עריכת הדף "תפארת ישראל - יכין/יבמות/ד"

{{הועלה אוטומטית}}


{{ניווט כללי עליון}}

{{עוגןמ|א}} '''החולץ ליבמתו ונמצאת מעוברת''' <br> הא דלא נקט בקיצור החולץ ליבמתו מעוברת, הא קא משמע לן דאע"ג שנמצאת מעוברת ור"ל שלא הוכר עוברה אפ"ה לא גזרינן אטו חלוצה אחרת אלא הו"ל כלא חלצה וכ"ש בהוכר עוברה כשחלצה, דליכא למגזר משום חלוצה אחרת:


{{עוגןמ|ב}} '''וילדה בזמן שהולד של קיימא''' <br> דאז לאו חלוצה היא:


{{עוגןמ|ג}} '''והיא מותרת בקרוביו''' <br> שמפורשין במשנה ז':


{{עוגןמ|ד}} '''אין הולד של קיימא''' <br> שהיה נפל:


{{עוגןמ|ה}} '''ופסלה מן הכהונה''' <br> מיהו אעפ"כ צריך שוב לחלוץ לה, אחר שהתברר שהוא נפל, דחליצת [או ביאת] מעוברת לא מהני לקולא, רק לפסלה לכהן ושתאסר להתיבם [קס"ד] מיהו בבעלה היבם ונמצאת מעוברת, מפרישין אותן ואם תלד נפל, אם לא הוכר עוברה כשיבמה מותרת לחזור לו, ואם בשעה שיבמה כבר הוכר עוברה אסורה לחזור לו, אלא צריכה חליצה [אה"ע קס"ד] :


{{עוגןמ|ו}} '''וחייבין בקרבן''' <br> חטאת:


{{עוגןמ|ז}} '''והולד כשר''' <br> ממ"נ:


{{עוגןמ|ח}} '''וחייבין באשם תלוי''' <br> משום ספק כרת דבאתחזיק אסורה לא בעינן חתיכה א' מב' חתיכות שיתחייב אשם תלוי. ואי"ל הרי רוב נשים יולדת לט' ויביאו חטאת. [וכן הקשה י"נ מהור"ר אברהם ראטהנשטיין שליט"א לקמן פי"א מ"ו], י"ל מדלא הוכר עוברה לג' חדשים איתרע לה רובא:


{{עוגןמ|ט}} '''שומרת יבם''' <br> אשה שממתנת להתיבם:


{{עוגןמ|י}} '''שנפלו לה נכסים''' <br> מבית אביה בעודה שומרת יבם:


{{עוגןמ|יא}} '''מה יעשו בכתובתה''' <br> ק' ור' ותוספת ונדוניא שהכניסה שקבל בעל אחריותן, ונקראין כולן כתובה, מדכולן כתובין בכתובתה:


{{עוגןמ|יב}} '''ובנכסים הנכנסין ויוצאין עמה''' <br> נכסי מלוג, כמלבושיה וירושתה מאביה, וכדומה, שאין הבעל חייב באחריותן רק מולג ואוכל פירות מנכסים ההם וכשנכנסה נכנסין עמה וכשמגרשה נוטלתן [ועי' רפ"ז]:


{{עוגןמ|יג}} '''הבעל עם יורשי האב''' <br> בנכסי מלוג. ומיירי סיפא בעשה בה מאמר, דאז לב"ש כספק נשואה היא, וזוכה היבם בחצי הירושה מיהו מחיים לא, אע"ג דעבד בה מאמר, משום דמחיים איהי וודאי ואינהו ספק:


{{עוגןמ|יד}} '''ובית הלל אומרים נכסים''' <br> נכסי צאן ברזל:


{{עוגןמ|טו}} '''בחזקתן''' <br> בחזקת ב' הצדדים, וזה לכ"ע, דלא פליגי רק בנכסי מלוג:


{{עוגןמ|טז}} '''כתובה''' <br> ק' ור' ותוספת:


{{עוגןמ|יז}} '''כנסה''' <br> שבא עליה:


{{עוגןמ|יח}} '''הרי היא כאשתו לכל דבר''' <br> שמגרשה ומחזירה:


{{עוגןמ|יט}} '''ובלבד שתהא כתובתה על נכסי בעלה הראשון''' <br> ר"ל רק לדבר זה אינה כאשתו שאין נכסיו משועבדים לכתובתה רק נכסי בעל הראשון, ויוכל למכור נכסיו, ואם ישתדפו אח"כ נכסי המת, אינה מוציאה מהלקוחות. מיהו אם אין נכסים מבעל ראשון, כותב לה יבם כתובה על ק', והנדוניא שהכניסה למת הפסידה כשאין כאן מנכסי מת:


