עריכת הדף "תפארת ישראל - יכין/יבמות/ח"

{{הועלה אוטומטית}}


{{ניווט כללי עליון}}

{{עוגןמ|א}} '''הערל''' <br> כהן ערל, אבל תינוק קודם ח' ימים מסתפק בש"ס אי הוה כערל אבל כל ערל מותר ליגע בתרומה, דרק עכו"ם שמל דינו כפורש מקבר [כספ"ח דפסחים] ופשוט דבנו מותר בתרומה דלא גרע מאשתו ועבדו:


{{עוגןמ|ב}} '''נשיהן ועבדיהן יאכלו בתרומה''' <br> דבעליהן כהנים הן רק שלא נתקנו:


{{עוגןמ|ג}} '''פצוע דכא וכרות שפכה''' <br> מפורשים לקמן:


{{עוגןמ|ד}} '''ונשיהן לא יאכלו''' <br> דשויה חללה בבאתי:


{{עוגןמ|ה}} '''ואם לא ידעה''' <br> ר"ל שלא בעלה:


{{עוגןמ|ו}} '''משנעשה פצוע דכא וכרות שפכה''' <br> שנשאת לו קודם שנפצע דאל"כ הרי משתמרת לביאה פסולה אבל בנישאת מקודם הואיל ואכלה מקודם אכלה נמי השתא דלא דמי לבת ישראל שנשאת לכהן ומת, דהתם פקע קניינו:


{{עוגןמ|ז}} '''איזהו פצוע דכא כל שנפצעו הבצים שלו ואפילו אחת מהן''' <br> אפילו רק חוטי הבצים, שג"כ אינו מוליד:


{{עוגןמ|ח}} '''וכרות שפכה כל שנכרת הגיד''' <br> למעלה מעטרה לצד הגוף. ובניקב ויוצא ש"ז דרך הנקב, יש תקנה כשיסתם הנקב [אה"ע ה']:


{{עוגןמ|ט}} '''ואם נשתייר מהעטרה אפילו כחוט השערה''' <br> סביב להגיד:


{{עוגןמ|י}} '''לא יבא פצוע דכא וכרות שפכה בקהל ה'''' <br> וה"מ בידי אדם או ע"י קוץ, אבל בנולד כך, או שנתמסמסו ע"י חולי או מכה או רעם כשר, ולרא"ש ע"י חולי או מכה הו"ל כבידי אדם [שם]:


{{עוגןמ|יא}} '''עמוני ומואבי אסורים ואיסורן איסור עולם''' <br> ר"ל גם תולדותיהם עד עולם אסורים:


{{עוגןמ|יב}} '''אמרו לו אם הלכה''' <br> אם כך קבלת מרבך:


{{עוגןמ|יג}} '''ואם לדין יש תשובה''' <br> דאם כך דנת ק"ו מעצמך יש תשובה, דאמרינן עריות יוכיחו, שלא אסרן הכתוב רק עד ג' דורות, דרק עד בת בתו אסורה לו דהו"ל דור שלישי, ואסורים זכרים ונקיבות, דבת בתו כבת בנו, וא"ת מה לעריות שכן כרת. חלל שנולד מחייבי עשה יוכיחו דהו"ל חללים אחד זכרים או נקבות [והא דר"ב ברותא היא דלא כש"ס הכא. ודבריו דברי אגדה הן לעיל ע"ש]:


{{עוגןמ|יד}} '''לא כי הלכה אני אומר''' <br> כך קבלתי מרבי, וק"ו רק לדבריכם קאמינא, ופרכתכם אינה פרכא, דס"ל אין חלל מחייבי עשה. ואפ"ה פליג עלה ר' יודא בברייתא והלכה כת"ק:


{{עוגןמ|טו}} '''ממזרין ונתינין''' <br> גבעונים שנתגיירו בימי יהושע, ומדהטעוהו נתנן חוטבי עצים למזבח, ולכן נקראו נתינים. ודהמע"ה גזר שלא להתחתן עמהן לעולם, מדמצאן אכזריים ולתוס' כתובות [כ"ט א'] אסור מדאורייתא להתחתן בם:


{{עוגןמ|טז}} '''ואין לי לפרש''' <br> איזהו בר חליצה:


{{עוגןמ|יז}} '''אמר ר' עקיבא אני אפרש סריס אדם''' <br> שנסתרס ונחתך כלי ההולדה ע"י אדם או ע"י עצמו שנחבל בקוץ:


{{עוגןמ|יח}} '''חולץ''' <br> אבל מיבם לא, מדאסור לבוא בקהל, ורק קהל גרים לא אקרי קהל:


{{עוגןמ|יט}} '''וחולצין לאשתו''' <br> וכ"ש שמיבמין דמצוה טפי:


{{עוגןמ|כ}} '''סריס חמה''' <br> לרש"י ר"ל מיום שראה חמה היה סריס, ולערוך ר"ל שנסתרס ע"י חולי חמה [ועי' לעיל סי' י], ול"מ נ"ל דר"ל שנסתרס רק חמימותו, שכל כלי תשמישו שלמין, ואעפ"כ כח אין ללידה. וכן מוכח דאל"כ אמאי אמרינן הכא דסריס חמה פסול והרי זה פצוע דכא מלידה דאמרינן לעיל סי' י' דכשר. אלא ע"כ דסריס שלם באבריו, רק שנסתרס חמימותו והוא מותר לבוא בקהל, רק שכשלא יתרפא אינו בר הקמת זרע לאחיו, ואסור ליבם, כזקן שתש כחו [אה"ע קע"ב ס"י], וכן מוכח מש"ס [דע"ט ב'] דקאמר דכל אדם נסתרס קודם מותו, והיינו ע"כ שהוחלש כחו מלבעול, והיינו דקאמר בש"ס סמניו, שאין לו ב' שערות בזקנו, ושערו לקוי ורך, ובשרו רך וחלק בלי שערות כאשה, וכשרוחץ בצונן אין בשרו מעלה הבל, וכשמטיל מים אינו עושה כיפה, ואין מימי רגליו מעלין קצף [שוים בל"א], גם אינן מחמיצין כשיעמדו זמן מה, ושכבת זרעו דיהה [ר"ל נדחה, והיינו שאינו קשור], וקולו לקוי כשל אשה, ואי בשנשחת אברו כל סי' הללו למה, נבדק אברו. מיהו ביש לו ב' שערות, צריך כל הסימנין הללו, ובאין לו ב' בערות, אז בחד מהנך סגי, ובנתמלא זקנו וודאי אינו סריס, אמנם בזה"ז אין דנין דין סרוס וודאי, דחיישינן שהיה לו ב' שערות ונשרו [ק"ע ב']:


{{עוגןמ|כא}} '''לא חולץ ולא חולצין לאשתו''' <br> ר"ל חליצתו אינו כלום ומותר בקרובותיה ולא פסלה מכהונה, אבל ליבמה אסור, דמדכתיב ולא ימחה שמו מישראל פרט לזה ששמו מחוי א"כ פוגע באשת אחיו שלא במקום מצוה:


{{עוגןמ|כב}} '''סריס אדם לא חולץ ולא חולצין לאשתו מפני שאין לו רפואה''' <br> וקיי"ל כר"ע מחבירו [שם]:


{{עוגןמ|כג}} '''הסריס''' <br> סריס חמה:


{{עוגןמ|כד}} '''הסריס שחלץ ליבמתו לא פסלה''' <br> לכהונה מדאין חליצתה חליצה:


{{עוגןמ|כה}} '''מפני שהיא בעילת זנות''' <br> מדפטורה מיבום, הו"ל כבועל אשת אח:


{{עוגןמ|כו}} '''מאכילה בתרומה''' <br> מדמותר בקהל:


{{עוגןמ|כז}} '''רבי יוסי ור' שמעון אומרים אנדרוגינוס''' <br> שיש לו זכרות ונקבות:


{{עוגןמ|כח}} '''רבי יהודה אומר טומטום''' <br> שעור מכסה ערותו ומטומטם, רק שיש לו כמין שומא מנוקבת להטיל בו מים:


{{עוגןמ|כט}} '''לא יחלוץ מפני שהוא כסריס''' <br> כסריס אדם מדקרעו בו העור ע"י מעשה אדם. מהר"ם כתב דלא קיי"ל כותיה, מדקיי"ל כר"ע לעיל דסריס אדם חולץ, ול"מ היה נ"ל דבטומטם שנקרע גם ר"ע מודה שלא יחלוץ, דהרי ר"ע טעמא קאמר מדהיה לו שעת הכושר, משא"כ טומטם:


{{עוגןמ|ל}} '''אבל לא נישא''' <br> דהו"ל כבא על הזכר:


{{עוגןמ|לא}} '''ר' אליעזר אומר אנדרוגינוס חייבים עליו סקילה כזכר''' <br> ודוקא בבעל בזכרותו:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}