עריכת הדף "תפארת ישראל - יכין/כתובות/ד"

{{הועלה אוטומטית}}


{{ניווט כללי עליון}}

{{עוגןמ|א}} '''בושתה ופגמה וקנסה של אביה''' <br> ה"ה באנוסה, רק קמ"ל דאף במפותה, כשמת האב הן של עצמה, דבשעת בעילה לא היה מחילתה כלום [וזה נכלל בתי' הש"ס עמדה בדין אצטריכא ליה ודו"ק]:


{{עוגןמ|ב}} '''והצער בתפוסה''' <br> ר"ל באנוסה, נמי שייך לאב:


{{עוגןמ|ג}} '''מת האב''' <br> משעמדה בדין בנערותיה:


{{עוגןמ|ד}} '''הרי הן של עצמה''' <br> דכיון דאי מודה מפטר, אינו ממון שיורישו אב לבניו, ובושת ופגם אע"ג דממונא הוא אתקשו אהדדי בקראי עם קנס. וי"א דבושת ופגם באמת לאחין:


{{עוגןמ|ה}} '''אם לא הספיקה לגבות עד שמת האב הרי הן של עצמה''' <br> אף שעמדה בדין:


{{עוגןמ|ו}} '''מעשה ידיה''' <br> שעשתה בחיי אב:


{{עוגןמ|ז}} '''ומציאתה''' <br> מציאתה ממאן גביא. רק ה"ק מעשה ידיה דינה כמציאתה, מה מציאתה, לאחר מיתת אב פשיטא דלעצמה, דהרי גם בחייו אינו זוכה רק בסמוכה על שולחנו, כדי שלא ימנע מלפרנסה, משא"כ אחין הרי מחוייבין לפרנסה מתנאי כתובה [כמ"ד], ה"נ במעשה ידיה לאחר מיתת אב לעצמה [הכי מוקי לה בש"ס. ותמהני למאי דקיי"ל [ח"מ ססי' קל"ח] דבתקפה מידו מוציאין מידה מה מקשי הש"ס הרי אפשר בכה"ג, ותו דגם לאידך דעה י"ל דס"ל דבתקפה א' מהן ואמר אודויי אודי לי נאמן, הכא כשבאו לפני ב"ד אמרינן להו דהכא כיון דהמציאה של אב לא מהני הודאה שלה ומפקינן מהתוקף וא"כ שפיר שייך גם במציאה לשון גבתה וי"ל דכיון דלא מהימן התוקף א"כ כבר זכה בה האב למפרע משבא לידה ומה אע"ג שלא גבתה. תדע דאל"כ בל"ז הוה מצי לאוקמה שגזל א' המציאה מידה, אע"כ כדאמרן]:


{{עוגןמ|ח}} '''המארס את בתו''' <br> נערה או קטנה:


{{עוגןמ|ט}} '''כתובתה''' <br> מב' אירוסין הללו זא"ז:


{{עוגןמ|י}} '''שלו''' <br> ולא נקט נתארמלה ב' פעמים. דלא רצה למנקט דרך פורענות, דבכה"ג הו"ל קטלנית, שמוחזקת שימותו בעליה שאסורה להנשא אח"כ אפילו מתו מאירוסין, ומה"ט לא נקט נמי נתגרשה ב"פ. דמתוך ששינה התנא בלשונו, קמ"ל הך דינא. וי"א משום דגם בנתגרשה ב"פ אסור להנשא. ולא נקט נתארמלה קודם לנתגרשה, דלא רצה לפתוח בפורענות. מיהו בכונס קטלנית לא תצא. ולרא"ש כופין להוציא. וי"א דדוקא במת בחולי וקודם זמנו, אבל במת בדבר או בהרג או שהיה זקן, אינה קטלנית [אה"ע ט']:


{{עוגןמ|יא}} '''כתובתה שלה''' <br> אפילו כתובה הראשונה:


{{עוגןמ|יב}} '''הראשונה של אב''' <br> מדנכתבה בעודה ברשותו:


{{עוגןמ|יג}} '''אמרו לו משהשיאה אין לאביה רשות בה''' <br> אפילו נדוניא שהכניס לה אביה, דהו"א דלמיפק לא יהיב לה, קמ"ל [ונ"ל דהיינו דאיכא בין ת"ק לאמרו לו]:


{{עוגןמ|יד}} '''הגיורת שנתגיירה בתה עמה''' <br> הא דלא נקט גיורת שזנתה. דרצה לאשמעינן דמיירי אפילו בנתגיירה פחותה מבת ג' שנים, שאין דרכה להתגייר רק עם אמה.


