עריכת הדף "תפארת ישראל - בועז/כלים/כ"

{{הועלה אוטומטית}}


{{ניווט כללי עליון}}

{{עוגןמ|א}} וא"ת הרי כשירצה לפתוח השק והמרצופין ואינך שבמשנתינו. יאמר לו עמוד ונמ"ל כבתיבה שפתחה למעלה {{ממ|כפי"ט מ"ז}} ואמאי יטמא מדרס. ואפי' נדחק ונאמר דהנהו כולהו פתחן בצדן. עכ"פ הרי כשיצטרך להריק מה שבתוך הנך כלים. יאמרו להיושב עמוד ונמ"ל להוציא מה שבתוכן. והיאך יוכלו להוציא בשהוא יושב ומכביד עליהן. י"ל דהתם בתיבה אין זמן ארוך מיוחד לבלי לפתוח התיבה ביני ביני. לפיכך אפי' יחדה לישב ע"ג. הרי כל עת שישב עליה. יכלו לומר לו עמוד ונמ"ל כשירצו לפתוח התיבה. אבל הנך כלים שקבוע להן זמן ארוך לבלי לפתחן כשהסחורה בתוכן בדרך. לפיכך מתחלה עשאו אותן לב' עניינים להשתמש בתוכן ולישב ע"ג. ורק בשקין ומרצופין שזמן פתיחתן לזמן מרובה מאד להכי בנפחתו עכ"פ מק"ט מדרס. דהתשמיש שבתוכן והישיבה שעל גביהן שניהן עיקריים. משא"כ קלוסטרא וחביריו שאין פתיחתן קבוע לזמן ארוך כל כך. לפיכך רק תשמיש שבתוכן הוא עיקר. והישיבה שע"ג רק טפל הוא. וא"ת עכ"פ מ"ש קלוסטרא דסגי ליה לישיבה החזקת ד' קבין. ומ"ש חמת דמצרכינן לישיבה שע"ג החזקת ו' קבין. והרי כולן מעור ואפי' אילו לא היו כלים סגי בהו למדרס ה' על ה' טפחים {{ממ|כלקמן פכ"ז מ"ב}} ובשהן כלים סגי בפחות מזה. וכמש"ל. י"ל לפי מה שבארנו בס"ד לעיל דלהכי הני מק"ט מדרס. מדיש זמן מיוחד לתשמישן וביני ביני לא יאמרו להיושב ע"ג עמוד ונמ"ל. א"כ דוקא במחזיק כל אחד כמדה הראויה לתשמישה. והרי התשמיש ההוא קבוע לו זמן. א"כ מק"ט מדרס שפיר ביני ביני. אבל כשאין הכלי מחזיק כפי מדה הראוייה לתשמישה. א"כ יהיה צריך ליחדו לתשמיש אחר שבביתו. והתשמיש ההוא אין קבוע לו זמן. כתיבה שבבית וכדומה. וכשישב עליו יאמרו לו עונמ"ל ואמק"ט מדרס: 

{{עוגןמ|ב}} כך פירשתי לדעת הר"מ הכא והר"ש רפ"ד דכלים שכתבו דמיירי הכא בעריבה שרגילין ללוש בה ג"כ. ונ"ל דהוכיח כן דמיירי בהכי. מדקאמר בת"כ {{ממ|שהביא הר"ש רפ"ד דידים}} דמרבה אני עריבה דמשמשת ישיבה עם מלאכתה. ור"ל דמשו"ה עדיין תורת כלי עליה. אלמא דמיירי בעריבה שגם אחר שנסדקה עדיין חזיא לשום מלאכה. אלא שהישיבה עליה עיקר. וא"כ דמיירי שהעריבה גם אחר שנסדקה חזיא ללישה. שפיר קמ"ל מתניתין רבותא. דאע"ג דאכתי חזיא השתא ללישה כדמעיקרא. אפ"ה מדאינו לש בה רק ארעי אין א"ל להיושב עליה עמונמ"ל. וא"ת עכ"פ מ"ש מתיבה שפתחה מלמעלה {{ממ|פי"ט מ"ז}} דאע"ג שנפחתה לגמרי למטה אפ"ה אמק"ט מדרס עד שיעשה בה מעשה לישיבה. י"ל דהכא מדא"א שישתמש בה לישב עליה עד שיכפה אותה על פיה. וכמ"ש הר"מ הכא. א"כ כשישב עליה הזב הרי עשה בה קצת מעשה לישיבה: 

