עריכת הדף "תשובה מאהבה/קעו"

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}
{{הועלה אוטומטית}}</noinclude>
'''ב"ה''' פה"ה טשקין ו' אדר תקסו"ל לתפארת ישראל בעל התורה אוצר כלי חמדה מוצאי תעלומות לאורה ה"ה הרב המופלג המאור הגדול נ"י ע"ה מוהר"ר יצחק נ"י כאור הבהיר אב"ד בק"ק ברעזניץ והגליל.

'''אחר''' ד"ש אקוד על אפי מול הדרת מורי ורבי ואשאל הוראה הצריכה לשעה ואקוה בל יאשמני אדמ"ו ע"ז כי מוכרח אני וההכרח לא יגונה וכדי שלא לטרוח אדמ"ו עם רבות כתבי אקצר דברי הנה קרה פה מקרה עם פטר... אחת כו' אשר נדרשתי מאת כהר"ר אייזק צוקר תושב מכאן לשאול עבורו אל הידעוני' על עסק בכור בהמה שנולד לו וכך הי' המעשה הנ"ל קנה פרה מנכרי ובשעת הקנין התנו ביניהם שיניח הפרה להנכרי עד כלות שנה תמימה והנכרי יטפל עמה ויתן לה מזונותיה והולדות יחלקו ביניהם והפרה היתה בשעת הקנין מעוברות לאחר זמן עלתה על דעתו לקחת הפרה מהנכרי ולשלם לו שכר טיפולו ומזונו וכך עשה ונתן להנכרי ארבעה זהובים בשכרו אך התנה הנכרי שעל תנאי זה הוא לוקח מעט משהגיע על שכרו באם שתלד ולד הראוי לגדלו שיהי' להם הולד למחצה והוא יטפל עמו ועתה בכרה הפרה זכר וספק הוא אצלנו אם הולד הזאת קדוש בקדושת בכורה אם לאו והנה מי אנכי שאפצה פה לדבר דבר בענין הזה בפרט במלתא דאית בי' ספק איסור כרת ח"ו כגון שחוטי חוץ ובינת אדם אין לי אך ימחול לי מורי לעיין בפלפולי כי תורה היא וכל הרוצה לזכות בהפקרה וח"ו לא עלתה על דעתי להורות דרך כ"א לשמוע אם כנים דברי אם לא לפי קט שכלי ומיעוט דעתי נראה שמעולם לא חלה על עגל זה קדושת בכורה כי הדברים שמדבר היהודי ראוים להאמין כי לא נחשדו ישראל על בכורות כמבואר בי"ד סימן שי"ד סעיף יו"ד והנה הגם שלקח הישראל פרתו מהנכרי מ"מ קנה הנכרי חלקו בולד בעוד היתה ברשותו כאשר היתה הפרה בשעת הקנין מעוברת וע"מ כן מכרה דלהוי להם הולדות למחצה והיתה יד נכרי באמצע על הולד ולדעתי הוי קנין גמור כי קנאו הן בכסף שנתן לה מזונות הן במשיכה שהיתה ברשותו אף שבאותה שעה הולד לא הי' בעולם מ"מ כיון שבשעת הקנין היתה מעוברת ומיד התנה על ולדה שייך בי' קנין כמ"ש הט"ז בסימן ש"ך סק"ח בשם פסקי מהרא"י אף שלקח אח"כ הישראל הפרה מרשותו מ"מ מהעגל לא מחל הנכרי שעבודו הראשון אך בזה מספקנא באשר שהנכרי התנה באם שתהי' ראוי' לגדל מוחל הוא חלקו והוי בהמת ישראל לגמרי מ"מ נלפענ"ד שפקע מהולד פ"א קדושת בכורה באשר שדעת הנכרי עליה כל שעה עד שיודע שאינו ראוי לגדל אז הוא מוחל חלקו והדבר הוא ידוע לכל שדבר הזה אינו מתברר עד שיהי' להולד ב' או ג' שבועות והנה בשעה שיצא לאויר עולם הי' עוד דעת הנכרי עליו ונתילד כשהי' יד נכרי באמצע והואיל ואידחי אידחי אף שפסק הי"ד סימן כ"ח סעיף ט' כסהו הרוח ונתגלה חייב לכסות נוכל לחלק דדוקא אצל מצות כסוי אמרינן אין דחוי אצל מצות כיון שבשעת ששפך הי' ראוי לכסות והי' נראה פ"א אבל בנ"ד בפטר תלי' רחמנא ובשעת פטרו עוד הי' לדעתי יד נכרי באמצע אף שלאחר זמן נתבטל דעת הנכרי ממילא הוי כאלו באותו פעם מוותר חלקו לישראל בפרט שהנכרי חייב כל השנה לישראל ועבד לוה לאיש מלוה ובדרך אמת עד עולם ידריכנו וה' ירום מכשול מעמנו עד כי יבוא גואלנו א"ד תלמידו המוכן להתאבק בעפר רגלו. הק' מענדל ב"ש בלאך

