עריכת הדף "תפארת ישראל - יכין/טבול יום/ב"

{{הועלה אוטומטית}}


{{ניווט כללי עליון}}

{{עוגןמ|א}} '''משקה טבול יום''' <br> ר"ל רוקו. מי רגליו. דמעתו. דם פצעו. וחלב אשה:


{{עוגןמ|ב}} '''כמשקין שהוא נוגע בהן''' <br> כמשקין של תרומה שנגע. שנעשו שלישי:


{{עוגןמ|ג}} '''אלו ואלו''' <br> שמגופו ושנגע בהן:


{{עוגןמ|ד}} '''אינן מטמאין''' <br> דאינן מטמאין רק פוסלין לקודש:


{{עוגןמ|ה}} '''ושאר כל הטמאין בין קלין''' <br> שרץ:


{{עוגןמ|ו}} '''בין חמורין''' <br> זב:


{{עוגןמ|ז}} '''שהוא אב הטומאה''' <br> ר"ל חוץ ממעיינות הזב. אבל במת לא גזרו רק על דמו ולא על שאר מעיינותיו מדבדילי מיניה [כחולין דפ"ח]. (עיין פתיחה סי' כ"ו):


{{עוגןמ|ח}} '''ונגע בה טבול יום''' <br> במשקין שבה:


{{עוגןמ|ט}} '''המשקין פסולין''' <br> דטבו"י שני. ומשקה שלישי. דכל הפוסל תרומה עושה למשקין תחלה חוץ מטבול יום:


{{עוגןמ|י}} '''והקדרה טהורה''' <br> דמשקין שנגע טבול יום אפי' לאוכלי תרומה אמ"ט. וכ"ש כלי:


{{עוגןמ|יא}} '''ואם היו ידיו מסואבות הכל טמא''' <br> דמשקה שנטמא מידים מטמא לכלי. ולרמב"ם דס"ל דמשקה שמידים נמי אמ"ט כלי. קאי מלת הכל אחולין ותרומה:


{{עוגןמ|יב}} '''שספק ט"י פוסל את התרומה''' <br> בס' נגע בתרומה או לא. כפ"ב דידים מ"ד:


{{עוגןמ|יג}} '''המקפה''' <br> תבשיל עב כדייסא:


{{עוגןמ|יד}} '''והשום והשמן של חולין''' <br> נתונים בו:


{{עוגןמ|טו}} '''פסל את כולם''' <br> אפילו לא נגע רק במקצת השום והשמן שבה. אפ"ה נפסל הכל. דשום ושמן בטל לגבי מקפה. והוה כאילו כולו תרומה:


{{עוגןמ|טז}} '''לא פסל אלא מקום מגעו''' <br> דאין העיקר נגרר אחר הטפל. שתהיה המקפה כשום ושמן. ולהכי לא פסל אלא מקום מגע. דמקפה חולין מפסקת. ואף דמקפה ע"כ נעשה על טהרת תרומה. טבול יום אמ"ט לחולין על טהרת תרומה. כתוספתא רב"א:


{{עוגןמ|יז}} '''ואם היה השום מרובה''' <br> יותר ממקפה:


{{עוגןמ|יח}} '''הולכין אחר הרוב''' <br> בין ברישא בין בסיפא:


{{עוגןמ|יט}} '''א"ר יהודה אימתי''' <br> אזלינן בתר רוב דשום:


{{עוגןמ|כ}} '''בזמן שהן גוש בקערה''' <br> שמונח בתבשיל שלם. שלא נידך עדיין:


{{עוגןמ|כא}} '''אבל אם היה מפוזר במדוכה''' <br> ר"ל שנידך השום במדוכה. עם המרק:


{{עוגןמ|כב}} '''טהור''' <br> ר"ל אע"ג דהשום רובא לא פסל אלא מקום מגע בלבד. דלא הוי חבור. אע"ג שעדיין יש שם גוש. עכ"פ הוא רוצה בפזורו. וכפי' ר"ב ספ"ט דטהרות דמשתקע יתד לפזר. כמפוזר דמי. כ"כ א"מ הגאון זצוק"ל:


{{עוגןמ|כג}} '''ושאר כל הנדוכין שדכן במשקין''' <br> נמי כך דינן דבנגע טבו"י בשעה שנדוך. לא פסל רק מקום מגעו. ובגוש וקערה ורובא נפסל הכל:


{{עוגןמ|כד}} '''ודכן שלא במשקין והן גוש בקערה''' <br> ר"ל אע"ג שהן גוש בקערה:


{{עוגןמ|כה}} '''הדי אלו כעגול של דבלה''' <br> דאינו חבור ולא פסל רק מקום מגעו:


{{עוגןמ|כו}} '''המקפה והחמיטה''' <br> מיקראנע שתוך המקפה:


{{עוגןמ|כז}} '''ואם חיבץ''' <br> שטרפן יחד:


{{עוגןמ|כח}} '''בשר הקדש שקרם עליו הקיפה''' <br> המרק נקרש סביבו [עיין טהרות פ"א מ"ד]:


