עריכת הדף "תפארת ישראל - יכין/פאה/ב"

{{הועלה אוטומטית}}


{{ניווט כללי עליון}}

{{עוגןמ|א}} '''ואלו מפסיקין לפאה''' <br> ליתן פאה מכ"א לעצמו:


{{עוגןמ|ב}} '''הנחל''' <br> נהר אף אם מים שבו אינן נמשכין:


{{עוגןמ|ג}} '''והשלולית''' <br> קאנאל והוא חפירה בידי אדם. ודוקא במים שבו נמשכין:


{{עוגןמ|ד}} '''ודרך היחיד''' <br> ד' אמות:


{{עוגןמ|ה}} '''ודרך הרבים''' <br> ט"ז אמה. ומשום סיפא נקט לה דאפ"ה אינו מפסיק לאילן:


{{עוגןמ|ו}} '''ושביל''' <br> שביל זוטר משיעור דרך הנ"ל. והחילוק בין דרך לשביל. דדרך היינו מעיר לעיר מיוחד ליחיד או לרבים ליסע שם עם בהמות ומשאות. אבל שביל אינו רק ממקום למקום בשדה מיוחד ליחיד או לרבים רק לאדם לבד. ונקט תנא דרך היחיד לרבותא דרישא דמפסיק לזרעים ותבואה. ונקט דרך הרבים לרבותא דסיפא. דאף שרחב ביותר אפ"ה אינו מפסיק באילנות. ונקט שבילים דצריך קבוע. ואפ"ה מפסיקין ברישא ולא בסיפא:


{{עוגןמ|ז}} '''הרבים ושביל היחיד הקבוע''' <br> אפילו שביל הרבים צריך קבוע וכו':


{{עוגןמ|ח}} '''בימות החמה ובימות הגשמים''' <br> בזמן שהשדות זרועות:


{{עוגןמ|ט}} '''והבור''' <br> ארץ שממה:


{{עוגןמ|י}} '''והניר''' <br> חרוש:


{{עוגןמ|יא}} '''וזרע אחר והקוצר לשחת''' <br> תבואה שלא הביאה שליש:


{{עוגןמ|יב}} '''מפסיק''' <br> חזר ונקט מפסיק. לומר דבשחת פליגי ר"מ וחכמים:


{{עוגןמ|יג}} '''וחכמים אומרים אינו מפסיק אלא אם כן חרש''' <br> את המקום שקצר לשחת דמדהתחיל בו לקצור גרע מבור וניר. וכולן שיעור רחבן ג' תלמים והוא מעט פחות מרובע [רובע הוא י' אמות וטפח ופחות מאצבע. מרובעים] ודוקא בשדה קטנה שכל א' אינה רחבה רק נ' אמה על ב' אמות רוחב. אבל בשכל א' גדולה יותר מזה. אז בבור וניר צריך שיהיו רחבים כ"א רובע ממש. חוץ מזרע אחר דסגי בכ"ש [ועי' רמב"ם וראב"ד פ"ג ממתנות עניים]:


{{עוגןמ|יד}} '''אמת המים''' <br> היינו שלולית [אב"י עי' רתוי"ט ופי' רב"א] וקראה בכאן אמה. מדאינה רחבה כשלולית רק כדי אמה מכאן וכדי אמה מכאן ואפ"ה לר"י מפסקת:


{{עוגןמ|טו}} '''שאינה יכולה להקצר כאחת''' <br> שהעומד באמצע א"א שיקצור כאן וכאן:


{{עוגןמ|טז}} '''רבי יהודה אומר מפסקת''' <br> פליג את"ק דס"ל דבל"ז מפסיק:


{{עוגןמ|יז}} '''וכל ההרים אשר במעדר''' <br> שיפפע:


{{עוגןמ|יח}} '''יעדרון''' <br> שההר זקוף וא"א לחרשו עם שוורים. או שההר קשה ואי אפשר לבקוע הקרקע בקנקן המחרישה. אבל חופרין אותו מקום בידי אדם במרא וחצינא. ואם הר כזה מפסיק בין ב' שדות:


