עריכת הדף "תפארת ישראל - יכין/כלאים/ה"

{{הועלה אוטומטית}}


{{ניווט כללי עליון}}

{{עוגןמ|א}} '''אם יש בו ללקט עשר גפנים לבית סאה''' <br> נ' על נ' אמה:


{{עוגןמ|ב}} '''ונטועות כהלכתן''' <br> ב' נגד ב' וא' יוצאת זנב. ואין זמ"ז טז"א ולא פחות מד"א לר"ש במ"ב [כך כ' הר"ש והר"ב. ותמהני שלא הוזכר תנאי זה במשנה. והרי אפשר שלא יהיה כך וגם הרמב"ם [פ"ז מכלאים ה"ח] ובש"ע [רצ"ו סל"ח] לא הזכירו שצריך שיהיה ביניהן מרחק כזה]:


{{עוגןמ|ג}} '''הרי זה נקרא כרם דל''' <br> ודינו ככרם דדוקא כשנטען מתחילה בכוונה ב' כנגד ב' וא' יוצא זנב סגי בה' גפנים שיחשב כרם. אבל הכא שמתחילה לא היו נטועים ב' נגד ב' וא' יוצא זנב. רק היו נטועים בערבוביא אע"ג דגם בכה"ג הוי סגי בתחילה במכוונים בו ה' גפנים ב' נגד ב' וכו' וכדמסיק. עכ"פ השתא שחרב צריך שישאר כשיעור ב' כרמים. דהיינו ב' פעמים. ב' נגד ב' וא' יוצא זנב. וכולן יהיו רק תוך בית סאה ולא יותר דאל"כ נותן לכל א' מגפניו כדי עבודתו ו"ט וזורע את הנותר [כך משמע מלשון המשנה וגם מפי' הר"ש והר"ב דהי' גפנים צריך שיהיו כתואר ב"פ ב' נגד ב' וכו'. אולם מרמב"ם [פ"ז מכלאים ה"ה]. וגם מש"ע [רצ"ו סל"ח] מדהזכירו נמי דסגי בב' שורות של ג' ג' משמע דסגי בשנשארו בחד כרם דהיינו פ"א ב' נגד ב' וא' יוצא זנב מתוך הי' גפנים]:


{{עוגןמ|ד}} '''כרם שהוא נטוע ערבוביא''' <br> שאין הגפנים מכוונים כשורה:


{{עוגןמ|ה}} '''אם יש בו לכוין שתים נגד שלש''' <br> ר"ל שהגזעין מכוונים אף שאין הענפים מכוונים:


{{עוגןמ|ו}} '''הרי זה כרם''' <br> ובעי טז"א ביניהן כקרחת רפ"ד:


{{עוגןמ|ז}} '''ואם לאו אינו כרם''' <br> וסגי במרחיק ששה טפחים:


{{עוגןמ|ח}} '''רבי מאיר אומר הואיל והוא נראה כתבנית הכרמים''' <br> דהיינו שורות שורות אפי' בערבוביא:


{{עוגןמ|ט}} '''כרם שהוא נטוע''' <br> בעל שלש שורות או יותר משל ג' ג':


{{עוגןמ|י}} '''על פחות פחות מארבע אמות''' <br> בין שורה לשורה:


{{עוגןמ|יא}} '''וחכמים אומרים כרם ורואין את האמצעית כאילו אינן''' <br> וחצוניות מצטרפות להיות כרם:


{{עוגןמ|יב}} '''רבי אליעזר בן יעקב אומר אם היה מפולש מראש הכרם ועד סופו הרי זה נראה כבין שני כרמים''' <br> של ב' בני אדם. והיינו כרע"ק לעיל [פ"ד מ"ג] ואע"ג דלעיל [פ"ד מ"ג] א"צ מפולש התם רק להחשיבו הפסק ולא שיהא הוא עצמו כמופסק כי הכא:


{{עוגןמ|יג}} '''ואם לאו''' <br> דחסר שיעור עמקו או רחבו או שאינו מפולש:


{{עוגןמ|יד}} '''שומרה שבכרם''' <br> תל גבוה לשומר הכרם:


{{עוגןמ|טו}} '''זורעין בתוכה''' <br> אפי' לרבנן. דמדאין אויר כרם מקיפו. לא דמי לגת:


{{עוגןמ|טז}} '''ואם היה שער כותש''' <br> שנסתבכו הענפים יחד ממעל לשומירה:


{{עוגןמ|יז}} '''אסור''' <br> ק' פשיטא והרי אפילו בזרע כבר קידש [כפ"ז מ"ג] מכ"ש שאסור לכתחילה לזרוע תחת הענפים המסובכים. ול"מ היה נ"ל דכותש אינו כעריס. דלא כהר"ש ורתוי"ט. דעריס היינו שמונחים הענפים כסכך ממעל לשום דבר. אבל כותש היינו שמסובך הירק עם הענפי גפנים. ואסור משום דכל עיקר ההיתר ברישא היינו רק מדאין אויר הכרם מקיפו. משא"כ במסובכים יחד. אח"כ מצאתי שגם הרמב"ם [פ"ז מכלאים הכ"ב] פי' כותש שנוגעים הענפים בירק. וכן העתיק בש"ע [רצ"ז סנ"ב]. וכן כדברינו יש לפרש נמי בפאה [פ"ב מ"ג]:


{{עוגןמ|יח}} '''גפן שהיא נטועה בגת או בנקע''' <br> גומא:


{{עוגןמ|יט}} '''נותנין לה עבודתה''' <br> ו' טפחים:


{{עוגןמ|כ}} '''וזורע את המותר''' <br> בהגומא. ול"א דגומא מצרף לגפן ולהזרע:


{{עוגןמ|כא}} '''רבי יוסי אומר אם אין שם ארבע אמות''' <br> ר"ל כל רווח הגת:


{{עוגןמ|כב}} '''לא יביא זרע לשם''' <br> וביש ד"א סגי במרחיק ששה טפחים [אב"י ועי' רכ"מ פ"ז דכלאים הל"ה דפירש דצריך הרחקה ד"א]:


{{עוגןמ|כג}} '''והבית שבכרם זורעין בתוכו''' <br> אף דגפנים סביב מבחוץ. דכיון דמקורה אין כאן תערובות כלל. ואפילו סוככים הגפנים על גג הבית שרי מה"ט:


{{עוגןמ|כד}} '''או מקיים''' <br> או אפילו נטע הירק ואח"כ הגפן. והוסיף הירק חלק ר' ממה שגדל בהיתר והענבים כבר היו גדולים כפול הלבן:


{{עוגןמ|כה}} '''הרי זה מקדש''' <br> נאסר בהנאה:


{{עוגןמ|כו}} '''ארבעים וחמשה גפנים''' <br> ר"ל אפשר שיאסרו מ"ה גפנים ולא יותר. דבנטועים ט' על ט' שורות. וכל גפן רחוק מחבירו ד"א לכל צד כזה * והירק נטוע אצל הגפן האמצעי. הנה ירק זה אוסר כל גפן שבטז"א שלו סביב. ואם תעשה עיגול סביב להמרכז מקום הירק. שיהיה ממקום הירק ט"ז אמה לכל רוח. לא יהיה תוך העיגול כ"א מ"ה גפנים. דהרי ד' שורות החיצונות היו חוץ להעיגול. נשארו ז' על ז' שורות האמצעיות. שהן מ"ט גפנים. ומהן לא יאסרו רק מ"ה גפנים. וד' גפנים שבזוית חוץ לט"ז אמה מהירק. דהרי כלל בידינו. כל אמה בריבוע. אמה וב' חומשין באלכסון. ומדיש מגפן לחבירו ד' אמות. נמצא אלכסון שמגפן לחבירו. ה' אמות וג' חומשין וא"כ מהירק שבמרכז עד הגפן שבזוית. שיש ג' אלכסונים. והוא ג' פעמים. ה' אמות וג' חומשין שהן יחד ט"ז אמות וד' חומשין. לכן באמת נראה בהציור הזה. שד' גפנים שבזוית נפלו חוץ לעגול. מדהן ממקום הירק יותר מט"ז אמה. ולא יאסרו. נשארו מ"ה גפנים שבתוך העגול שנאסרו. ואילה"ק עכ"פ הו"ל למיסר עוד ד' גפנים בשורה ט' במקום שנוגע שם העיגול האמצע בהגפן המסומן בהציור כתמונה זו *. דהרי ד' גפנים הללו עומדים בקצה הט"ז אמה מהכרם. י"ל כיון שגזע הגפן עומד חוץ להט"ז אמות. אע"ג שנוגע בקצה הט"ז אמה אינו נאסר. ואילה"ק עוד הרי כבר תנינן [פ"ד מ"ה]. דאינו אוסר [אכ"י מקדש] הירק בכרם רק ב' שורות. דהיינו ח' אמות והכא אמרי' דאוסר עד ט"ז אמות. י"ל התם היינו בנטע הירק חוץ מהשורות. משא"כ הכא דהירק מוקף מהשורות לכל צד. הו"ל כקרחת הכרם לעיל רפ"ד דצריך שיהיה ט"ז אמות רווח בין הירק לכרם:


{{עוגןמ|כז}} '''או על חמש חמש''' <br> אף דכשנטועין על ה' ה' אמות. לא יאסרו מן ז' שורות הפנימיות רק ל"ז גפנים. דהרי לא נאסרו רק אותן גפנים שתוך ט"ז אמה מהירק. והרי כשנטועין על ה' ה' אמות יפול מהז' שורות הפנימיות. ג' לכל קרן חוץ לעיגול. כאשר תראה בציור ב' כזה * דמדהשתא כל גפן רחוק מחבירו ה' אמות. א"כ לפי הכלל שאמרנו לעיל. יהיה כאן אלכסון שמגפן לחבירו ה' אמות וי' חומשין. נמצא ב' האלכסונים שמהירק עד הגפן שעל נקודת ג. הוא ב"פ ה' אמות וי' חומשין. שהם יחד י"ד אמות. ומפני שהירק אוסר עד ט"ז אמות סביב. לפיכך אוסר עוד ב"א מאלכסון שבין הגפן שעל נקודת ג להגפן שעל נקודה א. ולפ"ז אמצעית האלכסון שבין גפן ג לגפן א. הוא חוץ לט"ז אמות שנאסרו. דהרי אמצעית האלכסון הזה הוא יותר מב' אמות ומחצה לגפן א וכ"כ יותר מב' אמות ומחצה לגפן ג. והרי לא נאסר מאותו אלכסון רק ב' אמות. נמצא אמצעית האלכסון הזה. הוא חוץ לט"ז שנאסרו. ומכ"ש שב' הגפנים ב ד עומדים חוץ לט"ז שנאסרו. שהרי ב' גפנים אלו עומדים ממש מכוונים מול אמצעית האלכסון שבין גפן ג וא ורחוקים יותר מהירק שבאמצע. לפיכך יפול חוץ לעיגול הנאסר ג' לכל קרן וקרן. ולא היה ראוי לאסור רק ל"ז גפנים. עכ"פ בין ד' אמות לה' אמות טעו אינשי. ויחשוב הרואה שבכרם הנטוע על ד' ד' אינו אוסר רק ל"ז גפנים. מש"ה משום לא פלוג. אסרו גם בכה"ג מ"ה גפנים. ומה"ט צריך תנא למנקט ברישא מנין הגפנים שנאסרו. ולא אסתגי ליה למימר על כל אופני נטיעות שנזכרו במשנה דמקדש ט"ז אמה לכל רוח. וכמו דקאמר באמת בסיפא. אלא רק משום נטיעה על ה' ה' צריך למינקט ברישא שנאסרו מנין מ"ה גפנים. להודיענו דגם בנטועים על ה' ה' נאסרו מ"ה גפנים. אף שח' גפנים מהן חוץ להט"ז אמה. והיינו משום גזירה ה' אטו ד'. שאין ניכר ההבדל שבין זה לזה:


{{עוגןמ|כח}} '''היו נטועות על שש שש''' <br> דבין ו' לד' לא טעו אינשי. כדתניא (ר"ה דכ"ד) ע"א אומר גבוה ב' וא' אומר ג' אמרינן חד מנייהו טעי. א' אומר גבוה ג' וא' אומר ה' עדותן בטילה. כך נ"ל:


{{עוגןמ|כט}} '''או על שבע שבע''' <br> ובנטועות על ח' ח' אמות אף לחכמים ספ"ד דאסרו לזרוע. עכ"פ אינו מקדש:


{{עוגןמ|ל}} '''הרואה ירק בכרם ואמר כשאגיע לו אלקטנו מותר''' <br> אפילו הוסיף ר' קודם שהגיע לשם מדלא התעצל ללקטו ותורה הקפידה רק בדניחא ליה. דכתיב שדך לא תזרע. דומיא דזריעה:


{{עוגןמ|לא}} '''אם הוסיף במאתים אסור''' <br> מדהתעצל ללקטו. ושיעור לידע אם הוסיף חלק ר'. משערין בכמה זמן יתיבש כל ליחות שבו משנקצר. ואם למשל יתיבש בק' שעה לגמרי. יתיבש בחצי שעה חלק ר' מלחותו. וכ"כ מוסיף בחצי שעה חלק ר'. ואסור:


{{עוגןמ|לב}} '''היה עובר בכרם ונפלו ממנו זרעים או שיצאו''' <br> הזרעים:


{{עוגןמ|לג}} '''או עם המים''' <br> כשמזבל או משקה השדה:


{{עוגןמ|לד}} '''הזורע וסיערתו הרוח''' <br> להזרעי' לתוך הכרם:


{{עוגןמ|לה}} '''לאחריו''' <br> ועי"ז לא נודע לו עד שהוסיף ר':


{{עוגןמ|לו}} '''מותר''' <br> ועכ"פ חייב לעקרו כשיראה. דאל"כ יאסר:


{{עוגןמ|לז}} '''סיערתו הרוח לפניו''' <br> שנודע לו:


{{עוגןמ|לח}} '''ר' עקיבא אומר אם עשבים''' <br> אם המתין מלעקרו עד שצמח:


{{עוגןמ|לט}} '''יופך''' <br> יחרוש להפוך השרשים:


{{עוגןמ|מ}} '''ואם אביב''' <br> שכבר גדל הזרע קצת:


{{עוגןמ|מא}} '''ינפץ''' <br> הזרע מהשבלים. והקשין לא חשיבי אז שיאסרו. כך כ' הרמב"ם בפירושו. אבל בחיבורו [פ"ה מכלאים] פסק דגם הכא הקשין אסורים. רק התנא נקט הכא ינפץ. מדעדיין רכין ולחין. אין נוחין לשרפן רק נוח טפי לנפצן ולקברן:


{{עוגןמ|מב}} '''ואם הביאה דגן''' <br> שהביא שליש:


{{עוגןמ|מג}} '''תדלק''' <br> ונאסר הכל. ונקט בכל חד השחתה כי אורחיה. ועצי הגפנים עם הענבים. אם כבר נעשו כפול הלבן בין כך וכך ישרפו כל שהן תוך טז"א רק נקט הנך חלוקים בהתבואה משום דרק בהתבואה יש חילוק זה ( ועי' ספ"ז). [אב"י כלומר שכבר משעה שמכיר אותם הזרעים באיזהו מקום הם מונחים כגון שעשו עשבים. והוא מקיימן עד שיעשה הגפן כפול הלבן אזי מיד מקדש. וא"צ להיות הזרעים אביב או דגן. אלא משום דלענין אופן איבוד וביעור הזרעים יש חילוק בין עשבים לאביב ודגן. להכי נקטה המשנה חילוקים אלו]:


{{עוגןמ|מד}} '''המקיים קוצים בכרם רבי אליעזר אומר קדש''' <br> מדמקיימין אותן בערביא למאכל גמלים:


{{עוגןמ|מה}} '''וחכ"א לא קדש אלא דבר שכמוהו מקיימין''' <br> באותו מקום. ובאמת בערביא מודו:


{{עוגןמ|מו}} '''הארוס''' <br> אינגווער וי"א קרויזעמינצע:


{{עוגןמ|מז}} '''והקיסום''' <br> עפאקרויט:


{{עוגןמ|מח}} '''ושושנת המלך''' <br> איננה ראזע שלנו הגדילה באילן. וזאת מין זרעים היא ונ"ל שהיא הנקראת אצלינו פויסטראזע. ואין לה ריח:


{{עוגןמ|מט}} '''וכל מיני זרעים''' <br> כקטניות ופולין וכדומה מיני זרעים:


{{עוגןמ|נ}} '''אינן כלאים בכרם''' <br> מדאורייתא. דדוקא תבואה וירקות אסור מדאורייתא בכרם. וכ"כ קנבוס ולוף מדכתיב כרמך כלאים. זרעים הדומים לכרם. ואלו יש להן אשכולות כגפנים [כמנחות דט"ו ב' ] אבל שאר ירקות רק מדרבנן אסור. ועמ"ש בספרי בתי כלאים סי' ל"ח ול"ט. אבל כל מיני זרעים. דהיינו שרק הפרי נאכל ולא העלין. מותר לכתחילה לזרעו בכרם [י"ד רצ"ו ס"ב]:


{{עוגןמ|נא}} '''הקנבס''' <br> האנף:


{{עוגןמ|נב}} '''וחכמים אומרים כלאים''' <br> מדדומה לענבים:


{{עוגןמ|נג}} '''והקינרס''' <br> דיסטעלן. והוא דרדר שנזכר בתורה:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}