{{עוגןמ|ג}} ומה שהקשה רתוי"ט למה לא תני הכא טמא מדרס. וכדקתני בכל דוכתא. נ"ל דה"ט. דאי הוה תני הכא טמא מדרס וכלעיל. סד"א דר"ל גם כשנטמא במדרס בשעה שנסדקה. אז כשנסתמה וחזרה ונפתחה הסדק. תחזור לטומאה ישנה שבה. להכי קמ"ל דרק מקבלת מדרס. דהיינו להבא. אבל מדרס שבתחלה כבר פרח ממנה כשנתפחה. ונ"ל עוד דמטעם זה לא נקט הכא הניחה בחמה ונסדקה. כדנקט כה"ג במאכל {{ממ|מנחות דנג"ב}} דקמ"ל הכא רבותא. דאף דדרך קדים להתנשא אחר הגשם. אפ"ה רק מקבלת מדרס להבא אבל אינה חוזרת לטומאה ישנה: 

{{עוגןמ|ד}} וכך כ' הר"ש כאן. אולם הר"ב כתב שהקלונס קבוע בארץ. ותמוה דא"כ בשלמא ברישא ל"ק כיון שהקלונס מחובר בקרקע היאך יק"ט הדיוסטר שמחובר בהקלונס. די"ל דכיון דגם כשחיבר הדיוסטר להקלונס אכתי חזי הדיוסטר לתשמיש קמא. להכי אין הדיוסטר נחשב כמחובר לקרקע. מדהו"ל כקבעו ולא בנה עליו {{ממ|לקמן מ"ה}} אבל סיפא קשה. דקאמר בשעשה בקלונס עצמו דיוסטר. אז גם הקלונס מקבל טומאה. ואמאי והרי הקלונס ודאי מחובר לקרקע הוא. וצ"ע: 

{{עוגןמ|ה}} כך נ"ל פי' התוספתא דקאמרה וכמה מקום הישיבה טפח. והר"ב כאן פי' דאלא מקומו דקאמר משנה היינו צורך מקום הישיבה. משמע לכאורה דרק מקום המושב בעצמו מק"ט ולא סביב לו. ומ"ש בתוספתא וכמה צורך מקום הישיבה טפח. ר"ל דכשחקק בו פחות מטפח אמק"ט. דאין מושב פחות מטפח {{ממ|כפכ"ז מ"ד}}. אבל לפע"ד נל"פ דהא דרוחב טפח סגי למושב. היינו רק על דבר פשוט. אבל היתכן שחקק ברוחב טפח יהיה ראוי לישב בתוך החקק. ותו גם לישנא דמתניתין לא משמע כפירושו. דאי רק חלול מקום הישיבה נטמא הול"ל אין טמא אלא מושבו. ומדקאמר מלת מקומו משמע טפי דגם קצת מהקלונס עצמו סביב להחלול נטמא והיינו דמפרש בתוספתא דרק עד טפח בעובי הקלונס סביב החלול נטמא. ותו דאי נפרש כפי דברי הר"ב שהתוספתא רק לפרש שיעור חלול מקום הישיבה קאמר. א"כ מסתבר לומר לפ"ז דס"ל להתוספתא דכשחקק מקום הישיבה טפח או כל הקלונס בארכו ועביו נטמא. והרי הא ודאי ליתא. דמדקאמר אין טמא אלא וכו' משמע ודאי דלמעוטי קאתי בהתפשטות שטח הקלונס. אלא ודאי כדאמרן. דמשנה קאמרה דאין טמא אלא מקום הכסא. ומה דשייר במתניתין לפרש כמה שיעור מקום הכסא בהקלונס. מפרש בתוספתא שהוא עובי טפח סביב חלול המושב. אמנם ק"ל הרי הכא בקלונס תלוש מיירי. והרי כל המחובר לדבר המק"ט מק"ט כמותו {{ממ|כפי"ב מ"ב}} ולמה א"כ לא יק"ט הקלונס שמחובר כולו למקום הישיבה. ודוחק לומר דמיירי שעתיד לקצץ משם מקום הכסא. דאז אמק"ט {{ממ|כפי"ט סי' כ"ג}} דהרי סתמא קתני הכא. אלא נ"ל דהא דכל המחובר לטמא טמא. היינו רק כששניהן צריכין זה לזה לשום תשמיש. משא"כ הכא אין שאר הקלונס נצרך כלל להישיבה. וחילי לחלק כן. דהרי במגורות ותורמל {{ממ|לעיל פי"ט מ"ז}} קאמרינן דבנפחת א' מהן אינן חיבור זל"ז ועל כרחך מדכל א' עשוי לתשמיש בפ"ע. וכן מוכח נמי מכמה משניות {{ממ|לקמן ספכ"ט}}. ואע"ג דלענין משקין כל שא"צ להכלי מחשב עכ"פ כאחורי הכלי {{ממ|כמרדע פכ"ה מ"ב}} אלמא דאע"ג דא"צ לתשמיש הכלי מחשב כאחוריו שצריך להם. והו"ל חיבור. י"ל התם עכ"פ יש בו צורך קצת להתשמיש אף שאפשר בלעדו. ודו"ק: 