{{עוגןמ|כט}} '''חתיכות מותרות''' <br> דאינן חבור:


{{עוגןמ|ל}} '''ר"י בן נורי אומר שניהם חבור זה לזה''' <br> אפילו נגע בקיפה:


{{עוגןמ|לא}} '''וכן בקטניות שקרמו ע"ג פרוסות''' <br> של לחם. נמי דינן כך:


{{עוגןמ|לב}} '''מעשה קדרה בקטניות''' <br> ר"ל קטניות שנתמעכו ע"י בשול:


{{עוגןמ|לג}} '''הרי אלו ימנו''' <br> דאותו שנוגע בשרץ הו"ל ראשון. והסמוך לו ב' וכו':


{{עוגןמ|לד}} '''חבית''' <br> של יין תרומה פתוח:


{{עוגןמ|לה}} '''ששקעה לתוך בור של יין''' <br> של חולין. וצף יין החולין ע"פ החבית:


{{עוגןמ|לו}} '''מן השפה ולפנים''' <br> שהושיט הטבול יום ידו לחלל החבית:


{{עוגןמ|לז}} '''חבור''' <br> ונפסל היין שבחבית. אף דמתחלה לא היתה החבית מלאה לגמרי. והושיט עתה ידו רק כגד היין שנתמלא לחבית בבור. אפ"ה כולהו חבור. וק"ל אף דיין שבחבית לא מחשב דמוע. דחולין שנתערב בחבית מעט הוא. עכ"פ מדצף היין שבבור ע"פ החבית. הרי נתערב הכל ודמוע אמק"ט מטבו"י כלקמן פ"ג מ"ד. ונ"ל דאע"ג דצף למעלה. כיון דדופני החבית מפסיק לא מחשב דמוע [וכמכות ד"ד ע"א]. מיהו יותר מסתבר כרב"א דבחבית ריקן שנפל לבור מיירי ונתמלא מתרומה:


{{עוגןמ|לח}} '''אינו חבור''' <br> והיין שבחבית טהור:


{{עוגןמ|לט}} '''ר"י בן נורי אומר אפילו על גבה רום קומה''' <br> מיין שבבור:


{{עוגןמ|מ}} '''ונגע בו טבול יום''' <br> כנגד הנקב:


{{עוגןמ|מא}} '''טמאה''' <br> תמה רתוי"ט דהול"ל פסולה. ולפעד"נ דר"ל כולה חבור כפ"א מ"ב:


{{עוגןמ|מב}} '''רבי יהודה אומר מפיה ומשוליה טמאה''' <br> משום דבנגע בנקב שנגד פיה. הכל בסיס למה שלמעלה. וכ"כ בנגע נגד נקב שבשוליה הכל נמשך דרך שם:


{{עוגןמ|מג}} '''מן הצדדין מכאן ומכאן טהורה''' <br> לא פסל רק מקום מגעו. והוא בטל בק"א:


{{עוגןמ|מד}} '''ונגע טבול יום בקלוח''' <br> ובטבו"י ניצק אינו חבור אף למה שלמטה. ולא נפסל רק מה שבקלוח:


{{עוגןמ|מה}} '''יעלה באחת ומאה''' <br> ודוקא במגע טבו"י דקליש טומאתו. ניצק אינו חבור אף למה שלמטה. אבל שאר משקין טמאין שנגעו בטהורים. דוקא למעלה אין נצוק חבור. אבל למטה. אם הטהורים בני קבול טומאה נינהו לא נתבטלו וכפ"ד דמכשירין. ונטמא הכל:


{{עוגןמ|מו}} '''בעבוע שבחבית''' <br> חבית חרס שכשנשרף בכבשן העלה בעבוע חלול באמצע דפנו:


{{עוגןמ|מז}} '''בין מבפנים בין מבחוץ''' <br> ר"ל שנתנקב דופן הבעבוע שלצד פנים ודופנו שלצד חוץ. והמשקה שמילא את הבעבוע מבצבץ ויוצא דרך נקב החיצון. ומיירי שאין בנקב כשיעור לטהר החבית:


{{עוגןמ|מח}} '''ובין מלמעלן בין מלמטן זה כנגד זה טמא באב הטומאה''' <br> בנגע נגד נקב חיצון. נטמא כל המשקין שבחבית. ולרבותא דסיפא נקט אב. וה"ה טבו"י:


{{עוגןמ|מט}} '''וטמא באהל המת''' <br> אם מונחת שם. אף דמוקף צמ"פ למעלה. אינו מציל:


{{עוגןמ|נ}} '''הפנימי''' <br> אם נקב פנימי:


{{עוגןמ|נא}} '''וטמא באוהל המת''' <br> דטומאה נכנסת דרך הנקבים משא"כ בנגע אב הטומאה בנקב החיצון. כיון דנקב פנימי. למעלה. מלמטה לצד מעלה בכל טומאה לא אמרינן נצוק חבור:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}