עריכת הדף "תפארת ישראל - יכין/ביכורים/א"

{{הועלה אוטומטית}}


{{ניווט כללי עליון}}

{{עוגןמ|א}} '''יש מביאין בכורים וקורין''' <br> פרשת ארמי אובד אבי:


{{עוגןמ|ב}} '''והבריך לתוך של יחיד או של רבים''' <br> ר"ל שטמן ענף מחובר שבאילן בעפר והוציא ראש הענף לתוך של וכו':


{{עוגןמ|ג}} '''ודרך היחיד ודרך הרבים''' <br> מפורשים רפ"ב דפאה:


{{עוגןמ|ד}} '''באמצע''' <br> שהיו לו ב' שדות בב' צדדי הדרך:


{{עוגןמ|ה}} '''ה"ז אינו מביא''' <br> דאין כל הגדולים מאדמתו:


{{עוגןמ|ו}} '''רבי יהודה אומר כזה מביא''' <br> דמותר לעשות חלל תחת רה"ר כשאינו מזיקן מיהו כיון דבבא אחר והחזיק באותו חלל זכה בו מש"ה אינו קורא. ולפיכך במפסיק דרך היחיד מודה לת"ק:


{{עוגןמ|ז}} '''האריסין''' <br> המקבל שדה למחצה או שליש התבואה:


{{עוגןמ|ח}} '''והחכורות''' <br> מקבלה בדבר קצוב בין שתעשה מעט או הרבה:


{{עוגןמ|ט}} '''והסקריקון''' <br> ר"ל הלוקח מרוצח שניתן לו קרקע פדיון נפש דלא מחיל הנותן לרוצח דלמחר יתבענו בדין:


{{עוגןמ|י}} '''אין מביאין בכורים חוץ משבעת המינים''' <br> שנשתבחה בהן א"י בתורה ארץ חטה ושעורה גפן תאנה ורמון ארץ זית שמן ודבש. ודבש ר"ל תמרים שרגילין היו לעשות מהן דבש:


{{עוגןמ|יא}} '''ולא מפירות שבעמקים''' <br> ר"ל שאר הפירית שבז' מינין שגדלו בעמקים. אבל ליכא למימר דגם אתמרים קאי. ומצריך להביא תמרים מארץ המישור. ליתא דמש"ס [פסחים נ"ג א'] מוכח דתמרים שבעמקים מובחרים וע"ש. וכן מפורש גם לקמן במשנה י':


{{עוגןמ|יב}} '''ולא מזיתי שמן''' <br> ג' מיני זיתים יש. זיתי כבש גרועין ביותר כספ"ק דתרומות וזיתי שמן הן רוב הזיתים שעוצרין שמנן. אבל צריך להביא זית אגורי שהוא המובחר שאוגר שמנו ואינו פולטו כשירדו עליו גשמים:


{{עוגןמ|יג}} '''שאינם מן המובחר''' <br> נ"ל דאכולהו ג' קאי:


{{עוגןמ|יד}} '''ולא קבלו מהם''' <br> והחזירום. ואף דבדיעבד כשר. עכ"פ מדהיו אנשים חשובים חששו שיסמכו עליהן:


{{עוגןמ|טו}} '''וחג הקציר בכורי מעשיך אשר תזרע בשדה''' <br> ר"ל ב' לחם שמביאין בעצרת הם יהיו בכורים לכל שאר פירות שמביאין למקדש:


{{עוגןמ|טז}} '''הגר מביא ואינו קורא שאינו יכול לומר אשר נשבע ה' לאבותינו לתת לנו''' <br> והרי אין אבותיו מישראל:


{{עוגןמ|יז}} '''וכשהוא מתפלל בינו לבין עצמו אומר אלהי אבות ישראל''' <br> ולא קיי"ל כן. דהרי אאע"ה אב לגרים ויוכל לומר בתפלה אלהי אבותינו [א"ח נ"ג סקי"ט]:


{{עוגןמ|יח}} '''ר' אליעזר בן יעקב אומר אשה בת גרים''' <br> אפי' עד י' דורות ולא הי' צד א' ישראל:


{{עוגןמ|יט}} '''ואפילו עד עשרה דורות''' <br> לאו דוקא. אלא ר"ל אפילו עד כמה דורות ואפי' טפי מי' דורות:


{{עוגןמ|כ}} '''עד שתהא אמן מישראל''' <br> וכ"ש בהי' רק אביה ישראל. וקיי"ל [אה"ע הי' ז' סכ"א] לכתחילה לא תנשא ובדיעבד לא תצא בהיתה הורתה ולידתה בקדושה ואפי' היה צד א' ישראל נמי רק בהיתה הורתה ולידתה בקדושה מותרת לכהן [ב"ש שם]:


{{עוגןמ|כא}} '''האפוטרופוס''' <br> בין שמינוהו ב"ד או אבי יתומים:


{{עוגןמ|כב}} '''והשליח''' <br> שלקטן בעה"ב מתחלה כדי לשלחן ביד אחר דאל"כ אינו רשאי לשלחן [ועיין רש"י גטין דמ"ז ב' ד"ה מביא]:


{{עוגןמ|כג}} '''והעבד''' <br> וביש לה בעל הוא מביא וקורא:


{{עוגןמ|כד}} '''מביאין ולא קורין שאינן יכולין לומר אשר נתת לי השם''' <br> דכל אלו לא נטלו חלק בארץ:


{{עוגןמ|כה}} '''רבי מאיר אומר מביא וקורא''' <br> ופליגי אי קנה קרקע שתחתיהן או לא נר"מ קנה ולת"ק מספקא לי'. מיהו בקנה ג' אילנות לכ"ע קנה קרקע ומביא וקורא:


{{עוגןמ|כו}} '''יבש המעין''' <br> שהאילן חי ממנו:


{{עוגןמ|כז}} '''מביא ואינו קורא''' <br> ודוקא ביבש או נקצץ קודם הפרשת הבכורים אבל באיפכ' הו"ל הבכורים נראו ונדחו וירקבו:


{{עוגןמ|כח}} '''רבי יהודה אומר מביא וקורא''' <br> דעכ"פ הקרקע קיימת:


{{עוגןמ|כט}} '''מביא ואינו קורא''' <br> דכתיב ושמחת' ורק עד חג זמן שמחה ומחנוכה ואילך אינו מביא כלל דכתיב תביא מארצך ומאז אין פירות מצויין בשדה:


{{עוגןמ|ל}} '''מביא ואינו קורא''' <br> ודוקא אם בשעת לקיטת בכורי הראשון כבר הי' בדעתו למכור השדה דאל"כ הו"ל נראה ונדחה וירקבו בכורי הראשון:


{{עוגןמ|לא}} '''והשני''' <br> ר"ל הלוקח:


{{עוגןמ|לב}} '''מאותו המין''' <br> ר"ל ממין ומהשדה שהביא הראשון:


{{עוגןמ|לג}} '''נבזזו''' <br> ר"ל נגזלו:


{{עוגןמ|לד}} '''נמקו''' <br> נמסו ונרקבו:


{{עוגןמ|לה}} '''והשניים אינם חייבים עליהם חומש''' <br> באכלן זר:


{{עוגןמ|לו}} '''נטמאו בעזרה''' <br> ה"ה בנטמאו בהר הבית דמשם ואילך אינו חייב באחריותן:


{{עוגןמ|לז}} '''נופץ''' <br> זורקן ונותן הסל לכהנים:


{{עוגןמ|לח}} '''ואינו קורא''' <br> דכתב ושמחת ומדנטמאו ליכא שמחה:


{{עוגןמ|לט}} '''אינו קורא''' <br> דכת' ראשית ולר' יהודה אצטריך דס"ל במ"ז מגיד וחוזר ומגיד קמ"ל הכא דהוא עצמו לא:


{{עוגןמ|מ}} '''מעבר הירדן''' <br> דשם היו גם הזיתי שמן טובים כך נ"ל. ואי"ל דמלות מעבר הירדן לא קאי אזיתי שמן רק מלתא באנפי נפשה היא דא"כ לא שייך למכללינ' בהדי אינך דחשיב במשנה שהן מצוה מהמובחר דהרי כולן מובחרים במינן:


{{עוגןמ|מא}} '''הקונה שלשה אילנות בתוך של חברו''' <br> ולא פירש הלוקח אם קונה גם קרקעיתן עמם:


{{עוגןמ|מב}} '''מביא וקורא''' <br> דבסתם קנה קרקע שתחתיהן וסביב להן ממקום הענפים ולהלאה כמלא אורה [ר"ל האדם המלקט] וסלו:


{{עוגןמ|מג}} '''ר' מאיר אומר אפילו שנים''' <br> משנה חמורה תמוה דכבר במעי' לעיל מ"ו דלר"מ בשתים מביא וקורא [ועי' תוס' ב"ב דף פ"א א' ד"ה ממאי ועיין עוד רמב"ן שם] וגם מלתא דרבנן כבר שמעינן מהתם מדיוקא. ונ"ל דאי מהתם הו"א דלת"ק לאו לדיוקא דג' מביא וקורא קאתי רק לדיוקא דבקנה א' אינו מביא כלל כדקאמר באמת בתוספתא להכי צריך הכא לאשמועי' דיוקא דג' מביא וקורא וגם מלתא דר' מאיר אצטריך הכא דאי מהתם סד"א דר' מאיר ס"ל דגם בא' מביא וקורא כדעת ר"י [ב"ב דפ"א א'] והא דנקט ר"מ דבשתים מביא וקורא היינו רק מדנקטו רבנן שתים להכי נקט הכא במלתא דת"ק שלשה ועלה קאמר ר' מאיר אפילו שתים ומדלא אשמעי' רבותא טפי אפי' א' מביא וקורא ש"מ דלר"מ בא' אינו קורא. בא"י הנותן ליעף כח:


{{עוגןמ|מד}} '''רבי יהודה אומר אף בעלי אריסות וחכורות מביאין וקורין''' <br> ודוקא בחכירי בתי אבות שכבר הוחזקה משפחה זו להיות אריסין בקרקע זו הו"ל כאילו יש לו קנין בגוף הקרקע אבל לעיל [במ"ב] מיירי באינן חכורין ואריסין מבתי אבות ובכה"ג לכ"ע אין מביאין:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}