{{עוגןמ|ו}} וא"ת בשלמא בתיבה שפתחה למעלה {{ממ|לעיל פי"ט מ"ז}} דאמרינן דמשום דא"ל עונמ"ל אמק"ט מדרס. אין להקשות ע"ז. מ"ש מקלוסטר ותורמל בריש פרקן דמק"ט מדרס מדחזי לישב עליהן ביני ביני. והרי גם בתיבה הנ"ל אף דבשעה שיפתחנה לא חזי לישיבה. אפ"ה ביני ביני חזיא לישיבה. י"ל דכיון דבתיבה אין זמן קבוע מיוחד לפתיחתה כל שעה. וגם מתחילה לא עשה בהתיבה שום מעשה שיוכח מינה דבעי לה ג"כ לישיבה. להכי אמרינן דלא עשה אותה כלל לישיבה. אלא הו"ל כאילו כפה הזב סל או סאה וישב עלה. דממעטינן לה בת"כ שהביא הר"ש {{ממ|רפ"ד דידים}} שאמק"ט מדרס. אבל הכא דעבד בהקורה מעשה רבה. שחקק בהקורה מקום מושב. מי גרע מתורמל וקלוסטר לעיל. דלא עשה בהן מעשה כלל לישיבה. וגם עכ"פ בשעת מלאכתן לא חזיא לישב עליהן. ואפ"ה מדחזי עכ"פ לישיבה ביני ביני מק"ט מדרס. וה"נ בקורה שחקקו הכא נימא כן. וי"ל דקלוסטר ותורמל וכו' כולם כלי דרך הם. שאין מצוי לאדם בנסעו בדרכו כסא לישב עליו. להכי מתחלה מיוחדין ביני ביני לכל אדם לישיבה. אבל הכא שאין אדם מצוי בבית הבד רק בשעת עצירת זיתיו. ואז זאת הקורה ממתנת כל שעה למלאכה שיעשה בה. שפיר א"ל להיושב עליה עמונמ"ל. ואע"ג שאדם זה עשה בה מושב. בטלה דעתו אצל כל אדם. דאפי' מעשה לא מהני בה כל עוד דחזיא למלאכתה העיקרית: 