{{עוגןמ|כ}} '''מצוה בגדול לייבם''' <br> כפ"ב מ"ח:


{{עוגןמ|כא}} '''לא רצה''' <br> ליבם אלא לחלוץ:


{{עוגןמ|כב}} '''מהלכין על כל האחין''' <br> דרך גדילתן זא"ז, והקטן קודם ביבום לחליצת הגדול:


{{עוגןמ|כג}} '''תלה בקטן עד שיגדיל''' <br> שאם אז לא ירצה אני איבם או אחלוץ:


{{עוגןמ|כד}} '''או בחרש או בשוטה''' <br> עד שיתרפאו:


{{עוגןמ|כה}} '''או יבם''' <br> דהמצוה רמיא על הגדול בשנים שלפנינו, אף שאחיו שבמדה"י גדול ממנו:


{{עוגןמ|כו}} '''החולץ ליבמתו הרי הוא כאחד מן האחין לנחלה''' <br> בנכסי מת, אף שרצו הם ליבם וקדם וחלץ, שהפסיד להאחין שלא יוכלו תו ליבם:


{{עוגןמ|כז}} '''זכה בנכסים של אחיו''' <br> אף שיש שם אב:


{{עוגןמ|כח}} '''אם יש שם אב נכסים של אב''' <br> וקיי"ל כת"ק:


{{עוגןמ|כט}} '''החולץ ליבמתו הוא אסור בקרובותיה''' <br> מדרבנן:


{{עוגןמ|ל}} '''בזמן שהיא קיימת''' <br> שהיבמה קיימת, ואאחותה לחוד קאי:


{{עוגןמ|לא}} '''ובבן אחיו''' <br> ותנא ושייר בן בתו *):


{{עוגןמ|לב}} '''מותר אדם בקרובת צרת חלוצתו ואסור בצרת קרובת חלוצתו''' <br> בשנשאת קרובת חלוצתו לאחיו האחר ומת האח. אסור בהקרובה וגם בצרתה. אע"ג דצרת שנייה מותרת לייבם [כלעיל פ"ב סי' כ"ה] (אה"ע קע"ד) דאין אסור אלא צרת חיוב כרת, הכא צריך לחלוץ לזו או לזו, דשאני הכא משום דרגילה החלוצה להוליך עמה קרובתה לב"ד בשעת חליצה, ויטעה הרואה לומר שלקרובתה חלץ, וכשיראה שאח"כ נושא צרתה, יאמרו שצרת חלוצתו מותרת לו:


{{עוגןמ|לג}} '''הרי זו פטורה מן החליצה ומן היבום''' <br> דאחות גרושה מד"ת, ואחות חלוצה מד"ס ותרוייהו מיירי בעוד הראשונה קיימת:


{{עוגןמ|לד}} '''שקידש אחיו''' <br> אחד מהאחין:


{{עוגןמ|לה}} '''את אחותה''' <br> אחר שהוזקקה זו ליבום:


{{עוגןמ|לו}} '''אומרים לו''' <br> להמקדש:


{{עוגןמ|לז}} '''המתן''' <br> מלכנסה שלא תפגע באחות זקוקתך. מיהו בכנסה לחופה ולא בעלה, לתוס' ורא"ש א"צ להמתין מלבעלה ולנ"י צריך:


{{עוגןמ|לח}} '''עד שיעשה אחיך הגדול מעשה''' <br> שייבמה או יחלוץ לה:


{{עוגןמ|לט}} '''מתיבם יוציא את אשתו בגט''' <br> דאחות זקוקתו היא:


{{עוגןמ|מ}} '''ואשת אחיו בחליצה''' <br> דאחות גרושתו היא. ואפ"ה צריכה חליצה, הואיל וזיקתה קדום לקדושי אחותה והכא לא קאמר אוי לו וכו' כלעיל [פ"ג מ"ה] דהכא הוא גרם לעצמו כך, ואע"ג דלקמן [פי"ג מ"ז] נמי קתני אי לו, התם *) נמי גרם לעצמו שנשא קטנה, משא"כ שם [פי"ד מ"ד ומ"ו] מה הו"ל להחרש למעבד:


{{עוגןמ|מא}} '''עד שיש לה שלשה חדשים''' <br> דאע"ג דבחלצה בדיעבד מהני עכ"פ מדאפשר להמתין, אמרי' כל שאינה עולה ליבום אינה עולה לחליצה. וכל ג' חדשים דתני, היינו צ' יום חוץ מיום המיתה ויום שנתארסה, וכן בגירושין, ובגרשה ע"י שליח, מונין חוץ מיום שקבלה הגט. ואפילו זקינה או שבעלה היה במדה"י, דלא פלוג רבנן. מיהו שדוכין מותר רק שישבע המשדך שלא יבוא אל ביתה [אה"ע י"ג]:


{{עוגןמ|מב}} '''וכן כל שאר הנשים לא יתארסו ולא ינשאו עד שיהיו להן שלשה חדשים''' <br> כדי להבחין בן מי הוא כשתתעבר:


{{עוגןמ|מג}} '''ואחד ארוסות''' <br> ר"ל בתולות או בעולות שנתארמלו או שנתגרשו, בין מאירוסין דהיינו בתולות, או מן הנשואין דהיינו בעולות. מיהו מותרי' להשתדך רק ישבע שלא יכנס לביתה ולא יתיחד עמה. וכן הדין במעוברת ומינקת חבירו [אה"ע סי' י"ג]. ונ"ל דבדור פרוץ שבזמנינו לא ישתדכו ואפילו שבועה לא מהני, ובפרט בעת שהיא מעוברת שודאי יזנה עמה בנדתה, ואין אפוטרופס לעריות:


{{עוגןמ|מד}} '''והארוסות ינשאו''' <br> דהא לא איעבר מראשון:


{{עוגןמ|מה}} '''חוץ מן הארוסות שביהודה''' <br> דשם מיחדין החתן וכלה, כדי שירגילו אהדדי, ושמא בא עליה. מיהו שלא ברצון חכמים עשו כן, דהרי כלה בלא ברכה אסורה לבעלה כנדה [אה"ע נ"ה], וכל זה בזמן המשנ' שהיו רגילין גם פנויות לטבול משום טהרות שעסקו בהן [כריב"ש] אבל בזמנינו שאין טובלין לנדתן, יש לחוש טפי, ואסור ליחדם ובל"ז יחוד פנויה אסורה:


{{עוגןמ|מו}} '''מפני האיבול''' <br> שהוא ל' יום:


{{עוגןמ|מז}} '''ארבעה אחין''' <br> ר"ל ד' מהאחין, דאל"כ מאן מיבם, הרי מתו כולם. וה"ה טפי. רק נקט גוונא בת"ח דעונתו מע"ש לע"ש, וכשהן ד' יתרמי לכל אחת עונה בכל חודש:


{{עוגןמ|מח}} '''אם רצה הגדול שבהם''' <br> מהנשארים חיים:


{{עוגןמ|מט}} '''ואחת פסולה''' <br> לכהונה:


{{עוגןמ|נ}} '''אם היח חולץ חולץ לפסולה''' <br> דלא ישפוך אדם מי בורו ואחרים צריכין להם:


{{עוגןמ|נא}} '''ואם היה מיבם מיבם לכשרה''' <br> ר"ל רשאי ליבם הכשרה:


{{עוגןמ|נב}} '''המחזיר גרושתו''' <br> משנתקדשה לאחר [אה"ע ס"י]:


{{עוגןמ|נג}} '''והנושא חלוצתו''' <br> דאסורה לו בלאו, דלא יבנה כתיב, מדלא בנה שוב לא יבנה:


{{עוגןמ|נד}} '''והנושא קרובת חלוצתו''' <br> דס"ל חלוצה כאשתו דמי מדאורייתא:


{{עוגןמ|נה}} '''והולד ממזר''' <br> דס"ל יש ממזר מחייבי לאוין:


{{עוגןמ|נו}} '''שהולד ממזר''' <br> דבחייבי כריתות מודו, וכ"ש בחייבי מיתת ב"ד, והכי קיי"ל, חוץ מנולד מנדה או סוטה, מדתפסו בהו קדושין, הולד רק פגום הוה, וראוי להתרחק ממנו [שם ד']:


{{עוגןמ|נז}} '''איזהו ממזר כל שאר בשר שהוא בלא יבא''' <br> ר"ל שנולד מביאת קירבה אסורה, או משאר חייבי לאוין:


{{עוגןמ|נח}} '''לקיים דברי רבי יהושע''' <br> ר"ל מדכתוב במגילה "מאשת איש" ש"מ דלאשמעינן דהלכה כר"י כתוב כן, דאף דענשו רק בחנק הקל שבד' מיתות אפ"ה כיון דעכ"פ מיתת ב"ד הוא הוה ממזר וכ"ש שאר עריות שחייב עליהן סקילה או שריפה:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}