עריכת הדף "תפארת ישראל - יכין/שבת/יב"

{{הועלה אוטומטית}}


{{ניווט כללי עליון}}

{{עוגןמ|א}} '''הבונה''' <br> לאחר שפי' התנא הוצאה. רצה לפרש נמי בסמוך לו מלאכת מכה בפטיש. מדנזכר ג"כ בסמוך לו בהכללים בפ"ז לעיל. מיהו משום דעיקר מכה בפטיש בבנין הוא. ומלאכת בנין שכיח טפי ממכה בפטיש. להכי מה דשכיח רגיל תנא להקדים (כתו' רפ"ק):


{{עוגןמ|ב}} '''כמה יבנה ויהא חייב הבונה כל שהוא''' <br> שכן במשכן קרש שנקבו תולעת סותמו בטפת עופרת:


{{עוגןמ|ג}} '''והמסתת''' <br> (בעהויען). שמרבע או מחליק האבן. או עושה בו חריצין. וכולם תולדת מכה בפטיש:


{{עוגןמ|ד}} '''והמכה בפטיש''' <br> הוא שם לכל גמר מלאכה. כמו מי לאחר שחצב רוב האבן ממחצבו. או שנסר רוב הקורה לחתכו הוא מכה עליהן מכה גדולה עם פטיש. והן נופלין. ונגמר מלאכת הכריתה:


{{עוגןמ|ה}} '''ובמעצד''' <br> שהכה הכאה ההיא בקופיץ קטן:


{{עוגןמ|ו}} '''הקודח''' <br> עושה נקב:


{{עוגןמ|ז}} '''כל שהוא''' <br> אכולהו דלעיל קאי:


{{עוגןמ|ח}} '''זה הכלל כל העושה מלאכה ומלאכתו מתקיימת''' <br> ר"ל שיש מקיימין כך ואין מוסיפים עליו:


{{עוגןמ|ט}} '''בשבת''' <br> ר"ל בעשה אותה בשבת חייב:


{{עוגןמ|י}} '''רבן שמעון בן גמליאל אומר אף המכה בקורנס''' <br> (האממער) גדול:


{{עוגןמ|יא}} '''על הסדן''' <br> (אמבוס):


{{עוגןמ|יב}} '''בשעת מלאכה חייב מפני שהוא כמתקן מלאכה''' <br> אף שלא הכה על הדבר הנעשה. רק על הסדן. מתקן הוא בכך. שעי"ז מחליק הקורנס שלא יבקע הטס הדק. וכן היה במשכן:


{{עוגןמ|יג}} '''החורש''' <br> לפי מה דנקט תנא עד השתא פי' סדר המלאכות. נקטינהו למפרע ממה שהזכירם לעיל (פ"ז) וא"כ הו"ל לפרש השתא כותב. ואפ"ה נקט חורש. מדדמי לבונה. דבשניהן דרך לחפור ולמלא גומות. [אב"י ועי' תוי"ט דכ' לפי שהוא הפך הבונה. שזה ממלא גומא או מוסיף דבר על דבר. וזה חופר גומא או מחסר דבר. ועל זה קשה הרי גם בחפירות בור שייך בונה. וכדאמרינן גבשושית ונטלה. בבית חייב משום בונה. ומרן שי' חיקן זה בלשונו הזהב. ודו"ק]. ותו דשניהן שוין בשיעורי בכ"ש:


{{עוגןמ|יד}} '''כל שהוא המנכש''' <br> (יעטען). שתולש עשבים רעים מבין הצמחים:


{{עוגןמ|טו}} '''והמקרסם''' <br> קוצץ ענפים יבשים מהאילן לתקנו:


{{עוגןמ|טז}} '''והמזרד''' <br> ממעט ענפים שרבו. שמכחישין האילן. וכולן תולדת זורע:


{{עוגןמ|יז}} '''המלקט עצים''' <br> קצוצים:


{{עוגןמ|יח}} '''אם לתקן''' <br> שאספן לתקן הארץ דחייב משום חורש. ואם כדי לתקן הצמחי' שתחתיהן דחייב משום זורע:


{{עוגןמ|יט}} '''כל שהן אם להיסק''' <br> דאז חייב משום מעמר:


{{עוגןמ|כ}} '''כדי לבשל ביצה קלה''' <br> כשיעור גרוגרת והוא שליש מביצת תרנגולת (מג"א שס"ח) וכלעיל פ"ח נ"א. נ"ב. מיהו במתקן הקרקע עי"ז. הרי הו"ל פ"ר. ומחייב בכ"ש:


{{עוגןמ|כא}} '''הכותב שתי אותיות בין בימינו בין בשמאלו''' <br> ודוקא בשולט בב' ידיו. דאל"כ בשמאל לא מחשב כתיבה:


{{עוגןמ|כב}} '''בין משם אחד''' <br> ב' אלפין:


{{עוגןמ|כג}} '''בין משני שמות''' <br> אלף בית:


{{עוגןמ|כד}} '''בין משני סממניות''' <br> א' בדיו וא' בסקרא. א"נ ר"ל אפי' סמנים בעלמא (כציפפערן) וכדומה:


{{עוגןמ|כה}} '''בכל לשון''' <br> ר"ל כל כתב של אומה ואומה:


{{עוגןמ|כו}} '''אמר רבי יוסי לא חייבו שתי אותיות אלא משום רושם''' <br> נ"ל דר"ל אפי' רושם וסימן שלא הסכימו עליו שום אומה. אלא שבדה אותן מעצמו. אפ"ה חייב:


{{עוגןמ|כז}} '''שכך היו כותבין על קרשי המשכן לידע איזו בן זוגו''' <br> ברושם בעלמא שלא יתחלפו. דקרשים שבצפון אינן קדושים כאותן שבדרום שהיה שם המנורה. וכ"כ הקרוב קרוב לכותל מערבי נמי קדוש טפי:


{{עוגןמ|כח}} '''אמר רבי מצינו שם קטן משם גדול''' <br> ר"ל אפי' התכוון לכתוב תיבה גדולה. וכתב מקצתה והוא שם קטן נמי חייב. אף שלא נעשה עדיין מחשבתו. עכ"פ הרי גמר מלאכה. תדע וכי המתכוון לארוג בגד בת ק' אמה. יארוג כל השבת ולא יתחייב מדלא גמר כל המלאכה שהתכוון בה.:


{{עוגןמ|כט}} '''שם משמעון ושמואל''' <br> אף דמ"ס זו סתומה וזו פתוחה. איהו ס"ל דכשר בכך. ולא קיי"ל כן (אלא דק"ל במה דקאמר בגמ' (שבת צ"ז ב') דבמתכוון לזרוק ח' וזרק ד' דחייב מדהיינו שם משמעון ומה ראי' מייתי משם משמעון דקיי"ל גבה באמת דפטור. וי"ל דרק לסימנא בעלמא נקטי' וכ"כ תוס' (כתובות ד"מ א' ד"ה כגון מילה) ואילה"ק למה לא קאמר הש"ס מדאשכחן דכוותי' בקרא. הו"ל כאפשר לקיימו במק"א. דפתוחה במקום סתומה מצינו (בנחמי' ב' פי"ג) וסתומה במקום פתוחה מצינו (בישעי' ט' פ"ו). ונו"ן כפופה בסוף מצינו (איוב ל"ח פ"א). נ"ל מדרק במעט מקומות אשכחנא כן. אין למדין ממנו. ונ"ל דנקט תנא שמעון ושמואל. בדרך לא זו אף זו. דלא מבעי' שם משמעון דב' הממי"ן נחין (בנח נראה). אלא אפי' שם משמואל. דבמלת שם המ"ם נחה. ובמלת שמואל נעה. אפ"ה חייב):


{{עוגןמ|ל}} '''הכותב שתי אותיות בהעלם אחד''' <br> שלא נזכר ביניהן שחטא:


{{עוגןמ|לא}} '''כתב בדיו בסם''' <br> מין אדמה:


{{עוגןמ|לב}} '''בסיקרא''' <br> (ראטהעל) י"א (מענניג):


{{עוגןמ|לג}} '''בקומוס''' <br> (גוממי):


{{עוגןמ|לד}} '''ובקנקנתום''' <br> (פיטריאהל):


