עריכת הדף "תפארת ישראל - יכין/חולין/יא"

{{הועלה אוטומטית}}


{{ניווט כללי עליון}}

{{עוגןמ|א}} '''ראשית הגז''' <br> כל הגוזז צאנו אפי' ק' פעמים. נותן מכל גיזה מתנה לכהן כפי השיעור דלקמן:


{{עוגןמ|ב}} '''נוהג בארץ ובחוצה לארץ''' <br> ונהגו להקל בה בח"ל [י"ד של"ג].


{{עוגןמ|ג}} '''בחולין אבל לא במוקדשין''' <br> ואפי' בקדשי בדק הבית. דאסורים לגזזן רק מדרבנן. ומיירי שהקדיש חוץ מגיזה וחוץ מהכחישה שתכחיש ע"י שיגזזה. דאז מותר לגזזה לכתחילה והגיזה שלו. אפ"ה א"צ ליתן ממנה לכהן. אבל קדשי מזבח. אפי' הקדיש חוץ מגיזה וכחישה. אפ"ה פשטה קדושה בכולה. דהרי מתנה עמשכ"ב. והוה כאומר רגלה של זו עולה. הרי כולה עולה דפשטה קדושה בכולה [כתמורה פ"א מ"ג] ואסור לגזזן מדאורייתא. ואם אעפ"כ גזזן הגיזה להקדש.


{{עוגןמ|ד}} '''מראשית הגז''' <br> נקט הנך. ששניהן נוהגין בבהמה:


{{עוגןמ|ה}} '''שהזרוע והלחיים והקיבה נוהגים בבקר ובצאן''' <br> כולל רחלים ועזים:


{{עוגןמ|ו}} '''במרובה ובמועט''' <br> ר"ל אפי' לא שחט רק א':


{{עוגןמ|ז}} '''וראשית הגז אינו נוהג אלא ברחלות''' <br> ה"ה (בנקיבות) [בזכרים] כסוף פרקן. ורק לא בעזים ובקר:


{{עוגןמ|ח}} '''יחיה איש עגלת בקר ושתי צאן''' <br> אלמא דב' נקראים צאן. והרי כתיב ראשית גז צאנך תתן לו:


{{עוגןמ|ט}} '''חמש צאן עשיות''' <br> ר"ל שמעשות בעליהן לקיים מצוה שלא היה מצווה עליהן בפחות ממספרם. והיינו על כרחך ראשית הגז. דאי מצות בכור או מתנות. הרי בתרווייהו כתוב שור דמשמע אפי'. אחד:


{{עוגןמ|י}} '''רבי דוסא בן הרכינס אומר חמש רחלות גוזזות מנה מנה ופרס''' <br> ר"ל שכל אחת נגזזת ממנה צמר במשקל מנה וחצי. דהיינו ק"ן דינר. וכל דינר הוא משקל צ"ו שעורות. שהן קווינט א'. נמצא שצמר כל אחת צריך שיהיה משקלו א' פפונט וכ"ב קווינט [ועי' פירושינו שבועות פ"ו מ"א]:


{{עוגןמ|יא}} '''וחכמים אומרים חמש רחלות גוזזות כל שהן''' <br> וקיי"ל דהאי כל שהן היינו משקל י"ב סלעים לכל כבש. דהיינו י"ב לאטה [של"ג]:


{{עוגןמ|יב}} '''וכמה נותנין לו''' <br> ר"ל המחלק ראשית הגז מגיזה מרובה. כמה יתן לכל כהן:


{{עוגןמ|יג}} '''משקל חמש סלעים''' <br> הן ה' לאטה:


{{עוגןמ|יד}} '''ביהודה שהן עשר סלעים בגליל''' <br> דסלעים דגליל לא היו רק חצי דיהודה:


{{עוגןמ|טו}} '''מלובן ולא צואי''' <br> לא שיצטרך הישראל להלבינו. אבל יתן לו צמר שאינו מכובס. בשיעור שכשיכבסנו הכהן יהיה משקלו ה' לאטה:


{{עוגןמ|טז}} '''כדי לעשות ממנו בגד קטן''' <br> הראוי לשרת בבית המקדש. דהיינו אבנט שצריך למלאכתו ה' לאטה. [ותמהני שהאבנט שארכו ל"ב אמה. ורחבו ג' גודלין [כירושלמי ספ"ז דיומא. ורמב"ם פ"ח מכלי מקדש]. וכל חוט שבו כפול כ"ד מצמר ופשתים יחדו. איך לא יהיה משקלו יותר מה' לאטה. ואפשר דבדיעבד סגי בארכו פחות מל"ב אמה. וכן משמע מתוס' [ערכין דט"ו ב' ד"ה אבנט] שכתבו שמקיפו ב' פעמים סביבו. משמע לכאורה דכך אורכו]:


{{עוגןמ|יז}} '''תתן לו שיהא בו כדי מתנה''' <br> אבל השיעור מה יתן מכל גיזתו. אינו קבוע מדאורייתא. ורק מדרבנן שיעורו אחד מס' [של"ג]:


{{עוגןמ|יח}} '''פטור''' <br> דקניי' בשינוי. והו"ל כמזיק מתנות כהונה. או שאכלן דפטור מדיני אדם. מדהו"ל ממון שאין לו תובעים:


{{עוגןמ|יט}} '''לבנו ולא צבעו חייב''' <br> דהרי בעינא הוא כדהוה:


{{עוגןמ|כ}} '''אם שייר המוכר''' <br> מהגיזה עצמה לעצמו:


{{עוגןמ|כא}} '''המוכר חייב''' <br> דא"ל לוקח למוכר. ראשית של הכהן גבך הוא. דמסתמא לא זבן המתנות [כלעיל פ"י מ"ג]:


{{עוגןמ|כב}} '''הלוקח חייב''' <br> דא"ל מוכר ללוקח ראשית של הכהן לא מכרתי לך. מדלא לקחת במשקל:


{{עוגןמ|כג}} '''שחופות''' <br> גרויע:


{{עוגןמ|כד}} '''זה נותן לעצמו וזה נותן לעצמו''' <br> דלבנות טובות משחופות. ושל נקיבות רך וטוב יותר משל זכרים. גם אסור להפריש מרע על יפה. כששניהן שלו [של"ג סי"ב]:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}