עריכת הדף "תפארת ישראל - יכין/שקלים/ג"

{{הועלה אוטומטית}}


{{ניווט כללי עליון}}

{{עוגןמ|א}} '''בשלשה פרקים בשנה תורמין את הלשכה''' <br> דכל השקלים כשנגבין אחת לאחת מהערים, נתנין ללשכה [ציממער בל"א] שבעזרה, וקאמר הכא דבג' זמנים בשנה תורמין מהשקלים בכל פעם קופה של ג' סאין כדי לקנות קרבנות צבור מהתרומה. ולא היו תורמין הכל בפעם אחד, משום הרחוקים שכבר כינסו שקליהן באחד בניסן ולא הביאום עדיין. ואף שכבר תרמו על העתיד לגבות [כפ"ב סי' ד'], נ"ל דאפ"ה ניחא להו בהכי' באופן שאפשר שיזדמנו שקליהן עצמן לתרומה [כלקמן מ"ג]:


{{עוגןמ|ב}} '''בפרוס הפסח''' <br> בלשון יון פרוס הפסח היינו קודם הפסח, אבל חז"ל הסבו המלה לפרשה על דרך לשון הקדושה לשון פרוסת לחם, דל' יום קודם הרגל שואלין ודורשין בדיני הרגל, לפיכך ט"ו יום קודם החג, דהיינו חצי זמן הדרישה נקרא פרוס הפסח:


{{עוגןמ|ג}} '''בפרוס החג''' <br> סוכות, ור"ל אחר ר"ה מיד:


{{עוגןמ|ד}} '''והן גרנות למעשר בהמה''' <br> ר"ל להכי קבעו זמנים אלו לתרומת השקלים, משום דאז הוא גורן למעשר בהמה לעשרן, ומצויין בהמות למכור. דאף שמותרין לאכול וולדות שנולדו בעדר קודם שיעשרום, אפ"ה רגילין הבעלי בתים לבלי למכור ולבלי לשחוט מהם עד שיעשרום, משום דאין להם הפסד כל כך בהפרשת המעשר, דהרי מעשר בהמה נאכל כולו לבעלים ואין לכהנים בו כלום ואין קרב ממנו רק האימורין. מיהו כשיגיע זמן המעשר, אסור לאכל מהנולדים עד שיעשר, ומה"ט נקרא גורן, דאז דינו כגורן שקובע איסור אכילה לתבואה עד שיעשר. ולהכי קבעו זמנים הללו למעשר, משום דאז מצויין עולי רגלי', דהרי היותר רחוק מירושלים הוה רק כדי הלוך ט"ו יום [כתענית ד"י ע"א], וע"י זה יהיה מצוי להן בהמות לקנות, ומה"ט קבעום ג"כ לתרומת הלשכה:


{{עוגןמ|ה}} '''בן עזאי אומר בעשרים ותשעה באדר ובאחד בסיון ובעשרים ותשעה באב''' <br> וטעם פלוגתיי' בפ"ט דבכורות:


{{עוגןמ|ו}} '''מפני מה אמרו בעשרים בתשעה ולא אמרו באחד בתשרי''' <br> ר"ל לשטתי' דס"ל א' בניסן א"כ א"צ רק ב' שבתות קודם י"ט א"כ ה"נ הוה סגי לומר א' בתשרי שהוא ב' שבתות קודם סוכות:


{{עוגןמ|ז}} '''בשלש קופות של שלש שלש סאין תורמין את הלשכה''' <br> כל פעם בקופה אחרת:


{{עוגןמ|ח}} '''וכתוב בהן אל"ף בי"ת גימ"ל''' <br> לידע איזה נתרם ראשון דמצוה לקנות ממנה תחלה, ואף דכשהגיע זמן תרומה שנייה, עדיין נשאר מעות בקופה שתרם ראשונה, קונה קרבנות הצבור מקופה השנייה, וכן שלישית. וכשתושלם מעות שבקופה ג', ועדיין צריכים לקרבנות, אז חוזר לשיור שבקופה א' קודם שיחזור לשיור שבקופה ב':


{{עוגןמ|ט}} '''רבי ישמעאל אומר יונית כתוב בהן אלפ"א בית"א גמל"א''' <br> דבבית שני היו ישראל רגילין יותר בכתב יוונית מבעברית. וקמ"ל דביש טעם מה, אין חוששין לקדושת הכתב בבית הקדוש:


{{עוגןמ|י}} '''אין התורם נכנס לא בפרגוד חפות''' <br> תרגום של כתונת פרגוד, וחפות ר"ל מחופה. ור"ל שהבגד שלבש התורם, לא היה תחתיו [פוטטער]:


{{עוגןמ|יא}} '''ולא במנעל ולא בסנדל''' <br> הם ב' מיני מנעלים ויש כמה דיעות מהו מנעל ומהו סנדל [עי' ב"י בטור אה"ע קס"ט]:


{{עוגןמ|יב}} '''ולא בקמיע''' <br> ובכולהו טעמא שלא יחשדוהו שנתן לתוכה ממעות שבלשכה. מיהו מנעל וסנדל בלא"ה אסורים ללבוש בעזרה [כסוף ברכות], [ונ"ל דלהכי נקט מנעל וסנדל הכא, לאשמעינן. דבדכוותייהו נמי איכא חשדא ונ"מ אם הם של בגד, דאז מותר ללבוש בעזרה [כיבמות ק"ב ב'], עכ"פ משום חשדא אסורים]:


{{עוגןמ|יג}} '''ומצא חן ושכל טוב בעיני אלהים ואדם''' <br> נ"ל דלהכי נקט קרא בתרא. דאי מקרא קמא, הו"א דוקא בגורם שיחשדוהו אסור, כבני גד שמאנו לעבור לא"י, ועי"ז גרמו שיחשדום כאילו מתפחדין מכנעניים, להכי היו. צריכים להכריע דעת הרואה כשיראו הם עוברים לפני החלוץ. אבל הכא לא עשה התורם דבר שיגרום שיחשדוהו, דהרי כל אדם נמי לובש פרגיד חפות, סד"א דשרי, קמ"ל ומצא חן, דמשמע דלא לבד להנקות מחשד, אלא צריך שישתדל שימצא חן [וזה לפע"ד פי' הירושלמי כאן, דקאמר, איזהו חמור. והייתם נקיים. ר"ל מדגרס שיחשדוהו]:


{{עוגןמ|יד}} '''וזורקו לפני התורם''' <br> מתכוונין היו שיפלו שקליהן, לקופה לקנות משקליהן הקרבנות, ולא יהיו שקליהן לשירי הלשכה:


{{עוגןמ|טו}} '''שלש פעמים''' <br> נ"ל שעשה כן, ג"כ כדי לפרסם שברשות תורם, ולא יחשדוהו שתרם מדעת עצמו כדי ליקח מהמעות. ועוד דכשאמר לו תרום, ידע שיוכל להשגיח עליו בשעה שתורם:


{{עוגןמ|טז}} '''תרם את הראשונה''' <br> תרומה ראשונה:


{{עוגןמ|יז}} '''ומחפה בקטבלאות''' <br> הוא לשון יון, [איבארוואורף] בל"א, שהמעות הנשאר היה מכסה בעורות רכים, כדי ליתן על הקטבלאות, השקלים שיביאו אח"כ, ולא יתרום תרומה השניי' מהמעות שכבר תרם מהם:


{{עוגןמ|יח}} '''שניה''' <br> כשהגיע פרוס עצרת, תורם קופה ב' מהמעות שעל הקטבלא אע"ג שיש עדיין מעות בקופה ראשונה:


{{עוגןמ|יט}} '''שלישית לא היה מחפה''' <br> א"צ לכסות, משום דאין עוד תרומה אחריה:


{{עוגןמ|כ}} '''מן הדבר התרום''' <br> ר"ל להכי צריך לכסות כל פעם, שמא ישכח ולא יקח תרומה שניי' מן השקלים העליונות, והרי מהתחתונות כבר נתרם [כך פרישו רבותי]. ולפעד"נ דשקלים שבאו בכל פרק השליכו לתיבה אחרת, וכל פעם כשתרם היה מכסה התיבה שתרם ממנה, לסימן שכבר נתרם ממנה [ולפ"ז שייך שפיר שכחה, שמא ישכח שכבר תרם מתיבה זו, משא"כ לפי' רבותינו ל"ל שכחה, הרי בל"ז הכל מעורבין. וי"ל]:


{{עוגןמ|כא}} '''תרם את הראשונה לשם ארץ ישראל''' <br> ר"ל משקלים שהביאו מא"י, אבל כוונת התורם היה שהתרומה תהיה גם בעד העתיד לגבות מכל ישראל:


{{עוגןמ|כב}} '''ושניה לשום כרכים המוקפין לה''' <br> ר"ל מהסמוכין לא"י כעמון ומואב שהביאו שקליהם באיחור זמן:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}