עריכת הדף "תפארת ישראל - יכין/יבמות/א"

{{הועלה אוטומטית}}


{{ניווט כללי עליון}}

{{עוגןמ|א}} '''חמש עשרה נשים''' <br> דכ"א עריות אסורות מדאורייתא, ו' מהן אי אפשר שינשאו לאחיו מאביו, דאסורות לו, והן הנזכרים להלן במ"ג, וט"ו הנשארות הן שנשנו כאן:


{{עוגןמ|ב}} '''פוטרות צרותיהן''' <br> דבנשאת א' מהן לאחיו, ולו ג"כ אשה אחרת, ומת בלא בנים, ואין לו אח אלא זה שאחת עליו ערוה, שתיהן פטורות מחליצה ומיבום ממנו:


{{עוגןמ|ג}} '''וצרות צרותיהן''' <br> שאם היה לו עוד אח אחר שאינן קרובות לו, ונתיבמה לו צרת הערוה, ולו עוד אשה אחרת, ומת גם הוא בלי בנים, פטורות שתיהן מחליצה ומיבום מהאח הג' שהיה לו קורבה בבית אח הראשון:


{{עוגןמ|ד}} '''מן החליצה ומן היבום עד סוף העולם''' <br> ר"ל אפילו צרת צרת צרתה וכו':


{{עוגןמ|ה}} '''ובת בנו''' <br> הנך ג', בבתו ובנו מאנוסתו או מפותתו מיירי, דאלו מאשתו, היינו בת אשתו ובת בנה דתני להלן [ותנא קורבה קורבה נקט ברישא, בתו ובת בתו וכו', הן ג' דורות למטה דידי', והדר נקט נמי ג' דורות למטה דאשתו ואגבה נקט נמי ג' דורות למעלה דאשתו, חמותו ואם וכו'. דלמעלה דידיה אי אפשר דלנקט, דהרי כולן אסורות לאחיו, דמתני' אתיא כמ"ד אנוסת אביו אסורה. כר"ב מ"ג, והדר תנא ב' דורות באחוה דידיה, כאחות אמו ואחותו מאמו, והדר נקט חד אחות האסורה מקורבה דאשתו, והדר תנא ב' דורות באישות דקורבה דיליה, כאשת אחיו מאמו ואשת אחיו מאביו שלא היה בעולמו. ולבתר כולהו תנא כלתו, שהיא אישות של קורבה למטה דידיה]:


{{עוגןמ|ו}} '''ובת בתה''' <br> הקדים בת בנה לבת בתה, מדמוקדמין בקרא סוף פרשת אחרי, משא"כ ברישא מדאיירי בבת, הקדים נמי בת הבת לבת הבן:


{{עוגןמ|ז}} '''חמותו''' <br> שמת בעלה ונשאה אחיו מאביו [כך כתב רש"י, מיהו אפשר נמי לומר דמיירי שנשא בתה מאחיו, ומתה, ואח"כ מת אחיו]:


{{עוגןמ|ח}} '''ואשת אחיו שלא היה בעולמו''' <br> שמעון שייבם אשת ראובן, ומת גם שמעון בלא בנים, אסורה האשה שייבם שמעון, ללוי שנולד אחר מיתת ראובן, בין שייבמה שמעון ואח"כ נולד, או איפכא:


{{עוגןמ|ט}} '''וכולן''' <br> כל העריות הנ"ל:


{{עוגןמ|י}} '''אם מתו''' <br> בחיי אחיו:


{{עוגןמ|יא}} '''או מיאנו''' <br> בחיי אחיו. ואף דאין מיאון רק ביתומה קטנה שקדשו אמה או אחיה, שקדושיה מד"ס, והכא בבתו ע"כ אביה קיים. משכחת לה בקידשה אביה לאחר, ונתגרשה בעודה קטנה, דשוב אין לאביה רשות בה, ונשאת שוב הקטנה לאח אביה, שגם זאת קדושיה מד"ס ותוכל למאן. וזו היא יתומה בחיי אב:


{{עוגןמ|יב}} '''או נתגרשו או שנמצאו אילוניות''' <br> שאינה יולדת. וסימניה, שאין לה דדים, ואותו מקום אין גבוה, ותשמיש קשה לה, וקולה עבה כאיש. וי"א דבחד מהנהו סגי [אה"ע קע"ב], וכ"כ בת ל"ה שנים ויום א' שאין לה עדיין ב' שערות עומדות תכופים במקום ערוה, וגדולות כדי להנטל בפי הזוג, אז אף בלי שאר סימנים דינה כאיילונית. ונשים נאמנות בכל בדיקות הללו [שם קנ"ה]. וכל ערוה שהיא איילונית, אפילו הכיר בה אחיו כשנשאה ולא היה מקחו בטעות, אפ"ה מדלא חזיא ליבום, לא מצטרפא לאותו בית:


{{עוגןמ|יג}} '''ואי אתה יכול לומר בחמותו ובאם חמותו ובאם חמיו שנמצאו אילוניות או שמיאנו''' <br> שהרי ילדה קודם שנשאה אחיו, ואיילונית לא ילדה, וכ"כ אי אפשר שתמאן באחיו, דהרי מדילדה קודם שנשאה אחיו אסורה למאן עוד, ואף דמשכחת לה בשמיאנה באחיו ונשאת אח"כ לאחר. עכ"פ זאת פשיטא שצרתה מותרת, מדלא היתה צרתה בשעה שהיתה ערוה:


{{עוגןמ|יד}} '''היתה בתו או אחת מכל העריות האלו נשואה לאחיו ולו אשה אחרת ומת''' <br> ואין שם אח רק זה:


{{עוגןמ|טו}} '''הלכה צרת בתו ונשאת לאחיו השני''' <br> שייבמה אח האחר שהרי כל אחת משתיהן היתה מותרת לו, שמייבם אחת ונפטרה השנייה:


{{עוגןמ|טז}} '''אפילו הן מאה''' <br> אחים, שחזר אח הג' וייבם צרת צרת הערוה, ומת גם זה, כל נשיו פטורות, וכן לעולם:


{{עוגןמ|יז}} '''מתה בתו או נתגרשה''' <br> וכ"ש במיאנה או נמצאת איילונית, דהו"ל כלא נתקדשה:


{{עוגןמ|יח}} '''ואחר בך מת אחיו צרתה מותרת''' <br> דבשעת נפילה לא היתה צרתה, וכ"ש בנעשת ערוה ליבם, אחר שנתגרשה:


{{עוגןמ|יט}} '''וכל היכולה למאן''' <br> שהערוה קטנה:


{{עוגןמ|כ}} '''ולא מיאנה''' <br> ומת בעלה:


{{עוגןמ|כא}} '''צרתה חולצת ולא מתיבמת''' <br> דקדושי קטנה אינן רק מד"ס:


{{עוגןמ|כב}} '''שש עריות חמורות מאלו''' <br> מט"ו הנ"ל.


{{עוגןמ|כג}} '''מפני שנשואות לאחרים''' <br> ר"ל חומרתן היא שא"א שינשאו כ"א לאחרי', ולא לאחיו של זה מאביו ולפיכך צרותיהן מותרות, מדלא חלו קדושי אחיו בהן כלל, וכ"ש בנשאו לאחרי' דהרי איסור צרה לא כ' רק במקום יבום מג"ש דעליה עליה:


{{עוגןמ|כד}} '''צרותיהן מותרות''' <br> בין שהיו נשואות שתיהן לאחרים, או לאחיו באיסור, צרותיהן מותרות להנשא או להתיבם אחר מיתת הבעל, אבל ט"ו עריות הנ"ל, דוקא בנשואות לאחרים צרותיהן מותרות [ונ"ל דלהכי קאמ' "מפני שנשואות לאחרי'" ולא קאמר מפני שאסורו' לאחיו. דרצה לאשמעי' דגם בנשואות לאחרים בהיתר. אפ"ה צרותיהן מותרות]:


{{עוגןמ|כה}} '''אמו''' <br> אפילו היא אנוסת אביו אסורה להנשא לאחיו מאביו. ואנן קיי"ל דאנוסת אב מותרת לבן [אה"ע ט"ו ה']:


{{עוגןמ|כו}} '''ואשת אחיו מאביו''' <br> שהיה לו בנים ומת, ונשאת לאחר ומת גם הוא, צרתה דהיינו אשתו האחרת מותרת לאחי הבעל הראשון:


{{עוגןמ|כז}} '''בית שמאי מתירין הצרות''' <br> של ט"ו הנשים הנ"ל:


{{עוגןמ|כח}} '''ובית הלל אוסרים''' <br> מיהו פלוגתייהו רק לאותו אח שהיא לו צרת ערוה, אבל לשאר האחין שאינה לו צרת ערוה פשיטא דאו חולצת או מתייבמת, וכלעיל סי' ג':


{{עוגןמ|כט}} '''חלצו''' <br> הצרות:


{{עוגןמ|ל}} '''בית שמאי פוסלין מן הכהונה''' <br> אוסרין החלוצ' מלהנשא לכהן:


{{עוגןמ|לא}} '''ובית הלל מכשירים''' <br> מותרת לכהן, מדא"צ חליצה:


{{עוגןמ|לב}} '''נתיבמו בית שמאי מכשירים''' <br> לכהונה כשנתאלמנה מהיבם:


{{עוגןמ|לג}} '''ובית הלל פוסלין''' <br> מלהנשא לכהן ומלאכול תרומה, דמדנבעלת לפסול לה נעשת זונה:


{{עוגןמ|לד}} '''לא נמנעו בית שמאי מלישא נשים מבית הלל''' <br> ל"צ אלא לצרה עצמה דב"ה שרו לה לשוק, ולב"ש אסורה, הודיעו ב"ה לב"ש, דאילו בני צרות שנולדו משוק, לא היו צריכים להודיע להם, דאף לב"ש שרו בקהל, דהרי גם לדידהו רק חייבי לאוין נינהו, ככל יבמה לשוק:


{{עוגןמ|לה}} '''ולא בית הלל מבית שמאי''' <br> אף שבני הצרות שנתיבמו כדברי ב"ש ממזרים הם לב"ה, דבני חייבי כריתות נינהו, אפ"ה נשאו זמ"ז, מדהיו מודיעים זל"ז:


{{עוגןמ|לו}} '''כל הטהרות והטומאות שהיו אלו מטהרין ואלו מטמאין לא נמנעו עושין טהרות אלו על גבי אלו''' <br> להשאיל כליהן זמ"ז. מדהיו מודיעין זל"ז כלי שהקילו בו לפי סברתם:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}