טורי אבן/ראש השנה/ב/ב
הא קמ"ל דניסן ר"ה למלכים יום א' בשנה חשיב שנה. לכאורה לר' אלעזר דס"ל לקמן (דף י') דל' יום בשנה הוא דחשיב שנה ה"ה למלכים דאי עמד פחות מל' יום קודם א' בניסן לא עלתה לו שנה בא' בניסן דאי הוי הפרש בין שנות מלכים לשאר עניני שנים. ה"ל להגמ' לאסוקי הכא כדמסיק לקמן (דף י"א) גבי שכירות בתים ואפי' למ"ד יום א' בשנה חשיב שנה שאני הכא וכו' וגבי נדרים אמרינן לקמן (דף יב) אפי' למ"ד יום א' בשנה לא ח"ש לצעורי נפשי' וכו' ומדלא מסיק הכא הכי ש"מ שנות מלכים שוה לכל עניני שנים ולר"א דבעי ל' יום בשנה ה"נ ל' יום בעי ואע"ג דלפירש"י דמש"ה תקנו יום קבוע למלכים לידע אם תמוז קודם לכסליו או איפכא והא חששא דירחי איכא נמי ביומי בשנה ראשונה למלך אי אמרי' דפחות מל' יום לא ע"ל שנה כגון אם עמד בפחות מל' יום קודם א' בניסן וכתוב בשטר בעשרה באדר בשנה א' למלך לוה והעדים אמרו שראו ההלואה בכ' באדר בשנה א' למלך. אין להבחין אם מוקדם הוא ופסול או מאוחר וכשר דאם עמד בין עשרה לכ' מאוחר הוא וכשר ואם עמד קודם עשרה מוקדם הוא ופסול וה"נ למאי דפי' התוס' דמה"ט קבעו ר"ה למלכים א' בניסן משום דעבידי אינשי דטעו חד יומא ה"נ אכתי איכא להאי חששא דאם עמד המלך בעשרה באדר כשיגיע י' באדר יטעה ויסבור שעמד אשתקד בי"א באדר ויכתב בי' באדר שנה ראשונה למלך ונמצא השטר מוקדם שנה שלימה מ"מ הא פי' בשם הר"ן דלאו משום חששא דתקלת מוקדם תיקנו ר"ה למלכים לא' בניסן ומ"מ למאן דמפ' הא דאמ' (לקמן דף ט') גבי ערלה דהנוטע פחות מל' יום לפני ר"ה לא ע"ל שנה עד אחד בתשרי הבא. ה"נ למלכים אי אמר' דלא ע"ל שנה בפחות מל' יום לר"א כדס"ל בכל מקום בע"כ אי אפשר להתחיל ולמנו' שנה שני' למלך עד א' בניסן של שנה הבאה וא"כ זה שמלך פחות מל' יום קודם ניסן א"א לך למנות ולכתוב לכל אותן הימים שעד א' בניסן השתא ולשנה הבאה שנה ראשונה למלך. דהא אין לידע באיזה זמן נכתב השטר אם בתחלת מלכותו אם בסוף שנתו הלכך למלכים בע"כ יום א' בשנה חשיב שנה אפילו לר"א. והא דלא אסיק עלה הגמ' כדמסיק גבי שכירות בתי' ונדרים משום דמישתמע ממילא וכדפי':
ומיהו אם נפרש להא דפחות מל' יום לא עלתה לו שנה היינו דלא עולה לו עד י"ב חודש מיום אל יום אבל א"צ להמתין עד א' בתשרי איכא למימר למלכים בפחות מל' יום לר"א לא ע"ל שנה עד תשלום י"ב חודש מיום אל יום מיום שמלך למאי דפי' הר"ן דלא חיישינן לתקלת מוקדם וכל שנותיו של אותו מלך לעולם אין מתחילין בניסן אלא באותו יום שמלך דווקא מ"מ לקמן (דף י') אוכיח שפי' הראשון עיקר דלר"א פחות מל' יום לא ע"ל שנה עד ר"ה שנמנו בו כגון לערלה עד א' בתשרי ומהשתא ע"כ אי אתה מונה למלכים לעולם אלא בא' בניסן לר"ה אפי' בעומד בכ"ט באדר דאל"כ שטר הנכתב בכ"ט באדר בשנה ראשונה למלך אין לידע באיזה זמן נכתב אי בתחילת מלכותו אי בסוף שנתו וכדפי':