{{עוגןמ|ז}} כל זה פירשתי ע"ד הר"ש דמוקי לבבא זו שניקבה בכמוציא רימון. וקבעה בכותל כשהיא נקובה. וכך כתב גם הרמב"ם {{ממ|פכ"ו מכלים ה"ח}}. אבל אי"ל דבעריבה שלימה מיירי. ורק שעשה תחלה לאבוס בהמה. ליתא. דא"כ ל"ל דקאמר ועשאה. הול"ל אבוס בהמה שמחובר בכותל. וגם אי"ל דהאי עשאה אדלעיל קאי. דהיינו בעריבה שניקבה. והאי עשאה ר"ל שחזר וסתם הפחת ג"כ ליתא. דאי בשסתמה. הרי משסתמה כלי מעליא הוה כמעיקרא. דרק לענין צמיד פתיל בכ"ח תיכף כשינקב במוציא רימון לא מהני סתימה בטיט. מדהו"ל כאוכלין שגבלן בטיט {{ממ|כתוס' שבת צו"א ד"ה לעיל}} אבל שאר כלים שסתמן יפה או אפי' כ"ח כשסתמן בזפת. מהני שפיר שיחזור להיות כלי לק"ט להבא. ורק טוי"ש נתבטל ממנה דפנים חדשות בא לכאן {{ממ|כעירובין כ"ד א'}} ואי דקמ"ל דאע"ג שקבעה בכותל מק"ט. גם הא פשיטא. דלבטל טומאה מכלי שלם צריך שיבנה עליו {{ממ|כלקמן מ"ה}}. אמנם אי קשיא הא ק"ל אהך מתניתין. אמאי אבוס יקב"ט. הרי תשמישי בהמה אמק"ט וכלעיל {{ממ|רפי"ב}} וא"ל דעכ"פ ביש להן ב"ק אפי' של בהמה מק"ט. וכדתנינן {{ממ|פי"ז מט"ו}} העושה ב"ק מ"מ מק"ט. ליתא. דהרי סנדל בהמה של מתכות אמרינן בי' {{ממ|שבת נ"ט א'}} דלהכי מק"ט מדשותה אדם בהן מים במלחמה. משמע להדיא דאי לאו הכי אע"ג שיש לו ב"ק אמק"ט. וא"א נמי לומר דדוקא טבעת שהוא תכשיט בהמה וכלים אמק"ט. אבל שאר כלי בהמה מק"ט. ליתא. דהרי רש"י {{ממ|בשבת נ"ט א'}} כ' בד"ה סנדל בהמה. שהוא עשוי שלא תתנזק בפרסותיה. ושם מיד בסמוך כ' רש"י וז"ל אי משום בהמה. הרי אין תכשיט לבהמה. עכ"ל. אלמא דתכשיט לאו דוקא. אלא כל דבר שצריך להבהמה תכשיט קרי לה. וכ"כ אמרינן שם בש"ס. הנפ"מ בין הטעמים דקאמר התם למה הסנדל יק"ט. דהיינו במאוס. וא"כ הרי גם במאוס שאינו קישוט. ואפ"ה תכשיט קרי לה ואינו מטמא. וכ"כ מוכח נמי דהרי תכשיטי בהמה וכלים בחדא מחתא מחתינהו תנא לעיל {{ממ|רפי"ב}} והרי בפירוש אמרינן לעיל {{ממ|פט"ז מ"ז}} דתשמיש כלי אמק"ט. וא"כ ה"נ תשמישי בהמה. אף שאינן לה לתכשיט. ודוחק לומר דאבוס שאני מדמשתמשת נמי לאדם. להאכיל בה לפועלים {{ממ|כנדרים מ"א ב'}}. אלא י"ל דהא דכלי בהמה אמק"ט. היינו מה שאפשר לה בלעדי הכלי ההוא. ועושה לה רק לנוי {{ממ|כלעיל פי"ד מ"ה}} או לנחת רוח לה. או כדי להצילה מנזק {{ממ|כסנדל בהמה וכדומה}}. אבל כל כלי שעושה האדם לצורך תשמישו בה. שפיר הו"ל כלי תשמיש אדם. וכי משום שגם הבהמה משתמשת בה מגרע גרע. אלא מק"ט כשאר כלי תשמיש של אדם. וכן מבואר בש"ס חילוק זה {{ממ|בשבת נ"ב א'}} דמקשי הש"ס אמאי טבעת שבשיר בהמה מק"ט. הרי הו"ל תשמישי בהמה. ומתרץ רב יוסף דה"ט משום דאדם מושך בהן לבהמה. הרי מבואר הדבר דגם כלי בהמה שיש בהן צורך לאדם מק"ט. ומה"ט נמי אמרינן התם דמקל ודרבן מק"ט. מדנצרכים לאדם להשתמש בהן לבהמה. וכ"כ אמרינן לעיל{{ממ|פי"ט מ"ג}} דמזרון שהוא חבק לחמור מק"ט. והיינו ע"כ מדהוא לצורך אדם לחגור המשא על החמור. וגדולה מזה מצאנו. דאפי' מלבושי בהמה ממש. כעול ואינך דחשיב לעיל {{ממ|פי"ד מ"ד}} כולן מק"ט. וע"כ הטעם. משום דאדם משתמש בהן לבהמה. הו"ל כשאר תשמישי כליו של אדם. א"כ ה"ה וכ"ש אבוס. שא"צ לבהמה כלל. שהיא יכולה לאכול המספוא. אם יהא מונח ע"ג קרקע ממש. ורק האדם עושה אותה לצרכו שלא יתפזר המספוא א"כ לתשמיש האדם הוא עשוי ושפיר מק"ט. ומה"ט גם קלוסטר בר"פ מק"ט. ועי' מ"ש שם בס"ד: 