'''אדוני''' מ"ו ימחול לי שנעשה ס' תקלה על ידי שלא מכרתי הפרה כדינה דיא אורזאכע איזט בווייל מיר הנכרי גזאגט אלס ערשטע אין ד' שבועות העגל זיין ווירד דער ווייל איזט גשעהן אין ג' ימים ממני אייזק צוקר מטשקין המצפה על תשובתו הרמה.

'''ב"ה''' יום עש"ק טו"ב אדר תקסו"ל ברעוניץ. שלום וברכה לכבוד ידידי התורני ומושלם כה' מענדל יחי'.

'''אהו'''' חזקו עלי דבריכם ותאיצו בי למהר תשובתי ע"ד השאלה בעסק הבכור ובאמת דבר זה לאו זיל קרי בי רב הוא וצע"ג מכל צד לכן לאהבתי אותו ולמלאות רצונו אחוה דעתי הקלושה אמנם לא לחתוך הדין עפ"י עדי אראה אם יסכים עמדי אדמ"ו חמי הגאון מוהר"א נ"י הנה באמת דרכי ההתירי' נבוכים ואדניו רפוים מאד ראשון תחלה מצד קנין שכתב ידידי שהנכרי קנה חלק הולד בכסף וכן במשיכה שהיתה ברשותו באמת אין כאן קנין כסף כלל דמה שנתן הנכרי כבר מזונות לבהמה וטפל עמה הנה כסף זה כבר נעשה הלואה אצל ישראל והדבר מוסכם כמעט מכל הפוסקי' דמכירה אינה נקנית בהלואה דמלוה להוצאה ניתנה עיין בח"מ סי' ר"ד וסי' קצ"ט סעיף ב' והנאת מחילת מלוה נמי ליכא הכא דאז צריך לפרש דבריו תחלה שמחל להמלוה ואח"כ יאמר האמ"ל בהנאת מחילת מלוה אבל סתמא ודאי לא קדשה בהנאת מחילת מלוה וכן במו"מ וזה ברור ואין כאן קנין משיכה אבל עדיפא מקנין משיכה דבמשיכה הוא מחלוקת ראשונים אם קונה בנכרי אבל חצרו של אדם קונה בין בישראל בין בנכרי {{ממ|אם קנין חצר משום שליחות אתרבאי ואין שליחות לנכרי רק בקנין אגב קונה הנכרי נמצא אין כאן קנין}} אמנה גם בקנין זה יש לפקפק הרבה דלפמ"ש הט"ז סי' ש"ך בי"ד סק"ח בשם פסקי מהרא"י דמדמה דין זה להאי דריש המפקיד דנעשה כאומר פרתי קצוי' לך סמוך לגנבתי ועיי"ש א"כ משמע דה"נ מקני לו הולד בצאתו מרחם א"כ נמצא יציאתו מרחם והקנין תרווייהו בהדדי אתו ואז הוא דבר שכבר בא לעולם ופטור מן הבכורה ולפ"ז עכ"פ צריך להיות בשעת יציאתו מרחם ברשות הנכרי כמ"ש בפרק המפקיד א"נ בעומדת באגם וא"כ בנדון שלפנינו דבשעת הלידה שהוא זמן הקנין לא היתה ברשות נכרי ולא זכי בה הנכרי כלל א"כ אין להנכרי חלק בבכורה וחייב אבל בדברי הש"ך מפורש הדבר יותר דכוונת פסקי מהרא"י לומר דהכא הוי כמי שאמר קני פרה לולדות ואז קונה דבר שלבל"ע וא"כ קודם הלידה כבר זכה בו הנכרי בולד דאז הי' ברשותו וא"כ שפיר מהני קנין הנכרי אכן כ"ז איננו חזקה וכדאי לבנות עליו יסוד ההיתר דבפי' כתב הפסקי מהרא"י דיש לסמוך ע"ז כשיש עוד צדדי' להתיר ובנ"ד לא די שאין לנו צדדי' להתיר אדרבה יש לנו עוד צדדי' לאיסור כאשר נבאר יען בנ"ד לא קנה הנכרי הולד רק באם יהי' ראוי לגדלו ולדעתו הגם שבצאתו מרחם אנחנו לא נדע אם יהי' ראוי לגדלו או אינו רק אחר זמן מה כמו ב' או ג' שבועות מ"מ מצדנו אין זה כ"א חסרון חכמה אולי יש ויש אנשים מבינים היודעים מיד בצאתו מן הרחם אם הולד זה ראוי לגדלו וא"כ הוא אינו נכנס בגדר ספקות דחסרון חכמה לא נחשב לספק כלל כמבואר בש"ע יורה דעה פעמים אין מספר ואף אם נניח שאי אפשר לשום אדם לדעת זאת מ"מ אחר שיבורר הדבר בב' או בג' שבועות א"כ מבורר למפרע אם הי' לנכרי חלק או לאו ולחומרא ודאי אמרינן ברירה דמ"ה אפילו לקולא יש ברירה רק רבנן אמרו בדבר דאורייתא אין ברירה כידוע א"כ מכ"ש דאמרינן ברירה לחומרא וא"כ אם הולד אינו ראוי לגדלו הוברר למפרע שהי' בשעת יציאתו מן הרחם של ישראל לבד וחייב בבכורה ומה שרוצה ידידי לומר שכבר נדחה לא שייך הכא מידי דהיכא מצינו דחוי אצל איסור ואפי' במצוה או בקדשי' היינו בנראה ונדחה ונראה אבל בנדחה מעיקרא כמו הכא לדבריו וודאי אין דחוי אבל באמת לא הי' כאן דחי' מעולם דבאמת גם מתחלה הי' של ישראל לבד רק מחסרון ידיעתנו אנחנו לא היינו יודעים זאת וזה ברור ומעתה אין בידינו שום היתר לא מצד הקנין ולא מצד התנאי.