{{עוגןמ|לה}} '''ובכל דבר שהוא רושם''' <br> שרשומו מתקיים לאתויי מי טריא. ועפצא (גאללאפפעל וואססער) בל"א:


{{עוגןמ|לו}} '''על שני כותלי זויות''' <br> בזוית שהכתלים נוגעים שם יחד:


{{עוגןמ|לז}} '''ועל שני לוחי פנקס''' <br> שכתבן על ב' גליונות סמוכין שבספר:


{{עוגןמ|לח}} '''והן נהגין זה עם זה''' <br> אכותב בכתלים נמי קאי. שסמוכין כל כך עד שנקראין יחד ומלת נהגין מלשון והגית בם:


{{עוגןמ|לט}} '''המסרט על בשרו''' <br> שחתך בבשרו צורת אותיות:


{{עוגןמ|מ}} '''רבי אליעזר מחייב חטאת ורבי יהושע פוטר''' <br> אפי' הוציא דם מדלא התכוון לחבלה. והו"ל פ"ר דלא ניחא לי':


{{עוגןמ|מא}} '''כתב במשקין''' <br> שנעשו מפירות שעשוין לסחטן כענבים ותותים:


{{עוגןמ|מב}} '''במי פירות''' <br> מפירות שאינן עשוין לסחטן:


{{עוגןמ|מג}} '''באבק דרבים''' <br> שחקק באצבעו אותיות באבק שעל גבי רגליו מהדרך:


{{עוגןמ|מד}} '''באבק הסופרים''' <br> שחקק באצבעו אותיות בעפרורית הקולמס שהיה מפוזר ע"ג שלחן הסופר:


{{עוגןמ|מה}} '''לאחר ידו''' <br> שאחז הקולמוס בהפוך שיהא מקום החד שכותב בו. למעלה. והיפך גב היד וכתב:


{{עוגןמ|מו}} '''ברגלו בפיו ובמרפיקו''' <br> שאחז הקולמס בקובדא שקורין עללענבאגען וכתב:


{{עוגןמ|מז}} '''כתב אות אחת סמוך לכתב''' <br> שכבר היה כתוב אות א' מאתמול. וכתב אות א' בצדו. ונשלם תיבה:


{{עוגןמ|מח}} '''וכתב על גבי כתב''' <br> שהעביר הקולמס על ב' אותיות וחידשם:


{{עוגןמ|מט}} '''נתכוין לכתוב חי"ת וכתכ שני זיינין''' <br> שלא עשה גג המחברן יחד:


{{עוגןמ|נ}} '''אחד בארץ ואחד בקורה''' <br> ר"ל כתב אות א' ע"ג רצפה ואחד על התקרה:


{{עוגןמ|נא}} '''כתב על שני כותלי הבית''' <br> שלא בזוית. וה"ה בכותל א' ורחוקים זמ"ז:


{{עוגןמ|נב}} '''על שני דפי פנקס''' <br> ר"ל בב' עברי לוח:


{{עוגןמ|נג}} '''ואין נהגין זה עם זה''' <br> ר"ל שאינן נקראין יחד:


{{עוגןמ|נד}} '''כתב אות אחת נוטריקון''' <br> שעשה סימן קו על האות. ועי"ז נקרא התיבה שלימה. כגון ק' קרבן. מ' מעשר. והבקיאין בכתיבה נקראין בלשון רומי (נאטאריוס) או נוטריקן. וע"י בקיאותן כותבין כך:


{{עוגןמ|נה}} '''רבי יהושע בן בתירא מחייב''' <br> מדמובן שהוא תיבה שלימה:


{{עוגןמ|נו}} '''הכותב שתי אותיות בשתי העלמות''' <br> שנודע לו בינתיים שחטא. וחזר ושכח וכתב אות ב':


{{עוגןמ|נז}} '''אחת שחרית ואחת בין הערבים''' <br> ר"ל אפי' היה בין ההעלמות יום שלם. ששהה הרבה בינתיים. חייב:


{{עוגןמ|נח}} '''רבן גמליאל מחייב וחכמים פוטרין''' <br> ר"ג ס"ל אין ידיעה מועלת לחצי שיעור. שלא יצטרף. וחכמים ס"ל ידיעות מחלקות:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}