{{עוגןמ|ח}} ונ"ל דהיינו כב"ה לעיל {{ממ|פי"ד מ"ב}} דס"ל במינקת שחברו במקל אמק"ט. דהרי גם התם מדתחב קצה המקל בהמינקת. בטולה בטלי לתשמיש המינקת שבתחלה. אבל אילה"ק למה צריך ביטול תשמיש קמא תסגי בחברם ביחד דהרי כל המחובר לטהור טהור {{ממ|כפרק י"ב משנה ב'}}. י"ל התם בחברם מתחלה יחד קודם שהיה בר תשמיש לבדו. ובלא זה הכא יש בהקערה תשמיש לבדיי שאינו שייך לתשמיש המגדל. דמי טפי לתורמל שניקב שהכיס שלו טמא {{ממ|פרק י"ט משנה ח'}}: 

{{עוגןמ|ט}} ואם תאמר הרי קשיא לכולי תנאי. דהכא הרי חיברו במחובר לקרקע. והאיך סגי בתיקון כזה. הרי אמרינן לעיל בכופת ומחצלת. דכל שנתחבר לקרקע צריך קבעו ובנה עליו. י"ל התם אין הכופת והמחצלת צריכי' כלל להבנין הקבוע דלאחר שנגמר הכיפה והומרח המעזיבה הרי יכול להסיר הכופת והמחצלת מתחתם אבל הכא הוילון צריך להמסך של הפתח. לפיכך הו"ל כחלק מהכותל. וכ"כ בעשאו קלע לספינה. הרי ספינה צריכה להקלע. והוה הקלע כמותה. דדמי טפי למינקת שבמקל {{ממ|פי"ב מ"ב}}: 

{{עוגןמ|י}} וכתב אאמ"י הגזצוק"ל. וזלה"ט ואע"ג דגברא באמתא יתיב {{ממ|כסוכה ד"ז ב'}} היינו ברחבו. אבל הכא הרי אסור לשכוב אפרקדן {{ממ|כברכות י"ג ב'}}: 

{{עוגןמ|יא}} ודברי הר"ב תמוהים. שכ' שתמונת כי יוונית היא כעין כ הפוכה שלנו. דהיינו שיעשה לה ג' קנים מג' רוחות. ולא זכיתי להבין הפיכה זו למה. ותו למה לא קאמר תנא כעין כ' שלנו. ותו היכי דמי. אי שיהיה הג' קנים בג' שפתות המחצלת. א"כ למה לא יהיה יכול אדם לשכוב באמצע רווח חלול הכ'. ואי שהניח הקנים בתמונת כי יונית באמצע המחצלת. באופן שיעכבו להשוכב לארכה או לרחבה. א"כ מה אריא כי אפי' שאר אות נמי. וגם לא פירשו לנו רבותינו במה פליגי ת"ק וחכמים. והנראה לפע"ד כפי שפירשנו בס"ד. דברי חכמים בנחת נשמעים:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}