{{עוגןמ|יט}} '''אף על פי שאין הבקר יכול לעבור בכליו הוא נותן פאהלכל''' <br> ר"ל פאה א' לשתיהן. אבל אם אותו מקום המפסיק אין חופרין אותו כלל אפי' ביד אדם אז צריך ליתן פאה לכל שדה לבד. וכלקמן סי' כ':


{{עוגןמ|כ}} '''הכל''' <br> כל הנזכר במ"א וב'. והכל לאתויי סלע שחולק השדה. וצריך לעקור המחרישה מצד זה לצד שני:


{{עוגןמ|כא}} '''מפסיק לזרעים ואינו מפסיק לאילן''' <br> פאה של אילנות:


{{עוגןמ|כב}} '''אלא גדר''' <br> גבוה י"ט. חוץ מחרובין וזיתים:


{{עוגןמ|כג}} '''ואם היה שער כותש''' <br> ר"ל שענפי האילן מתערבים ממעל לגדר. ועי' מה שכתבנו בס"ד [כלאים פ"ה מ"ג]:


{{עוגןמ|כד}} '''ולחרובין''' <br> שגבוהים הרבה:


{{עוגןמ|כה}} '''כל הרואין זה את זה''' <br> בעומד אצל א' רואה השני אפילו ממעל לגדר מצטרפין:


{{עוגןמ|כו}} '''אמר רבן גמליאל נוהגין היו בית אבא נותנין פאה אחת לזיתים שהיו להם בכל רוח''' <br> לרוח א' של עיר:


{{עוגןמ|כז}} '''רבי אליעזר בר' צדוק אומר משמו אף לחרובין שהיו להם בכל העיר''' <br> אף בב' רוחות ואין רואין זא"ז:


{{עוגןמ|כח}} '''הזורע את שדהו מין אחד אף על פי שהוא עושהו שתי גרנות''' <br> שלקטו בב' זמנים:


{{עוגןמ|כט}} '''נותן פאה אחת''' <br> ודוקא שכבר בשל הב' בשעה שקצר האחד. דאל"כ לרבי עקיבא ב' פאות [כפ"ג מ"ב]:


{{עוגןמ|ל}} '''מעשה שזרע ר' שמעון איש המצפה לפני רבן גמליאל''' <br> כלומר בימיו שהיה ר"ג נשיא. ודקאמר עלו. לאו דר"ג עלה עמו לשאול. והרי הוא היה ראש סנהדרין. אלא פעל שלא נזכר שם פעלו. אלא ר"ל ב"ב של ר"ש עלו:


{{עוגןמ|לא}} '''ועלו ללשכת הגזית ושאלו אמר נחום הלבלר''' <br> סופר:


{{עוגןמ|לב}} '''מקובל אני מרבי מיאשא שקבל מאבא שקבל מן הזוגות''' <br> שנזכרו במסכת אבות שקבלו זמ"ז:


{{עוגןמ|לג}} '''שדה שקצרוה כותים''' <br> לעצמן. בגזילה:


{{עוגןמ|לד}} '''קצרוה לסטים''' <br> נ"ל דר"ל אפילו גזלן ישראל:


{{עוגןמ|לה}} '''קרסמוה נמלים''' <br> הנמלים דרכן לנשך השבלים סמוך לשרשן וחתוך כזה נקרא קרסום:


{{עוגןמ|לו}} '''שברתה הרוח או בהמה''' <br> קמ"ל אפילו הנהו דשכיחי:


{{עוגןמ|לז}} '''פטורה''' <br> נ"ל אפילו החזירו התבואה פטור. מדכתיב ובקוצרכם:


{{עוגןמ|לח}} '''קצר חציה וקצרו לסטים חציה פטורה שחובת הפאה בקמה''' <br> ר"ל הוא השאירה בקמה ואינו חייב באחריות שלה:


{{עוגןמ|לט}} '''קצר חציה ומכר חציה הלוקח נותן פאה לכל''' <br> דמדחובת פאה בסוף. הו"ל כלא מכר לו הפאה. ואפילו לא מכר לו קרקע כלל. אבל במכר חציה וקצר חציה כל א' נותן פאה לעצמו:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}