עריכת הדף "תפארת ישראל - יכין/בבא בתרא/ח"

{{הועלה אוטומטית}}


{{ניווט כללי עליון}}

{{עוגןמ|א}} '''יש נוחלין ומנחילין''' <br> ר"ל יש קרובין שנוחלין קרוביהן כשימותו, וכשמתו הם, מנחילין ג"כ לקרוביהן:


{{עוגןמ|ב}} '''האב את הבנים''' <br> כשאין זרע לבן, האב יורשו:


{{עוגןמ|ג}} '''והאחין מן האב''' <br> כשאין זרע להמת, וגם אין אביו קיים, אז אחיו מהאב יירשוהו. אפילו כשאינן בני אם אחת:


{{עוגןמ|ד}} '''והאיש את אשתו''' <br> ולא נקט הבן את אמו, משום סיפא דנקט האיש את אשתו נקט נמי הכי כן:


{{עוגןמ|ה}} '''ובני אחיות''' <br> ר"ל בני אחות המת יירשוהו כשאין לו בנים ולא הניח אב או אח או אחות ליורשו, ירשוהו אלו, אבל לא מנחילין לאחי האם בשום אופן, דנחלתן חוזרת למשפחת אביהן:


{{עוגןמ|ו}} '''והאשה את בעלה''' <br> הכא קרי ליה בעל ולא איש כלעיל. דמלתא בטעמא קאמר דמש"ה יורשה מדהוא בעלה דהיינו שקנויה לו, כמו בעל הבור. הנהו ב' כבר תנא, האיש את אמו והאיש את אשתו נוחל ולא מנחיל. רק קמ"ל הכא דאשה לבנה דומיא דאשה לבעלה, מה אשה לבעלה אין הבעל בקבר יורש את אשתו שמתה אחריו, להנחיל למשפחתו, רק משפחת אביה יירשוה, כך איש לאמו כשהוא בקבר בשעה שמתה אמו, אינו יורש אמו שמתה אחריו, להנחיל לאחיו מאב, אע"ג שהבן אף שמת. לעולם קרוב הוא לאמו, רק משפחת אביה יירשוה:


{{עוגןמ|ז}} '''ואחי האם''' <br> לבן האם דהיינו בן אחותו מנחיל לו ואינו נוחלו והא נמי לא צריך למתני' דהא שמעינן לה מבני אחיות דתני ברישא אלא אגב גררא דאינך נקט נמי הא:


{{עוגןמ|ח}} '''וכל יוצאי יריכו של בן קודמין לבת''' <br> ר"ל דאם יש לו בן, או זרע הבן, לא תירש הבת, וכן פי' כל מלת קודם שבמשנתינו:


{{עוגןמ|ט}} '''בת קודמת לאחין''' <br> וה"ה לאב, רק דכל המשנה מיירי באין האב קיים:


{{עוגןמ|י}} '''והאב קודם לכל יוצאי יריכו''' <br> אבל זרע המת קודם להאב. וכן אבי אבי אביו של מת קודם לאחי אבי אביו של מת, וכן לעולם האב קודם לבניו, ואותן בנים קודמין לאבי אביהן [רע"ו]:


{{עוגןמ|יא}} '''בנות צלפחד נטלו שלשה חלקים בנחלה''' <br> שבארץ ישראל. וקמ"ל מתני', דבמה שהיה הבן ראוי לירש ואפילו הפי שנים, אם מת ירשו בנותיו במקומו כשאין לו בנים, דהרי בנות צלפחד נטלו חלק אביהן בנכסי חפר, כשאר בני חפר, כאילו היה צלפחד אביהן קיים:


{{עוגןמ|יב}} '''חלק אביהן שהיה עם יוצאי מצרים''' <br> דליוצאי מצרים נחלקה א"י, וצלפחד וחפר אביו שניהן מיוצאי מצרים היו, וכשנכנסו הבנות לא"י, כבר מתו שניהן:


{{עוגןמ|יג}} '''וחלקו''' <br> של צלפחד:


{{עוגןמ|יד}} '''נוטל שני חלקים''' <br> ואעפ"י שכשמת צלפחד עדיין לא ירשו ישראל את הארץ, והרי אין הבכור נוטל פי שנים בראוי לבוא אחר מיתה, כירושה או מלוה שביד אחרים כשאין עליה משכן [כסי' רע"ח]. י"ל דהכא שאני, דא"י מחשבה כמוחזקת ביד יוצאי מצרים הוה:


{{עוגןמ|טו}} '''בנחלה''' <br> ר"ל הבן והבת שדינן שהבן קודם להבת, דבר זה שוה בכל נחלה בין בנכסי אב או אם, ואין שום חילוק בין ירושת נכסי אב לירושת אם:


{{עוגןמ|טז}} '''אלא שהבן נוטל פי שנים בנכסי האב''' <br> אם הבן בכור, ונולד בחיי אביו [לאפוקי תאומים שנולדו אחר מיתת האב] , ואפילו אינו בכור רק לאב ולא לאם, ואפילו נולד אחר נפל שנולד לח' חדשים, או. אחר בן ט' שנולד מת לאביו, בכולן בכור נוטל פי שנים [רע"ז]:


{{עוגןמ|יז}} '''ואינו נוטל פי שנים בנכסי האם''' <br> אפילו הוא בכור לאב ולאם [רע"ח]:


{{עוגןמ|יח}} '''והבנות נזונות מנכסי האב''' <br> אחר מיתת האב נזונות בתנאי כתובה [ככתובות פ"ד מי"א]. ודין מזונתן מפורש לקמן [ריש פ"ט]:


{{עוגןמ|יט}} '''האומר איש פלוני בני בכור לא יטול פי שנים''' <br> ולא קאמר בני הבכור וכו' דקמ"ל דאפילו לא ידענו שהוא בכור רק על הגדתו זו אפ"ה לא יכול להפקיע חלק בכורתו:


{{עוגןמ|כ}} '''שהתנה על מה שכתוב בתורה''' <br> אפילו התרצה הבן בתנאי זה עם אביו ואף דקיי"ל [ב"מ סוף פ"ז], דכל תנאי שבממון קיים. היינו במחל הלה, משא"כ הכא, אי אפשר לבן למחול, מדהוה הירושה דבר שלא בא לעולם:


{{עוגןמ|כא}} '''המחלק נכסיו לבניו על פיו''' <br> שהיה שכ"מ, שכל דבריו בקרקעותיו שנותנן במתנה לאחר מותו, הרי הן כאילו כתב להמקבל שטר עליהן, ואם במטלטלין שאין נקנין בשטר, הו"ל דבריו במתנה שלהן, כאילו מסרן להמקבל, וא"צ קבלת קניין בכל דבריו והכל קיים [ר"נ]:


{{עוגןמ|כב}} '''ריבה לאחד''' <br> או מיעט לא, שלא יירש כלום או מקצת:


{{עוגןמ|כג}} '''ומיעט לאחד''' <br> או השווה וכו':


{{עוגןמ|כד}} '''והשוה להן את הבכור''' <br> והכל בלשון מתנה:


{{עוגןמ|כה}} '''דבריו קיימין''' <br> דיש כח ביד אדם ליתן ממונו לכל מי שירצה, אף שלא ישאיר עי"ז אחר מותו כלום להוריש [רפ"א]:


{{עוגןמ|כו}} '''ואם אמר משום ירושה''' <br> שאמר בני זה יירש יותר מאחיו, או זה הבכור יירש בשוה לאחיו, ואפילו היה המוריש שכ"מ:


{{עוגןמ|כז}} '''לא אמר כלום''' <br> דמתנה ע"מ שכ' בתורה:


{{עוגןמ|כח}} '''משום מתנה''' <br> תנתן שדה פלוני לבני ויירשה, זהו בתחלה, יירשה ותנתן לו, זהו בסוף, יירשה ותנתן לו ויירשה, זהו באמצע [שם, וע"ש. ואי"ל הכל הולך אחר התחתון [כלקמן פ"ט מ"ב] . דנ"ל דמתנה עמשכב"ת כלא אמר כלום דמי] :


{{עוגןמ|כט}} '''במקום שיש בת''' <br> וכ"ש במקום שיש בן:


{{עוגןמ|ל}} '''רבי יוחנן בן ברוקה אומר אם אמר על מי שהוא ראוי לירושה''' <br> שהיה בן בין הבנים, או בת בין הבנות:


{{עוגןמ|לא}} '''דבריו קיימין''' <br> וכן הלכה. ולא דמי לדלעיל סי' כ"ו דבאמר יירש לא מהני, התם תלאן זב"ז במלת יירש יותר. זה הכלל בהעברת נחלה, בלא כלל שניהן, אז דוקא באמר פלוני יירש הכל, או כך וכך מהני, אבל פלוני לא יירש, לא מהני, ונגד בכור אפילו אמר שהפשוט יירש לא מהני, אבל בכללם שניהן, דוקא בתלה יירש דראובן בלא יירש דשמעון, כגון דקאמר לא יירש שמעון רק ראובן, דהרי לא יירש שמעון, כמאן דלא אמר כלום דמי, ואצל ראובן לא הזכיר ירושה, אבל אם לא תלאן זב"ז, רק אמר יירש ראובן ולא יירש שמעון או לא יירש שמעון רק יירש ראובן, דבריו קיימים [טור ח"מ רפ"א]. ונ"ל דה"ה אם אמר יירש ראובן ולא שמעון אע"ג שכללן, כיון שהזכיר מלת יירש הכל, אצל ראובן, מהני מיהו באמר פלוני בני יירשנו לבדו, אם אמר כן בעל פה, דבריו קיימין. ואם בכתב לא עשאו רק אפטרופס. וכל זה באמר כן שכ"מ אבל בבריא לא מהני רק לשון מתנה ובקניין:


{{עוגןמ|לב}} '''ועל מי שאין ראוי לירושה''' <br> אפילו בת בין הבנים, או שהשוה בכור לפשוט:


{{עוגןמ|לג}} '''אין דבריו קיימין''' <br> והכי קיימא לן [שם]:


{{עוגןמ|לד}} '''אבל אין רוח חכמים נוחה הימנו''' <br> אינן מרוצים במעשיו:


{{עוגןמ|לה}} '''זכור לטוב''' <br> וקיי"ל כת"ק [עי' פ"ה סי' פ"ד], דחיישינן לזרעא מעליא דנפק מנייהו. מיהו מדת חסידות שלא להעיד בצואה להעביר נחלה אפי' מבן לבן, אפילו מלא מעליא למעליא [סי' רפ"ב]:


{{עוגןמ|לו}} '''האומר זה בני''' <br> [וה"ה זה אחי, או זה קרובי, וכוונתו שיירשנו]:


{{עוגןמ|לז}} '''נאמן''' <br> שיירשנו, אפילו בנכסים שבאו לידו אחר כך, אף שאין לו בהן מגו שכשהיה רוצה היה נותנן לו עכשו [רע"ט]. ונאמן גם לפטור בדיבור זה אשתו מחליצה, אף דמוחזק המת באח, וי"א דבמוחזק באח אינו נאמן אפילו לומר זה בני, ומכ"ש שאינו נאמן אז לומר יש לי בנים [אה"ע קנ"ו ו']:


{{עוגןמ|לח}} '''זה אחי''' <br> שאמר ראובן לשמעון, גם לוי אחינו הוא, ויחלוק עמנו בנכסי אבינו, ושמעון אומר שאינו מכירו:


{{עוגןמ|לט}} '''אינו נאמן''' <br> להורישו עם אחיו בנכסי אביהם. וה"ה לענין חליצה וייבום שאינו נאמן [אה"ע קנ"ז ו']:


{{עוגןמ|מ}} '''ונוטל עמו בחלקו''' <br> שיטול שמעון חצי הנכסים וראובן שליש, ולוי שתות הנותר:


{{עוגןמ|מא}} '''מת''' <br> הספק בלי זרע:


{{עוגןמ|מב}} '''יחזרו נכסים למקומן''' <br> לראובן:


{{עוגןמ|מג}} '''נפלו לו''' <br> להספק:


{{עוגןמ|מד}} '''נכסים ממקום אחר''' <br> ע"י ירושה או מתנה או הרווחה, ואח"כ מת:


{{עוגןמ|מה}} '''יירשו אחיו עמו''' <br> דהרי הודה ראובן שאחיהן הוא מיהו בטען שמעון ברי שאינו אחיהן, לא יירשו בנכסיו [ר"פ]:


{{עוגןמ|מו}} '''ונמצאת דייתיקי''' <br> כך נקרא בלשון יון שטר מתנת שכ"מ [עי' ב"מ פ"א מ"ז]:


{{עוגןמ|מז}} '''קשורה על יריכו''' <br> ר"ל אפילו נמצא במקום שאין להסתפק שמא אחר כתבו ונתנו שם, וכ"ש בנמצא בתיבתו:


{{עוגןמ|מח}} '''הרי זו אינה כלום''' <br> ואפילו קנו מידו והחתים עליו עדים, ואפילו נתנו ביד אדם וא"ל קח זה בידך עד שאומר לך מה תעשה בו, אפילו הכי לא מהני, דמדכתב שטר ולא מסרו, להכי חיישי' שמא נמלך [ר"נ כ"ה]:


{{עוגןמ|מט}} '''זיכה בה לאחר''' <br> שאמר לאחד זכה בשטר זה לצורך פלוני:


{{עוגןמ|נ}} '''בין שאינו מן היורשין''' <br> ר"ל אפילו אותו שזיכה על ידו הוא יורש, ונמצא שלא יצאתה לגמרי מתחת ידו:


{{עוגןמ|נא}} '''דבריו קיימין''' <br> [שם]:


{{עוגןמ|נב}} '''הכותב נכסיו לבניו''' <br> בריא שרצה לישא אשה, וירא שישתעבדו נכסיו לכתובתה, ויפסדו בניו עי"ז לאחר מותו, לכן כתב להן נכסיו, רק התנה שיאכל פירותיהן בחייו:


{{עוגןמ|נג}} '''צריך שיכתוב מהיום ולאחר מיתה''' <br> דאז משמע שגוף הקרקע יהיה שלהן מהיום, והפירות לאחר מיתה:


{{עוגןמ|נד}} '''רבי יוסי אומר אינו צריך''' <br> דאפילו לא כתב מהיום, עכ"פ זמנו של שטר מוכיח שמהיום יקנו הגוף, והכי קיי"ל. וכן בכתוב בו קנין, אפילו אין בו זמן, כל קנין כמעכשיו דמי [רנ"ח, וע"ש]:


{{עוגןמ|נה}} '''האב אינו יכול למכור''' <br> גוף הקרקע אלאחר מיתה:


{{עוגןמ|נו}} '''והבן אינו יכול למכור''' <br> הפירות מעכשיו:


{{עוגןמ|נז}} '''אין ללוקח בהן כלום עד שימות האב''' <br> ואי"ל גם אחר כך לא יקנה מדמכר לו דבר שלבל"ע [כלעיל סי' כ']. י"ל הכא שאני שהגוף כבר קנוי להבן, והגוף כבר הוא בעולם:


{{עוגןמ|נח}} '''ומה שהניח תלוש הרי הוא של יורשין''' <br> ולא להמקבל מתנה לבדו. ומחובר העומד לקצור כקצור דמי [ולש"ך כמחובר דמי]. מיהו בכותב נכסיו לאחר והשאיר הפירות לעצמו כל ימי חייו, ומת, אז אפילו פירות המחוברין שלא נגמרו, הרי הן של בן, ונותן הלוקח דמיהן להבן [רל"ז ב']:


{{עוגןמ|נט}} '''הניח בנים גדולים וקטנים''' <br> בדלא כתב נכסים מיירי:


{{עוגןמ|ס}} '''אין הגדולים מתפרנסים''' <br> במלבושים:


{{עוגןמ|סא}} '''על הקטנים''' <br> ר"ל מן האמצע, דצורך מלבושי גדולים מרובה יותר מצורך מלבושי הקטנים:


{{עוגןמ|סב}} '''ולא הקטנים נזונין על הגדולים''' <br> דמזונות קטנים מרובה טפי מהגדולים:


{{עוגןמ|סג}} '''אלא חולקין בשוה''' <br> ודוקא בקפדי ולא בסתם, וי"ח [רפ"ו]:


{{עוגןמ|סד}} '''נשאו הגדולים''' <br> מהאמצע.


{{עוגןמ|סה}} '''ואם אמרו קטנים''' <br> לאחר מיתת אביהם:


{{עוגןמ|סו}} '''הרי אנו נושאים כדרך שנשאתם אתם''' <br> בחיי אבינו, ובאותו שיעור ההוצאה נוציא אנחנו מהירושה:


{{עוגןמ|סז}} '''אלא מה שנתן להם אביהם נתן''' <br> אבל בפסק האב נדוניא לבנו או לבתו, ומת קודם שהשיאו, לא יקח רק חלקו בירושה [רפ"ו]:


{{עוגןמ|סח}} '''הניח בנות גדולות וקטנות''' <br> [ונ"ל דקמ"ל בנים במ"ז לרבותא דפרנסה, דאע"ג דקשוטי הגדולים אינו כ"כ הרבה כקישוטי בנות גדולות במשנה ח', אפ"ה אין מתפרנסים על הקטנים, וקמ"ל בנות במ"ח לרבותא דמזונות, דאע"ג דבנות נזונות מתנאי כתוכה, היינו על הבנים ולא על אחיות גדולות]:


{{עוגןמ|סט}} '''שהבנות נזונות על הבנים''' <br> דכשיורשים הבנים, הבנות נזונות בתנאי כתובה:


{{עוגןמ|ע}} '''ואין נזונות על הבנות''' <br> דכשאין שם בנים רק בנות. אין נזונות מהאמצע, רק חולקות בשוה [שם]:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}