{{עוגןמ|טו}} '''וזנתה''' <br> כשהיתה נערה מאורסה:


{{עוגןמ|טז}} '''הרי זו בחנק''' <br> אפילו נתגיירה פחותה מבת ג"ש, שהיא בחזקת בתולה:


{{עוגןמ|יז}} '''אין לה לא פתח בית האב''' <br> להרגה על פתח בית אביה:


{{עוגןמ|יח}} '''ולא מאה סלע''' <br> בהוציא עליה בעלה שם רע ונמצא שקרן:


{{עוגןמ|יט}} '''יש לה אב ואין לה פתח בית האב''' <br> כגון שאין לאביה בית:


{{עוגןמ|כ}} '''בכסף''' <br> שכסף קדושין שלו:


{{עוגןמ|כא}} '''בשטר''' <br> שהוא מקבל שטר קידושין שלה, וזוכה בו לצור ע"פ צלוחיתו:


{{עוגןמ|כב}} '''ובביאה''' <br> שמוסרה לביאה למי שירצה, וטובת הנאה שלו. מיהו במקדש בביאה צריכה שתהיה בת ג' שנים ויום א':


{{עוגןמ|כג}} '''וזכאי במציאתה''' <br> משום איבה, שלא ימנע מלפרנסה:


{{עוגןמ|כד}} '''ובהפרת נדריה''' <br> הנך תרתי זכי להו מן התורה:


{{עוגןמ|כה}} '''ומקבל את גיטה''' <br> כשנתגרשה נערה מאורסה:


{{עוגןמ|כו}} '''ואינו אוכל פירות בחייה''' <br> בירשה קרקע מאבי אמה:


{{עוגןמ|כז}} '''נשאת יתר עליו הבעל שאוכל פירות בחייה''' <br> כדי שיפדנה כשנשבית. משא"כ אב בלא"ה יפדנה:


{{עוגןמ|כח}} '''וחייב במזונותיה''' <br> והא דלא נקט נמי עונתה, היינו משום דעונה לא שייך לגבי אב, ומדשייר עונה שייר נמי כסות, ואפשר עוד דכסות ומדור בכלל מזונות [וכלקמן מי"א] דקאמר מתזנן, וכסות בכלל:


{{עוגןמ|כט}} '''בפרקונה''' <br> כשנשבית:


{{עוגןמ|ל}} '''לא יפחות משני חלילים ומקוננת''' <br> כשדרך משפחתו כן, אף שמשפחתה אינן חשובין כך. ולת"ק דוקא בחייו עולה עמו ואינה יורדת עמו, משא"כ לאחר מיתה:


{{עוגןמ|לא}} '''לעולם''' <br> אפילו הגיע זמן הנישואין ולא נשאת:


{{עוגןמ|לב}} '''היא ברשות האב''' <br> לכל זכיות הנ"ל ושלא תאכל תרומה אם בת ישראל לכהן היא:


{{עוגןמ|לג}} '''מסר האב לשלוחי הבעל''' <br> מסרה להם להוליכה לבעל, וכ"ש במסרה לבעל עצמו:


{{עוגןמ|לד}} '''הרי היא ברשות האב''' <br> מיהו בהלך האב עם הבעל עצמו כשמסרה לו, י"ל דהיא ברשות הבעל:


{{עוגןמ|לה}} '''מסרו שלוחי האב לשלוחי הבעל''' <br> אף שפגעו שלוחי אב בשלוחי בעל ומסרוה להן, סד"א לא שויינהו אב שליח רק למסרה לבעל עצמו, קמ"ל דשליח של אדם כמותו:


{{עוגןמ|לו}} '''האב אינו חייב במזונות בתו''' <br> ולא להלבישה ולתת צרכי חייה, וכ"כ אינו חייב בקבורתה כשלא יירש ממנה כלום. וה"ה לבנו, והא דנקט בתו לדיוקא, דבתו בחייו אינה נזונת מנכסיו, רק לאחר מיתתו אפילו יתירה מבת שש, דכך תנאי כתובה [כמשנה י"ח], אבל בנים לאחר מיתתו, אפילו פחותין מבני שש חולקין בשוה עם שאר אחין, מיהו כשהאב חי, עד שש מוציאין ממנו צרכי בניו ובנותיו [אבל לא כדי עשרו], אפילו יש להם נכסים מאבי אמן, ומתניתין לאחר שש מיירי, דאז אין מוציאין ממנו בע"כ, ואפ"ה כשאין להם נכסים גוערין ומכלימין אותו עד שיפרנסן עד שיגדלו. וכשהאב עשיר אפילו יתרין מבני שש מוציאין ממנו בע"כ בתורת צדקה. ולאחר שהגדילו אפילו האב עשיר אינו חייב לפרנסן, כשיש כח בידם להתפרנס ממעשה ידיהן כדי חיותן [אה"ע ע"א וע"ג]:


{{עוגןמ|לז}} '''זה מדרש דרש רבי אלעזר בן עזריה לפני חכמים בכרם ביבנה''' <br> הבית המדרש שם נקרא כרם, מדהיו יושבים שם חכמי ישראל בקביעות, כגפנים נטועין שורות שורות, ומביניהן יוצא יין התורה משמח הלב:


{{עוגןמ|לח}} '''והבנות יזונו''' <br> כך כתב בכתובה, כלקמן משנה י' וי"א, ודרש ראב"ע, מה וכו':


{{עוגןמ|לט}} '''חייב''' <br> ר"ל אפ"ה הכל משועבד:


{{עוגןמ|מ}} '''ובכהנת''' <br> שאסורה לו כשנשבית:


{{עוגןמ|מא}} '''אינו רשאי''' <br> כלומר מחזירה לו לאשה כמו שהיתה, וכשירצה יגרשנה אח"כ. ואף דבדעתו לגרשה אסור לבא אליה [כיבמות ל"ז ב']. נ"ל דהכא שאסור לגרשה מקודם מותר:


{{עוגןמ|מב}} '''רשאי''' <br> דרפואה היא בכלל מזונות שחייב לה, ומזונות הוא תחת מעשה ידיה של עכשיו, משא"כ פרקונה הוא תחת פירות שקבל עד עכשיו, שלא נתן לה עדיין תמורתן שום דבר. מיהו קיי"ל דאפילו ברפואה אינו מן הראוי לגרשה [ע"ח]. ולדידן דאיכא חדר"ג, אפילו בחולי ארוך אינו יכול לגרשה [ב"ש שם]:


{{עוגןמ|מג}} '''יתר על חולקיהון דעם אחוהון''' <br> דכך היתה התקנה, שאם תמות בחייו, ויבואו לאחר מותו בני אשה תחת לחלק נכסי אביהן עם בני אשה אחרת, יקדימו כל בני אם אחת ליקח קודם חלוקת הירושה, כתובה ותוספת של אמן, ואח"כ יחלקו הנשאר לפי הנפשות:


{{עוגןמ|מד}} '''שהוא תנאי בית דין''' <br> והאידנא אין נוהגין בכתובת בנין דכרין, מדעיקר התקנה היה רק כדי שירבו לתת נדוניא לבנות, ועכשיו כבר נותנין יותר ויותר מהראוי [קי"א ט"ז]:


{{עוגןמ|מה}} '''בנן''' <br> לא כתב לה בנן וכו':


{{עוגןמ|מו}} '''יהויין יתבן בביתי''' <br> לאחר מותו:


{{עוגןמ|מז}} '''ומיתזנן''' <br> ה"ה כל צרכן:


{{עוגןמ|מח}} '''עד דתנסבן''' <br> שיתארסו:


{{עוגןמ|מט}} '''לגוברין''' <br> אפילו בקטנות. וי"א דוקא כשנתארסו בנערותה, אבל כשבגרה אפילו לא נתארסה, לכ"ע לית לה מזונות:


{{עוגןמ|נ}} '''שהוא תנאי בית דין''' <br> ובזה"ז נגבית אף ממטלטלין [קי"א]:


{{עוגןמ|נא}} '''תהא יתבא בביתי ומיתזנא מנכסי כל ימי מיגד''' <br> י"ג מיגד, ור"ל משך, וי"ג מיגר ור"ל לשון מגור ומדור:


{{עוגןמ|נב}} '''ופוטרין אותה''' <br> ולדידן תליא במנהג, ואפ"ה ג' חדשים ראשונים שאסורה להנשא מחמת הבעל, חייבים לזונה מכל מקום. וכל מקום שחייבים לזונה, מעשה ידיה של יורשין, משא"כ בת הנזונת מעשה ידיה שלה [שם צ"ג וקי"א]:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}