'''אכן''' אחרי בינותי בעסק השאלה ויגעתי ומצאתי ת"ל לדעתי היתר ברור עפ"י דעת תורה ודעת נוטה דהנה בקנין הראשון שקנה הישראל הפרה וחצי הולד מן הנכרי ודאי החצי של הולד זכה הנכרי אז והגם דאין אדם מקנה דבר שלבל"ע היינו להקנות לאחרי' דבר אבל להחזיק באין פוצה פה ומצפצף ודבר זה מבואר בכמה מקומו' בש"ס רק הזמן אינו מסכים עמדי להאריך א"כ הכא הנכרי מכר החצי הולד לישראל וחצי השני נשאר לעצמו ומעתה בקנין השני מכר גם החצי הולד לישראל בכסף ד' זוזי אשר נתן לו באופן שלא יהי' ראוי' לגדלו ועתה יאמר נא ידידי איך זכה הישראל החצי הולד שלא בא לעולם וא"ל כדברי מהרא"י דנעשה כאומר קני פרה לולדות הלא הכא דפרה כבר הי' של ישראל מעת קנין הראשון ואיך יזכה בה עתה לולדות והולד מצד עצמו א"א לקנות באשר שהוא דבר שלבל"ע אבל לדעתי הקלושה לא זכה הישראל כלל באותו חצי הולד אפי' באופן שאין יכול לגדלו ונשאר החצי לנכרי ופטור מן הבכורה והדברים ברורים לדעתי אך כבר כתבתי שאין לסמוך בזה על דעתי הקלושה באשר שהדברים שכתבתי המה פרי מחשבות אשר אנכי המצאתי ואנכי אנוש אנוש עלול השגיונות לכן אבקש את פני אדמו"ח תמאוה"ג נ"י ודבר יורני והגדתיו הכ"ד ידידו איצק שפיץ מקעללין.
<noinclude>{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>