לחול והקדימו נמי בחול. הא ליתא דמדפליגי הני אמוראי בר"ח טבח שחל בחול וקאמר רב דימי דקרו ג' בשל חנוכה וא' בדר"ח מכלל דבחל בשבת מודו לדר"י דלעיל דמקדים ר"ח לשל חנוכה ומשמע ודאי דמש"ה הוא דכיון דה"ט דמקדים של חנוכה לשל ר"ח בחל בחול מטעמא דמי גרם לד' שיבא ר"ח וכו' וה"ט לא שייך בחל בשבת דהא כל הקרואין מז' הקורין בשבת קרו בענינו של יום לבד בא' שקור' בדר"ח וחנוכה ול"א הואיל ואיכא טעמא בחל בחול לאחר של ר"ח לשל חנוכה בחל בשבת נמי נימא הכי. ואע"ג דרוב פעמים ר"ח טבת חל בחול ובמיעוט זמנים חל בשבת אינו נגרר המיעוט אחר הרוב אלא כל חד וחד כראוי לו כ"ש דלר"י אין הרוב דחל בחול ראוי לגרור אחר המיעוט שחל בשבת דאיכא טעמא להקדים ר"ח מפני הפטרה הא מ"מ בחול דליכא הפטרה לקדים של חנוכה משום פ"נ וגם בדר"ד תקשה אמאי תלה הטעמא דחנוכה קודם בחל בחול משום דמי גרם לד' שיבא וכו' ת"ל בלא"ה משום משום פ"נ עדיף. ואע"ג דבשבת ר"ח קדים ה"ט משום הפטרה דהא השתא דיהיב טעמא דמי גרם וכו' נמי אין קביעות שבת וחול שווין ואין זה נגרר אחר זה אלא כל חד וחד כפי טעם השייך בו [ע"כ מאבני מלואים]:

מי גרם לרביעי שיבא ר"ח וכו'. ק"ל כיון דהא דמקדים חנוכה לדר"ח אע"ג דר"ח תדיר הוא מטעמא דמי גרם לד' שיבא ר"ח. מ"מ תקשה מ"ט יקראו ג' בדחנוכה ובר"ח אינו אלא א' לקרא בחנוכ' הא' תחיל' ובדר"ח דתדיר יקרו ג' דראוי' רוב הקרואים לדר"ח דיותר תדיר מדחנוכה וכה"ג נמי רביעי דר"ח יקרא בדר"ח. וי"ל דיש טעמא דא"א לקרוא בדחנוכ' אלא הראשון בלבד משום דאמרי' בפ"ה דגיטין (דף ס') אין שם לוי קורא כהן במקום לוי ודוקא באותו כהן וקורא ב' פעמים זא"ז אבל לא בכהן אחר משום פגמו של ראשון כדמפרש התם. והשת' אם אינו קירא בחנוכה בתחיל' אלא הראשון בלבד זימנין דליכא לוי וצריך אותו הכהן לקרות במקום לוי א"כ בפעם א' יקרא בספר תורה אחת של חנוכה ובקריאות שני' במקום לוי יקרא בספר תורה ב' של ר"ח דהא משים של חנוכה ור"ח צריכין ב' ספרי תורות כדאמ' בסמוך בר"ח טבת שחל בשבת וכו' והא א"א בחד גברא לקרות בב' ס"ת משום פגמו של ס"ת ראשון כדאמ' בפ"ז דיומא (דף ס"ט) גבי כה"ג דקורא ובעשור שבחומש הפקודים ע"פ ופריך וליתי ס"ת אחרינא ויקרא ומשני משום פגמו של ראשון ואע"ג דר"ח טבת שחל בשבת מביאין ג' תורות. תרי גברי בתרי ספרי ליכא פגמא וחד גברא בתרי סיפרי איכא פגמא. וה"נ איכא למימר הכי דאי כהן זה הקורא במקו' לוי קרא בב' ס"ת איכא משו' פגמו של ס"ת א' וכיון דהיכא דליכא לוי וצריך הכהן לקרות ב' פעמים לא סגי אי לא קירא בס"ת אחרת בשל ר"ח לא פלוג רבנן ותיקנו לעולם שיקראו השנים ראשונים בס"ת אחת ואפי' במקום דאיכא לוי. א"נ במקום דליכא לא כהן ולא לוי בכל הקוראין רק ישראלי' בלבד:

וכ"ת מ"מ אמאי קורין ג' בשל חנוכה בב' סגי ועכ"פ יהי' ר"ח דתדיר שוה במנין הקרואין דשל חנוכה. י"ל כיון דא"א שיקרא בס"ת הא' אחד בלבד בשל חנוכה ועכ"פ פחו' מב' א"א מטעמא דפי' א"א לחלק הקרואין שנים לס"ת א' ושנים לפני' צריך לקרוא בס"ת אחת עכ"פ מנין הקרואין שמנינו במקום אחר דהא לכל מנין הקרואין יש טעם למנינם למה תיקנו כן כדא' בפ"ג והא לא מצינו במנין הקרואין פחות מג'. ואי קוראין בס"ת זו ב' ובס"ת שני' ב' אין בשום ס"ת מנין הקרואין במקום אחד ובע"כ באחת מהני צריך לקרוא ג' וא' באחד וכיון דרביעי צריך לקרות בדר"ח לא סגי בשל חניכה פחות מג' דבאחד א"א מטעמא דאמרן ובשנים נמי א"א דא"כ אין כאן מנין הקרואין לא בס' ולא בשני' מש"ה קורין בשל חנוכה שלשה הפחות במנין הקרואין שתיקנו כנגד כהנים לוים וישראלי' א"נ כנגד תנ"ך אבל אי יקרא בכל ס"ת ב' ב' ליכא בשום ס"ת מנין הקרואין כנגד מי:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף