עריכת הדף "תפארת ישראל - יכין/כלאים/ז"

{{הועלה אוטומטית}}


{{ניווט כללי עליון}}

{{עוגןמ|א}} '''המבריך את הגפן בארץ''' <br> השכיב ראש ענף הגפן בארץ ועברה הענף תחת הארץ חוץ לו"ט מהגזע. דתוך ו' טפחים הרי נאסר מה שנזרע ע"ג. מהגפן:


{{עוגןמ|ב}} '''אם אין עפר על גבה''' <br> ע"ג הענף:


{{עוגןמ|ג}} '''שלשה טפחים לא יביא זרע עליה''' <br> שלא יכנסו שרשי הזרעים בגפן. והו"ל כמרכיבה. אבל מהצד לא משתרשי ומותר לזרוע. מיהו דוקא גפן שעצו רך ושפיר איכא למיחש להרכבה מירק שע"ג. אבל בהבריך ענף של שאר אילן. דאע"ג דאין דין כלאים בירק סמוך לאילן אפ"ה הרי אסור להרכיבו (כפ"א מ"ח) אפ"ה מותר לזרוע ירק ממעל להשרשים. דמדעצו קשה לא ינקבוהו שרשי הירק:


{{עוגןמ|ד}} '''אפילו הבריכה''' <br> תחב ראש הגפן כלעיל:


{{עוגןמ|ה}} '''בדלעת''' <br> בהדלעת שמונחת תוך הקרקע והדלעת יבשה. דבלחה בל"ז נאסר גפן מדלעת:


{{עוגןמ|ו}} '''או בסילון''' <br> רעננע של חרס. אפילו הכי אסור לזרוע ע"ג:


{{עוגןמ|ז}} '''בסלע''' <br> קשה. דאם רך שרשי הזרעים מנקבים ויורדים:


{{עוגןמ|ח}} '''הארכובה שבגפן''' <br> גפן שעקמוה וכפפוה לתוך הקרקע. וחוזרת ויוצאת:


{{עוגןמ|ט}} '''אין מודדין לה''' <br> ו' טפחים:


{{עוגןמ|י}} '''אלא מן העיקר השני''' <br> וה"מ כשלא ניכר איה מקום השורש של גפן וכגון שכפף כל גזע הגפן וטמנו בקרקע. וראש הגזע בצבץ ויצא במקום אחר. אבל בניכר גם הגזע. צריך להרחיק הזרע גם מהגזע ו' טפחים:


{{עוגןמ|יא}} '''המבריך שלש גפנים ועיקריהם נראים''' <br> שהיה ג' גפנים בשורה א'. וכפף שלשתן. וכסה אמצען של הגפנים בעפר. והניח עקריהן מגולה ונראה. ועי"ז ג' הגפנים נראים כב' שורות של ג' ג' גפנים. דדינן ככרם כפ"ד משנה ה':


{{עוגןמ|יב}} '''רבי אליעזר בר צדוק אומר אם יש ביניהם''' <br> בין גפן לגפן ומכל גפן להזמורה שעלה ממנה:


{{עוגןמ|יג}} '''מארבע אמות ועד שמונה''' <br> לא פחות מד' אמות ולא יותר על ח' אמות:


{{עוגןמ|יד}} '''הרי אלו מצטרפות''' <br> להיות ככרם להרחיק ד"א:


{{עוגןמ|טו}} '''ואם לאו אינן מצטרפות''' <br> וסגי בו"ט:


{{עוגןמ|טז}} '''גפן שיבשה אסורה''' <br> לזרוע תוך ו"ט ואפי' בקיץ דכל הגפנים רטובים וניכר עי"ז שזו יבישה היא אפ"ה אסור מפני מראית עין מדיש גפנים שנשרו עליהן גם בקיץ:


{{עוגןמ|יז}} '''ואינה מקדשת''' <br> בדיעבד מותר הנזרע:


{{עוגןמ|יח}} '''רבי מאיר אומר אף צמר גפן''' <br> אילן שגדל בו בוימוואללע אם זרעו בכרם. ואינו אילן ממש. רק קלח עשב גבוה כאילן:


{{עוגןמ|יט}} '''אסור ואינו מקדש''' <br> דאינו מין ירק כך פי' הרמב"ם. ול"מ היה נראה דה"ק דכמו בגפן שיבשה חיישי' למראה עין ואסור ואינו מקדש. כ"כ אסור לזרוע ירק אצל קלח צמר גפן דמדדמי לגפן חיישי' למראית עין. ואסור ואינו מקדש:


{{עוגןמ|כ}} '''רבי אלעזר בר צדוק אומר משמו אף על גבי הגפן''' <br> בזרע ע"ג גפן המוברכת בקרקע. ואין ע"ג ג"ט:


{{עוגןמ|כא}} '''מותר חרבן הכרם''' <br> קרחת הכרם שצריך טז"א [כפ"ד מ"א]. ולא היה כ"כ. והרחיק ד"א מהגפנים לכל צד. וזרע באמצע:


{{עוגןמ|כב}} '''מותר מחול הכרם''' <br> דצריך יב"א [כפ"ד מ"ב] ולא היה כ"כ. וזרע בריחוק ד"א מהכרם:


{{עוגןמ|כג}} '''מותר פסקי ערים''' <br> דצריך ח"א וטפח [כפ"ו מ"ו] ולא היה כ"כ. וזרע בריחוק ו"ט מכל צד:


{{עוגןמ|כד}} '''מותר אפיפירות''' <br> דאסור לזרוע תחתיו [כפ"ו מ"ג]:


{{עוגןמ|כה}} '''אבל תחת הגפן''' <br> כזמורה שנמשכה חוץ לעבודת הגפן וזרע תחתיו:


{{עוגןמ|כו}} '''ועבודת הגפן''' <br> תוך ו"ט:


{{עוגןמ|כז}} '''המסכך את גפנו על גבי תבואתו של חבירו הרי זה קדש''' <br> כמו בשלו כסי' כ"ה. וה"ה בזורע תחת הגפן וכבסיפא:


{{עוגןמ|כח}} '''וחייב באחריותו''' <br> לשלם לו הזיקו. ואפי' למ"ד דפטור בגרמי. הכא קעביד מעשה:


{{עוגןמ|כט}} '''רבי יוסי ורבי שמעון אומרים אין אדם מקדש דבר שאינו שלו''' <br> ולא דמי לנותן חלב ודם בקדירת חבירו שאני כלאים. דכרמך כתיב. ולא של חבירך. ולתוס' [יבמות דפ"ג ב] כלאים שאני דאסורו תלוי במחשבה. כלעיל פ"ה סי' ל"א:


{{עוגןמ|ל}} שהכל הפקר:


{{עוגןמ|לא}} '''ואמר אין אדם מקדש דבר שאינו שלו''' <br> ודוקא הפירות אבל זמורות גופייהו שאינן הפקר נאסרו. וכ"כ בגפן שסככו דרישא. נאסר הגפן. וכירושלמי:


{{עוגןמ|לב}} '''האנס שזרע את הכרם''' <br> שגזל כרם וזרעו:


{{עוגןמ|לג}} '''ויצא מלפניו''' <br> שהוחזר לבעליו:


{{עוגןמ|לד}} '''קוצרו אפילו במועד''' <br> אע"ג דחה"מ אסור כל מלאכה שאינו דבר האבד. והרי האנס א"א שיאסרו. שאינו שלו. ואף שיוסיף ר' אצל בעה"ב. לא יהא נאסר. דהרי לא ניחא לי' כפ"ה סי' ל"א. ולא דמי לכשאחזור אלקטנו פ"ה מ"ו. דהתם מחמת עצלותו ניחא ליה שיתקיים עד שיחזור. משא"כ הכא מחמת איסור מלאכת מועד הוכרח להניחו ואינו נאסר. וכמוצא חמץ בביתו ביו"ט שאינו עובר בב"י [כפסחים ד"ו א] מדלא ניחא ליה בעכובו [כתוס' שם דכ"ט ב]. י"ל דעכ"פ מראית עין איכא דיסברו דניחא ליה:


{{עוגןמ|לה}} '''עד כמה הוא נותן לפועלים עד שליש''' <br> י"א שליש יותר מהראוי ליתן. וי"א שליש שויי כרמו:


{{עוגןמ|לו}} '''קוצר כדרכו והולך אפילו לאחר המועד''' <br> ואע"ג דביני ביני יוסיף ר' אפ"ה כיון דאנוס הוא מותר וכלעיל פ"ה מ"ו וז':


{{עוגןמ|לז}} '''מאימתי הוא נקרא אנס''' <br> ר"ל אימתי יהיה חשוב כאילו השדה שלו שיאסרו:


{{עוגןמ|לח}} '''משישקע''' <br> שנשכח שם בעליה. אז נאסר מדאורייתא. אבל ביאוש לחוד. אסור רק מד"ס:


{{עוגןמ|לט}} '''הרוח שעלעלה את הגפנים על גבי תבואה''' <br> ר"ל שהרוח כפף הגפנים ע"ג תבואה. כצלע שהיא כפופה בטבע. דתרגום של צלע עלעא. וי"א דר"ל שהרוח סיער קומת הגפנים ע"ג תבואה. דתרגום של רוח סערה. הוא רוח עלעלה:


{{עוגןמ|מ}} '''יגדור מיד''' <br> נ"ל דר"ל יסירם. ויחזקם בגדר. דמדכבר נכפפו ע"י הרוח. לא יועיל הסרה עד שיחזיקם בגדר. ולרמב"ם שפי' שעלעלה ששברה. ר"ל לא שנשתברו לגמרי. דא"כ לא מקדשי. רק ר"ל שנפשחו ועודן תלויין באילן. ומדאין בהן עוד תועלת משנפשחו. ואעפ"כ יאסרו התבואה. קאמר מתני' שיגדד [וגרס בדלי"ת] ר"ל יחתוך הגפנים משרשם:


{{עוגןמ|מא}} '''אם ארעו אונס מותר''' <br> כפ"ה סי' ל"א:


{{עוגןמ|מב}} '''וכן בירק''' <br> שנטה תחת גפן:


{{עוגןמ|מג}} '''מחזיר ואינו מקדש''' <br> אם לא החזירו. ואילה"ק ממסכך גפנו במ"ד דנאסר. התם מיירי כששורש התבואה תחת הגפן. משא"כ הכא מיירי בנטו רק ראשי השבולת. אבל אי"ל דהתם בידים והכא ממילא דעכ"פ כיון דלא החזירו לא גרע מסערו הרוח פ"ה מ"ז דמקדש. כך נראה לפענ"ד:


{{עוגןמ|מד}} '''מאימתי תבואה מתקדשת''' <br> בהוספת ר':


{{עוגןמ|מה}} '''משתשריש''' <br> כשהושרשה. וי"ג משתשליש. ור"ל דבלקטה קודם שהביאה שליש. לא נאסר. דעדיין אינה תבואת הכרם:


{{עוגןמ|מו}} '''וענבים משיעשו כפול הלבן''' <br> ווייסע באהנע. ובעקר התבואה והירק מקודם. הכל מותר דאין זה וזה נאסרים מדאורייתא עד שיהיה תרתי לריעותא. שהתבואה כבר הושרשה. והגפנים כבר עשו ענבים כפול הלבן. ובנזרעו סמוכים ועמדו יחד עד שיעורן הנ"ל. אז נאסרו כרגע. וא"צ שיוסיף חלק ר' רק בהיה בא' או בשניהן תחלה גידול היתר. אז אין הגידול היתר נאסר רק בשהוסיף גידול איסור חלק ר' דאם לא כן בטל בר"א. אבל מדרבנן בהשריש התבואה סמוך לסמדר. התבואה אסורה והסמדר מותר. ובהיו בהגפן ענבים כפול. והתבואה לא השריש. שניהן מותרים:


{{עוגןמ|מז}} '''וענבים שבשלו כל צרכן אין מתקדשות''' <br> דשוב אינו נקרא מלאת זרע ותבואת הכרם. רק ענבים ודגן מקרו. מיהו לכתחילה אם בישל אחד מהן כל צרכו אסור ליטע או לזרוע בצדו המין השני [רמב"ם פ"ה מכלאיפ הי"ג. ונשמע בי"ד סרצ"ו. וממשנתינו משמע דאפי' בבשלו שניהן כל צרכן. אסור לקיימן לכתחילה. רק דאין מקדשין זל"ז]:


{{עוגןמ|מח}} '''עציץ נקוב''' <br> שניקב כפי שיצא שורש קטן. ותבואה או ירק מושרשים בו:


{{עוגןמ|מט}} '''מקדש בכרם''' <br> בהניחו תוך עבודת הכרם והוסיף העציץ ר':


{{עוגןמ|נ}} '''ור"ש אומר זה וזה אוסרין''' <br> לכתחילה:


{{עוגןמ|נא}} '''ולא מקדשין''' <br> בדיעבד:


{{עוגןמ|נב}} '''בכרם''' <br> שנשאו תחת הגפנים:


{{עוגןמ|נג}} '''אם הוסיף במאתים''' <br> בשעה שהעבירו הוסיף חלק ר':


{{עוגןמ|נד}} '''אסור''' <br> העציץ. אבל הגפנים לא נאסרו מדלא הניחו בארץ. ולרמב"ם [ספ"ה מכלאים] בלא הושיבו בארץ לא נאסר כלל רק אסור להעבירו:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}