ובהכי ניחא לי הא דקאמר הגמ' קמ"ל דניסן ר"ה למלכים ויום א' בשנה חשיב שנה ואיכא למידק פשיטא דהא קמ"ל ול"ל להגמ' להאריך ולומר קמ"ל דניסן ר"ה ויום א' בשנה ח"ש. ולמאי דפי' א"ש וה"פ קמ"ל דניסן ר"ה למלכים לעולם ואפילו עמד בכ"ט באדר ולא אמרינן דמונין לו שנה מיום אל יום מיום שעמד וממילא שמע מינה דיום א' בשנה חשיב שנה ואפילו לר"א דסבירא לי' בפחות מל' יום לא ע"ל שנה הכא אי אפשר דא"כ אין לידע באיזה זמן נכתבו השטרות שזמנם בשנה א' למלך בפחות מל' יום קודם ניסן וכדפי' ואי לאו ניסן ר"ה למלכים לעולם אלא בעמד פחות מל' יום לר"א במיום אל יום סגי כיון דלמלך זה מנינו מיום אל יום א"כ ידוע וניכר באיזה זמן נכתבו. אבל כיון דדין ר"ה בפחו' מל' יום לא סגי במיום אל יום עד ר"ה הקבוע לו ומהשתא בע"כ ניסן קבוע לעולם לר"ה של מלכים. וכיון שכן יום א' בשנה חשיב שנה לכולי עלמא אפילו לר"א דאל"כ אין לידע זמן השטרות אימת וכ"ת כיון דלר"א מדינא דכל מקו פחות מל' יו' בשנה לא עלתה לו שנה אלא כאן משום דלא אפשר מפני דכל השנים אין נמנין אלא לר"ה שלהם אפי' בפחו' מל' יום לר"א ולא סגי להו במיו' אל יו' מאי חזית דבטלי' האי כללא דקיימא לן פחו' מל' יום לא עלתה לו שלה משום האי כללא דכל מידי דיש לו ר"ה קבוע בפחות מל' יום לא סגי להו מביום אל יום ולא ע"ל שנה בשנה ראשונה שלו עד ר"ה הקבוע לו ומשום דלא אפשר לקיים את שניהם במנין שנות מלכים דא"כ אין לידע בשנה ראשונה שלו זמן השטר אימת. אדרבה ליבטול הא דר"ה הקבוע למלכים שהוא א' בניסן ונימא דבעמד פחות מל' יום מביום אל יום סגי והא האי כללא דפחות מל' יום דלא עלתה לו שנה עדיף ושכיח טפי דנוהג בכל שנים הקצובים לעגל וכבש ואיל ופר דקדשים כדאמר ר"א (לקמן דף יו"ד) וכן לענין ערלה ולשנות מלכים. ואלו הא דלא עלתה לו עד ר"ה הקבוע לו ולא סגי במיו' אל יום לא משכחת לה אלא גבי ערלה ומלכים דיש להם יום קבוע בר"ה שלהם ולא באינך דאין להם יום קבוע לר"ה שלהם:
וי"ל דהיינו טעמא דבטלי' הא דפחות מל' יום אדר"א ואמרו דלמלכים יום א' בשנה ח"ש אע"ג (דכ"ע) [דלכל עניני'] שבעינן ל' יו' משום דאין ביטול זה אלא בשנה ראשונה של מלך זה ומשנת א' ואילך נימנן השנים כתיקונן מיום אל יום מניסן לניסן. אע"ג דעל ידי שנוי זה דשל שנה ראשונה דחשבית לי' יום א' לשנה גורם שינוי לכל השנים דלשנה ראשונה שני' קרית לי' ולשני' שלישית וכן לעולם מ"מ מצד עצמם של השנים נימנין כתיקון. ועוד משנה א' ואילך נימנין תחילות השנים כדינן למלכי' שראוי להיות ניסן ר"ה שלהם כמו דליצ"מ שהי' תחילת מלכותן של ישראל כמש"כ לעיל בשם הר"ן. משא"כ אלו היו מונים לו מיו' אל יום לא היו בכל שני מלכותו ניסן לר"ה דא"כ אין לידע זמן השטר דשנה ראשונה אימת ואין בכל שני מלכותו זכר ליצ"מ כלל מש"ה בטלו הא מפני הא:
מונין שנה לזה ולזה. פירש"י הבא לכתוב בשטר באדר לאחר שעמד השני אם רוצה לכתוב בשטר בשנת פלוני למלך שמת כותב ואם רוצה כותב בשנה ראשונה למלך שעמד ותימא לי אמאי לא פי' להאי מונין שנה לזה ולזה כפשוטו שצריך לכתוב על שם שניהם ביחד כך וכך למלך פלוני שמת ושנה ראשונה למלך פלוני שעמד:
מהו דתימא שתא לבי תרי לא מנינן. ואע"ג דמסיפא שמעינן לה דקתני מת בניסן ועמד אחר תחתיו בניסן מונין שנה לזה ולזה דש"מ מונין שנה לבי תרי ה"א ה"מ היכי שמת בניסן דלא מלך ראשון בשנה זו אלא מעט מש"ה מונין נמי לשני אבל היכי שמת באדר שכמעט שעבר כל השנה למלך שמת אין מונין אותו לשני. ואע"ג דבמת בניסן ועמד אחר בניסן דלא עבר למלך שמת משנה זו אלא מעט אפ"ה מונין לו אותו שנה. הנ"מ למלך שמת שכבר מנו לו תחילות אותו שנה בחייו למנין שנותיו לפיכך אם רצה גומרים נמי אותו למנינו. אבל במת באדר שלא מנו תחילתו לחי ה"א כיון שיצא רוב שנה זו קודם שמלך הב' לא לימני לו שנה זו כלל קמ"ל. ונ"ל דמש"ה הוכרח רש"י לפרש מהו דתימא שתא לבי תרי לא מנינן שמשנכנס בו המלך שמת אפי' יום א' לא יכתבו בשטר למנין המלך העומד אלא למלך המת ולא פי' איפכא דה"א דלא לימני למת אלא לחי בלבד משום דיותר מסתברא למנות למת מלחי שכבר ראשית השנה נימנת לו בחייו וכדפי':
דאימנין לי' מאדר ומלך בן מלך הוא. דאי משום דאימנין עליו לחוד מקמיית' שמעת לי' כן פירש"י וק"ל דילמא חדא איירי בדאימנו לחוד ואידך במ"במ אבל בדאימנו וגם מב"מ אה"נ דמונין לו ב' שני' וצ"ל דמב"מ לחוד ולא אימנו ליכא רבותא כלל ופשיטא דאין מונין לו ב' שני' א"נ דמשמע לי' להגמ' דאימנו לי' לחוד ומלך ב"מ שקולים המה וכיון דקמ"ל בחדא דאין מונין לו ב' שני' ממילא ה"ה לאידך והשתא בע"כ בתריית' אלא בדאיכא תרתי דאימנו עלי' ומב"מ הוא וקמ"ל דאפ"ה לא:
מקיש מלכות שלמה ליצאת מצרים. כתבו התוס' מפשטיה דקרא לא מצי למילף משום דנולדו בו זיותני עולם דדילמא מאדר מנינן ולניסן קרי' ליה חדש זיו. ואפילו אי הוי (הכי) קרי ליה לאייר חדש זיו משום דאית ביה זיו לאילני אין להוכיח דאלמא מניסן מנינן לשלמה דקרי ליה חדש שני משום דהכי הוה מעשה שמלך בניסן וקשה לי דא"כ מאי פריך בסמוך אימא אייר או אחד משאר חדשים הוי ר"ה ליצ"מ הא כיון דמקיש מלכות שלמה ליצ"מ א"א לפ"ז למנות ליצ"מ אלא מאדר או מניסן אבל לא לאחד משאר כל החדשים דא"כ אין חודש זיו שהוא ניסן או אייר חודש שני למלכות שלמה שמנינו מכוון עם יצ"מ. אבל הדבר ברור דהאי בחודש השני לא קאי אל המלך שלמה אלא האי חודש שני אייר הוא וקרי ליה חודש שני משום דניסן ר"ה לחדשים כדתניא לקמן (דף ז') בא בניסן ר"ה לחדשים ולמלכו' שלמה אשנה רביעית בלחוד קאי והשתא פריך שפיר דא"ל למלכות שלמה וליצ"מ דאיתקשו להדדי מנינן ר"ה שלהם באחד משאר כל החדשים כיון דמלכות שלמה לא קאי אחודש אלא אשנה לחוד[1]:
ויציאת מצרים גופי' ממאי דמניסן מנינן. ק"ל אכולא שמעתין דר"ל דליצ"מ מנינן בא' משאר חדשים ולא מניסן. א"כ האי עשתי עשור חודש דמשנה תורה דמני ליצ"מ מ' שנה כדמסיק לא היו כ"א ל"ח שנה שלימות ליצ"מ ועוד ב' שנים מקוטעות שנה ראשונה ליצ"מ מקוטעת שיצאו בניסן וכלתה בחודש שמונין בו ליצ"מ. וכן שנת מ' מקוטעת היא שתחילתה בחודש שמנו בו ליצ"מ וכשהגיע ניסן עדיין לא כלה שנה שלמה די"ב חודש מיום אל יום. והא משה מת בז' באדר שאחר עשתי עשר חודש זה של משנה תורה כדמוכח לה בסוף פ"ק דקידושין (דף ל"ח) מקראי וכתיב וב"י אכלו את המן מ' שנה ומשמע מ' שנה מיום אל יום לא פחות ולא יותר כדמוכח התם דקאמר וכי מ' שנה אכלו הא מ' שנה חסר ל' יום אכלו אלא מלמד שעוגות שהוציאו ממצרי' טעמו בהם טעם מן. ומדתמה והא מ' שנה חסר ל' יום אכלו. ש"מ דמ' שנה מכוון ומיום אל יום קאמר וכדחשיב התם שנסתפקו מעוגת שהוציאו ממצרים שטעמו בהם טעם מן ל' יום עד ט"ו באייר ובו ביום התחיל המן לירד ופסק בשבעה באדר שמת משה ונסתפקו ממן שבכליהם עד ט"ז בניסן שאכלו מעבור הארץ כדכתיב ביהושע ואי ר"ה ליצ"מ בא' מכל החדשים ולא ניסן א"כ לא מלאו מ' שנה מכוון בט"ז בניסן שאחר אדר שמת בו משה שכלו מ' שנה מיו' יו' לאכילו' מן וכ"ת דלמאי דס"ד השתא י"ל לא מת משה באדר שאחר עשתי עשור חודש דמשנה תורה אלא באדר של שנה שלאחריו. קשה דא"כ טפי אכילות המן על מ' שנה מיום אל יום[2] ועוד דהא מסיק שאהרן מת באב שקודם העשתי עשור חודש שבמשנה תורה דהא כי נח נפשי' דאהרן אכתי הוי סיחון קיים כדאמר בסמוך. ואי לא מת משה עד בז' באדר דשנה שלאחריו חי' משה אחר אהרן יותר משנה ומחצה והא אהרן הי' בן קכ"ג שנה במותו כדכתיב בפ' מסעי. ואהרן לא הי' גדול ממשה אלא ג' שנים בלבד כדכתיב ומשה בן פ' שנים ואהרן בן פ"ג שנה בדברם אל פרעה ואי משה חי אחר אהרן יותר משנה ומחצה נמצא הי' במוחו בן קכ"א והכתוב אמר ומשה בן ק"כ שנה במותו:
דילמא מתשרי מנינן. פירש"י אע"פ שיצאו בניסן משהגיע תשרי קרי לי' שנה לפי שתשרי ר"ה לשנים הנימנ' לבריאות עולם וה"ה ליצ"מ. נ"ל דפי' הכי משום דק"ל אמאי מדלג דלוגי הגמ' מניסן ועד תשרי ואח"כ פריך על אייר וסיון הקודמי' לו ה"ל למיפרך כסדר החדשים תחילה על אייר וסיון ואח"כ על תשרי לפיכך פי' דתשרי מסתברא יותר משאר חדשי להיות ר"ה ליצ"מ לפיכך אקדמי'. ובאמת בלא"ה ק"ל אהא דפרי' ואימא אייר או א' משאר חדשי' חוץ מתשרי מהיכי תיתי לומר כן כיון דלא מצינו שהם ר"ה לשום דבר וי"ל כיון דאפי' ניסן ר"ה היינו א' בניסן ולא יום ט"ו שבו יצאו שהרי נאמר ויהי בחד' הראשון בשנה השנית בא' לחדש הוקם המשכן והיינו א' בניסן הסמוך לשנה של יצ"מ. דל"ל דניסן שלאחר שנה הסמוכה ליצ"מ הי' וקרי' לי' שנה השנית משום דלא נתחדש' שנה עד ט"ו בו הא כתיב ויהי בשנה הב' בחד' (ראשון) [השני] נעלה הענן מעל המשכן אם איתי' בשנה שלישית מבעי' לי. א"ו הקמת המשכן היו בא' בניסן הסמוך לשנה של יצ"מ וקרי לי' שנה שנית אלמא כבר נתחדשה שנה אע"ג דליכא י"ב חדשים מיום אל יום של יצ"מ עד ט"ו בו. א"כ אפי' תימא דניסן ר"ה ליצ"מ אפ"ה אינו אלא גזירת הכתוב לחדש שנה מר"ח אע"ג דלא מלי י"ב חודש עד ט"ו בו וכיון שכן ה"נ א"ל דר"ה ליצ"מ הוא אחד משאר כל החדשים ג"כ מגזה"כ:
דילמא להקמת המשכן. ק"ל הא הקמת המשכן הי' בר"ח ניסן בשנה הב' ואי האי עשתי עשור חדש הי' שנת מ' להקמתו שהוא שנת מ' ליצ"מ ועדיין הי' משה חי נמצא אכלו המן מ"א שנה וקרא כתב מ' שנה ותו לא. וי"ל דלמאי דס"ד דהאי קרא דמ' שנה בעשתי עשור חדש דחשיב להקמת המשכן ר"ה להקמה נמי בא' בתשרי הוא. ושנת ח' דידי' התחיל בתשרי שלפני עשתי עשר חודש דהאי קרא. והרי עשתי עשר חוד' ושבעה באדר שלאחריו שבו מת משה אכתי בשנת מ' יום ליצ"מ הי':
הכא נמי שנת מ' לג"ש. ק"ל הא אמרינן פ"ג דנדה (דף ד) דג"ש שאינו מופנה כל עיקר אין למידן הימנו ללישנא קמא דהתם לכ"ע וללישנא דר"א לרבנן הא הכא שנת מ' ושנת עשרי' דר"פ אין מופנה כל עיקר ואפ"ה למידן וי"ל דאין זה ג"ש גמורה אלא גילוי מילתא בעלמא ללמוד סתם מן המפורש. ואולי רש"י כיון זה לזה במאי דפירש שם ר"פ כלהו שנ' שבפסוק שצריכן ללמוד זה מזה כלהו גמר ר"פ ללמוד סתם מן המפורש ע"י דין ג"ש:
דילמא מעשה דשבט קדים. ק"ל האיך ס"ד למימר דמשנה תורה נאמר קודם מיתת אהרן הא משנה תורה נאמר בעבר הירדן בארץ מואב כדכתי' בהדי ואהרן מת בהר ההר שהי' הרב' מסעות מהר ההר עד ארץ מואב כדכת' בפ' מסעי. ועק"ל שהרי במשנ' תורה נאמר ובני ישראל נסעו מבארות בני יעקן מוסרה שם מת אהרן ובכמה מקומת במשנה תורה מוכח בהדיא שנאמ' לאחר מיתת אהרן ולמ' שביק הני קראי המפורשי' ומייתי להו מדרשא. ואפי' מדרשא לא נ"ל שפיר אלא מדתנא הוא סיחון הוא כנען כדמסיק:
- ↑
קונטרס אחרון
הנה גם המהרש"א עמד בזה על דברי תוס' אלו דהא י"ל דהאי שני לחדשים הוא. והוא ז"ל כתב ע"ז ויש ליישב. ולכאורה היה נראה ליישב דכוונת התוס' הוא. דכיון דהאי קרא מקרא מסורס הוא כפירש"י ז"ל דה"ל למכתב בחודש השני בשנה הרביעית למלוך שלמה כדכתיב באידך קרא דויחל המלך שלמה. ומדסרס הכתוב למיכתב האי בחודש השני סמיך למלוך שלמה ש"מ דה"פ בחודש זיו שהיא אייר הוא החודש השני למלוך שלמה. והיינו שלשלמה מנינן. ואי האי חודש שני שני לחדשים הוא הו"ל למכתב בחודש השני בשנה הד' כנ"ל. וע"ז כתבו התוס' שפיר די"ל דאין מנינן לשאר מלכים מניסן כ"א לשלמה מטעם שמלך בניסן כפשטי' דקרא למלוך שלמה היינו שמלך בניסן:
אלא שמ"מ דברי התוס' תמוהים ממה שתמה רבינו. דא"כ מאי פריך הש"ס ואימא אייר וכו'. הא כיון דמוכח דשלמה עמד בניסן וממילא גם דליצ"מ מונין מניסן. ועוד ק"ל לפ"ד התוס' מאי עדיפותי' דקרא דויחל המלך שלמה דמיני' מוכיח הש"ס לבסוף דלשלמה מונין מניסן וממילא מונין לכל המלכי' מניסן. שהרי י"ל דדוקא שלמה מונין מניסן מטעם שעמד בניסן כמ"ש התו' דהכא ובד"ה תניא. ומש"ה מנה להם הכתוב מנין אחד. ועוד הא י"ל איפכא דנקיש יצ"מ למלכות שלמה. דליצ"מ מניסן מונין ולא למלכים. וע"כ האי בחודש השני שני לחדשים הוא ומקרא מסורס הוא כפרש"י ז"ל ולא מוכח כלל דשלמה מלך בניסן אלא דמונין למלכים מניסן מטעם דהוקש ליצ"מ והשתא פריך שפיר ויצ"מ גופא. וכ"ד רבינו:
ומ"מ יש ליישב דברי התוס'. דגם כוונות התו' לפי האמת שהמקרא מקרא מסורס הוא וכדפרש"י והאי חודש השני שני לחדשים הוא ולא קאי אלמלוך שלמה וכ"ד רבינו. אלא שהתוס' מפרשים דר"י הוה מצי למילף בלא הקישא אלא מפשט הכתוב מדסמך הכתוב להחודש השני סמוך למלוך שלמה ש"מ דמונין למלכים מניסן. ולמה לי' לר"י לבוא עלה מדין הקיש. ע"ז כתבו דה"א דהכי הוה מעשה פי' די"ל דהכתוב מנה מנין א' להם מטעם דשלמה מלך בניסן והי' מנינו מכוון עם חשבון יצ"מ ומ"מ אין לנו דמונין למלכי' מניסן. ע"כ הוצרך ר"י לבוא עלה מדין הקיש ומקיש מלכות שלמה ליצ"מ וההיקש אתי לאשמועינן לכל המלכים דמונין מניסן ומקרא מסורס הוא וי"ל דשלמה לא עמד כלל בניסן:
ואין להקשות לפי האמת מנ"ל לר"י דהכתוב אתי להקיש מלכות שלמה ליצ"מ כדי למילף מינה דמונין למלכים מניסן ולומר מקרא מסורס הוא. אימא דאה"נ כפשטי' דקרא והכתוב מונה מנין אחד לשלמה וליצ"מ מטעם שמלך בניסן כנ"ל בדברינו. די"ל דא"כ ה"ל למיכתב להאי חודש השני מיד בחשבון של יצ"מ וממילא הוה ידעינן כיון דחודש אייר הוא שני ליציאת מצרי' ה"ה דהוא שני למלכות שלחה דהכתוב כללן במנין אחד אלא מדכתב הכתוב להאי חודש שני במנין דמלכות שלמה ע"כ לדרשא אתי ולהקישא אתי. דנקיש מלכות שלמה ליצ"מ. והוה כמ"ש לצאת בני ישראל מארץ מצרים בחודש השני כו' למלוך שלמה דאתי להקיש מנין החדשי' דשלמה למנין חדשים דיצ"מ דמניסן מנינן. ועוד י"ל דמסתבר יותר לר"י דמקרא מסורס הוא ושלמה לא מלך בניסן ואתי לדרשא להא דמנינן למלכים מניסן ממה שנאמר דקאי אלמלוך שלמה שמלך בניסן והכתוב אתי לסיפור חשבון בעלמא. והתו' לא כתבו די"ל דהכי הוה מעשה ולא אתי לדרשא אלא לפי הס"ד דר"י הוה מ"ל מפשטא דקרא מטעם דמנין אחד להם. דבאמת מפשטי' דקרא י"ל כנ"ל לכן מפרש לי' ר"י בלשון הקישא כדי להודיענו שהכתוב משמיע לנו בזה דמונין למלכים מניסן. והשתא פריך שפיר הש"ס כיון דמפשטא דקרא לא מצית למילף ומקשת מלכות שלמה ליצ"מ א"כ יצ"מ גופא מנ"ל דמניסן מנינן כו' וכיון דמסיק לבסוף מקרא דויחל המלך שלמה דמונין לשלמה מניסן והאי חודש שני אייר שמעינן שפיר דמה שהקיש הכתוב מלכות שלמה ליצ"מ היינו למנות מניסן א"כ ה"ה נמי לכל המלכים דמאי שנא: - ↑
קונטרס אחרון
לכאורה תמוה דהא לפ"ז שפיר החשבון מכוון מ' שנה כיון דעד ט"ו לחודש אייר טעמו טעם מן בעוגות שהוציאו ממצרים א"כ אי נימא דאייר הוי ר"ה ליצ"מ א"כ חסר למלוי שנה י"א חודש ומחצה. שהרי ב' שבועות מט"ו בניסן עד ר"ח אייר אכלו מן מהעוגות. וב' שבועות מט"ז בניסן שאחר מיתת משה עד ר"ח אייר השלים לשנה והיה שנה שלימה מכוון. וכן בשאר כל החדשים למשל אי סיון ר"ה חסר לשנה הראשונה של אכילת מן י' חדשים ומחצה. והשנה של מיתת משה משלמת י' חדשי' ומחצה היינו עד ט"ז ניסן שאחר מיתת משה שפסק המן וחודש ומחצה של שנה ראשונה לאכילת המן משלים לשנה שלימה. לזה העירני הרב המובהק מוה' שמואל שטראשון:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |